הקלפים נטרפים והציפיות מופרכות בזו אחר זו. מוטב להתרגל. אנחנו חיים בזמנים של תמורות דרמטיות במערכת הבינלאומית. כל מה שהיה מובן מאליו ב־75 השנה האחרונות מועמד במבחנים כמעט יום־יומיים. התמורות האלה מזינות ומאיצות את התמורות הבאות. ספק אם יש מרכיב במשוואה המחוסן מהשינויים.
● סדקים בציר המערב? צרפת מסמנת לארה"ב את גבולות ההתגייסות נגד סין
● איראן יוצאת מהבידוד הבינלאומי וישראל צריכה לחשוש | אסף אוריון, דעה
● מתחת לרדאר: כך זורמים כספי בית המלוכה הסעודי להייטק הישראלי | בדיקת גלובס
ולדימיר פוטין ניסה לפני שנה ויותר לתאר את פלישתו לאוקראינה כפעולת שיטור. לא רק שהוא סירב לקרוא לה 'מלחמה', הוא הודיע כי עונשים דרקוניים יוטלו על מי שיעשה כן. אבל לנוכח האבדות העצומות, הוא שינה את טעמו. בשבועות האחרונים הוא מתאר את התוצאה של מעשיו כ"קץ הסדר העולמי" הנוכחי, הסדר שבמרכזו עומדת ארה"ב.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בפגישה עם נשיא סין / צילום: Associated Press
בעניין הזה אין הוא מפריז כלל. מלחמת אוקראינה אינה "סכסוך גבול בין שתי ארצות רחוקות", כפי שניסה לתאר אותה באחרונה טוען מרכזי למועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות ב־2024, מושל פלורידה רון דסאנטיס. באוקראינה נקרא תיגר לא רק על הסדר העולמי כי אם גם על ניסיוננו להבין את הסדר הזה.
קריאת התיגר על הסדר העולמי ניזונה ממלחמת רוסיה באוקראינה אבל חורגת הרבה מעבר לה. כניסת סין למזרח התיכון היא ביטוי דרמטי נוסף. היא משקפת בראש ובראשונה את חולשת ארה"ב, או לפחות את האמונה שארה"ב נחלשת.
סין פורצת את הדלתות
קישורים אל רשימות קודמות של יואב קרני על התפשטות השפעתה הבין לאומית של סין ועל יחסיה המידרדרים עם ארה״ב
■ מחרוזת הפנינים של סין (29.07.2010)
יוזמה סינית ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני? בקצב שבו סין קונה את נכסי העולם ומפתחת אסטרטגיה ימית, גם זה יגיע
■ בדרך למומבסה (07.06.2017)
חנוכה של מסילת ברזל בקניה מספקת תזכורת דרמטית על היקף פעילותה של סין ביבשת אפריקה, ובעצם איפה לא. היא בונה גשרים, סוללת אוטוסטרדות, מקימה נמלי תעופה, חופרת נמלים, יוצרת איים מלאכותיים, כורה אוראניום, מעניקה אשראי, משקיעה, מיטיבה, מפקיעה מחירים, מרשימה, מעצבנת. בשעה שנשיא ארה"ב רוצה הביתה, הארץ הדינמית ביותר בעולם רוכשת לעצמה מדרסי רגל בחמש יבשות
■ פרשנות: אמריקה נגד "המפלגה הקומוניסטית של סין" (25.05.2020)
פתאום, 50 שנה לאחר שהאידיאולוגיה נשלחה אל פינה רחוקה, ארה"ב מגלה שהסכסוך שלה עם סין הוא בעצם מאבק בין העולם החופשי לדיקטטורה הגדולה ביותר עלי אדמות. האם זה גילוי זמני של ימי בחירות בארה"ב, או שעצם ההגדרה של היחסים בין מעצמות העל עומדת להשתנות?
■ סין מתאוששת, בטוחה בעצמה ובועטת בעולם (02.09.2020)
בשעה שהדמוקרטיות התעשייתיות מדדות, הדיקטטורה הקומוניסטית חוגגת את ניצחונה על נגיף הקורונה, ומודיעה לשאר העולם שכל התנגדות לרצונותיה היא חסרת תקווה. כך סין משילה עכבות, ועוברת לפאזה של יהירות אגרסיבית
■ תתחילו לדאוג: הידידות בין רוסיה לאיראן הפכה ל"ברית צבאית מלאה" (11.12.2022)
לפי הבית הלבן, המל"טים שאיראן מספקת לרוסיה כדי להרוס את אוקראינה הם רק ההתחלה. הן מכוננות "שותפות צבאית מלאה", שתכלול אספקת נשק רוסי מתוחכם לאיראן. גם סין מעלה פרופיל במזה"ת ומתארת את ביקור הנשיא בריאד כ"פתיחת עידן חדש ביחסים עם העולם הערבי"
■ מלחמה ושלום בידי שי ופוטין: שני הדיקטטורים שחורצים את גורל העולם (01.01.2023)
ערב המלחמה באוקראינה שתי המדינות הבטיחו "ידידות ללא סייגים". מאז, סין התחילה לדאוג והזהירה את רוסיה, אבל גם הגדילה את הסחר איתה. מה סין תעשה אם רוסיה תתקרב לתבוסה? האם היא תקריב 506 מיליארד דולר של סחר עם ארה"ב? השאלות החשובות של 2023
■ מה סין רוצה יותר: את החלשת המערב או את יציבות הכלכלה העולמית? (26.02.2023)
ביום שישי האחרון ובמלוא שנה למלחמת רוסיה־אוקראינה, בייג'ינג פרסמה את מפת הדרכים שלה להסדר בין המדינות. אבל יותר מסיום הקרבות, נראה כי סין רוצה לשמור על הסחר הגלובלי, הרי בהיעדר הקפיטליזם המערבי - מה יניע את הכלכלה הסינית?
■ ההתחממות בין סעודיה לאיראן מאיימת על אסטרטגיית הביטחון של ישראל (03.12.2023)
חידוש היחסים בין סעודיה לאיראן מוסיף לצל הכבד שמתארך מעל אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ישראל סעודיה מתרחקת מארה"ב ומבעלות בריתה, סין מתערבת בנפתולי המזרח התיכון. ברקע, הברית הצבאית בין טהרן למוסקבה מתהדקת בדמות עסקת רכש של מטוסי קרב
הכדור הפורח של הסכמי אברהם חוזר לקרקע
ב־2011 הנשיא אובמה ומזכירת המדינה הילרי קלינטון, עשו נפשות לרעיון 'הפנייה לאסיה'. אובמה רצה לצמצם פעילות ולהפחית נכסים באירופה ובמזרח התיכון, כדי שיוכל לשלוח יותר צבא ומשאבים למזרח אסיה. המטרה הייתה לכונן מערך רב־לאומי חדש, כדי לבלום את סין.
עשר שנים ויותר אחר כך, לא זו בלבד שהפנייה לא יצאה אל הפועל, אלא שסין היא זו הפונה מערבה, אל המזרח התיכון. בימי נשיאותו האחרונים, אובמה יעץ לערב הסעודית לפתח דו־קיום בשלום עם איראן (הוא השתמש במטאפורה "להתחלק בשכונה"). הסעודים הגיבו בנחירת בוז. שבע שנים אחר כך סין היא השושבינה של הסכם סעודי־איראני.
ההסכם הזה בא בזמן של הידרדרות מואצת ביחסי סין עם ארה"ב, ובשעה שסין מנסה בגלוי לתקוע טריז בין ארה"ב לבעלות בריתה באירופה. לפני שבוע הגיעו שרי החוץ של ערב הסעודית ושל איראן אל בירת סין בשעה שספינות מלחמה ומטוסים של סין היו עסוקים בהדמיית פלישה לטאיוואן. זו הייתה התגובה הסינית על מסעה של נשיאת טאיוואן לקליפורניה, שבו נועדה עם יושב ראש בית הנבחרים של ארה"ב.
שרי החוץ האורחים חזרו וכוננו רשמית את היחסים הדיפלומטיים, וחתמו על הסכם לחידוש הטיסות הישירות מטהראן לריאד ולג'דה. מוטב לזכור שרק לפני שנה, נתיב הטיסה העיקרי מאיראן לסעודיה היה זה של טילי שיוט, שאיראן העמידה פנים כי נורו מן החלל החיצון.
שר החוץ הסעודי, שר החוץ הסיני ושר החוץ האיראני בשבוע שעבר / צילום: Reuters, Iran's Foreign Ministry/WANA (West Asia News Agency)
אבל חשוב מהסכם התעופה היה מה שקרה שלושה ימים לאחר הפגישה בבייג'ינג: דיפלומטים סעודיים, בחברת דיפלומטים מעומאן, סרו לצנעא, לדבר שלום עם מנהיגי הח'ותים, המורדים השיעיים שהשתלטו ב־2014 על בירת תימן, ומיררו את חיי הסעודים.
"חלוקת השכונה" לא יכלה להיות בוטה יותר מאשר באקט הוויתור לכאורה על הפינה הדרום מערבית של חצי האי הערב לטובת איראן. בו בזמן, ריאד וג'דה רוחשות פעילות דיפלומטית שנועדה להחזיר את סוריה של בית אסד אל המעגל הערבי. היא הושעתה מן הליגה בסוף 2011, תחת הרושם של מרחץ הדמים בערי סוריה. יהיו הסיבות המיידיות להחזרת סוריה אשר יהיו, היא תעניק קביעות ולגיטימיות לתוצאה המדינית החמורה ביותר של מלחמת האזרחים הסורית: הפיכתה לאיזור השפעה רוסי־איראני.
מהלך המאורעות הזה צריך להדיר שינה מעיני אסטרטגים ישראלים. לא יועיל שום ספין, המחשבה האסטרטגית של ישראל לא כללה את שינויי המשוואות. החזון האברהמי אמנם לא איבד את תוקפו, אבל איבד הרבה מלשון ההפלגה הפוליטית שלו. לא יהיה גוש ישראלי־ערבי בין ים סוף למפרץ, והכדור הפורח מוזמן לחזור ולנחות על קרקע מוצקה.
נשיא איראן אברהים ראיסי לוחץ יד למקבילו הסיני שי ג'ינפינג / צילום: Associated Press
בין ניקסון למקרון: אוטונומיה בלי ארה"ב
לפני 50 שנה ויותר, הנשיא ניקסון יצא לבייג'ינג. מסעו נועד להחזיר את סין אל הזירה הבינלאומית לאחר 20 שנות נידוי. מפרוטוקולים רשמיים אנחנו יודעים כי ניקסון שאל את ראש ממשלת סין, ג'ו אן־לאי, לדעתו על המצב במזרח התיכון. ג'ו, מדינאי מנוסה מאוד, התפתל על מושבו. "צרפת רוצה שאנחנו נשתתף ביישוב בעיית המזרח התיכון", אמר ג'ו, "אבל אנחנו מסרבים לבחוש מפני שאיננו ממלאים שם כל תפקיד".
אירוניה כמעט מושלמת הסמיכה את התיווך הסיני ב"חלוקת השכונה" אל ביקורו של נשיא צרפת בבייג'ינג, בתחילת השבוע. מקרון בא כדי להפציר בשליט סין להתערב אצל רוסיה לסיום המלחמה. מקרון אפילו אימץ את אוצר המלים של סין, כדי לגנות את "המנטאליות של המלחמה הקרה". הוא חזר ודיבר על רצונו ליצור "אוטונומיה אסטרטגית" של אירופה, שמשמעותה התרחקות מארה"ב. מארחו הסיני, שי ג'ינפינג, התבונן בו בהבעה של קורת רוח בלתי מסויגת.
מי יגול עפר מעיניך, ג'ו אן־לאי, או בעצם יאסוף את אפרך, כל הסתייגויותיך התבטלו. סין היא אחת המוציאות־והמביאות במזרח התיכון; וצרפת, המכריזה שלא תהיה ואסאלית אמריקאית, מוכנה להיות ואסאלית סינית, או לפחות להישמע כזאת.
ההשראה הסינית ואחוות הרודנים
הקירבה בין יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן (מב"ס), לשי ג'ינפינג, קשורה כמובן באינטרסים, לא בסנטימנטים. אבל מוטב שלא להתעלם מן הפסיכולוגיה של התקרבותם. מב"ס התחיל לחזר אחרי הסינים עוד ב־2019, בעקבות הרצח של העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול. הקשר הברור בינו לרצח עלה לו בהקצאה מחמת המיאוס בבירות המערב.
לשי לא היו כל הסתייגויות. הוא התארח בריאד בדצמבר שעבר, ומב"ס הרעיף עליו את החום הלבביות שנמנע מלהרעיף חמישה חודשים קודם על ג'ו ביידן. מב"ס הוא בן מלך ממשפחה המופקדת על קודש הקודשים של האיסלאם, ושי הוא דיקטטור קומוניסטי שונא אלוהים. אבל מב"ס אימץ את שיטות שי בדיכוי מסיבי של כל פוטנציאל התנגדות. כליאה שיטתית של נסיכים ושל מולטי־מיליארדרים הזכירה את הטיפול ששי העניק ליריבים בצמרת הקומוניסטית.
החודשים האחרונים עמדו לא רק בסימן ההתקרבות לסין, אלא גם בסימן של פגיעה ישירה באינטרסים הכלכליים, וממילא גם המדיניים, של ארה"ב ושל מערב אירופה. פעמיים בתוך חמישה חודשים, ערב הסעודית קיצצה את תפוקת הנפט שלה במידה שהשפיעה על מחיריו בשוקי העולם.
בעיני האמריקאים זה היה אקט הקרוב לבגידה, בהתחשב באינפלציה בארצות המערב ובהתחשב בתועלת הצומחת לרוסיה מהאמרת מחירים. המהלך הסעודי הביא את דובר המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן להודיע, בקיץ שעבר, על "הערכה מחדש" של היחסים עם הסעודים.
כתבנו כאן בעקבות ביקור שי, כי אחוות רודנים היא המוטיב הטראגי של זמננו: ממוסקבה עד טהראן, מבייג'ינג עד ריאד. זו אחווה שהדמוקרטיות יכולות להחליש, או לפחות לבלום. הן עושות כן במידה כלשהי של הצלחה באמצעות עזרתן לאוקראינה. אבל הן זקוקות לבעלות ברית אזוריות.
במזרח התיכון, בעלות הברית הפוטנציאליות אינן עומדות בתור. השבוע למדנו כי נשיא מצרים רצה לייצר 40,000 טילים בשביל צבא רוסיה, וחזר בו תחת לחץ אמריקאי. פשוט קשה להאמין. מצרים מקבלת סובסידיה שנתית של מיליארד דולר מארה"ב, ואפילו היא מגלה סימני אחוות רודנים כלפי פוטין.
התפיסה המתפשטת של חולשה אמריקאית היא הנכס האסטרטגי הגדול ביותר של סין ורוסיה. החודשים הבאים יאמתו או יפריכו אותה.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר