אבני חן ויהלומים בקישון: סיפור אמיתי או פנטזיה?

ביוני 1988 נפגש הרבי מלובביץ' המנוח עם ראש עיריית חיפה דאז אריה גוראל ותיאר לו בלשון ציורית ובמבטא יידי כבד את אוצרות העיר חיפה מנקודת מבטו: "בחיפה יש ים ועמק, ובעמק נמצאות אבנים טובות ומרגליות, והקדוש ברוך הוא עשה דבר פלא, הוא הטמין אותן בעומק הארץ ועל כל פנים בעומק הנהר".

● ארה"ב פיצחה גניבות קריפטו של 10 מיליארד דולר - וריסקה את האנונימיות של הבלוקצ'יין
●  האם היעלמות החרקים מאיימת על האנושות?  

האמירה הזאת שלו על מרבצי יהלומים ואבני חן באדמת חיפה נזנחה למשך שנים. אך ב־1994, כשסרטון של המפגש התגלגל לידיו של אברהם טאוב, אז תכשיטן ויהלומן מוכר וחב"דניק אדוק בעצמו, הוא לא הצליח להתעלם. להפך: הוא יצא למסע בן 25 שנה לאיתור האבנים היקרות שעליהן דיבר רבו הנערץ - שגם היה כרוך בהשקעת כל כספו ועשרות מיליוני דולרים של משקיעים אחרים, חולמים ובעלי אמונה.

במשך שנים הקהילה המדעית־גאולוגית במדינה טענה שהוא "הזוי" או "חולם", ואין סיכוי שבאדמת ישראל יש יהלומים; אנשי עסקים ומומחי יהלומים לעגו לו מאחורי גבו וגם בפניו על ששם את כל יהבו וכספו בפרויקט חסר סיכוי. אך הוא המשיך לחקור, לחפור, לכרות ולחפש אבנים טובות בכרמל ובנחל קישון.

לבסוף, בשנת 2004, גילה טאוב את הממצא הראשון שרמז על קיומן של אבנים כאלה באזור: סלע הקימברליט - סלע געשי אשלגי העולה אל פני הקרקע בעת התפרצות געשית ועשוי להכיל יהלומים. "לאורך השנים מצאנו אינדיקציות, אבנים קטנות מאוד, מינרלים שמעידים שאמורות להיות שם גם אבני חן", מספרת בתו טלי שלם טאוב. "אבל הקימברליט הוא משאב שהכרחי לקיומם של יהלומים, והכרמל רובו קימברליט. לא היה ידוע קודם שהוא נמצא שם".

בהמשך גם הייתה להם פריצת דרך משמעותית כשמצאו ספיר חמישה קראט, גלם בגודל של כסנטימטר. "היינו בהלם. זו לא הייתה הספיר הראשונה שמצאנו, אבל הגודל שלה היה ייחודי, והיא הייתה גם מאוד יפה וכחולה".

באותה השנה מצאה משפחת טאוב באזור אבני חן, בהן גרנט ורובי, אך הממצאים רק רמזו שהיא בדרך לאוצר הגדול - עד שקונגלומרט היהלומים הבינלאומי דה בירס שמע על החברה הישראלית שמנסה למצוא יהלומים בצפון הארץ וביקש לבחון את הנושא בעצמו. "הם השתמשו בכל המידע שלנו כדי לחקור את המקום בעצמם", ממשיכה שלם טאוב. "הם לקחו כמה קילוגרמים של אדמה ממקום שהם בחרו (מאזור הקישון ונחל רקפת בכרמל - אל"ו) לבחינה במעבדות שלהם באפריקה - ומצאו שם יהלום. הסיכוי שזה יקרה הוא אחד למיליון. הם מצאו עוד אינדיקציות לאבני חן, אבל היהלום זה מה שעניין אותם. זה הדהים אותם לחלוטין והם אמרו לנו שהם רוצים לקנות אותנו תמורת כמה עשרות מיליוני דולרים, אבל ביקשו בעלות. אנחנו כמובן לא מכרנו, בין היתר בעצת הרבי מלובביץ', שאמר שגם אם אדם מוכר חלק מהעסק, כדאי שיישאר הבעלים של 51% לפחות".

טאוב המשיך לחפש - ומצא: 77 יהלומים ואלפי אבני חן, בהן גם אבן יקרה אחת שאין בשום מקום אחר בעולם. לפני ארבע שנים הוא נפטר. אבל מפעל חייו ממשיך לקרום עור וגידים עד היום, עם הכנסות ממכירת תכשיטים המשובצים אבני חן נדירות מהקישון - אותם הם מוכרים במרכז המבקרים שלהם בעכו, בחנות בוטיק בירושלים ובאתר החברה - והמתנה לאישור כרייה מסחרי מהמדינה.

 ספיר (כחול/ירוק/צהוב) 1,770 דולר / צילום: באדיבות הולי ג'מס

"ההכנסות שלנו אמורות להגיע למיליארדים ברגע שנוכל להתחיל כרייה מסחרית", אומרת שלם טאוב, שהייתה יד ימינו של אביה במשך 15 שנה והיום משמשת כמנכ"לית חברת הכרייה שהקים, שפע בישראל (עם אחיה יוסי, סמנכ"ל הפיתוח העסקי, ומנדי, סמנכ"ל התפעול, ואחותה וחן קולטון טאוב, אחראית השיווק הדיגיטלי). "אבל אני יכולה להגיע לעשרות מיליונים כבר עכשיו, על בסיס האבנים היקרות שאני מוציאה מהאדמה היום במסגרת האקספלורציה והיתר התגלית שקיבלנו ממשרד האנרגיה. כדי להגיע לכרייה מסחרית אנחנו צריכים להשלים הליכי תכנון מול מנהל מקרקעי ישראל ולבנות את המכרה המסחרי. ואז תהיה עוד קפיצת מדרגה".

תכשיט בחצי מיליון שקל

נכון להיום שפע בישראל (GM) היא החברה היחידה בעולם בעלת היתרים ורישיונות מהמפקח על המכרות במשרד האנרגיה למחקר ופיתוח של מכרות אבני חן יקרות בישראל. בחודש מרץ 2020 היא קיבלה תעודת תגלית על המרבץ הכלכלי הראשון של אבני חן בישראל, הממוקם באזור נחל הקישון, ואישור למכור אותן כדי לבחון את ההיתכנות הכלכלית.

המכירות מתבצעות באמצעות חברה-בת, מותג התכשיטים HOLYGEMS. "כיום מוכר המותג בבלעדיות תכשיטים המשובצים באבנים שנמצאו באדמת ארץ ישראל", מסבירה שלם טאוב. באשר למחירים - אבן חן מסוג גרנט מוצעת לפי שווי של כ־500 דולר לקראט ללקוח הקצה, ספינל מוצעת לפי שווי של כ־130 דולר לקראט, ספיר (כחול, ירוק וצהוב) לפי כ־1,770 דולר וכרמל ספיר, שנמצאת רק בישראל, לפי כ־5,800 דולר. "התכשיט הכי זול שלנו נמכר ב־1,000 דולר והתכשיט הכי יקר עולה כחצי מיליון שקל".

"זה היום אוצר הטבע השני של ישראל", אומרת שלם טאוב ברצינות תהומית. "יש גז ועכשיו יש אבנים יקרות, והמדינה עתידה לקבל הרבה כסף כתמלוגים כשנתחיל כרייה מסחרית".

כשמדברים על מכרות יהלומים מיד חושבים על דרום אפריקה, על סרטי יהלומי הדמים ועל תעשייה מסתורית במקומות רחוקים בעולם. גם אבני חן מזוהות עם מקומות אקזוטיים כמו הודו ודרום אמריקה. באשר לישראל, יהלומנים ותכשיטנים לא חסרים פה. הם מלטשים ומוכרים, אבל לא מוציאים אותם מהאדמה.

אלא שבמפעל של משפחת טאוב כורים אבנים יקרות, רואים אותן, נוגעים בהן. "זו המציאות. מצאנו מרבצים של אבני חן ואינדיקציות למרבצי יהלומים. על פי הערכות בלתי תלויות עתודות הקרקע הצפויות עומדות באזור מכרה הקישון על כ־3 מיליון קראט גלם, ובאזור שבו יש לנו רישיון חיפוש בכרמל מדובר בכמה מאות מיליוני קראט נוספים".

"המכון הגיאולוגי שמח"

יש מי שמתקשה להאמין כמובן. "אמרו לנו ועלינו הרבה דברים. ההנחה המדעית הייתה שאין יהלומים ואבני חן באדמה בישראל. אבל כמה דברים אמרו שאין ופתאום יש? היום המכון הגיאולוגי שמח מאוד על המחקרים שלנו, בלי קשר לפעילות החברה, זו אינפורמציה מדעית מעניינת על הגיאולוגיה של כדור הארץ".

 מיון אבנים במפעל. המדינה דורשת הוכחה לכדאיות כלכלית / צילום: שלומי יוסף

עם האנשים שהטילו ספק בגילוי של משפחת טאוב נמנה מוני לוי, יהלומן ותיק וחבר הבורסה. "לא הייתי יכול לדמיין שיש מכרה של אבני חן בקישון ובארץ בכלל. אני מאלה שאמרו על אבי טאוב שהוא הזוי. כשאמרו לי שמצאו ספיר ורובי, שאלתי אם הם מצאו אותו מלוטש או גלם, אבל עכשיו אני מבין שזה לא סתם. הם מצאו כמויות משמעותיות, ובמיוחד הכרמל ספיר שיוצא משם, שאף אחד לא האמין שקיים בעולם. כל הגמולוגים שראו את האבן הזאת אומרים שזה נדיר מאוד וקיים רק בארץ. גמולוגים גדולים בשוויצריה נדהמו. אני בשוק 26 שנים, ומעולם לא ראיתי דבר כזה. המכרה הכי גדול של ספיר נמצא בסרי לנקה בדרום הודו. לפני כן הם הגיעו מקשמיר בצפון הודו. אבל שם זה נגמר. הספיר של משפחת טאוב אחר לגמרי, הוא מאוד־מאוד מיוחד והוא גם יתומחר בהתאם".

גם הגמולוג חיים דוידסון הגיב באותו האופן לספיר כרמל. "ב־50 שנה במקצוע לא ראיתי דבר כזה, זה היה בשבילי כמו חייזר. נגעתי במאות אלפי אבני חן, אבל אחרי שהם שלחו אותן לליטוש ראיתי שזה לגמרי שונה מכל דבר אחר שנמכר. האבנים שלהם מלאות חיים. אני קורא להן אבנים צוחקות. אי אפשר לזייף את זה. הן יכולות להימכר במחירים גבוהים יותר מאחרות בעולם. הם הצליחו לרגש אותי".

לדוידסון הייתה היכרות מוקדמת עם המשפחה, כשבשנות התשעים עבד כמנכ"ל חברת התכשיטים NDC שהייתה בבעלות טאוב. אלא שאז טאוב הלך להרפתקת הכרייה המדוברת ודרכיהם נפרדו. "חיפוש יהלומים בקישון נשמע אז הזוי, אבל כבר ראיתי מקרים שהרבי מלובביץ' אמר שמשהו יקרה והוא קרה. אני חילוני גמור, אבל לא שללתי לגמרי. ובכל זאת, להרים את הדבר הזה היה כרוך בהשקעה עצומה. טאוב היה צריך מיליונים כבדים. זו התמסרות. זה לשים את כל מה שיש לך בחיים על קלף אחד.

"כשהייתי במכרה ובמרכז המבקרים בעכו הבנתי שלא ניתן להתווכח עם העובדות. ראיתי את העבודה בפועל ואת האבנים, שלא דומות לשום דבר שנמכר בעולם. אין משהו שמייחד את ישראל בשוק העולמי, בעיקר בתחום המינרלים, ומי שיודע להנפיק את עצמו בתחום הזה מצליח. זה אחד מפלאי הפלאים שהאבנים האלה מכאן, ואפשר למנף את זה ולהכניס את זה לתודעה הבינלאומית. לדעתי, אם טלי תכלכל את צעדיה נכונה, היא תוכל להתחרות אפילו ב־H.Stern או להצטרף אליהם. יש לה אפשרות למצב את ישראל כארץ שבה קונים את התכשיט המיוחד הזה שאין בשום מקום אחר. דבר חשוב נוסף: כל האוונגליסטים והפרו־ישראלים יעדיפו ספיר מישראל מאשר באפריקה".

 המתחם התפעולי. עד כה הושקעו כמעט 40 מיליון דולר בחיפושים / צילום: באדיבות הולי ג'מס

ד"ר רלי ולד, גאולוגית וגאופיזיקלית בכיל ומי שמייעצת לחברת שפע בישראל ומלווה אותם בהגשת הדוחות השנתיים למשרד האנרגיה, מספרת: "הקהילה המקצועית לא לקחה אותם ברצינות. אנחנו כגאולוגים לא יכולנו להניח מדעית שיש אבני חן באזור הצפון. ההיסטוריה הטקטונית והגאודינמית של האזור הזה, ממה שהיה ידוע לנו, לא מספקת היתכנות לאבני חן. אין לנו את מנעד הלחצים שיש בהימלאיה ובמקומות אחרים שבהם נוצרו תנאים מתאימים, לפחות על פי הממצאים שהיו לאקדמיה.

"אני מאוד עמוק בתוך החברה הגאולוגית, הייתי בוועד של החברה הגאולוגית, וכשהתחלתי לעבוד עם שפע בישראל כל הזמן קיבלתי הערות כמו 'מה את עובדת שם, עם ההזויים האלה?'. אבל חוקרים שהגיעו לשטח תמכו בממצאים".

לדברי ולד, לגילוי של משפחת טאוב קדם מאמר של גאולוג ותיק ומוערך, פרופ' איתן שש, מ־1980 שהצביע על הכרמל כמקום אופציונלי למציאת יהלומים. "זה היה הרבה לפני האמירה של הרבי מלובביץ'. לאט לאט אנשים מהקהילה המדעית התחילו לפתוח את העיניים לכיוון ולהבין שאי אפשר להתעלם מהממצאים".

"אנחנו משיחיסטים בהגדרה"

הסיפור של משפחת טאוב עם העולם הזה מתחיל הרבה אחורה, בשנת 1960, עת סב המשפחה חנן, ניצול שואה ולוחם מחתרות, פתח בנתניה את אחת ממלטשות היהלומי ם הראשונות בארץ. כשבשנות השמונים פרץ משבר היהלומים לקח האב אברהם את המושכות והרחיב את העסק לתחום התכשיטנות כשפתח את רשת NDC. אמה מיכאלה עבדה כמעצבת בעסק. "מילדות זה היה העולם שלי. נולדתי גם למציאות כספית מסוימת, של משפחה עשירה. הייתי חריגה בבית הספר, בעשירון מעל החברים שלי. את החופשות מבית הספר הייתי מבלה בחנות התכשיטים. היה חשוב לאבא שלי שאני אדע הכול על העסק - איך מלטשים, איך עושים תכשיטים, את כל התהליכים מההתחלה עד הסוף".

 אברהם טאוב באזורי החיפוש. ל־70% מהמשקיעים אוריינטציה אמונית / צילום: באדיבות הולי ג'מס

בילדותה המוקדמת המשפחה הייתה "מסורתית מינוס", כפי שהיא מגדירה זאת, "היינו הולכים לים בשבת". אך במהלך השנים הפך אביה לחסיד של הרבי מלובביץ' והמשפחה הפכה לחב"דניקית. בגיל 20 יצאה שלם טאוב בשאלה, עברה לגור בתל אביב, עבדה במלצרות, הכירה את מי שלימים הפך לבעלה ואב שלושת ילדיה ועברה לגור עמו ברמת גן. אלא שב־1994, כשנפטר הרבי מלובביץ', משהו חזר אליה. "זה היה מכה עבורי ועבור משפחתי, והתחלתי לשאול את עצמי איך המוות שלו מתיישב עם כל מה שהאמנתי בו עד אז. החלטתי לנסות את הדרך האחרת". בגיל 24 חזרו השניים בתשובה ועברו לנתניה, לחיק חב"ד. אז גם הצטרפה שלם טאוב לאביה בעסקי הכרייה בצפון הארץ.

"הגעתי לחברה ב־2005 למציאות של חיפושים בלתי פוסקים בעקבות האמונה, ללא כל הכנסות. הרב סיפק לנו גם מידע שאבנים יקרות קיימות בישראל וגם לוקיישן לחיפושים, נחל ליד חיפה. את שני העניינים האלה אף אחד לא לקח ברצינות. לצערנו לא תמיד הקשיבו למה שהוא אמר, אבל הוא תמיד צדק. יש ספר עב כרס על דברים שהרב אמר והתגשמו ואף אחד לא האמין. אנחנו משיחיסטים בהגדרה".

אלא שלא היה קל ללכת בעקבות האמונה, במיוחד כשברקע עסק התכשיטים של אביה, NDC, נקלע לבעיות. "מלחמת המפרץ גרמה לירידה משמעותית בתיירות, ומכירות החברה התבססו בעיקר על תיירים. כשנה לאחר מכן גם קרסה אחת החברות שאבי שיתף איתן פעולה בארה"ב, והביטוח לא כיסה את החוזים שהופרו. לכן חברת התכשיטים נכנסה לכינוס נכסים". ב־1998 רכשה החברה הבורסאית תכשיטי כפריס את השליטה בה בפסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שאישר הסדר נושים ל־NDC.

אז מהיכן הגיע הכסף לחברת הכרייה?
"ההון העצמי היה כמיליון דולר שאבי זכה בהם במשפט בוררות שלא קשור לחברה. זה היה אז הון עתק. במהלך השנים מכרנו הרבה נכסים בשביל לממן את הפעילות, והיו גם משקיעים: 5 מיליון הדולר הראשונים היו מאנשים שבאו רק בעקבות האמונה - חברים של אבא שלי שעשו את זה איתו. אחד המרכזיים בהם היה הרב דוד נחשון שיחי, יו"ר ניידות חב"ד בישראל, שהיה שותף מתחילת הדרך ועד היום הוא איתנו. היום 50% מהמשקיעים שלנו מישראל ו־50% מחו"ל, בעיקר מארה"ב, אבל גם מאירופה. כ־70% הם אנשים עם אוריינטציה אמונית".

"תנאים שקיימים רק בחלל"

במהלך כמעט שלושה עשורי פעילות עבר עסק הכרייה טלטלות ורגעי משבר. "המורכבות נבעה בעיקר מהעובדה שאנחנו הראשונים בישראל שמחפשים מינרלים יקרים", מסבירה שלם טאוב. "כל התקדמות היא חדשה, לא רק לנו, ונגזרים מכך משך הזמן והסתעפות הרגולציה, שכוללת אישורים ודוחות וביקורת ותיאומי שטח מול גורמים רבים, לרבות מנהל אוצרות הטבע במשרד האנרגיה, רשות מקרקעי ישראל, רשות נחל הקישון, מקורות, נתיבי הגז, חוכרים של הקרקע, חקלאים, בעלי קרקע פרטיים".

אבל היו כאמור גם רגעים עילאיים. אחד מהם היה ב־2009, אז מצאו בחברה את האבן הנדירה מואסנייט. "זו אבן שמשמשת לתכשיטים רק בצורה סינתטית ועולה יותר מיהלום מעבדה. עד היום לא מצאו בעולם אבנים מהסוג הזה בגודל שניתן ללטש. בישראל יש את האבן הכי גדולה. היא עדיין קטנה במובנים של אבני חן לצורכי תכשיטים וליטוש, אבל זה היה שיא עולמי".

בשנת 2018 קרה דבר נוסף. "מצאנו אבן שלא זיהינו. חשבנו בהתחלה שזה חצץ, אבל המינרולוגיות שלנו אמרו לנו שזה קורונדום, אותו מינרל שמרכיב את הספיר, עם עוד מרכיבים". אותו חצץ התברר כממצא הכי יקר של החברה עד כה. "במסגרת המחקר של האדמה ותהליך הכרייה היינו כל הזמן בקשר עם אוניברסיטאות ומכוני מחקר ומומחים לתחום. שיתפנו פעולה עם אוניברסיטה מאוסטרליה שהחוקרים שלה אמרו לנו שיש בה מינרלים שלא נמצאים בשום מקום אחר בעולם. המדענים שמצאו וראו את האבן הזאת אמרו לנו שבשביל שהיא תיווצר בעומק האדמה צריכים להיות פה תנאים שקיימים רק בחלל החיצון. בהתחלה חשבנו שאולי זה מטאוריטים או משהו כזה, אבל המדענים אמרו שלא וגם זיהו את התנאים שהובילו להיווצרותם".

 גרנט (אדום) 500 דולר / צילום: באדיבות הולי ג'מס

פרופ' ביל גריפין מאוניברסיטת מרקיורי באוסטרליה דיווח על מציאת המינרל החדש, עורר הדים בתקשורת העולמית, וגם ביקר כאן בעקבות כך. "יש בישראל מרבצים גדולים שמכילים סוגים של אבנים יקרות, כולל יהלומים. זו ממש בוננזה", אמר בעבר לגלובס.

באותה התקופה דיווחה שפע בישראל גם על מציאת אבן חן יקרה מסוג אודם (רובי) במשקל של 1.7 קראט ובגודל של 8.26 מ"מ - פי שלושה מגודלן של אבני רובי שמצאה החברה עד אז.

לדברי שלם טאוב, גם אחרי הגילויים הללו היו ספקנים. "יש כל הזמן צקצקנים שבאים ואומרים: מי אומר שלא לקחתם אבן ושמתם אותה פה וסיפרתם שמצאתם אותה? היום בצד המקצועי כבר קל לנו יותר כי יש לנו הוכחות, אבל תמיד יהיו מי שירימו גבה".

היו רגעי שבירה, ייאוש?
"יוסי אחי מספר שאבא אמר לו לפני שנפטר שאם הוא היה יודע שזה ייקח 20 שנה, לא בטוח שהיה נכנס לזה. היו רגעי שבירה כל הזמן, כמו בכל עסק, אבל אם הדבר היחיד היה הכסף, מן הסתם לא היינו מחזיקים מעמד. אנחנו מרגישים סוג של שליחות. אני כמובן רוצה לייצר הכנסה ולתת לבעלי המניות כל מה שהוא הבטיח להם כל השנים, אבל גם רוצה להגשים את החלום שלו להפיק ולמכור אבני חן מארץ ישראל".

לפני כשלושה חודשים קיבלה החברה את תעודת התגלית, שמשמעותה שישראל מאשרת שנמצא מרבץ כלכלי של אבני חן במדינה. אולם היא נחשבת כעת לתעודה מותנית. "ההתניה נקבעה משתי סיבות", מסבירים במשרד האנרגיה. "האחת היא כי על החברה להוכיח שבשטח התגלית קיימות כמויות בעלות כדאיות כלכלית של האבן. השנייה, כדי שיוכלו לקדם אישור תוכנית לכרייה במוסדות התכנון ".

כעת צריכה שפע בישראל להוכיח שהאבנים סחירות, ולכן קיבלה אישור למכור את האבנים שכרתה. "החברה צריכה לאמוד את הערך הכלכלי של האבנים שהיא מצאה ולהציג כדאיות כלכלית של הממצאים. היא תידרש כמובן לשלם תמלוגים על האבנים שתמכור ואנו פועלים להכין תחשיב כזה כעת", מסרו ממשרד האנרגיה.

כמה כסף השקעתם בזה עד היום?
"בחיפושים הושקעו מתחילת הדרך ועד היום כ־37 מיליון דולר ובשיווק עוד כ־2 מיליון דולר".

הסיבוב הכושל בבורסה

לאורך השנים גם הגיעו הצעות לאקזיט, "בעיקר מחברות בינלאומיות", אומרת שלם טאוב. "ההצעה הכי אטרקטיבית שקיבלנו הייתה 60 מיליון דולר. זה היה השלב שבו אמרנו: אוקיי, אולי שווה למכור, אבל אנחנו יודעים שזה שווה כל כך הרבה יותר מזה, שזה יהיה שווה הרבה יותר ממיליארד, אז לא מכרנו".

לשפע בישראל גם הייתה בדרך תחנה בבורסה, וזו הייתה הרפתקה פחות מוצלחת. החברת, שנקראה קודם שפע ימים, הונפקה בבורסה בתל אביב כשלד בורסאי ב־2012. פעילות המניה שלה התאפיינה בתנודתית חריגה לאורך השנים, ומשנת 2016 היא פרסמה בדוחותיה השנתיים הערת עסק חי, שהעידה על חשש לגבי יכולתה להמשיך ולשרוד. בכל פעם שפורסם דוח מיידי על גילוי מינרל חדש או אבן יקרה המניה זינקה, אך בשאר הימים נרשמו צניחות דרמטיות. למרות האופטימיות החברה לא סיפקה הרבה נחת למשקיעים כשרשמה מחיקת ערך אגרסיבית עם התרסקות של יותר מ־90% מאז הונפקה באפריל 2012 עד להחלטת הדירקטוריון לצאת מהבורסה בשלהי 2018. החברה, שהחלה את דרכה בבורסה לפי שווי של 240 מיליון שקל, נסחרה לקראת יציאתה לפי שווי של כ־18 מיליון שקל בלבד.

במקביל, ב־2017 הונפקה חברת החברה־הבת שפע ג'מס בבורסה בלונדון. כשהוחלט להוציא את שפע ימים מהבורסה בישראל פרסמה החברה הצעת רכש של כמעט 75% ממניותיה תמורת מניות החברה־הבת שנסחרת בלונדון. זמן קצר לאחר מכן, כשגם ערך המניות בלונדון רשם ירידות, הוחלט למכור גם את שפע ג'מס.

כיום כל פעילות החיפוש והכרייה מתבצעת בידי שפע בישראל. "לחברה יש כיום 270 בעלי מניות, ומשפחת טאוב הם בעלי השליטה", מסבירה שלם טאוב.

איך מתמודדים עם התחרות בשוק?
"יש הרבה תחרות וכל אחד מנסה למצוא ייחודיות, אבל אני לא מכירה חברה שהיא בלעדית. כל דבר אפשר להעתיק ולשכפל. אותי אי אפשר לחקות. לערך המוסף שלי אין מחיר. זה אסטרונומי, בטח ובטח בשוק היוקרה. אני מייצרת אבנים יקרות מארץ הקודש".

אתם כבר רווחיים?
"עוד לא. עדיין לא התאזנו ההוצאות מול ההכנסות, אבל השינוי קרוב. כבר בארבעה סניפים אני מתאזנת, וזה יקרה ב־2023. השנה נפתח עוד סניף בשאיפה בארה"ב. הוצע לנו שת"פ עם רשת גדולה שם אבל אסטרטגית החלטנו שזה לא מספיק אקסקלוסיבי למותג. יש לי גם הצעות לזכיינות במיאמי ובניו יורק, ואנחנו מקיימים בימים אלה משאים ומתנים לשיתופי פעולה שונים, הן עם מעצבים בעלי שם והן עם מותגים בינלאומיים. התוכנית שלנו היא להתרחב בתוך זמן קצר לחנויות בעולם".