נתניהו מעצים את המשבר וגורם לפגיעה חמורה בהרתעה הישראלית

הכותב הוא אלוף במיל', מפקד פיקוד מרכז לשעבר וחבר בתנועת מפקדים למען ביטחון ישראל

הסכמי הפרדת הכוחות עם סיומה של מלחמת יום הכיפורים ובעקבותיהם הסכם השלום עם מצרים פתחו עידן חדש בייצוב מעמדה של מדינת ישראל במזרח התיכון. למרות עליות ומורדות, מלחמת לבנון הראשונה ודשדוש של 18 שנה בבוץ הלבנוני, האינתיפאדה הראשונה והשנייה, ההתנתקות מעזה ומלחמת לבנון השנייה - הצליחה ישראל לשמר את מעמדה האסטרטגי כמעצמה אזורית וכבת-ברית חשובה של ארצות-הברית.

הסכם השלום עם ירדן והנורמליזציה עם מדינות המפרץ ביססו את עוצמתה האסטרטגית של ישראל. העוצמה הטכנולוגית והמדעית והיחסים המיוחדים עם ארצות-הברית גרמו למדינות רבות לרצות בקרבתנו ולהנהגות האזור להאמין כי מדינת ישראל היא עובדה נצחית, וכי כמאמר המשפט הידוע - אם אין ביכולתם לנצח אותנו, עדיף שיצטרפו אלינו.

סוד ההצלחה של ישראל מורכב מאיכות האנשים, העליונות הטכנולוגית, התמיכה האמריקאית ומעל לכל - החוסן הלאומי לנוכח פני אויב, קשיים וסכנות שהתרגשו עלינו. את מה שנבנה בעמל רב כל-כך, פועלת ממשלה שגורמים עוינים השתלטו עליה להחריב באחת.

עושי דברו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עושי דברם של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, כגון השרה גלית דיסטל-אטבריאן, שלמה קרעי ועוד, נשלחים לחזית לחרף, לגדף ולפגוע בצה"ל כצבא העם.

בן גביר, השר הממונה על המשטרה, מחליש אותה ומנסה לייצר תבערה בירושלים; שר האוצר סמוטריץ' עושה כל מאמץ לייצר קרע עם ממלכת ירדן, שיציבותה היא אחד המרכיבים החשובים בביטחונה הלאומי של ישראל; ושניהם מעניקים רוח גבית לקיצוניים שבמתנחלים, בהם שורפי הכפר חווארה. הם פועלים כך מתוך הנחה שככל שיישפך יותר דם, ערבי אך גם יהודי - כך יקל עליהם לממש את תפיסת עולמם המשיחית, להביא לגירוש המוני של ערבים משטחי הגדה, ובא שלום על ישראל. 

אויבינו בתחושת אופוריה

בזמן שממשלת ישראל מקדמת בטירוף תהליך שקורע את החברה הישראלית, מסיתה ציבורים אלה באלה, מחזקת ומנציחה תחושות קיפוח ונחיתות בקרב רבים כדי לשמר בייס פוליטי, מובילה לפגיעה אנושה בכלכלה ומורידה לקרשים את מעמדה הבינלאומי של ישראל - שוקדים אויבנו על הדרכים הנכונות לנצל את המהומה.

איראן, חיזבאללה וחמאס בתחושת אופוריה. חסן נסראללה רואה את נבואתו מתממשת, קורי העכביש עליהם דיבר בנאום בבינת ג'ביל מתחילים להיקרע בזה אחר זה על-ידי נתניהו והשולטים בו. ממש כפי שחזה.

שחיקת ההרתעה הישראלית מזכירה את הימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים. החדרת המחבל דרך גבול הצפון הייתה פיילוט מוצלח מבחינת החיזבאללה. המבוכה וחוסר התגובה מחזקים אצלו את התחושה שהמערכת הישראלית חלשה, שמשהו השתבש במצפן שלה.

במקום להתעשת למראה הדגל האדום שהרים שר הביטחון יואב גלנט, מתוקף אחריותו, ולכנס את הקבינט כדרישת השר, בחר ראש הממשלה להתעלם מההתרעה הביטחונית ולפטר אותו, בתירוץ שהסרבנות - שנתניהו, באמצעות יריב לוין ושמחה רוטמן, יצר וליבה - לא טופלה כראוי. בכך הוא אישש את תחושת נסראללה ואחרים שצה"ל נמצא במצוקה, שנתניהו איבד את עשתונותיו, ושהחולשה הישראלית מתחילה מהראש.

כבר כיום מורשת נתניהו היא איראן מדינת סף גרעינית, חמאס כאופציה מתחזקת בזירה הפלסטינית, ישראל (שכבר נתפסת) לא דמוקרטית וריסוק החוסן הלאומי שלנו. מכאן ועד להתפרקות כוללת - המרחק קצר.

טוב יעשה נתניהו אם יפנה את מקומו לצעירים וטובים ממנו במפלגת הליכוד, שיחד עם המפלגות הציוניות באופוזיציה יחזירו את ישראל לשפיות וידחקו את השוליים ההזויים למקום הראוי להם.