מחקר שנמשך כבר 85 שנה מנסה לפצח את הסוד לחיים טובים

תארו לעצמכם שהיינו יכולים לאתר תינוקות עם לידתם ולעקוב אחרי כל החלטה כמעט שיקבלו לאורך חייהם ולבחון את התוצאות שלה. האם היינו יכולים ללמוד מכך אילו החלטות מובילות לשגשוג אישי, לחיים בריאים, שמחים ומלאי משמעות? זה היה הרעיון שעמד מאחורי מחקר שהחל בארה"ב ב־1938, תחת השם Harvard Study of Adult Development.

● המרוץ לשעון הביולוגי שיספר לנו עד כמה מהר הגוף שלנו מזדקן 
● המטכ"ליסט שפיצח את הקוד של תעשיית הפודטק: "את התרבות הארגונית הבאתי מהצבא ומנטפליקס"  

יוזם המחקר הוא ויליאם טי. גראנט, פילנתרופ ובעל רשת חנויות כלבו שנקראה על שמו. הוא ביקש להבין מה עושה אותנו בריאים, אבל גם מה עושה אותנו שמחים, ואילו החלטות בחיים שלנו יובילו אותנו בסוף ימינו לומר שחיינו טוב, ששנותינו על פני האדמה היו ראויות ובעלות משמעות.

המחקר התחיל מסטודנטים מהרווארד וצעירים בני אותו גיל משכונות נחשלות בבוסטון והקיף עד כה ארבעה דורות. המשתתפים עונים על שאלונים, עוברים ראיונות עומק, סריקות MRI ובדיקות דם. החוקרים מדברים עם הוריהם, עם בני הזוג וכיום כבר הנכדים של הנבדקים. כמה עשרות מהמשתתפים המקוריים במחקר עדיין חיים.

"בכל פעם שאנחנו שולחים את השאלונים, כמה מהנבדקים מהקבוצה שהגיעה מהשכונות הנחשלות שואלים אותנו 'למה אתם ממשיכים לשאול אותי על החיים שלי? הם לא כאלה מעניינים'. לעומת זאת מהקבוצה של הרווארד, אף אחד לא שואל את זה", סיפר בעבר פרופ' רוברט ולדינגר, המנהל היום את המחקר, מנהל רביעי במספר.

המחקר עדיין לא נגמר, אבל בספטמבר האחרון יצא לאור הספר The Good Life, שמסכם את תובנות החוקרים עד היום. המסקנה המרכזית שלהם היא שמערכות יחסים הן המפתח לחיים טובים ולחיים בריאים. ד"ר מרק שולץ, פרופסור לפסיכולוגיה ומומחה לעיבוד נתונים באוניברסיטת ברין מור, שותפו של ולדינגר להובלת המחקר ולכתיבת הספר, מספר על כך בראיון לגלובס.

הקשר בין בדידות לדלקת

כששואלים את שולץ מה הדבר האחד החשוב שלמדנו מהניסוי, הוא משיב שללא ספק זו ההשפעה של איכות מערכות היחסים שלנו על הבריאות, לא רק על האושר. "אחרי שהממצא הזה אותר אצלנו לפני 25 שנה, הוא נמצא בהמון ניסויים אחרים והיום ישנה גם הבנה חלקית של המנגנון שדרכו זה מתרחש. חקר הממשק הזה הוא היום חזית משמעותית ומלהיבה בתחום הרפואי, וגם הפסיכולוגי", הוא אומר.

לאורך השנים נמצא שמערכות יחסים, בדגש על מה שהמחקר הגדיר "מערכות יחסים חמות", היו במתאם גבוה עם מגוון רחב של תוצאות הנחשבות טובות. לדוגמה, הצלחה כלכלית נקשרה במערכות יחסים חמות יותר מאשר באינטליגנציה, ומי שנהנו מיחסים משפחתיים וחברתיים טובים יותר בגיל 50 היו בריאים יותר בגיל 80.

קשר חם עם האם בילדות השפיע על רמת ההכנסה בבגרות ועל נטייה מופחתת לדמנציה, וקשר חם עם האב ניבא רמות נמוכות יותר של חרדה בעתיד, הנאה רבה יותר מהעבודה ושביעות רצון גבוהה יותר בגיל 75.

"ההשפעה של קשר חם על הבריאות מתרחשת דרך הדברים הברורים - לדוגמה אנשים שקרובים לנו מזכירים לנו ללכת לרופא או נותנים לנו השראה להתעמל כמוהם, אולי יחד איתם, אבל ישנם גם מנגנונים הרבה יותר פיזיולוגיים, מנגנונים חיסוניים, מנגנונים דלקתיים", אומר שולץ.

"אנחנו כבר יודעים שבדידות מכבה או מדליקה גנים הקשורים לשלוש מערכות של תחלואה: הגנה מפני וירוסים, הגנה מפני חיידקים, וכנראה המשמעותית ביותר בהקשר הזה היא מערכת הפעילות הדלקתית בגוף. תהליכים דלקתיים נמצאים בבסיס של מגוון מחלות הקשורות להזדקנות. מחקר שלנו על השפעת הבדידות על מערכות דלקתיות אמור לצאת לאור ממש בקרוב.

"בדיעבד, אולי הנתון הזה לא היה צריך להפתיע אותנו. בני אדם, אבולוציונית, הם חיות חברתיות. מנגנוני הדלקת הם כנראה כמו מנגנוני הרעב. זהו כאב שנועד לומר לנו ללכת לתקן את המצב. וכמו מזון, כך גם לגבי חברה - לא כולם צריכים אותו סוג, לא כולם צריכים אותה כמות, אבל כשיורדים מתחת לכמות מסוימת, קשה לנו מאוד לשרוד".

 פרופ' מרק שולץ / צילום: Ann Chwatsky

המנגנונים הפסיכולוגיים שדרכם מערכות יחסים משפיעות על הבריאות קשורים ככל הנראה לוויסות רגשי. לדברי שולץ, "חברים ואנשים קרובים לנו עוזרים לנו למסגר מחדש בעיות, להתקדם ממחשבה על הבעיה למחשבה על פתרונות ועל העתיד, הם מעודדים אותנו שיהיה בסדר, ובאופן כללי נותנים לנו תחושה שיש לנו גב".

יש גם צד שני למשוואה, הצד החיובי. "ההנאות הגדולות שלנו בחיים הן עם עוד אנשים. הצלחות הן מתוקות יותר אם אנחנו חולקים אותן רגשית עם עוד מישהו. בחברת אחרים אנחנו עשויים לצחוק, וזה טוב לבריאות ועוזר לנו להוריד את הסטרס".

איך מודדים מערכת יחסים חמה

אתם מדגישים את החשיבות של מערכת יחסים חמה. איך מודדים זאת?
"אלה מערכות יחסים שיש בהן אמון ותמיכה. אחת השאלות שאנחנו שואלים היא, 'אם תקומו מאוד מבוהלים או מאוד עצובים באמצע הלילה ותרצו לשוחח עם מישהו, האם יש מישהו שתוכלו לדבר איתו?' נתקלנו, אגב, באנשים נשואים עם ילדים שאמרו שלא ירשו לעצמם להעיר אף אחד מבני ביתם במצב כזה ויישארו לבד עם המצוקה.

"מדדים נוספים הם כמות הזמן שאנחנו מבלים יחד ועד כמה אנחנו סומכים על בני אדם אחרים. מערכות יחסים שבהן אנחנו נפגשים לעתים רחוקות או לפרקי זמן קצרים - גם הן חשובות, אבל מערכות היחסים שמאופיינות בשהייה ממושכת יחד או תקשורת ממושכת, הן משמעותיות יותר".

ובאמת, האם כל סוגי מערכות היחסים מספקים את הצורך באותו אופן או שיש תרומה מיוחדת למערכות יחסים משפחתיות, רומנטיות, חבריות ועוד?
"מבחינת סוג מערכת היחסים, זה יכול להיות חבר, קרוב משפחה, קולגה קרוב או שכן. הדבר הכי חשוב הוא האיכות. בעולם שלנו, האנשים שאנחנו מבלים איתם הרבה הם לרוב המשפחה, אבל זה לא חייב להיות כך. יש אנשים שמבלים המון עם אנשים שהם עובדים איתם, וזו מערכת יחסים מאוד חשובה בשבילם. או, למשל, קבוצה ספורטיבית. אני, לדוגמה, משתף פעולה כבר שנים באופן יצירתי עם רוברט ולדינגר סביב המחקר הזה, וזו מערכת יחסים מאוד משמעותית שלי.

"מבחינת מספר מערכות היחסים, המעבר החשוב הוא מאפס ל־2־3. בדידות מוחלטת משפיעה על הבריאות ממש כמו עישון או השמנה. למעבר בין שלושה חברים טובים לחמישה כבר יש השפעה שולית הרבה יותר. אבל כנראה עדיף יותר מאחד, למקרה שבו אחד מנוטרל כרגע, וגם משום שקשה למצוא את כל סוגי התמיכה שאנחנו צריכים באדם אחד".

ההורים לא קובעים הכול

איזה מסר יש לך למי שבודד, ועכשיו בעקבות הקריאה הוא בודד ודואג לבריאותו?
"קודם כול, אתם לא לבד בבדידותכם. במדינות מערביות, 20%-40% מהציבור מרגישים בודדים בכל רגע נתון. זה מספר מדהים. כלומר, מה שאתם חווים הוא נורמלי לגמרי, ויש סביבכם עוד אנשים שמחפשים מערכות יחסים ואינם מסופקים.

"דבר משמח נוסף הוא שאפשר לעשות שינוי ברמות הבדידות גם בגיל מבוגר. יש תקווה. אפילו כתבנו על כך פרק בספר, שכותרתו 'אף פעם לא מאוחר'. הדרך הכי טובה להתחבר לאנשים בגיל מבוגר היא לעשות משהו שנהנים ממנו בחברתם של אחרים. התנדבות, ספורט, תחביב.

"אנשים בודדים הם לעתים קרובות אנשים שנפגעו ממערכות יחסים בעבר, ולכן הם חששנים יותר בקשר או מתביישים יותר, אבל זה לא אומר שהם זקוקים פחות לקשר. כך גם לגבי אנשים עם כישורים תקשורתיים פחות חזקים, למשל אנשים על הספקטרום האוטיסטי, אבל לא רק הם. אין עדות לכך שהם זקוקים פחות לחברה או נהנים ממנה פחות.

"ישנם כישורים שאפשר לפתח: להקשיב, לשאול שאלות, לעשות סמול טוק, לעשות ולידציה לרגשות של אנשים אחרים. יש מי שזה בא לו באופן טבעי, אבל כמעט כולם יכולים ללמוד לעשות זאת.

"אנחנו לא מלמדים ילדים את הכישורים האלה באופן רשמי בבית הספר. בית הספר הוא זירת חיברות, אבל זירה שלא תמיד מקבלת הכוונה נכונה. היום בארה"ב כבר מדברים על האפשרות ללמד ילדים כישורים חברתיים בצורה הרבה יותר מסודרת".

כיצד משפיעה מערכת היחסים עם ההורים ומערכות יחסים חברתיות בגילים צעירים במיוחד?
"לכל אחד מאיתנו יש בראש מודל של 'איך זה אנשים'. האם הם בעיקרון טובים? גרועים? צריך להיזהר מהם? מה הם יודעים לתת לי ואיפה הם מאכזבים אותי? כמובן, המודל הזה מעוצב תחילה מתוך הקשר עם ההורים ודמויות מטפלות משמעותיות בתחילת החיים, והקשרים האלה הם מאוד חשובים. אבל אנחנו לא 'נתקעים' על המודל הראשון, אלא מעדכנים אותו כל הזמן לאורך החיים. אז כן, ראינו את הקשר בין איכות מערכת היחסים עם ההורים לבין שביעות הרצון מהחיים בגיל 80, אבל המתאם רחוק מלהיות מושלם. זה לא גורל. ראינו אנשים עם ילדות קשה מבחינת מערכות יחסים, שהצליחו מאוד ברמת הקשרים הרגשיים שהם בנו בהמשך".

החרטה הכי גדולה של מבוגרים

בוא נדבר על הקשר בין מערכות יחסים, כסף והצלחה
"המחקר שלנו מצא, כמו מחקרים אחרים, שכסף הוא מאוד משמעותי לשביעות הרצון מהחיים עד רף מסוים. כלומר, עוני הוא גורם סטרס מאוד משמעותי בחיים, אבל מעבר לרף מסוים, הקשר מתחיל להיפרם ורואים מתאם מאוד חלש בין כסף רב יותר לשמחה רבה יותר.

"לגבי סטטוס, הצלחה ופרסום - אנשים אוהבים להציב מטרות ולהשיג אותם. זה בהחלט נחמד, אבל להישג עצמו יש השפעה לתקופה מוגבלת. נהיה כנראה יותר מאושרים אם נעמיד לאורך החיים כמה מטרות ונשיג אותן, מאשר אם בגיל צעיר כלשהו נשיג מטרה ענקית, ואחר כך לא נשיג מטרות דומות שוב, או אם ייפול עלינו הישג במקרה, הישג שלא הספקנו לשאוף ולחתור אליו. הישגים הם יותר משמעותיים אם אנחנו חולקים אותם אם אחרים, שתומכים בנו בדרך אליהם וגאים בנו עם הגשמתם.

"המסקנה שלי היא שהחיים הם לא במקום אחר. אנחנו לא נתחיל לחיות ולשמוח כשנגיע לשם. החיים הם פה".

שולץ מזהיר גם ממחיר השאפתנות. "לאנשים צעירים יש נטייה לשכוח ממערכות יחסים כשהם חותרים למטרה גשמית, ועל פי המחקרים שלנו זה פחות מועיל לאושר. לשאפתנות אין בהכרח מחיר מבחינת מערכות יחסים, אבל יכול להיות לה וצריך לשים לב לז ה. במחקר שלנו, הקבוצה של בוגרי הרווארד כמובן רשמה בממוצע יותר הצלחות "מדידות" מאשר הקבוצה שהגיעה מהשכונות הנחשלות, אבל לא היו ביניהם הבדלים ברמות האושר הממוצעות. היו הבדלים אדירים בתוחלת החיים - כמעט עשר שנים בממוצע! אבל מבחינת רמות האושר, לא היו הבדלים בכלל".

אז הקלישאה שאומרת שאף אחד לא מתחרט שלא עבד יותר אבל אנשים כן מתחרטים שלא בילו יותר עם משפחה וחברים היא נכונה.
"לחלוטין. זו קלישאה שלגמרי מגובה במחקר שלנו. שאלנו את המבוגרים על מה הם מתחרטים. 75% אמרו 'הלוואי שהייתי מבלה יותר זמן עם X" או "הלוואי שהייתי יותר נחמד ל־X". היו אנשים שאמרו 'הלוואי שהייתי מבלה פחות זמן בעבודה'. כמעט אף אחד לא אמר 'הלוואי שהייתי עובד יותר', עם סייג אחד. היו נשים שאמרו שחבל שלא השקיעו יותר בעצמן על חשבון הטיפול באחרים, ובכלל זה בקריירות שלהן".

אבל עבודה משמעותה גם קשרים חברתיים, וגם אימפקט ותחושת מסוגלות - דברים שהם כן חשובים לאנשים. אם היית שואל 'אם היית מוכן לעבוד אבל במחיר של אובדן חלק מההישגים הללו', אולי היית מקבל תשובה אחרת.
"כן, אבל המרואיינים שלנו יודעים את זה, ובכל זאת חוזרים שוב ושוב על אותה מסקנה. זה כן נכון שבסוף החיים תחושת משמעות הופכת להיות מאוד חשובה. אנחנו בהחלט חושבים על מה השארנו אחרינו, בעבודה, בקהילה ובמשפחה.

"אגב, אנשים שיש להם מה שאנחנו קוראים 'Social Fitness', איכות חיים חברתית, הם גם בדרך כלל יותר אפקטיביים. שביעות הרצון שלהם עוזרת להם להיות יותר יעילים בעבודה. אז יכול להיות שאותה שעה שבה ישבת עם חברים תעזור לך גם בעבודה".