לבחור מניה ולהחזיק בה עד שנת 2048: הצעירים שאינם פוחדים מהטווח הארוך

הכירו את בוחרי המניות שבוחרים פעם אחת, ואז מפסיקים ל-25 שנה. טיפאני קריי, בת 22, היא תלמידת שנה שלישית לתואר בפיננסים וניהול הון באוניברסיטת דלאוור סטייט, אוניברסיטה שחורה היסטורית בעיר דובר, דלאוור. ג'ונתן ריברס, בן 20, הוא תלמיד שנה א', העושה תואר כפול במדעי הסביבה ובלימודים דתיים באוניברסיטת וירג'יניה.

גריי וריברס, לצד מקביליהם, ירכיבו תיק של אולי 15-20 מניות, וינעלו אותו ל-25 השנים הבאות.

זה נשמע משוגע, ואולי זה משוגע, אבל משקיעים מכל הגילאים יכולים ללמוד מהאנשים הצעירים האלה. הם חלק מניסוי לטווח מאוד ארוך שנוצר על ידי תומס גיינר, מנכ"ל Markel Corp (מרקל), חברת ביטוח מגלן אלן, וירג'יניה. גיינר ניהל את תיק ההשקעות של מרקל מאז 1990, ובנה אותו לגודל של 22 מיליארד דולר בגישה סבלנית ושמרנית.

● האם דווקא עכשיו זה הזמן להשקיע בבורסה בתל אביב? | בדיקת גלובס
● כמעט רבע מיליארד דולר: שכר העתק של מנכ"ל ענקית הטכנולוגיה 
● מסיירת מטכ"ל לאימפריית נדל"ן: הכירו את הבוס החדש של מנכ״ל דיסקונט הפורש 

הוא הקים קרן השקעות לסטודנטים בכל אחת משתי האוניברסיטאות שהוזכרו. עד השנה 2047, תתרום משפחתו של גיינר, ב-25 תשלומים שנתיים, סכום של 750 אלף דולר לשני המועדונים.

הסטודנטים - 29 השנה מווירג'יניה ותשעה מדלאוור סטייט - ישתמשו בכסף כדי לבחור השקעות שיוקפאו ל-25 השנים הבאות. כל שנה, החברים יקנו עוד סיבוב של השקעות לרבע המאה הבאה. אף אחד מהם, לא משנה מה יקרה, לא יוכל אף פעם למכור שום דבר.

החל מהשנה ה-26, החברים שבחרו את המניות 25 שנים קודם יוכלו לחלק חצי מהכסף שנצבר במלגות; החצי השני יושקע מחדש לעתיד על ידי החברים בניסוי באותה שנה.

מכנים עצמם "אנליסטים"

כשראיינתי את הסטודנטים האלה השבוע, נדהמתי כיצד הם מכנים זה את זו "אנליסטים" ומתייחסים להחזקות הפוטנציאליות שלהם כ"עסקים" ו"חברות", ולא כ"מניות".

גריי מדלאוור סטייט אומרת: "אנחנו צריכים להסתכל אל מעבר למה שיקרה בשנה או שנתיים הקרובות, לעוד שלוש שנים, חמש שנים, 10 שנים, 25 או אפילו 50 שנים. אנחנו לא מפחדים מהטווח הארוך. זו השראה".

ריברס מווירג'יניה אומר, "אם נוכל לחשוב על השקעות כאתגר ענק, באופן שונה מרוב האנשים הצעירים ואפילו מרוב המשקיעים המקצועיים, זו פשוט הזדמנות בלתי רגילה".

אחד הלקחים מהמועדונים החדשים האלה הוא ישן: הכוח המדהים שטמון בלאפשר למנצחות לרוץ רחוק ככל שאפשר. אי אפשר להפסיד יותר מ-100% גם על המפסידות הגדולות ביותר (אלא אם קניתם אותן בכסף שלא היה שלכם) אבל הרווחים הפוטנציאליים מהמנצחות הגדולות ביותר הם ללא גבולות.

מתחילת 1993 עד 28 בפברואר השנה, למשל, 58 מניות הרוויחו יותר מ-10,000% כל אחת, על פי המרכז למחקר במחירי ני"ע. עשר מניות החזירו תשואה של יותר מ-25,000%.

ה"סופר-מניות" האלה כוללות חברות ענק שכיום מוכרות לכולם, כמו אפל, קוואלקום וחברת המשקאות מונסטר - אבל גם דגיגים חסרי משמעות כמו חברת מיזוג האוויר AAON, חברת החזקות הטבק והנדל"ן Vector Group ויצרנית ציוד המטבח Middleby Corp.

אם מרחיקים אפילו יותר בעבר, קרן הנאמנות המוכרת כיום כ-Voya Corporate Leaders Trust נוסדה ב-1935 עם תיק של 30 מניות שהוקפאו במקום. הודות לכמה מנצחות ענקיות, הביצועים שלה לאורך זמן היו יוצאי דופן, אם כי ההוצאות השנתיות, בגובה 0.49%, הן גבוהות בתור עמלה על קרן שלא באמת עושה שום פעולה.

המפתח הוא לא למכור. במאמר מ-1984 שכותרתו "תיק ההשקעות של צנצנת הקפה", המשקיע הוותיק רוברט קירבי תיאר בעל של לקוחה, שהעתיק במדויק את כל המלצות הקנייה שהחברה של קירבי המליצה לאשתו, והכניס כ-5,000 דולר לכל אחת מהן.

אבל שלא כמו האישה, הבעל התעלם מכל המלצות המכירה. כמה מההחזקות שלו צמחו ליותר מ-100 אלף דולר כל אחת. אחת מהן, שהפכה לתאגיד זירוקס, עברה 800 אלף דולר, יותר מכל התיק של אשתו.

כדי ללכוד כל מנצחת גדולה אפשרית, אתם יכולים לקנות קרן מדד של כל שוק המניות - אם כי היא תעשה פעולות מסחר מסוימות. או שאתם אפילו יכולים לקנות כל מניה בכל שוק המניות ואז להקפיא - ולא לעשות אף פעולת מסחר.

החברה תשרוד 25 שנה?

לו הייתם רוצים לפזר סכום של 10,000 דולר על פני רוב ה-4,000 פלוס חברות שיש במדד סך שוק המניות האמריקאי של דאו ג'ונס, חברת הברוקרים המקוונת Interactive Brokers הייתה מאפשרת לכם לעשות את זה ב"מסחר סל", ללא עמלות.

הייתם יכולים להחזיק את כל הסל באופן קבוע, לעולם לא למכור אף אחת מהמניות המרכיבות אותו, ולראות מה קורה.

הסטודנטים במועדונים של גיינר כבר מבינים את הכוח העצום של הכפלה מצרפית. "אם אנחנו והממשיכים שלנו יבחרו רק כמה מנצחות, אלה יניעו את התשואות, והמפסידות לא ישנו", אמר ג'ו בק, בן 22, שעוזר לנהל את קרן הסטודנטים של אוניברסיטת וירג'יניה.

מנהיג נוסף במועדון וירג'יניה, ג'ייקוב סלאגל, בן 21, אומר ש"זה ממש מכריח אתכם לחשוב על חברות באופן שונה: האם החברה הזו תשרוד 25 שנה?"

עומר פרקר, חבר בן 20 במועדון של אוניברסיטת דלאוור סטייט, כבר חושב מעבר לשנת 2048: "כשאנחנו כבר לא נהיה כאן", אמר, "הקרן שלנו תהיה מורשת לדורות העתידיים".