הצגת הקיטוב בארה"ב מצריכה קטלוג של דוגמאות, כמעט מכל קטגוריה אפשרית: פוליטיקה, משפט, תרבות, חינוך, פלילים, גזע. הן מתרבות מיום ליום במידה המטילה צל ארוך וקודר על אמריקה. לא פעם נדמה ששתי אמריקות, המתחככות זו בזו ללא חיבה או חשק, מדברות שתי לשונות שונות, שאוצר המלים שלהן דומה רק למראית עין.
● מדינה בת מיליון תושבים מבשרת את החרם האמריקאי על טיקטוק
● סדקים בציר המערב? צרפת מסמנת לארה"ב את גבולות ההתגייסות נגד סין
● החורים בחישוב ששמים בסימן שאלה את נתוני האינפלציה בארה"ב
הדוגמה הדרמטית של השבוע היא הסיום הלא-צפוי של "משפט המאה" עוד לפני שהתחיל. האפיון הזה ניתן לתביעת דיבה נגד אימפריית התקשורת של רופרט מרדוק, פוקס ניוז. התובעת הייתה דומיניון, חברה המפעילה מכונות הצבעה. היא תבעה נזיקין של 1.6 מיליארד דולר - הרבה כסף, אפילו בשביל מרדוק. היא האשימה את פוקס ניוז, ערוץ הכבלים הפופולרי ביותר באמריקה, בהפצה מודעת של שקרים על דומיניון.
בנובמבר 2020, מייד לאחר ההצבעה בבחירות לנשיאות, פוקס הצמיחה כנפיים רחבות לתאוריות הקונספירציה של דונלד טראמפ על זיוף הבחירות לנשיאות. דומיניון עמדה במרכז התאוריות. טראמפ ומליצי היושר שלו ייחסו לה העברה מסיבית של קולות מטור טראמפ אל טור ביידן. ביידן ניצח בהפרש של שבעה מיליון קולות ויותר.
התאוריות ההן נלמדו בעשרות בתי משפט, מקומיים וארציים, ונדחו עד אחת. תכתובות פנימיות ב'פוקס' גילו, כי איש מבכיריה ומבכירותיה, לא האמין בתאוריות, כולל הפופולריים ביותר במגישיה. אף על פי כן הם חזרו עליהם יום אחר יום, לתועלת המידרוג.
'פוקס' לא טרחה להכחיש, מה גם שהשופט הקדים לקבוע, עוד לפני המשפט, כי כל הטענות נגד דומיניון היו כוזבות. המשפט עמד להתנהל על מישור אחר: האם הסעיף על חופש הדיבור בחוקת ארה"ב מגן על 'פוקס' מפני תביעה? היא טענה להגנתה שהיא פעלה על פי שיקולים עיתונאיים עניינים. הואיל ונשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו היה מקור הטענות על זיוף, אין זה אלא טבעי שהיא תיתן מקום לטענותיו.
חצי תאוותה
ערב פתיחת המשפט באה ההודעה הדרמטית מן העיר ווילמינגטון, במדינת דלאוור, שבה עמד המשפט להיערך, כי פוקס ודומיניון הגיעו לעמק השווה. 'פוקס' תשלם 787.5 מיליון דולר לדומיניון, שהם אומנם רק חצי תאוותה, אבל הם קרובים לשבור את שיאי הפיצויים ששולמו אי פעם לתובעים במשפט דיבה.
ויתר על כן, הן הסכום האמור והן הודעת פרקליטיה של 'פוקס' הצטרפו לכלל הודאה פומבית, שערוץ החדשות המזוהה עם הימין האמריקאי נתן את ידו למה שהשמאל קורא 'השקר הגדול'. פרקליטה של דומיניון תיאר את התוצאה במלים הבאות: "היום למדנו שלשקרים יש תוצאות".
כשלעצמה, עסקה בלי משפט היא עניין כמעט שגרתי במשפטי דיבה באמריקה. אבל המשפט הזה עצר את נשימתה של התקשורת. כל תוצאה שלו עמדה להיחשב למכוננת. אין כמעט צורך להגיד שהמדיה הלא-פוקסית העדיפה משפט על פני עסקה. זלג רירם של הערוצים המתחרים לנוכח הסיכוי שרופרט מרדוק בן ה-92 יישב על דוכן העדים וייחקר, ובעקבותיו יתיישבו שם גם טאקר קרלסון ושון האניטי ומי לא, ויוכרחו להודות שהם שיקרו ביודעין, יום אחר יום, במשך שבועות. הערוצים המתחרים, המזוהים עם השמאל, מדדים במידרוג הרחק מאחורי פוקס.
זה כמובן לא יקרה, אם כי עדיין יתכן שפוקס תעמוד למשפט תביעה מצד חברה אחרת של מכונות הצבעה, Smartmatic, התובעת נזיקין של 2.7 מיליארד דולר. צילו של משפט דומיניון לא יתארך אפוא מעל מערכת הבחירות לנשיאות, העומדת כבר בשלביה הראשונים, אף כי ההצבעה עצמה תהיה רק בעוד שנה וחצי ויותר.
סומק קל חוסך השפלה כבדה
קשה לדעת אם חסרונו של המשפט הזה יועיל לסיכויי דונלד טראמפ או יזיק להם. סיבובי בחירות לקונגרס ולשורה של כהונות מקומיות בחצי השנה האחרונה הראו, שהרטוריקה של טראמפ גורעת קולות ממפלגתו. אבל הרטוריקה הזו גם מסוגלת לשלהב את אוהדיו ולהביא אותם אל הקלפי במספרים גדולים יותר. בחירות מוכרעות במידה רבה על יסוד שיעור ההשתתפות, בארה"ב אולי יותר מאשר ברוב הארצות הדמוקרטיות, מפני ששיעור ההימנעות מהצבעה בה הוא מן הגבוהים ביותר.
'פוקס', הפלא ופלא, לא העניקה מקום מרכזי בדיווחיה לעיסקה עם דומיניון. ביום ג' בערב לא היה אפשר למצוא אפילו אזכרה חטופה של תוצאות המשפט בעמוד הראשי של אתר הרשת שלה, בין עשרות ידיעות ומאות קישורים. אין כלל ספק שמרדוק ואנשיו נשמו לרווחה. גם אם לחייהם העלו סומק קל ביום ג' אחר-הצהריים, הנה נחסכה מהם ההשפלה שמשפט ארוך היה בהכרח ממיט עליהם ועל מותגם יום אחר יום.
ומה על מיליוני האמריקאים, בייחוד בתוך המפלגה הרפובליקאית, המוסיפים להאמין, על פי הסקרים, שהדמוקרטים אומנם גנבו את הבחירות? סקרי הימים הבאים ילמדו אותנו אם משהו השתנה, אבל כה חריף הוא הקיטוב, וכה גדולה הנטייה לייחס חדשות לא נעימות ל"פייק ניוז", עד שהסיכוי לשינוי עמדות מוכרח להיחשב ללא-גדול. כמובן, נחיה ונראה.
חדשות הקיטוב, ועיקרן תחילה
המשפט שלא היה בווילמינגטון אינו אלא חלק מרפרטואר חדשות הקיטוב של הימים האחרונים.
יושב הראש הרפובליקאי של בית הנבחרים בוושינגטון, קווין מקארתי, הודיע השבוע בנאום בוול סטריט, כי הוא יסכים להגבהה קצרת-מועד של תקרת האשראי של הממשלה הפדרלית רק תמורת קיצוצים דרסטיים בהוצאות הממשלה. הבית הלבן הקדים להודיע, שלא יהיה משא-ומתן על הגבהת התקרה; ושאת התקרה צריך להגביה ללא כל תנאים כמתחייב משיקולים של משילות תקינה. בהיעדר הגבהה, ארה"ב עלולה להיקלע בבוא הקיץ לחדלות-פירעון, בפעם הראשונה בתולדותיה. אל תנסו אפילו לנחש את התוצאות.
המושל הפופולרי, האולטרה-ימני של פלורידה, רון דסאנטיס, איים ביום ג' להשתמש בקרקע של 'דיסני וורלד' המהוללת כדי לבנות בית סוהר חדש. זה חלק ממלחמה ארוכה שהוא מנהל נגד וולט דיסני. היא נפתחה לאחר שדיסני הביעה התנגדות לחקיקה פלורידיאנית, המיועדת להוציא חינוך לסובלנות כלפי להט"בים מתוכנית הלימודים.
דסאנטיס עושה עכשיו הכנות גלויות להתמודד על מועמדות הרפובליקאים לנשיאות. הוא מציג את עצמו כחלופה טראמפית לטראמפ. טראמפ לוחם בו, ומתונים במפלגה חוששים מפני מה שיקרה לה אם הברירה תהיה בין שני קיצונים מן הימין הפופוליסטי. היא הייתה פעם מפלגת מרכז-ימין מתונה.
השבוע אמריקה חזרה ונקלעה אל הצומת המסוכן להפליא שבו נפגשים שניים מן העניינים המסעירים ביותר בחברה ובפוליטיקה: גזענות ובעלות על כלי נשק פרטיים. זה קרה בעיר קנזס סיטי, במדינת מיזורי, במערב התיכון. נער שחור טעה בכתובת, נקש על דלת לא נכונה, ובעל הבית, לבן בן 84, ירה בו פעמיים בראשו.
הנער, המתואר כ'ילד פלא מוסיקלי', נשאר בחיים, אבל הנסיבות חזרו ופתחו פצע שמעולם לא הגליד: הקלות שבה לבנים מכוונים נשק טעון נגד שחורים, וסוחטים את ההדק. קלות הסחיטה ניזונה גם מקלות הרכישה של כלי נשק. איש בן 65 במדינת ניו יורק ירה השבוע לעבר מכונית שנכנסה אל כביש הגישה בחצר ביתו. הוא פגע והרג את האשה הצעירה שנהגה. היא התבלבלה בכתובת.
המאורעות האלה מותאמים מייד לתבניות הקיטוב הפוליטי. הם טראגיים ומכאיבים כשלעצמם, אבל כל אחד מן החצאים של אמריקה ממהר לתפוס אותם באופן שבו הוא תופס כמעט כל עניין שנוי במחלוקת: כחלק של מלחמת תרבות רחבת ממדים, שבה אין אמצע, אלא רק קצוות.
רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני . ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר
כתבות
ני"ע
