המדענים והמשוררים שחיפשו חיים ביקומים מקבילים לכדור הארץ

ד״ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. היא כתבה חמישה ספרי היסטוריה עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדת פרס בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב

אם, כפי שכתב פעם הסופר הבריטי ל.פ הארטלי, "העבר הוא ארץ זרה", הרי שהעתיד הוא עולם רחוק.

גשושית פיליי מגיעה לכוכב שביט

לקראת סוף 2014, גשושית החלל "פיליי", שטסה ביקום ונחתה על כוכב שביט בשם 67P/צ'וריומוב־גרסימנקו, החלה לשלוח מידע לכדור הארץ. עד הנחיתה המוצלחת של פיליי, אף גשושית לפניה לא התקרבה מספיק לכוכב שביט כדי לחשוף את סודותיו הקפואים.

● העלמות המס הגדולות שהחריבו את הכלכלה של מדינות ואימפריות
● האסונות הגדולים בהיסטוריה שהובילו להתפתחות תעשיית ביטוחי החיים והרכוש
● מהחשבונייה ועד המנוע האנליטי: על הניסיונות המפרכים של האנושות להמציא מחשבון

גשושית פיליי נקראת על שם אובליסק מצרי בן 2,200 שנה, שיחד עם הממצא הארכיאולוגי "אבן רוזטה" סיפק את המפתחות לפיענוחן של השפות האבודות של העולם העתיק.

מוקדם מדי לומר לאן עוד נגיע במסע שלנו אל החלל. בדיקת גבולות חדשים הייתה חלק מהטבע האנושי מאז שהמהגרים הראשונים יצאו מאפריקה. אבל הרעיון שגורל האנושות כולל את החופש לחקור, בין אם בכדור הארץ, בחלל או ביצירות ספרותיות, הוא רעיון צעיר יחסית.

האסטרונום האיטלקי שנשרף על המוקד

ב"רפובליקה", החיבור החשוב ביותר של הפילוסוף היווני אפלטון, הוא מדרג את הדמיון
(eikasia) כיכולת המצומצמת ביותר של הנפש. ב"רטוריקה", הפילוסוף היווני אריסטו מזלזל ברעיון של כתיבה ספקולטיבית, וקובע ש"אף אחד לא יכול 'לספר' את מה שעוד לא קרה".

המורשת הפילוסופית שלהם הטילה צל ארוך. אף אחד לא אתגר באופן ישיר את העמדה האריסטוטלית לפיה כדור הארץ הוא מרכז היקום עד שהגיע הפילוסוף והאסטרונום האיטלקי ג'ורדנו ברונו (1548-1600). ב־1584 הוא פרסם את חיבורו "על היקום האינסופי והעולמות", בו טען כי היקום חסר גבולות ועשוי להכיל עוד עולמות, ובשל כך נשרף על המוקד. רק שלושה עשורים אחר כך, רעיונותיו התקבלו על ידי מדענים וסופרים.

רומן המדע בדיוני הראשון

ב־1610, המדען האיטלקי גלילאו גליליי (1564-1642) תיקף את רעיונותיו של ברונו כשזיהה סביב כוכב צדק ארבעה ירחים. במקביל אליו, המתמטיקאי הגרמני יוהאנס קפלר (1571-1630), שנודע בזכות ניסוח חוקי התנועה של כוכבי הלכת סביב השמש, כתב מה את מה שנחשב לרומן המדע הבדיוני הראשון, "החלום", בו דמיין את החיים על הירח.

בהמשך המאה ה־17, המדע והספרות נעשו קשורים אלו באלו באופן בלתי ניתן להפרדה. המשורר האנגלי ג'ון מילטון (1608-1674) שילב את הגילויים של גלילאו גליליי באפוס שכתב "גן העדן האבוד". מגנו של השטן, כתב המשורר, "תלוי על כתפיו כמו הירח, שאת כדוריותו / דרך זכוכית אופטית ראה האומן הטוסקני".

עוד ועוד כותבים ופילוסופים הסתקרנו ממה שנמצא מעבר לגבולות הידע שלהם. אדמון רוסטאן, המחזאי הצרפתי שכתב את "סיראנו דה ברז'ראק", הפילוסוף הצרפתי וולטר ומרגרט קוונדיש, דוכסית ניוקאסל, היו בין הכותבים המפורסמים שפרסמו יצירות דמיוניות על החיים בעולמות אחרים.

גבולות המדע מאיימים על גבולות הדמיון

במאה ה־19, המשורר האמריקאי וולט ויטמן (1819-1892) חשש שגבולות המדע עלולים לאיים על גבולות הדמיון, וכך כתב: "כששמעתי על האסטרונום המלומד, / ... חיש מהר נעשיתי יגע וחולה". משוררים אחרים, ביניהם רוברט פרוסט (1874-1973), אימצו את האפשרויות שיגיעו הודות ל"סקרנות של בני האדם / למקום שלנו בין כל היקומים האפשריים".

גם במאה ה־21, האפשרות של גילוי מקומות חדשים עדיין מושכת משוררים ומדענים, כי לעתים אנו צריכים ללכת רחוק כדי למצוא את עצמנו. כפי שכתב המשורר והמחזאי האנגלי־אמריקאי ת"ס אליוט (1888-1965) ב"גידינג הקטן": "לא נחדול מחקר / וקץ כל המחקר שלנו / יהיה להגיע למקום בו התחלנו / ולהכיר את המקום הזה בפעם הראשונה".