השגיאות הגדולות של בנימין נתניהו

משק יום הדין

"אנחנו מקבלים את התשבוחות של השווקים ואפילו של זוכי פרס נובל לכלכלה" - כך הכריז ראש הממשלה נתניהו בוועידת גלובס לעסקים בסוף אוקטובר. זה היה נאום בוטח של נתניהו, אז עדיין יו"ר האופוזיציה, שבדיעבד ביטא נכון את המומנטום שממנו נהנה ערב הבחירות. חמישה חודשים מאוחר יותר, דבר לא נותר מהמומנטום הזה. מי שאחראי לכך הוא נתניהו עצמו, וההירתמות שלו לקידום המהפכה המשפטית, וליתר דיוק לשינוי מהיסוד של סדרי המשטר בישראל - גם במחיר ערעור הביטחון והכלכלה, בהם התגאה בנאומו.

● חברות ההייטק, נתב"ג ומשרדי הממשלה: הרשימה המלאה של הגופים ששובתים כעת
● האם ניתן לשבות נגד מהלכי הממשלה, ומהן זכויות העובדים? 

ביממה האחרונה, נתניהו מצא את עצמו מתנגש במציאות ונבלם על-ידי כוחות חזקים ממנו, לפחות זמנית. אם סימני ההתפרקות בצה"ל לא עצרו את החקיקה בכנסת, הרי שסביר להעריך שאת השבתת המשק בידי ההסתדרות והמעסיקים כאחד, הוא כנראה כבר לא מסוגל לצלוח.

מציאות מדומה

איך נתניהו מוצא את עצמו במצב הזה? הסבר אחד הוא התעלמות מהמציאות, בשני מישורים לפחות.

במישור הכלכלי, הדברים מובהקים. כבר חודשים שאפשר לשמוע אזהרות מכל כיוון אפשרי על נזקי המהפכה המשפטית - כולל משורת "זוכי פרס נובל לכלכלה" - והן זוכות להתעלמות מהדהדת מהממשלה.

השיא הגיע בשבוע שעבר, שבו בכירי האוצר הציגו בפני שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הערכות מעוררות חלחלה על הנזק הצפוי לכלכלת ישראל כתוצאה מהחקיקה שמקדמת הקואליציה. הם התריעו לא רק מתרחישים עתידיים של פגיעה קשה בתוצר ובהכנסות ממסים, אלא גם מסימנים ראשוניים שהפגיעה בכלכלה קורמת עור וגידים.

מה היה לסמוטריץ' להגיד? "הרפורמה טובה לכלכלה. נקודה". זו התכחשות מבישה של שר האוצר לאזהרות של בכירי משרדו עצמו, שמהווה מעילה בתפקידו. אבל נתניהו הוא ראש הממשלה שמינה אותו, והאחריות היא גם עליו. 

● המהפכה המשפטית והכלכלה: סמוטריץ' כבר לא יוכל להתכחש לאזהרות של בכירי האוצר | פרשנות

להבדיל מסמוטריץ', מי שכן בחר לבטא את המציאות נכוחה הוא שר הביטחון יואב גלנט - שניצב מול תמונת האיומים, ניסה לשקף אותה בדלתיים סגורות, ואז בחר להביע את עמדתו בפומבי, מתוקף אחריותו "כשר הביטחון של מדינת ישראל".

גלנט התריע על "סכנה ברורה, מיידית ומוחשית לביטחון המדינה" כתוצאה מהשסע בחברה, קרא לעצור את תהליך החקיקה, כמו גם את ההפגנות והמחאות, ונענה אמש בהודעה על פיטורים מהממשלה. בין גישת ההתכחשות למציאות של סמוטריץ', להכרה במצב של גלנט, ברור מה בחר נתניהו.

ויכוח על כוח

איך יכול להיות שנתניהו בוחר להתעלם כך מהמציאות? איך ראש ממשלה יכול שלא לשעות ככה לאזהרות? כבר ראינו מנהיגים עושים דברים כאלה בעבר, כולל בהיסטוריה של מדינת ישראל, ויש שלל מונחים רלוונטים שנטבעו בהקשר הזה, מחשיבה קבוצתית ועד ראיית מנהרה.

אבל קרוב לוודאי שזה הסבר חלקי בלבד. יש כאן לא רק קריאה לא נכונה של המציאות או התעלמות ממנה מצד ראש הממשלה, אלא גם ניסיון לשנות את המציאות, לכופף אותה לצרכיו. כמו שהסביר שר האוצר סמוטריץ', במסיבת העיתונאים שלו עם ראש הממשלה בסוף ינואר, זה ויכוח על כוח.

בסופו של דבר, המהפכה המשפטית היתה אמורה לרכז כוח חסר תקדים בידי הממשלה והעומד בראשה. כבר ראינו הדגמה לכך בשינוי הגישה של נתניהו מאז שעבר חוק הנבצרות בשבוע שעבר, וההכרזה שלו שהוא "נכנס לאירוע". 

אבל ביממה האחרונה אפשר היה למצוא גם הדגמה לכך שנתניהו מעריך לא נכון את כוחו שלו, ואת הכוחות הנגדיים. פעמיים: מלמטה למעלה, ומלמעלה למטה. הוא לא העריך נכון את עוצמת המחאה העממית, שהגיעה לשיא בעקבות פיטורי גלנט (זה מפתיע, מכיוון מי שעוד ב־1996 רץ תחת סיסמה של 'עושים שלום בטוח').

ראש הממשלה גם לא העריך נכון את הכוח הנגדי שיופעל נגדו מצמרת ההסתדרות והמגזר העסקי, גם אם אלה נכנסו לתמונה בשלב מאוד מאוחר, ובמובן מסוים נגררו לאירוע. ובכל זאת: מנהלי בנקים וקרנות השקעה פרטיות, עומדים ומוחאים כפיים ליו"ר ההסתדרות, כשחלקם אוחזים בדגלי ישראל? זה מחזה שלא נראה כמוהו.

מה שהביא אותם לרגע הזה הוא לא רק ההבנה של נזקי המהפכה המשפטית לכלכלה, דאגה לביטחון המדינה או הצורך ללכת בעקבות העובדים שהם מעסיקים או מייצגים - אלא גם ההבנה שזה הוא אכן מאבק על כוח, ושגם תורם יגיע.

מה יכונן הרגע?

אלה ימים היסטוריים, והאירועים בעיצומם. לא ברור עדיין איך הסיפור ייגמר - כולל סיפורה של ממשלת נתניהו הנוכחית. אבל גם אם החקיקה תיעצר, הדברים לא ישובו להיות כמו שהיו. ליתר דיוק, מן הראוי שהדברים לא ישובו להיות כמו שהיו.

בראיון לגלובס לפני כחודשיים דיבר ד"ר מיכה גודמן על האפשרות שהשבר הנוכחי יסתבר כ"רגע חוקתי". גם הנשיא יצחק הרצוג דיבר בהמשך במונחים דומים. רגע מכונן כזה, הסביר גודמן, יביא לכך ש"אנחנו יודעים מה כללי המשחק בדמוקרטיה שלנו. אנחנו גם יודעים מה החוקה שלנו".

זה נראה רחוק עכשיו, ולא ברור אם למישהו מהשחקנים יש יכולת למנף את הרגע הנוכחי לגיבוש כללי משחק מוסכמים, שלא לדבר על חוקה. יכול להיות שכל מה שניתן לעשות כרגע הוא להמשיך לגלגל את הדברים הלאה. עננת אי-ודאות סמיכה אופפת את ישראל.

ופיתרון למשבר - הפוליטי, החוקתי, החברתי - דורש גם דרך להבטיח שלא נמצא את עצמנו באותה נקודה בתוך חודשים ספורים. זה נכון גם אם נצטמצם למונחים מהמישור הכלכלי. אין ספק כי הכלכלה הישראלית כבר נפגעה בחודשים האחרונים, כולל מיתוגית. יש מי שטוען שזה הפיך. כך למשל העריך החודש הכלכלן הנודע קנת רוגוף מהרווארד בראיון לגלובס. אבל זה יקרה, כך הבהיר, "אם יחזור האמון".