מעמדו מתערער בליכוד, בישראל ובעולם: האם אנחנו חוזים בנפילתו של המותג בנימין נתניהו?

כשראש הממשלה בנימין נתניהו עלה על הבמה בערב יום שני השבוע והצהיר על השהיית החקיקה שבבסיס הרפורמה המשפטית, הוא נראה חיוור, עייף ושפוף. בשעה שהוא דיבר על עצירת "משפט שלמה" של ישראל והרצון "למנוע את הקרע בעם היהודי", קשה היה שלא לתהות לאן נעלמו האנרגיות שלו, לאן נעלם האיש הכריזמטי והרטוריקן, שבקביעות הצליח להפנט רבים כל כך, גם אם הם לא היו מתומכיו. קשה היה שלא לחשוב מה קרה לנואם המחונן שבמגזין טיים האמריקאי כינו כבר ב־2012 "קינג ביבי". ההודעה הדרמטית שלו, זו שעם ישראל חיכה לה שעות על גבי שעות, ואמורה הייתה לשפוך מים על גחלי המחאה שהתחוללה כאן בשלושת החודשים האחרונים, נמסרה בצורה לקונית למדי.

● כך כבשו תלמידות הסמינר החרדיות את צמרת מבחני מועצת רואי החשבון
● בלוג הרכב שהפך מתחביב לזירת מסחר בשווי יותר ממיליארד דולר
● הסטארט־אפיסט שלמד לנהל בסיירת מטכ"ל ומאמין בטאלנטים שעובדים באנרכיה   

"בדרך כלל נתניהו מתפרס במרחב, פתוח, זקוף מאוד, לא מכונס ומאוד לא מקטין את עצמו", אומר קווה שפרן, מחבר רב־המכר "סודות נתניהו" ומאמן שרים ומנהלים להופעה על במות. "התנועות שמאפיינות אותו הן הדגשה, הדגמה, הצבעה. הן היו גם הפעם. אבל במסיבת העיתונאים הזאת חזרה על עצמו שוב ושוב התנועה שבה שילב את אצבעותיו אלה באלה והחזיק אותן מול הבטן, משולבות בחוזקה. תנועה כזאת שחוזרת על עצמה, ובייחוד שהיא לא אופיינית לו, מלמדת על הדרך שבה הוא מרגיש, שהוא מחזיק הכול בבטן. במובן הזה רואים שהוא פגוע וזועם. זה מלמד שנתניהו לא במיטבו.

"נתניהו גם תמיד יודע לומר מה משפט המפתח ומה הכותרת שתצא מהנאום, ועליו הוא מתאמן ומעביר אותו בצורה הכי טובה. כאן זה היה 'אני משהה את החקיקה' והוא הגיש אותו בצורה מאוד לא אמינה. הוא גם התבלבל במילים, התלבש בחולצה תכלת, על רקע תכלת, וסיים בהסתת מבט. כל אלה הציגו אותו כמעין חיה פצועה אל מול מצלמות הטלוויזיה".

אפשר לבטל את כל זה כלאחר יד ולומר כי מדובר בתוצאה של יממות טרודות ולחוצות מאוד ללא שינה, אך נדמה שיש הרבה יותר מאחורי זה, שמשהו בתדמית של "קינג ביבי" נסדק, והסדקים לא החלו בנאום הזה.

על ציר הזמן - מהבחירות האחרונות והרכבת הממשלה, דרך כיבוי שריפות שהציתו אמירות של שרים, ועד המחאה המשפטית שהביאה לאחרונה גם להשבתת המשק בתגובה לפיטורי שר הביטחון יואב גלנט - עברה תדמיתו של נתניהו תהליך שקשה להתעלם ממנו.

"לביבי יש שיטות וטכניקות שבגינן הוא דובר דגול", אומר שפרן. "זה כלי דרמטי למנהיג, וזה סוד כוחו. 'יש לי כוח דברא', הוא העיד פעם על עצמו. המסר העמוק שלו לאורך חצי יובל, האישי והפוליטי, שאנחנו נרדפים והוא שומר על חיינו, תמיד עבד לו.

"אבל עכשיו זה כבר לא עובד. המציאות השתנתה, הממשלה השתנתה, המחאה מולו השתנתה והטיעונים הישנים מתנפצים אל קרקע המציאות. מסרים כמו 'אני מצליח להוציא אתכם מהקורונה', 'להביא שלום', 'להציל את הכלכלה' וכדומה לא עובדים היום, כי מתנגדי נתניהו הצליחו לשנות את המסגור של השיח. זה כבר לא 'כן או לא ביבי' וזה כבר לא ימין או שמאל. זה 'כן או לא דמוקרטיה', ובמובן הזה ביבי צריך לשאול את עצמו מי הזיז את הגבינה שלי או מי הזיז את הוויכוח שלי. הוויכוח הקבוע שנוח מאוד לביבי הוא 'אנחנו או הם', 'ימין או שמאל', וזה פתאום השתנה לשיח שהוא לא יודע לנצח בו.

"ובתוך זה הוא עושה טעויות - מלתקוף את צה"ל ועד פייק ניוז קצת מוגזם כמו לומר: אני הייתי נגד ההתנתקות. הוא לא מצליחן עם מגע קסם, אלא אסטרטג, והאסטרטגיה הפעם לא עבדה, אז גם הדימוי של 'הקינג' כבר לא עובד".

 נתניהו נואם באו''ם על האיום הגרעיני. ''המשימה שלו מעולם לא הייתה לקבל חיוכים ממנהיגי עולם'' / צילום: Associated Press, Richard Drew

​לראיה, סקרים שנערכו בשבוע האחרון מלמדים שהקואליציה מאבדת את תמיכת הרוב, אך יותר מכך שהפופולריות של נתניהו יורדת. על פי סקר חדשות 12, לו היו הבחירות לכנסת מתקיימות היום, גוש תומכי נתניהו היה זוכה ל־54 מנדטים וגוש מתנגדי נתניהו ל־61; מפלגת הליכוד הייתה מקבלת 25 מנדטים בלבד. 68% מהנשאלים נתנו לתפקודו של נתניהו כראש ממשלה את הציון "סך הכול גרוע", מתוכם 55% מצביעי הליכוד.

בסקר של כאן חדשות שפורסם כיממה לאחר פיטורי שר הביטחון גלנט ציינו 37% מהמשיבים כי בני גנץ הוא מועמד מתאים יותר מאשר נתניהו לתפקיד ראש הממשלה, לעומת 30% שהביעו תמיכה בנתניהו.

"כל צמד מילים הפך לסלוגן"

הנתונים האלה הם מכה חזקה בכנף של מי שביסס לאורך שנים את מעמדו באדיקות. גם כשמתנגדיו טענו כי הוא מנותק ומבקש להחיל בישראל שלטון מלוכני הצליח נתניהו לגרום לאוהדיו להמשיך לראות בו מנהיג שבלעדיו אין, כזה שישראל לא יכולה בלעדיו, שדבק בו הכינוי "קינג ביבי" כאמור על שער מגזין טיים ב־17 במאי 2012. בהמשך גם הושאל הכינוי לשם הסרט "קינג ביבי" של דן שדור ב־2019, שמנסה לענות על השאלה כיצד הפך נתניהו למנהיג כמעט בלתי מנוצח.

 שערים בעיתונים נחשבים בעולם. ההערכה כלפיו קיבלה תפנית / צילום: Shutterstock

מלבד אלה, לאורך השנים נכתבו ביוגרפיות וספרים על התלמיד והסטודנט המצטיין ששאב את גינוניו וערכיו בארה"ב, גדל לצד האח הגיבור יוני נתניהו, והפך זה מכבר לראש הממשלה שמכהן את פרק הזמן הארוך ביותר בישראל, ומצליח פעם אחר פעם לכבוש את לב בוחריו, גם תחת הליך פלילי שמתנהל נגדו.

"מהרגע הראשון נתניהו עבד על המותג נתניהו. זה היה יותר חשוב מהכול", אומר אסף שמואלי, מומחה למשברים ברשתות חברתיות ובעל הבלוג "המשבריסט". "האמריקאיות, הניצוץ, הקלילות, המראה הרענן - כל החבילה הזאת עשתה את העבודה.

 אסף שמואלי / צילום: ראובן קופיצ'ינסקי

"אבל זה לא היה רק הלוק, אלא גם תוכן מותאם ומפוצח לקהלים שלו. נתניהו היה הראשון שפיצח איך לפנות לקהל שלו, בלי שום קשר למה שהתקשורת חשבה או אמרה בכל רגע נתון. הוא פנה לקהל שלו מעל ראשה של התקשורת, והוא הגיע לשם עם פאסון ובשם מדינת ישראל. לאורך השנים המותג נתניהו נבנה על בסיס הזיהוי המוחלט שלו עם המדינה וטובת המדינה. המעמד והחשיבות שלו הגיעו מהכבוד שרוחשים למדינת ישראל, לכלכלה, לצבא, להייטק. זה היה סוד הקסם שלו".

​"ביבי תמיד נתפס כמנהיג מתון בגוש הימין, שקול מאוד, סופר מוכשר ובעל יכולות", אומרת ד"ר מיטל בלמס־כהן, חוקרת בתחום הפסיכולוגיה הפוליטית מהאוניברסיטה העברית. "יותר מכל מנהיג אחר הוא נתפס כבעל יכולת ורבלית, וירטואוז מדהים, גם בידי המתנגדים שלו. כל צמד מילים שלו הפך לסלוגן. הוא רתם את אהוד ברק, שכיהן אצלו בממשלה ימנית כשר ביטחון. זה נתן לאנשים הבנה שיש לו יכולות לגייס אנשים סביבו. בעולם ראו בו מנהיג נערץ".

"נתן לתקשורת סנסציות"

אז איך אבד הקסם של המנהיג שעד לא מזמן היה קשה מאוד לערער עליו? "מה שגרם לו להתפוגג זה פיבוט אסטרטגי, שהרחיק אותו מהמותג 'נתניהו' וקירב אותו ל'הישרדות של נתניהו'", אומר שמואלי. "הוא עשה עבודה פוליטית מדהימה בבחירות, אבל בהתמודדות עם הקמת הממשלה הוא חילק מתנות מתוך נזקקות ולא מתוך מחשבה על המותג. כשאתה נותן ליורשים האפשריים שלך מחוץ למפלגה שלך כלי הישרדות, כולל את האוצר ואת הביטחון לאומי, ואתה רואה בהם בני ברית שיכולים להציל אותך בעוד שבעולם הם הכי מגונים שיש - אתה נכנס לבעיה. כדי להציל את עצמו הוא שם דגלים אדומים עבור מדינות עולם, ויש לזה תוצאות ומשמעויות".

שמואלי סבור שאובדן המותג קינג ביבי נעוץ בסיבה נוספת. "לאורך השנים נתניהו ידע לייצר אפקט עצום ברשת. יש לו יכולת להגדיר מסרים ולהפיץ אותם. הוא עשה את זה תקופה ארוכה, וזה חיזק אותו ואת המותג שלו, אבל הוא לא עשה את זה לפני הרפורמה. הוא נכנס לאירוע הזה זחוח מדי בלי להפעיל את מכונת המסרים המשומנת שלו. הוא נתן ליריב לוין ושמחה רוטמן להוביל, ולא שלט באירוע. הוא חשב שהמלחמה נגמרה עם הקמת הממשלה".

כשנתניהו התעורר אל המציאות שבה אזרחים מובילים מחאות נרחבות נגדו ברחובות וברשתות היה מאוחר מדי. "אם ניקח את המליצה האוקראינית 'צבא העם ניצח את צבא הבוטים', זה מה שקרה פה. חומרת האירוע גרמה לאנשים שעסוקים בפרנסה, בכלכלה, בעסקים, שחרדים מאוד מהדימוי שלהם, לשים הכול בצד ופשוט להיכנס לוויכוחים ברשת, מול כל המערך של ביבי שלא היה חלק מהאירוע. הוא לא הדהד מסרים חדשים, לא הדהד את האירוע. כשכבר ניסו להפעיל את המערך שלו בשמו, זה היה המלחמה של אתמול".

שדור, במאי "קינג ביבי", חושב שבמקביל לתמורות האישיות של נתניהו לאורך השנים גם הזירה שלו השתנתה. "האנשים שהכירו אותו בנערותו מתארים דמות שונה מאוד מהדמות הממלכתית שהכרנו בשנים שבהן כיהן כראש ממשלה. זה לא מקרי שהוא צמח בארץ עם העלייה של הטלוויזיה. זה היה שילוב של יכולות גבוהות עם פופוליסטים שרוצים דרמה, תקשורת שמחפשת סנסציה ודמות שמוכנה להעניק לה את זה.

 דן שדור במאי הסרט קינג ביבי / צילום: מתן פורטנוי

"אבל היום אנחנו חיים במציאות אחרת, הרבה יותר מוקצנת, ולקהל שהוא מדבר אליו יש צרכים, רצונות וסף גירויים אחר. זה סיפור קלאסי של המלך שהשתגע, שנמצא יותר מדי זמן בשלטון ולא יודע לשחרר, שחושב שהוא באמת מה שהוא ומקורביו חושבים עליו ומאבד קשר למציאות. זה כנראה האנד־גיים שלו, המערכה האחרונה בסיפור המטורף של קינג ביבי".

גייל טלשיר, חוקרת בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית ומחברת הספר "עידן נתניהו", מאמינה שאובדן המותג נתניהו מתרחש על רקע אובדן היכולת שלו להישאר מורם מעם, לתת לאחרים לעבוד עבורו, לשאת ולתת ולהגיע להכרעה רק בסוף. "הוא איבד את היכולת שלו להתרומם מעל הדברים. במו"מ להקמת הקואליציה הוא נאלץ להכניס כל מה שהשותפים הקואליציונים שלו ביקשו. הוא איבד את היכולת לסרב. הוא חשב שהאינטרסים מלוכדים, שהאינטרס שלו באופן אישי - השליטה במערכת המשפט ובתקשורת ובסדר היום - מתלכד עם התפיסות של הציונות הדתית ושל לוין וקרעי ודיסטל. אבל מה שקרה בפועל זה שהוא הגורם הכי מתון בקואליציה של עצמו, ומי שמוביל הם הקיצוניים. הוא איבד שליטה".

אחד מהביטויים לאובדן השליטה הוא ההתמודדות שלו עם פליטות הפה של שרים בממשלה, שעלולות להוביל למשברים דיפלומטיים, בהן זו של שרת התחבורה מירי רגב: "הייתי בדובאי, לא אוהבת את המקום הזה". עבור מי שייסד את מערכת היחסים והשלום עם האמירויות מדובר היה באגרוף בבטן. "בשבועות האחרונים אנחנו רואים את ביבי כל הזמן נלחם דרך טוויטר ופייסבוק בהודעות קיצוניות ופליטות פה של השרים שלו. הוא נגרר אחרי הקיצונים שהוא בעצמו נתן להם מקום", אומרת טלשיר. "נתניהו כל השנים ידע לרכוב על הנמר. בקמפיינים ובבחירות הוא היה מסית וקיצוני, הוציא את השד העדתי, ואז כשהיה נבחר הוא היה מרחיק את עצמו מזה ורואה את עצמו כמנהיג אחראי ושקול. מה שאנחנו רואים מאז שעלה לשלטון זה שאי אפשר לרכוב על הנמר של הפופוליזם. הוא לא יכול לשלוט בזה, וההוכחה היא נתניהו של היום שרואים שהוא חלש ונגרר.

"השתלטו לו על המותג ביבי. הוא מובל על ידי הקיצונים וכל מי שסביבו - רוטמן שמנהל את ועדת חוקה ולוין שמנהל את הממשלה והקואליציה ובטח הבן שלו ואשתו שמנהלים את הדיון הפנימי שלו. הוא הכי מזכיר היום את פוטין שהגנרלים שלו לא משדרים לו תמונה אמינה של מה שקורה בחוץ כי הם מפחדים ממנו, וגם כי הוא נהיה שבוי בתוך חדר ההדהוד של המדיה הביביסטית. נתניהו, שתמיד נתפס כמר ביטחון ומר כלכלה, שנתפס כמנהיג שקול, איבד את זה".

"סופג עכשיו קרירות בעולם"

השינוי הזה בתדמית שלו נשקף גם באופן שבו תופסים אותו בעולם. אם ב־2012 כינה אותו מגזין טיים "קינג ביבי", במרץ 2018 כבר התנוסס על שער השבועון "ניוזוויק" דיוקן שלו תחת הכותרת "נפילתו של המלך ביבי?" על רקע החקירות נגדו, טרם הגשת כתב האישום בפרשות 1000 ו־2000. במרץ 2019, בפתח "המשבר הפוליטי" שכלל חמש מערכות בחירות, פרסם האקונומיסט כתבת שער שכותרתה "בנימין נתניהו: משל לפופוליזם מודרני". היא נפתחה במילים: "חסידיו קוראים לו הקוסם, המנצח, מלך ישראל, הפוליטיקאי המוכשר ביותר של ישראל בדור. אם ינצח בבחירות החמישיות שלו ב־9 באפריל, הוא עשוי לנצח את השיא של האב המייסד של המדינה דוד בן גוריון".

מאז נתניהו ניצח את בן־גוריון בתקופת הכהונה מבחינה מספרית, אלא שהחודש האקונומיסט כבר הקדיש לו כתבת שער נוספת שכותרתה "האם ביבי יפרק את ישראל?".

תפנית המגמה הזאת מתבטאת גם בקרירות שבה מתקבל נתניהו בחודשים האחרונים בעולם. מי שנפרסו לכבודו שטיחים אדומים בעבר צולם החודש צועד בודד בכניסה לבתי מנהיגים בלונדון, ברלין ורומא. לבית הלבן הוא בכלל לא הוזמן. "הוא סופג עכשיו קרירות בחוץ, אדישות וייבוש, וכשזה מצטרף לרפורמה, למהפכה המשטרית, מתחילים לשאול מה קרה פה", מסביר שמואלי. "לאורך ההיסטוריה היו שני דברים שעצבנו גם את הימין וגם את השמאל - להגיע למסקנה שהצד השני צדק. וזה מה שנתניהו נותן בהתנהלות שלו היום, את התחושה שהצד השני צדק ושום דבר לא מעניין אותו מלבד ההישרדות שלו עצמו. אנשים שכל החיים הצביעו ביבי שואלים מה קרה לו, כי הוא כבר לא עסוק במותג ישראל, אלא בתוכנית שנתפסת כמשרתת רק אותו ולא את המדינה. הוא הפריד את הזהות שלו מהמדינה ודואג רק לביבי, וזה הוביל לאובדן ההערכה שהייתה אליו בעולם".

"ביידן אמר שהשותפות בין ישראל לארה"ב התבססה על דמוקרטיה, ואם נתניהו מוביל למשטר סמכותני רודני, שזה המודל שהוא הולך אליו, אז שותפות העומק בין ארה"ב לישראל נשחקת", מוסיפה טלשיר. "באנגליה, בצרפת ובארה"ב כל הדמוקרטיות הגדולות אומרות 'לא' לנתניהו, כי זה ברור שהוא מוביל למודל אנטי־דמוקרטי. כשהיה טוב, ונחתמו הסכמי אברהם ועוד הישגים, בעולם נתנו לו קרדיט וזה בנה את הדמות שלו. עכשיו, גם כשרע, זה מיוחס לו".

ד"ר בלמס־כהן סבורה שבעולם כבר לא מאמינים ביכולת שלו כמו פעם. "אנשים ראו שהוא לא מצליח להקים ממשלה ארבע פעמים, אז מקישים שהיכולות שלו כבר לא מה שהיו, שאנשים לא רוצים לשתף איתו פעולה. הדבר המרכזי שנפגע אצל נתניהו הוא שפתאום ראו שהוא כבר רחוק מלהיות כל־יכול. הכול מקיש על ההתנהגות שלו, התכונות שלו והתדמית שלו בארץ ובעולם. הוא נתפס היום כמנהיג חלש".

מה התדמית הפגועה של נתניהו עשתה לתפיסה של העולם את ישראל? לכאורה אפשר לחשוב שרע מאוד. "לפי מחקרים, תדמית של מנהיג משליכה על תדמית של מדינה ברמת סטריאוטיפיזציה של האזרחים", מסבירה ד"ר בלמס כהן, "אבל במקרה של נתניהו התרחש ניתוק. בדרך כלל מנהיג מזוהה עם האזרחים, וכשהוא מצליח המדינה נתפסת כמצליחה, אבל מה שקרה במשבר זה הליך הפוך, נוצר ריחוק. ברגע שהפופולריות שלו בישראל נתפסת כנמוכה, כי האזרחים ברחובות מפגינים נגדו, הוא נחלש עוד יותר כמנהיג. כשהוא מוצג כחלש בתקשורת, אלה התמונות שהעולם רואה. זה כמו שנוצר פער בין התדמית של אסד לבין האזרחים בסוריה".

"אני שומעת את כולם אומרים עכשיו 'זה לא נתניהו שהכרתי', ואני אומרת: זה בדיוק נתניהו שאני מכירה, אבל פשוט עכשיו ניתנה לו ההזדמנות", אומרת אודליה כרמון, לשעבר יועצת התקשורת ומנהלת קשרי החוץ של נתניהו ומחברת הספר "אשת הסוד". "לשאיפות שהיו לו תמיד להפוך את הכינוי קינג ביבי למשהו אמיתי, לשליטה שלו כמלך, לא היו שותפים עד כה. לא היה לו עם מי ליישם את המגלומניה, הרצון המלוכני. שום ממשלה עד היום לא אפשרה לו את זה. תמיד טובתו האישית קדמה לטובת המדינה, אבל בעבר עוד הייתה חפיפה. בעבר הוא כרך את זה זה בזה, אז אנשים לא זיהו את זה. התדמית שלו נבנתה על יצירת זהות לכאורה בין האינטרסים של המדינה לשלו. הנסיבות היום רק חשפו את העובדה שזה מעולם לא היה נכון ותמיד האינטרסים שלו היו קודמים, אז התדמית התנפצה".

 אודליה כרמון / צילום: רמי זרנגר

"מנהיגים מעריצים אותו"

אבל יש מי שמשוכנע שזה ממש לא המצב ושההערצה שהעולם רוחש אליו לא פחתה ואפילו להפך. "רק לפני שבוע הגיע אליי נציג של מדינה שיש לה סכסוך עם מדינה אחרת וביקש שנתניהו יעזור לתווך ביניהם, כי שני המנהיגים כל כך מעריצים אותו", מספר גורם שעבד עם נתניהו וכיום עובד רבות מול מנהיגים בעולם. "במסגרת העבודה שלי אני פוגש פוליטיקאים, ראשי ממשלות, נשיאים ושרים. אין שנייה להערצה הזאת".

איך אתה מסביר את קבלות הפנים הקרירות שהוא מקבל ממנהיגים בעולם כעת?
"קודם כל, זו פרשנות של תקשורת וכתבים פוליטיים שרוצים לספר סיפור. זו לא המציאות. הדבר השני הוא שממשל ביידן הוא לא מהמעריצים הגדולים של נתניהו. הם למשל תורמים לתנועה לאיכות השלטון שמנהלת נגדו מאבקים. אז הפן הזה של הליברל־מדיה שנותנת את הטון משפיע.

"נתניהו הוא בדרגה העליונה בקרב מנהיגי העולם ואף אחד לא יכול לקחת לו את זה. בכדורגל יש את ברצלונה, ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד וליברפול, שהן בטופ, אז הוא שם בפוליטיקאים, כי הוא הפך את ישראל למעצמה, כי הוא כל כך הרבה זמן בשלטון וזוכה לאהדת ואהבת הקהל, כי הוא עושה זאת למרות שהתקשורת היא 95% נגדו. מנהיגים רואים את זה ומקנאים. הוא הצליח לייסד סושיאל מדיה עצמאית חלוצית בין הראשונים בעולם, ומצא לעצמו דרך לדבר ישירות עם הקהל שלו בלי תיווך של התקשורת. אז אנשים מסתכלים עליו בהערצה".

גם רותם סלע, מו"ל הוצאת סלע מאיר, שהוציאה לאור את האוטוביוגרפיה "ביבי - סיפור חיי", מסביר שתמיד הצד השני של המפה ינסה לטעון כי נתניהו איבד מכוחו, אך המציאות מעידה אחרת. "נתניהו היה ועודנו אחד המדינאים הגדולים בעולם. כמו כל המנהיגים הגדולים של המאה האחרונה, הוא והממשלה שבראשה הוא עומד, עברו משברים פוליטיים. הוא עובר כעת משבר שתוצאותיו אינן ידועות, אבל מי שקרא את הספר עליו או מתעניין בפוליטיקה ישראלית, זוכר כי הקריירה של נתניהו רצופה בהרבה מאוד עליות וירידות. מה שמאפיין אותו הוא לא הימנעות ממשברים וכישלונות, אלא יכולת בלתי מצויה להתמודד איתם ולקום מהם. ב־2006 הוא הוביל את הליכוד לתבוסה הגדולה בתולדותיו כשקיבל 12 מנדטים, הוא הוכרז פגר פוליטי אך חזר אחרי פחות משלוש שנים וכבש את השלטון ב־2009. לפני שנים מעטות הקונצנזוס בקרב הפרשנים היה שהמשפט יהרוג אותו פוליטית ואולי ניצחונה של ממשלת בנט־לפיד, אך הנחישות והיכולת שלו קברו את המספידים.

 רותם מאיר סלע / צילום: ליאורה לויאן

"לא צריך לקחת ברצינות גדולה מדי אנשים מהצד השני של המתרס, שטענו שתם עידן נתניהו כל חמש דקות בשלושת העשורים האחרונים. מי שמגיע לאותה המסקנה אל מול כל צביר העובדות לא יכול לצפות שיקבלו אותה ברצינות.

"כדי לדעת אם האירועים המתרחשים עכשיו ישפיעו באיזושהי צורה על האופן שבו נתניהו ייזכר בהיסטוריה, אנחנו צריכים לחכות לכל הפחות כמה שנים טובות. זה יצטרך להיות משמעותי הרבה יותר ממה שראינו עד כה. רק בשביל הפרספקטיבה: מרגרט תאצ'ר איבדה את תפקידה על רקע מהומות מס הגולגולת (מס אחיד, ללא תלות בהכנסה - אל"ו). מי זוכר משהו כזה היום? למעשה, אנו, הבריטים והעולם כולו זוכרים את תאצ'ר כאשת הברזל בזכות הישגיה ועמידתה האיתנה בעד השוק החופשי.

"אני מאמין שמה שיעצב את הדימוי של נתניהו יהיה העשייה המדינית שלו: המערכה שלו נגד הטרור הבינלאומי, המאבק נגד יכולתה של איראן להשיג נשק גרעיני, התזה הנגדית לאוסלו שהתממשה בשלום עם האמירויות, הרפורמות הכלכליות שהולידו את השוק החופשי בישראל, הוצאת הגז מהים והבאת החיסונים בקורונה. הדימוי שלו לא נובע מסאונד בייטס, אלא מהישגים קונקרטיים, ולפיכך מנקודת מבט היסטורית אני לא צופה שהוא יתערער בשל המחאות הנוכחיות".

התמונות שלו הולך לבד בלי קבלות פנים חגיגיות בחו"ל לא משקפות בעיניך ירידה בדימוי שלו בעולם?
"לאורך כהונתו כראש ממשלה נתניהו הציג ומציג עמדה לעומתית למוסכמות של האליטה הליברלית הגלובלית באשר לאופן שבו יש לנהוג בישראל ובאויביה. החשיבה העצמאית והמוכנות שלו לסכן הון פוליטי כדי לעמוד על תפיסת העולם שלו הובילה לא פעם לחיכוכים וסיטואציות מאתגרות אל מול מנהיגים עולמיים. לא צריך יותר מדי תודעה היסטורית כדי לזכור את קרב המוחות בין נתניהו לבין אובמה בתקופתו כנשיא. נתניהו לא הסכים למסור שטחים תמורת שלום, העז להעלות את הנושא האיראני בקונגרס, ויצר מערכת של בריתות וקשרים כלכליים וביטחוניים עם מדינות כמו הונגריה ופולין, שלא היו כוס התה של הליברלים בבריסל ובוושינגטון. ההתנהלות הזאת יצרה אנטגוניזם, אבל לא היה לו אכפת.

"המשימה שלו מעולם לא הייתה לקבל חיוכים ממנהיגי עולם או חיבוק מהתקשורת הבינלאומית, אלא לייצג בצורה הטובה ביותר את מה שהוא ראה כאינטרס הישראלי. בשורה התחתונה הוא הצליח, וההצלחה הזאת חשובה במבחן ההיסטוריה יותר מכל שטיח אדום".

עד סגירת הגיליון לא התקבלה תגובת ראש הממשלה בנימין נתניהו.