האנטישמיות לובשת צורות חדשות ו"נאורות", ועלינו להילחם בה

הכותב הוא שגריר ישראל בגרמניה

כשגריר ישראל בגרמניה זוהי אחריותי לדאוג לכך שהציווי 'לעולם לא עוד' לא יוותר כמשאלת לב או הצהרה סמלית אלא יתורגם לתוכנית פעולה יומיומית.

רק לפני שבוע התקיימה בברלין הפגנה אנטישמית פרו־פלסטינית שקראה "מוות ליהודים" ולהשמדת ישראל. זו היתה תזכורת צורמת לכך שמונחת לפתחנו עבודה רבה, כדי להבטיח שהציווי "לעולם לא עוד" ימומש.

אתגר זה אינו רק שלנו: אנו חולקים אותו עם שותפה נאמנה, ממשלת גרמניה. לעתים קשה לדמיין, אך דווקא גרמניה, אותה גרמניה שביצעה את הפשעים הנוראיים והמחרידים ביותר שחוותה האנושות, הסתכלה על עצמה במראה באומץ ולקחה על עצמה אחריות מלאה. גרמניה השכילה להבין שהציווי יהפוך למציאות רק על-ידי תוכנית אקטיבית: החל מספרי הלימוד, עובר בסרטים ותערוכות אמנות, וכלה בהנכחת זיכרון השואה במרחב הציבורי.

שינוי תפיסות עולם

הישנותה של שואה תימנע לא רק בחוקים ונורמות, אלא על-ידי שינוי שורשי ויסודי של תפיסות עולם, וחינוך הוא הכלי הטוב ביותר לכך. האנטישמיות היא אומנם רעה חולה ותיקה, אך היא לובשת צורות ופנים חדשות, בעבר הכרנו את האנטישמיות הקתולית מבוססת הדת, וזו הנאצית מבוססת הגזע. שתיהן בוטות ומפורשות.

ניתן עדיין למצוא אותן, אלא שלצידן צמחה היום אנטישמיות חדשה, הלובשת פנים מתוחכמות הרבה יותר: זוהי אנטישמיות המסווה עצמה בכסות של שיח אינטלקטואלי, תרבותי ואקדמי. השמעת ביטויים ועמדות אנטישמיות תחת אצטלה של ביקורת לגיטימית כביכול על ישראל.

לזכותם של שונאי ישראל החדשים ייאמר כי את מעבר הגבול שבין ביקורת לגיטימית לבין שנאה ואנטישמיות, הם מבצעים במיומנות כה רבה, עד שנדמה שהם כמעט מצליחים להעלים את הגבול הזה. אירוע של מכון רוזה לוכסמבורג המשווה בין השואה לנכבה "רק לשם הדיון האקדמי". תערוכת "דוקומנטה" המציגה ציור אנטישמי ובו דמות יהודי שכמו לקוחה מסרטי התעמולה של גבלס, "בשם חופש הביטוי והאמנות". שיח שהיה שולי ומוקצה הופך לנוכח ולגיטימי. וזהו תפקידנו: להשיב את הגבול למקומו, להגדירו בבהירות ולא לאפשר לתפיסת עולם אנטישמית להפוך לשיחת סלון אגבית ולגיטימית.

הנצחה ושימור הזיכרון הם חשובים ומהווים אבן-יסוד בתרבות, בהיסטוריה ובמרקם של כל חברה. על כן, אנו מקפידים לממש זאת בטקס חסידי אומות העולם עם כל סיפור חדש והרואי שמתגלה, כפי קיימנו השנה במשותף עם עיריית ברלין. כך גם הטקס הרשמי שקיימה היום השגרירות במחנה הריכוז זכסנהאוזן, בהשתתפות שורדי שואה ושר המשפטים הגרמני. פעילות מאומצת וממוקדת היא זו שמשנה מציאות.

לכן, אנו בשגרירות מובילים ותומכים במגוון פעולות שמסייעות לא רק להנציח את העבר - אלא לשנות את ההווה והעתיד. בין היתרֿ אנו פועלים עם אגודות ספורט שונות על-מנת להיאבק בתופעת הגזענות והאנטישמיות במגרשי הספורט. כך למשל הבאנו מספר מועדוני כדורגל לאמץ את הגדרת IHRA, הברית הבינלאומית לזיכרון השואה. אנו מקיימים פעילות דומה מול ראשי האוניברסיטאות בכל גרמניה; אנו פועלים בשיתוף טיקטוק להנגיש אתרי זיכרון ומורשת; אנו מקיימים פעילות ספורטיבית בבתי ספר למאבק באנטישמיות; אנו עורכים דיאלוגים רשמיים בנושא עם ממשלת גרמניה ועוד.

מי היה מאמין שתוך 75 שנים מיום הקמתה, מדינת ישראל לא רק תפעל יחד עם ממשלת גרמניה לשימור זיכרון השואה ומאבק באנטישמיות, אלא עשויה לספק לה הגנה אווירית? היחסים האסטרטגים בין ישראל לגרמניה שניים רק לארה"ב. מכירת מערכת ה"חץ 3" העומדת על הפרק היא דוגמה המיטיבה להמחיש את שינוי אופי היחסים בין המדינות.

ישראל אינה עוד מדינה צעירה ונזקקת, אלא כזו המסוגלת לייצר ולייצא פתרונות טכנולוגיים, חקלאיים וביטחוניים למדינות המתקדמות ביותר. המשבר אליו נקלעה אירופה בצל המלחמה באוקראינה האיצה את שיתופי-הפעולה בין ישראל לגרמניה, הפועלות יחד ליצירת פתרונות אנרגטיים מתקדמים: החל מייצור ואגירת אנרגיות מתחדשות וכלה באבטחת סייבר של צינורות גז.

האחריות עלינו

אכן, הלכנו כברת דרך. אך עלינו לזכור שכשדור שורדי השואה הולך ומתמעט, האחריות המוטלת על כתפינו הולכת וגדלה. האחריות שלנו היא לזכור ולהזכיר. לזכור איך אירעה התופת ומה נדרש היה כדי לשרוד אותה; ולהזכיר מה לעשות כדי שלא תישנה.

יום השואה הוא יום טעון עבור כל יהודי. כנציג רשמי של מדינת הלאום של העם היהודי בגרמניה, נוסף לכך נדבך נוסף, אישי ומשפחתי. אבי, אורי פרוסקאוור, וסבי, קצין פרוסי מעוטר, ברתולד פרוסקאוור נמלטו מגרמניה ערב עליית הנאצים לשלטון. בשם אבותיי ולמען הדורות הבאים: לעולם לא עוד.