הכרעת בית המשפט המחוזי בנצרת לזכות ברוב דעות את רומן זדורוב מאשמת רצח הילדה תאיר זאדה ז"ל תפסה את מירב תשומת-הלב הציבורית בסוף השבוע. טור זה נכתב שעות ספורות לאחר מתן הכרעת הדין שאורכה עולה על 700 (!) עמודים. כפי שציין ראש ההרכב השופט אשר קולה, התקיימו במהלך המשפט החוזר כ-60 ימי דיונים, בהם נשמעו כ-100 עדים, ונפרסו על פני כ-6,000 עמודי פרוטוקול.
● האם זדורוב יקבל פיצויים מהמדינה? כל מה שכדאי לדעת על הכרעת הדין
● זיכוי זדורוב: התדיינויות אינסופיות כדי להגיע למסקנה כמעט מובנת מאליה | דעה
אני משתדל לכבד את קוראי גלובס, ומשום כך אני חושב שיהיה זה לא לכבודכם שאתייחס לגוף הכרעת הדין לאחר רפרוף על הכרעת דין כה סבוכה.
אי לכך אתייחס למספר נקודות אחרות. ראשית, צריך לשבח את הרכב בית המשפט על ניהול מהיר ויעיל של התיק. בחודש אוקטובר 2021 נפתח הליך ההוכחות במשפט החוזר. בחודש מרץ 2023 כבר ניתנה הכרעת הדין. זכרו נא שמדובר על גלגול אחרון לאחר גלגולים רבים שהפכו את התיק הפלילי הזה לתיק ענק' בלי שום פרופורציה להיקפו המקורי.
השופט קולה ציין בהקראת הכרעת הדין כי "היקף העבודה על תיק זה היה חסר תקדים. כל עדות, כל ראיה וכל טענה נבחנו בפלס ובמתינות, כפי שראוי לנהוג בכל תיק שחורץ גורלות, ובפרט בתיק כה מורכב שבו הצגה מחודשת של הראיות והעדויות לאחר שנים רבות ולאחר שכבר נדונו ונשמעו, תוך ניהול ההליך מתחילתו - היא משימה מורכבת במיוחד ואולי אף חסרת תקדים".
בין משפט זדורוב למשפט נתניהו
כאשר משווים את קצב התקדמות הדיונים במשפט זדורוב לבין קצב התקדמות הדיונים במשפט נתניהו, "מקבלים חום". הליך ההוכחות במשפט נתניהו נפתח בתחילת אפריל 2021 (לאחר שכתב האישום הוגש בינואר 2020). אנו כעת במרץ 2023, והכרעת הדין, אם תינתן בכלל, תיקח עוד 3-4 שנים ככל הנראה. בשעה 15:30 במדויק על השעון, העט נופלת מן היד של השופטים ויהי מה. גם אם התובעת או הסנגור באמצע שאלה דרמטית לעד מדינה, השעה המקודשת 15:30 לא תיפרץ.
הדיונים עצמם נמשכים ומתמשכים, לעתים עם זיקה רופפת לכתב האישום וליריעת המחלוקת. ככה לא בונים חומה. ייאמר לזכותו של ההרכב בראשות השופטת רבקה פרידמן-פלדמן שהתמשכות ההליכים עדיין לא מגיע להתמשכות של משפט רונאל פישר באותו בית משפט, אצל הנשיא משה סובל, שמתנהל כבר 7 שנים, ומי יודע מתי יבוא אל קיצו.
פתגם ידוע גורס כי "הצדק לא צריך רק להיעשות אלא גם להיראות". כאשר מסתכלים על משפט נתניהו ועל משפט רונאל פישר, צריך לעדכן את הפתגם "הצדק לא צריך רק להיעשות, אלא שנזכה לראותו עוד בחיינו".
הימשכות והיארכות הליכים היא הבעיה הכי אקוטית של מערכת המשפט הישראלית. רק בישראל, עד המדינה שנגזרו עליו 7 שנות מאסר במסגרת ההסכם, מגיע להעיד במסגרת פרשת התביעה בבית המשפט נגד הנאשמים אותם הפליל לאחר שכבר סיים לרצות את עונשו הממושך.
הסחבת המופרעת הזו היא עינוי דין בלתי נסבל, והיא פגיעה קשה ביותר בהרתעת העבריינים. על-פי המחקרים היא גם מהווה פגיעה ביכולת השיקום של העבריינים. לכן אך "מתבקש" הוא שהעיסוק הבלתי פוסק של הפוליטיקאים יהיה בסוגיות אחרות לגמרי כגון ביטול עילת הסבירות. ומה יהיה על הימשכות ההליכים עצמם שנוגעים לכלל האזרחים? מה שהיה הוא שיהיה. למרבה הביזאר, הימשכות הליכים מהווה אחת ההנמקות לצורך ברפורמה המשפטית שכלל לא נוגעת בסוגיה זו, אף לא באצבע קטנה.
"חפים מפשע בכלא"
חברת הכנסת טלי גוטליב (הליכוד) מיהרה להגיב דקות לאחר הקראת הכרעת הדין של זדורוב. "בישראל יושבים חפים מפשע בכלא. שלא יהיה לכם ספק", כך פרסמה גוטליב בחשבון הטוויטר שלה. "כאלה ששופטים הקריאו ברצינות תהומית את הכרעת דינם המרשיעה ושופט אחד הקריא את מסקנת זיכויים. שופטים אינם בוחני כליות ולב. די לביסוס כתבי אישום על הודאת חשודים, זה קל מדי ומסוכן מאד".
עמדה זו של גוטליב היא לגיטימית. היא אומנם לא באמת רלוונטית למשפט של זדורוב, כי אף אחד מן מהשופטים שהרשיע את זדורוב בערכאות השונות, לא עשה זאת רק על סמך הודאתו של זדורוב כשלעצמה. אבל בסדר, זו עדיין עמדה לגיטימית. אולם ראוי להזכיר שממשלות הליכוד הפילו את הצעות החוק בעניין הזה ממש שקידמו חברי הכנסת מהאופוזיציה. החל מ-2013, חברי הכנסת דב חנין, אחמד טיבי, קארין אלהרר ועוד ועוד הגישו הצעות חוק הדורשות ראיית סיוע להודאה באשמה לצורך הרשעה במשפט פלילי. הקואליציה בראשות נתניהו הפילה את הצעות החוק הללו שוב ושוב.
האמת שלדעתי הצעות החוק הללו הופלו בצדק. קל להסתכל על מקרה ספציפי ולגזור ממנו קביעה גורפת. אולם צריך להתסכל על המשמעות הרוחבית ופחות נגלית לעין. צריך לחשוב על כמות הרוצחים והאנסים והמחבלים עם דם על הידיים שיסתובבו ברחובות למרות שהודו באשמה לפרטי-פרטים.
לשיח המתגבר על זכויות חשודים ונאשמים יש גם צד שני. משום מה הצד השני הזה כמעט לא בא לידי ביטוי בשיח הציבורי. הצד השני הוא חוסר היכולת למגר את הפשע, הפגיעה בביטחון האישי, הימשכות הליכים במשפט פלילי עד אין קץ.
זכויות חשודים ונאשמים הן דבר חשוב במיוחד שיש לשמור עליו. גם על זכויות מורשעים בדין צריך לשמור. אך צריך גם להישמר משמירת יתר. השיח הפופוליסטי של "זכויות חשודים" מול הטענה הקבועה של הצד השני כי "הכול כדי לחלץ את ביבי" חייב להתעלות לשיח רציני ומעמיק הרבה יותר. האתגר הזה רובץ כיום לפתחו של יו"ר הוועדה לחוק חוקה ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן.
מהלך שערורייתי
ובכל זאת התייחסות אחת נוספת למשפט זדורוב: במהלך המשפט נחקר ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית. קוגל מובא כדבר שבשגרה כעד מומחה מטעם התביעה. הפעם, באופן חריג ביותר, הוא הובא כעד מומחה מטעם ההגנה. הפרקליטות בחקירה הנגדית התאמצה לקעקע את האמינות והיושרה של קוגל. אין שום בעיה ניסיון להתעמת עם המסקנות שלו, זו בדיוק העבודה של התביעה במסגרת חקירה נגדית. אולם הפרקליטות הלכה רחוק יותר וניסתה לערער את האינטרגריטי שלו אישית.
זה מהלך שערורייתי, לאור העובדה שקוגל ב-99% מהמקרים הוא עד תביעה. פעם אחת הוא מגיע להעיד כעד הגנה, ופתאום התביעה מנסה להוכיח מן הגורן ומן היקב שהוא עד לא אמין ולא מקצועי? אז מה זה אומר על העדויות שהוא נתן לטובת התביעה ואשר על בסיסן הורשעו נאשמים רבים מספור?
לא מאוחר להתנצל פומבית על קו החקירה המכוער והמיותר, בפרט לאחר שבית המשפט אמר את דברו ואימץ את חוות-דעתו של קוגל נגד עמדת הפרקליטות והמומחה מטעמה.
האם תם ונשלם? הפרקליטות עדיין יכולה לערער לבית המשפט העליון. העובדה שהשופטת תמר ניסים שי-סברה בעמדת מיעוט כי יש להרשיע את זדורוב - נותנת עוגן לפרקליטות להגיש ערעור על הכרעת הדין.
במובן מסוים, נכון שבית המשפט העליון יהיה החותמת הסופית על תיק כה רגיש שעבר כל-כך הרבה תהפוכות וסערות. מצד שני, "enough is enough". לשמחתי, לא אני זה שאצטרך להכריע בשאלה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.