סדקים בציר המערב? צרפת מסמנת לארה"ב את גבולות ההתגייסות נגד סין

נשיא צרפת עמנואל מקרון עורר סערה טרנס־אטלנטית בשבוע האחרון. לא רק בשל ה"עלייה לרגל" שלו לנשיא סין שי ג'ינפינג בעידן זה של מתיחות בין־גושית ושרטוט מחדש של הסדר העולמי, אלא בעיקר בגלל הדברים הגלויים שאמר לכתבים במהלך טיסתו חזרה לאירופה.

● הזרועות של סין מתפשטות במזרח התיכון | פרשנות
● הרומן הסיני-סעודי: שני הרודנים שמשנים את פני המזרח התיכון | יואב קרני, פרשנות
● מתחת לרדאר: כך זורמים כספי בית המלוכה הסעודי להייטק הישראלי | בדיקת גלובס

בנוגע לעימות ההולך ומתחמם סביב טייוואן, אמר הנשיא הצרפתי, כי התייצבות ברורה לצד ארה"ב "תהיה מלכודת בשביל אירופה". "אנחנו נהפוך לווסאלים (משרתים, א"א) של ארה"ב במקום להפוך לציר שלישי (בסדר העולמי החדש)".

לפי כתבים שהיו על הטיסה, מקרון אמר דברים בוטים הרבה יותר בנוגע לצורך של אירופה שלא להתערב בסכסוך המסלים בין המעצמות, או לדאוג לגורלה של טייוואן. ביום חמישי הוא חזר על הדברים במהלך ביקור בהולנד: "להיות בעל־ברית (של ארה"ב) לא אומר להיות וסאל, או שאין לנו את הזכות לחשוב בעצמנו".

המשמעות של דבריו היא למשל יחסי סחר הדוקים עם סין למרות איומיה לכבוש את טייוואן בכוח, התעלמות מהמעורבות שלה במלחמה של רוסיה נגד אוקראינה וחוסר־רצון להתייצב נגד סין כחלק מאותה "חזית אחידה" שהמערב גיבש נגד רוסיה. משמעותם היא לא לאיסור יצוא הטכנולוגיה שארה"ב דורשת מבעלות־בריתה מול סין, וכן ליצוא מטוסי איירבאס, תחנות כוח גרעיניות מדור חדש, תיקי לואי ויטון ומוצרי מותרות צרפתיים אחרים למדינה המתאוששת מהקורונה.

אלו הם צעדים היפותטיים בלבד, אבל האיתות הצרפתי לארה"ב - ולמדינות אירופה האחרות - ברור: מקרון רוצה לחזק את מעמדה של היבשת במצב העניינים העולמי החדש, "בעולם הרב־קוטבי שהולך ונוצר", כפי שהוא כינה זאת; בעולם המתהווה אחרי מלחמת אוקראינה ומול איומי סין להרחיב את תחום ההשפעה שלה.

הוא מעוניין בתעשייה ביטחונית אירופית שתתחרה מול ההגמוניה האמריקאית בתחום. הוא מעוניין במימוש הפוטנציאל הכלכלי של אירופה ליהנות מהמתיחות בין ארה"ב לסין כשחקן עצמאי. הוא מעוניין באירופה המובלת על ידי צרפת, שאינה חוששת לומר "לא" לאמריקאים.

שיגעון הגדלות הצרפתי בנושא אינו חדש. מקרון היה גם זה שעורר סערה בינלאומית כשהגדיר ב־2019 את נאט"ו כ"מתה מבחינה מוחית", עוד לפני שהמלחמה באוקראינה הזרימה דם חדש בעורקי הברית הצבאית. צרפת כבר פרשה בעבר מהברית וחזרה אליה רק לפני כשני עשורים. מקרון מנסה לנצל את חולשתה היחסית של גרמניה, שנאבקת להתמודד עם אספקת האנרגיה העתידית שלה ושאינה מוכנה מבחינה ביטחונית לעידן החדש, כדי למשוך את האיחוד האירופי לכיוון עצמאי.

בינתיים, מדינות האיחוד האירופי מגנות

אבל גם אם מקרון מתייחס לאירופה בגוף־ראשון־רבים, כלל לא בטוח כי מדינות האיחוד האירופי שותפות לעמדתו. הגינויים המהירים שהתבטאויותיו עוררו בגרמניה, הכלכלה הגדולה ביותר באיחוד האירופי, הם עדות לכך. נורברט רטגן, חבר פרלמנט גרמני מה־CDU, שעמד בעבר בראש ועדת הביטחון של הבונדסטאג, אמר כי הגישה של מקרון "מובילה למבוי סתום גיאו־פוליטי בעבור אירופה". "הרעיון של מקרון לגבי 'עצמאות' - שמשמעותה היא בדלנות אירופית - רק מוביל לבידודה של צרפת ביבשת", הוסיף.

הצהרות גינוי מהירות נשמעו גם מכיוון המדינות הבלטיות, מפראג וממדינות נוספות. גם פוליטיקאים בריטיים ביקרו את העמדה. "במקום לבנות עצמאות אוטונומית מארה"ב", אמר ראש ממשלת פולין ערב ביקורו בוושינגטון, "אני מציע לבנות שותפות אסטרטגית עם ארה"ב. אירופה הישנה האמינה בהסכמים עם רוסיה. אירופה הישנה טעתה".

"אם האמריקאים היו חושבים כמו מקרון", אמר חבר פרלמנט נוסף מהאופוזיציה הגרמנית, "אוקראינה כבר לא היתה קיימת, ופוטין כבר היה עומד בשערי פאריס".

הדברים הברורים שנשמעו מצד גרמניה משקפים את העובדה כי היא תלויה בארה"ב יותר מבעבר. כך לגבי מקורות האנרגיה שלה, שיסתמכו יותר ויותר על גז מונזל שמגיע מארה"ב, כך בנושא ההגנה האווירית עם מערכת ה"חץ 3" התלויה באישור אמריקאי, סוללות פטריוט, ואפילו כוחות על הקרקע וטנקים. הצבא הגרמני אינו כשיר ללחימה. לכן, כאשר הקנצלר שולץ ביקר בסין בנובמבר האחרון, הוא טרח להשמיע דברים ביקורתיים הרבה יותר בעד הצורך של סין לכבד את הסטטוס־קוו מול טיוואון.

החולשה האירופית על הבמה הגלובלית

האמריקאים אולי לא חשבו שהם יכולים לסמוך על הצרפתים, אבל עדיין, הדרך שבה מקרון סדק פומבית את החזית המערבית נגדה, ערב פתיחת תרגיל צבאי סיני נגד טייוואן, הייתה הפתעה. "במצב העניינים שבו יחסי ארה"ב־סין נמצאים בהקפאה עמוקה", כתב ה"ניו יורק טיימס", "מקרון הציג עמדה אירופית עצמאית". הנשיא הצרפתי המחיש לוושינגטון כי בקרב שלה נגד סין "יש הרואים את הדברים אחרת מהממשל האמריקאי".

כעת גרמניה צפויה לנצל את ביקורה בסין בסוף השבוע של שרת החוץ אנלנה ברבוק, שהביעה עמדות ביקורתיות מאוד כלפי בייג'ין בעבר, כדי לנסות וליישר את ההדורים מול האמריקאים ומול העולם. להראות גם למארחים הסינים - ובעיקר לוושינגטון - היכן נמצאת אירופה. האמת היא, שהעובדה כי היבשת מדברת בשני קולות לפחות בנושא אסטרטגי זה מוכיחה שוב את חוסר הלכידות של האיחוד האירופי, את העמדות השונות של המדינות החברות בו, ולכן את חולשתו היחסית על הבמה הגלובלית.