גאווה, שכול, זיכרונות, בית ואחריות: בכירי המשק והחברה מספרים מה הדגל מסמל עבורם

דגל ישראל עבורי הוא מצפן ערכי וחברתי - האחווה והרעות, היזמות והחדשנות, הנתינה והעזרה ההדדית אשר מוטבעת בנו כאומה. אני גאה לומר שהערכים שמתווה דגל ישראל, הם המצפן לעשייה היומיומית שלי.

אנו מעסיקים בקבוצה עובדים ועובדות מכל רחבי הקשת הישראלית, שבעשייתם בונים כלכלה וחברה חזקה, בריאה ומאוחדת, שנותנת מקום לשונה, אך שמה במרכז את הישראליות המאחדת שהדגל שלנו מסמל - כי כולנו עם אחד. הדגל מבטא את חלומו של אבי, שורד השואה, הוא הסמל שתחת כנפיו התחנכתי ולמענו ילדיי יצאו להגן על המדינה.

הנפת הדגל היא זכות והיא תמשיך להיות מקור לגאווה ומצפן בכל עסקי. 

כבת לניצולת שואה, גיטה אופלגר (לימים טובה בר טוב), שורדת מחנה ריכוז בטרנסניסטריה, הדגל מסמל עבורי את הניצחון שלנו על כל אלו שרצו להשמיד אותנו.

אחד הזכרונות החזקים שמלווים אותי, הוא הנפת הדגל בגאווה במצעד החיים באושוויץ, במסגרת משלחת לפולין שבה השתתפתי לפני שנים. לאחר ששמענו על הזוועות שהתחוללו שם, הרגשנו בכל רמ"ח אברינו שלמרות הכל ניצחנו. מדינת ישראל היא המקום הבטוח שלנו, הבית, וגם אם יש בינינו מחלוקות עלינו להילחם לשמור עליה כמדינה דמוקרטית. אין לנו ארץ אחרת.

העוצמה שבחיבור. זה מה שמסמל עבורי דגל ישראל, עוד מאז הייתי ילדה קטנה בגן שנרגשת למראה דגל מתנופף ברוח. כל פעם שאני מביטה באותו מגן דוד כחול, אני נפעמת מהאופן בו שני משולשים שווי צלעות ופשוטים למראה כביכול, יוצרים בחיבור ביניהם כוכב כה משוכלל. והרי, פה גם טמון כוחה האמיתי של מדינת ישראל - בחיבוריות בינינו.

אנו נוטים לחשוב שהעוצמה הישראלית נובעת מהיכולת שלנו לפעול באינדיווידואליות, לפרוץ גבולות ולאתגר מוסכמות. זה נכון, אך זוהי רק חלק מהתמונה, מכיוון שהישגינו הגדולים ביותר כאומה התרחשו כאשר ידענו לחבר בין החלקים השונים לשלם הגדול מסך חלקיו. זהו מקור כוחה של הדמוקרטיה הישראלית וכן של תעשיית ההייטק הדינאמית שלנו. דווקא בימים אלה, חשוב לזכור יותר מתמיד - כמו מגן הדוד, עוצמתנו בחיבורנו.

דגל ישראל הוא עבורי סמל ועדות ריגשית חזקה לחיבור בין עבר של יגון וטראומה לעתיד של תקווה ואופטימיות. הדגל, הנושא סימבולים מהעבר, מסמל יותר מכל את תקומת העם היהודי בארצו. הוא מסמל את החזרה לארץ. קיבוץ הגלויות והמדינה שהוקמה מחדש.

אימי, ציפורה קוטלר זיכרונה לברכה, היא ניצולת שואה ושורדת מחנה הריכוז ברגן בלזן. החיים שלה עד לאותה נקודה היו תוצר של עם בלי מולדת, בלי כוח מגן ובלי דגל. אני לא יכול שלא לדמיין את אימי עומדת, ביום שחרור המחנה, מביטה אחורה על העבר נטול הדגל. מביטה ויוצאת בנחישות לעתיד חדש של תקווה, עצמאות וביטחון אותם מסמל דגל ישראל יותר מכל.

אחת התכונות שהכי מייצגות את עם ישראל לאורך ההיסטוריה היא היצירתיות. מאז ומעולם היינו עם קטן, נרדף ומוקף אויבים שכדי לשרוד ולשגשג נדרש לחשוב אחרת. היצירתיות של אבות הציונות היא שהצליחה להקים כאן, כנגד כל הסיכויים, מדינה לתפארת.

בעיניי, הדגל מייצג את היצירתיות היהודית. הוא מינימליסטי - שלושה אלמנטים בסך הכול - אבל כאלו שמקפלים בתוכם 3,000 שנות היסטוריה ומשקפים את המכנה המשותף הרחב ביותר לעם שהתפזר בכל התפוצות.

תחת דגל ישראל התקבצו במהלך השנים מיליוני יהודים מכל רחבי העולם. רבים מהם עזבו חיים נוחים במדינות מוצאם והגיעו להילחם, ולפעמים אפילו להקריב את חייהם, למען רעיון נשגב. בשביל לאחד ככה אנשים ממקומות ורקעים שונים כל כך, חייבים סמלים חזקים, פשוטים ובעיקר: יצירתיים.

עוצמתו של דגל שני הפסים ומגן הדוד בולטת במיוחד כשהוא מתנפנף בין דגלי אומות העולם. מיעוט הצבעים והקישוטים משדר עוצמה, חדשנות וניקיון, כמו הפיתוחים הטכנולוגיים הגדולים ביותר. כשאני רואה אותו, במיוחד בחו"ל, אני לא יכול שלא לחוש גאווה שזכיתי להשתייך לעם ולמדינה שזה דגלם.

דגל ישראל עבורי הוא סמל לבית. בית לעם היהודי בארץ ובתפוצות, בית שהקמתי עם רעייתי שני לשלוש בנותיי, בית לחבריי וללוחמיי. בית חם שיודע להכיל ולחבר. הסבים והסבתות שלי שהגיעו לכאן מקצוות עולם לאחר מסעות ותלאות, לא חלמו שלנכדים ולנינים שלהם יהיה כזה בית, עם דמוקרטיה חזקה וכלכלה משגשגת והצבא העוצמתי בעולם. דגל ישראל, מבחינתם, היה תמצית כל התקוות והחלומות שלהם. החלום להגיע למקום שבו לכל העם היהודי יש בית משותף.

כמו בכל משפחה, גם אצלנו יש ויכוחים. בשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, השסע והפילוג גוברים. הרעיון מאחורי הדגל הוא לא לשאול מי אני, מה המוצא שלי או עבור מי הצבעתי.

הדגל מסמל את ה־'ביחד' - ובכך גדולתו. הוא הסמל לכור ההיתוך הישראלי שמאפשר לנו להתאחד, להתקרב ולפתח ערבות הדדית. הדגל מספר את הסיפור המשותף שלנו, ומחדד את הזהות והחיבור לארץ ישראל ולחברה הישראלית. הדגל מייצג את החובה המוסרית וההיסטורית שלנו לשמור על החיבור המשותף מכל משמר, ולא לאפשר לערער עליו.

מעל הכול, הדגל מסמל עבורי אמונה למחר טוב יותר, לחברה מתוקנת שבה כולנו, למרות המחלוקות, נהיה מאוחדים באמת.

במהלך שירותי הצבאי, בהלוויות של חברים שנפלו, מבעד לדמעות ולכאב, דווקא אז - התגנב זיק של תקווה. המראה של ארון הקבורה עטוף בדגל ישראל, שגורם לך להבין בצורה המוחשית - והכואבת ביותר - את המחיר שנדרש מאיתנו לשלם כדי שנוכל להמשיך להניף בגאווה את דגל המדינה. הם את שלהם עשו. עכשיו תורנו להוכיח להם שאנחנו ראויים לדגל.

שנים לאחר מכן, במסעות השנתיים שבהם אני צועד כיום עם אלפי חניכי תנועת "אחריי", שבונה את דור העתיד של החברה הישראלית ומכינה אותו לשירות משמעותי בצה"ל, הדבר הבולט ביותר לעין במהלך הצעידה הוא הנוכחות של הדגל. כמעט כל צעיר שני הולך כשהוא עטוף בדגל או מחזיק אותו בידו. המראה המרגש הזה נוסך בך בכל פעם מחדש את התחושה שאם נמשיך כולנו להיות מחויבים לדגל, תמשיך להיות לנו המדינה המדהימה שאותה אנו כה אוהבים.

דגל ישראל בשבילי הוא תמצית החלום המשותף של העם היהודי לדורותיו, להיות יהודי, לחזור לארץ אבותיו, להיות בן חורין ולחיות את עצמאותו על ערכי הצדקה והמשפט. על הגשמת חזון זה הקריבו רבים את חייהם ורבים נכונים לעשות זאת גם היום. כשחברי ואני הקמנו את ארגון צהר ראינו לנגד עינינו חזון אחד מרכזי, חתירה אחר מכנה משותף רחב ועמוק סביבו יכול העם היהודי כולו להתלכד. הדגל הוא אחד הסימנים לכך.

הזיכרון הראשון שלי מהדגל הוא סביב גיל 6. אני עומד עם סבתא שלי במצעד צבאי ביום העצמאות, ברח' יפו בירושלים, מחזיק דגל פלסטיק קטן. מסביב המון דגלים מקשטים את הרחוב, טנקים וחיילים משתתפים במצעד. העוצמה הצבאית על רקע הרחוב עטור הדגלים, הרשימו אותי מאוד בתור ילד קטן.

קפיצה כמה עשרות שנים קדימה - הדגל מבחינתי הוא שייכות, גאווה ואהבה למדינה שלי. מראה הדגל בחו"ל תמיד מרגש ומפתיע אותי, ומעורר תחושות חמות בלב.

אחד הרגעים המרגשים לכל ישראלי הוא לראות את דגל ישראל ולשמוע את ההמנון בתחרויות אולימפיות. בשנים האחרונות אלטשולר שחם מאמצת את נבחרת ישראל בכדורגל ומגוון ספורטאיות וספורטאים אולימפיים ופאראלימפיים. לצד הרצון לתמוך בספורטאים עצמם, אנו רואים במפעל זה גם חשיבות וגאווה לאומית.

הדגל מסמל עבורי את ההצלחה של הכלכלה הישראלית החזקה, כלכלה שצמחה במדינת ישראל הצעירה שקמה בתוך תנאים לא פשוטים. ההיסטוריה של החברות הממשלתיות שזורות בסיפורה של המדינה. הקמת התשתיות של המדינה הצעירה היוו את הבסיס עליו צמחה העוצמה הכלכלית, הביטחונית והטכנולוגית של מדינת ישראל.

בין החברות הממשלתיות יש חברות מובילות ברמה עולמית, חברות מצויינות המפרנסות עשרות אלפי משפחות בישראל בהן עובדים מוחות מבריקים ואנשים מסורים, ומעל הכל חברות שכל רווחיהן - חוזר חזרה לאזרחי ישראל, בעלי המניות. מאז כניסת לתפקיד, לפני כשנה, המדינה קיבלה דיבדנדים בהיקף שיא של 1.4 מיליארד ש״ח. עקרון המחויבות לבעלי המניות של החברות הממשלתיות - שהוא הציבור הישראלי - ימשיך ללוות אותנו גם בעתיד ללא פשרות.

כמי שהצטרפה לשירות המדינה מהמגזר הפרטי מתוך תחושת שליחות עמוקה אני נרגשת במיוחד לשרת מידי יום את המדינה כשהדגל ניצב מאחוריי ומהווה עבורי תזכורת קבועה ומתמדת לאחריות הציבורית כלפיי כלל אזרחי מדינת ישראל.

שתי תמונות דגל אישיות צרובות בזכרוני לעד. האחת - מסוף שנות ה־70 - תמונה באלבום המשפחתי שצילמו הוריי, בה אני בכיתה א' מניף בעיניים נרגשות את הדגל לראש התורן בטקס יום העצמאות בחצר בית הספר במעלות. השניה - אמצע שנות ה־90 - המבט הראשון בעיניים מטושטשות מדמעות על ארון הקבורה של שניים מחבריי שנהרגו בלבנון, אשר עטוף בדגל ישראל בתוך הקומנדקר הצבאי בדרכו ללוויה.

למעלה מ־30 שנה קדימה: חבר שראה השבוע את דגלון המדינה מתנוסס בדלת מכוניתי, שאל - בדרך הלצה - אם זה הדגל של "מתנגדי המהפכה" או שמא של "תומכי הרפורמה". מיד לאחר מכן הוסיף שבכל מקרה מאחר שעמדתי בנושא מורכבת אולי כדאי שאוסיף דגל נוסף גם בדלת השנייה. השבתי אינסטנקטיבית שאף שבדרך כלל יש לי דגלונים משני הצדדים, הרי שנוכח הערתו, אשאיר דווקא השנה דגל אחד…

הרבה נזקים למדינת ישראל הביאה בכנפיה המחלוקת הציבורית הנוקבת אודות התוכנית המשפטית שקידמה בדהרה הממשלה. ואולם, אם נחפש נקודת אור אחת בערב חג העצמאות, ניתן למוצאה בכך שדגלי ישראל רבים מאוד מתנוססים כעת בגאון ברחובות, בהפגנות המתגדים והתומכים מכאן ומכאן. בליבם ובפיהם עמדות מנוגדות לחלוטין בנושא המרכזי שעל הפרק, אך על כתפיהם ובידיהם נישא אותו הדגל.

אותו דגל מדינת ישראל עם פסי התכלת מהטלית ומגן הדוד שביניהם, אשר הונף עוד לפני הקמת המדינה בקונגרס הציוני הראשון בבזל, בקהילות יהודיות בעולם, במרד גטו ורשה ובהכרזת העצמאות, עד אשר אומץ רשמית כדגל המדינה ע"י מועצת המדינה הזמנית.

אבות האומה במעמדים אלו היו מזרמים שונים ומגוונים, וכבר אז נחלקו ביניהם קוטבית בנושאים הנוגעים בליבת עתידה של האומה והמדינה; ואף על פי כן ידעו להתאחד ולהצטופף תחת אותו דגל וצלחו יחדיו אתגרים פנימיים וחיצוניים קשים מנשוא. צאצאיהם של אלו חלוקים היום שוב קוטבית, ובשבועות האחרונים נראה כי התעצם החשש להגעת הקרע ביניהם למימדים כאלו שיהיה קשה מאוד לאחותו.

ואולם, כל עוד כולם נושאים את אותו דגל - יש תקווה. כל עוד כולם יזכרו שהדגל הזה כיסה את ארונותיהם של אלפי חללי מערכות ישראל מכל הזרמים בחברתנו המקוטבת, אשר מסרו נפשם למען המדינה - עוד לא אבדה התקווה; כל עוד כולם יזכרו שבשמו של הדגל הזה התייצבו, עלו, בנו ונלחמו במשך עשרות שנים רבבות מבני משפחותיהם של נושאי הדגלים מכאן ומכאן כיום - עוד לא אבדה תקוותנו; התקווה שהמחלוקת הנוקבת הנוכחית תסתיים בפשרה מתחייבת ומתבקשת, והדגל, דגל אחד, יינשא אל על יחדיו במדינה היהודית והדמוקרטית שקמה אחרי אלפיים שנות גלות על מנת שנהיה בה עם חופשי בארצנו - ארץ ציון וירושלים.

דגל ישראל מייצג עבורי את הבית. סמל של אחדות, אהבת הארץ, ותחושת גאווה וסיפוק על ההישגים האדירים של מדינת ישראל.

לחדשנות, המצויינות והחוסן של עובדי אינטל בישראל, המשתייכים לכל גווני החברה הישראלית, תרומה משמעותית להצלחתה ולשיגשוגה של אינטל ומדינת ישראל בפיתוח וייצור פתרונות טכנולוגיים מובילים שמשנים את העולם.

במהלך טקס הדלקת המשואות לציון יום העצמאות ה־70, כ־300 רחפני אינטל הציגו את סמלי המדינה וביניהם את דגל ישראל כמחווה מיוחדת למדינה. זה היה מופע מרשים ביותר של טכנולוגיה, ורגע מרגש ומיוחד מאוד עבורי.

יש לי זכרון חזק מחגיגות ימי העצמאות במושב בו גדלתי, זו תמיד הייתה חגיגה גדולה במיוחד. המחשבה על יום העצמאות ודגל ישראל עם צבעים של כחול ולבן והמגן דוד המיוחד מעוררת בי תמיד התרגשות על זכותנו הנפלאה לחיות ולבנות את ארץ ישראל היפה על מגוון העשייה הציונית עם האנשים הנפלאים במדינה. זוהי זכות מיוחדת מאבות אבותינו, למען הווה ועתיד מבטיחים עם עבר מפואר.

החיבור שלי לדגל ישראל ולאהבת ארץ ישראל מתגשם בכל יום דרך האנשים והעשייה המשותפת במקום העבודה בו זכיתי לעבוד, אינטל ישראל והמפעל בדרום הארץ. מקום עבודה שהפך ממפעל טכנולוגי למפעל ציוני אמיתי שמחבר טכנולוגיה מתקדמת ביותר בעולם עם אנשים מדהימים מכל גווני החברה הישראלית, עם קהילה חמה בדרום ושותפה אמיתית לעשייה. מפעל ציוני שמפיץ לאורך השנים את הצניעות לצד המצויינות בארץ ובעולם.

האמת היא שמעולם לא הפסקתי לאהוב את הדגל שלנו, למעשה אני מתאהב בדגל שלנו עם צבעיו היפים בכל פעם מחדש כשאני נוחת בארץ בחזרה מחו"ל. כשהקמנו יישוב חדש, נופי פרת, בארצנו המיוחדת, הדבר הראשון שעשינו היה הנפת דגל ישראל. מסביבנו היו רק הרים ורוח ודגל ישראל שהתנופף בעוז, הפיח בכולנו חיים חדשים, באנשים, באדמה, בהרים ובארץ!

גדלתי בצפת במשפחה ציונית, חמה ומסורתית. אמי התאלמנה בגיל צעיר מבעלה שנפל במלחמת ששת הימים בעת שהציל חיים כחובש קרבי, ונותרה לגדל לבדה את ארבעת ילדיהם.

השכול היה חלק בלתי נפרד מחיי משפחתי, ומדי שנה, בכל יום זיכרון, העצב חדר לביתנו עמוק פנימה. ביחד עם כל עם ישראל, למחרת התחלף העצב בשמחה בחגיגות יום העצמאות.

דגל ישראל עבורי הוא מקור לגאווה והתרגשות מאז ילדותי. גאווה בסיפור האישי, המשפחתי והלאומי שלנו. גאווה בעם היהודי ובנס שנקרא "מדינת ישראל" - שלסיפור תקומתה, שגשוגה והצלחתה אין אח ורע.

כשאני מביטה בדגל, הוא מזכיר לי את ההקרבה האדירה שעשו מיליוני יהודים וישראלים לאורך הדורות למען עם ישראל והמדינה ובהם אמי האהובה ז"ל ששכלה את בעלה, כדי שנוכל לגדל כאן בבטחה את ילדינו ונכדינו.

מגן הדוד שזור בסמלה של מכבי שירותי בריאות מעת הקמתה ומשרה רוח ציונית, השראה ושליחות בקרב רופאי ועובדי מכבי. בימים סוערים אלה, כשהחברה מפולגת, על סמלי המדינה והדגל להוות עבורנו מצפן של אחדות. על כולנו להתנהל מתוך סובלנות ורגישות, ולבטא את מכלול הערכים שמשותפים לנו כחברה, כעם וכמדינה. 

הזיכרון הראשון שלי מהדגל הוא מאבא שלי ז"ל, שלחם בקרב על שחרור הכותל. אני חושבת שאין ישראלי שלא מתרגש מתמונת דגל ישראל מתנוסס על הכותל המערבי עם שחרור ירושלים. אבא שלי תמיד גידל אותנו על אהבת הארץ ואהבת הדגל, כך שהדגל מסמל עבורי תחושת שייכות עוד מימי ילדותי. הדגל מלווה אותי לא רק ביום העצמאות, אלא בעשיה היומיומית, לאורך כל השנה.

אם אני חושבת על הנקודה בה התאהבתי מחדש בדגל, זה קרה כשהצטרפתי למשפחת אל על, לפני 15 שנה, החל מהתפקיד הראשון שלי. כבר אז חשתי גאווה גדולה להיות חלק מחברה שנושאת את דגל ישראל על זנב מטוסיה. אני מאחלת לנו שנמשיך להיות שגרירי ישראל בתפוצות והגשר שמחבר את ישראל לעולם ואת העולם לישראל.

דגל ישראל מגלם את היכולת שניטעה בבריות להתאחד ולשנות את המציאות לטובה. בדגל טמונה תפילה שלא נחמיץ את השעה ונמשיך לעצב מציאות יותר טובה לנו ולזולתנו במאור פנים מתוך הקשבה, ענווה וכבוד.

דגל ישראל מסמל בעיניי את ההישג העצום של מדינת ישראל. בתנאי פתיחה קשים מאוד - מיעוט תושבים, קליטה עצומה של אוכלוסיה בשנים הראשונות, קיבוץ גלויות של אוכלוסיות הטרוגניות וסיכון גיאופוליטי גבוה - הצליחה ישראל תוך 75 שנים בלבד להפוך למדינה עם כלכלה חזקה, מובילה בעולם בתחומי הטכנולוגיה, הרפואה, האקדמיה והבטחון, ובעלת פרמטרים מקרו כלכליים חזקים, שמציבים אותה במקום מכובד בקרב המדינות המפותחות.

עלינו לשמור מכל משמר על הישגים אלה של המדינה, להישמר מאוד מכל פגיעה בהם ולהשקיע בתחום ההון האנושי, התשתיות ובשילוב האוכלוסיות השונות המרכיבות את הפאזל הישראלי בתרומה לצמיחה בכלכלה, להעלאת הפריון ולהקטנת אי השוויון במדינה.

בנימה אישית, בחירתי ב־15 השנים האחרונות להיות עובדת ציבור משקפת את רצוני לתרום לאיתנותה של המדינה ולשיפור כלכלתה. לשם כך נדרשים עובדי ציבור חזקים, מקצועיים ונחושים, שמביעים את עמדותיהם המקצועיות ללא מורא. 

דגל ישראל עבורי הוא חלק משמעותי מזיכרונות הילדות. מדי שנה, לאחר חג הפסח, לפני יום העצמאות, היה אבי תולה בגאווה את הדגל בכניסה לביתנו. הדגל המשיך ללוות אותי בשירותי הצבאי ביחידת שלדג. ידענו בדיוק למה אנו נמצאים שם, למה אנו עושים זאת. הישראליות שלנו הייתה ברורה, והמושג "לסכן את חיינו בשביל הדגל" ליווה אותנו תמיד.

בתוך האירועים המטרידים של החודשים האחרונים, גם התרגשתי. אני חושב שלא במקרה, אפילו ברגעי המחלוקת המהותיים על דמותה של החברה הישראלית, כפי שמתרחשים כעת, שני הצדדים נאחזים בדגל ישראל. לא דגלים אדומים, לא כתומים ולא שחורים. דגלים כחול לבן. בסופו של דבר, ברור מה מאחד אותנו וגם כשאיננו מסכימים, הדגל הוא המאחד ביננו.

שופרסל היא קודם חברה ישראלית. ה־חברה הישראלית. אנו גאים בכך והישראליות היא חלק מה־DNA שלנו. כבר כמעט 70 שנה שאנו משרתים בגאווה את החברה בישראל. על כל גווניה, בכל מקום ובשוויון מלא. גם ברגעי המחלוקת, נמשיך להיות הבית של כל הישראלים.

גאווה הוא הרגש הראשון שעולה אצלי בהקשר לדגל ישראל. לדגל חיבור עמוק לשורשים שלנו כעם אחד ומאוחד. הדגל הוא חלק מאיתנו, חלק מחבל הארץ שלנו, המקום היחיד שבו אני מרגישה באמת בבית. למרות המשבר שעובר על החברה הישראלית בימים אלה ומשברים אחרים שעברנו כעם לאורך ההיסטוריה, בסופו של יום, אין כמו המדינה המגוונת והמיוחדת שלנו.

במישור האישי, חינוך הילדים שלי לאהבת הארץ והחשיבות להכרת הטוב ולתרומה לזולת היא בראש סדר העדיפויות והערכים. עודדתי את ילדי להתנדב לשנת שירות לפני השרות הצבאי ולשרות צבאי ביחידה קרבית, זוהי תרומתנו לחשיבות של הקיום כאן ולגיבוש חברה אכפתית וערכית שהיא היסוד לקיום המדינה. במישור המקצועי, אני לא מצליחה להבין את ההיגיון בגזרות המס השונות שמבריחות משקיעים מקומיים מעבר לים. במסגרת תפקידי אני עובדת רבות מול מקבלי ההחלטות בכדי להשאיר את המשקיעים המקומיים רק בישראל ולעשות לטובת תנופת המשק הישראלי.

כילדה בילבל אותי הפער העצום בין דגל יום העצמאות לבין הדגלים המשופעים כל טוב של שמחת תורה על מקל מרובע צבוע - היה שם גיוון, פולקלור וסיפורים וכמובן גור אריה יהודה ועוד תוספי תזונה וזימרה.

דגל המדינה הוא טקסט גאומטרי מקודד: סמלי, גברי - ושני קווים שלא נפגשים בו, ממש כמו זוג פסי רכבת. אין לנו את מה שכתם צבע על משטח מעורר: טריטוריאליות שסגורה על עצמה. לובנו של סדין - טלית - תכריך. זהו דגל מעודן עד מאוד. הדגל דוגל על ידי אנשים בכמיהה: ללא מסורת מלוכנית או שבטית - כעט הלובן מאיר את הלילות במחאות ומתגבש ביזע ודמעות. הוא חזר לחבק אותנו כטלית על הגוף. זה הדגל - נקרא לדגל.

מגן דוד שעל דגל ישראל מזכיר לי את אחת הצורות הבסיסיות של פרקטלים. פרקטל הוא צורה גאומטרית שככל שמגדילים אותה עדיין יש בה פרטים קטנים. ככל שמגדילים אותה כך מוצאים בתוכה עוד ועוד עותקים שלה, שהם בעצם פרטים בתוכה. הממד של פרקטל אינו בהכרח מספר שלם, ולכן נהוג לומר שההיקף של פרקטל יכול להיות אינסופי. זה כל כך ישראלי עבורי שאני מתקשה לא לחשוב על פרקטל כשאני רואה את דגל ישראל מתנופף בריקוד אינסופי.

דגלים ככלל מפחידים אותי. אני מתקשה לזהות את מרבית דגלי המדינות והם נראים לי תמיד סמל של לאומנות מסוכנת, מפחיד אותי שאנשים מתים בשם דגל. עכשיו, עם התביעה המחודשת של הדגל על ידי אנשי המחאה, לרגע נדמה לי שהדגל שוב חזר להיות של כל חלקי העם. של כולם. ואני אוהבת להאמין באחדות של העם שלנו. ועדיין הייתי מוותרת ברגע על סמלים ודגלים ומשאירה את כולנו להתאחד בלי דגל, פשוט סביב אהבתנו המשותפת לאותה ארץ ולאותה אדמה.

דגל ישראל מסמל לי שיש לנו ארץ אחת ואין לנו ארץ אחרת. כשאני רואה את דגל ישראל אני מרגיש גאווה ושייכות. במשרד שלי יש חצובה עם דגלי ארץ ישראל ולקראת יום העצמאות כל סניפי הרשת מקושטים בדגלי ישראל.

זיכרון משמעותי ומרגש שיש לי מדגל ישראל הוא שבסוף מלחמת יום הכיפורים, כששירתתי בסיני, התנוסס דגל ישראל על כל הנגמ"שים והטנקים. אירוע עצום ומרגש.

דגל ישראל מייצג עבורי את השבט המורחב שאני מרגיש שייך אליו ולשורשיו. הוא מציף בי תחושת משמעות וגאווה עצומה בידיעה שאני שייך למפעל האדיר של תקומת מדינת ישראל ותרומתה לקידום האנושות. אני נרגש ונלהב מכל הישג של מי שמייצג את מדינת ישראל בעולם, במדע, בספורט, בתרבות ובכלל, וכמו כן כואב כל קושי והתמודדות ברמה האישית. 

הדגל מסמל עבורי את הגרעין המאחד של כל מה שיש לנו פה, הסמל שאין ואסור שיהיה עליו ויכוח. בצורתו של הדגל יש אלמנטים גרפיים מיוחדים: הוא סימטרי - אין בו ימין ושמאל ויש בו שוויון בחלקים. יש בצורה שלו בעיניי ביטוי ברור לקצוות השונים, אך השווים בחשיבותם, מהם התאחדנו למרכז אחד במדינת ישראל.

הדגל מסמל בעיניי את האידאל החשוב שממרכז אותנו לשבט אחד, את מה ששייך לכולם ולא שייך לאף אחד. מרכזו של הדגל הוא גם המקום הבטוח, המקום שמעדיף את הערבות ההדדית ותחושת הבטחון האישית על השיפוטיות. היום כולנו נקראים לדגל, למאחד, המלכד ולא המפלג. חשוב שכולנו נחשוב מה כל אחד מאיתנו תורם כדי שנפגש במרכז שבו כולנו שווים.

בעוד שהדגל הוא הסמל, מגילת העצמאות היא התוכן. מגילת העצמאות מכילה את הגינום (ה־DNA) שמגדיר אותנו כעם יהודי החי בארצו בשוויון, בכבוד ובפלורליסטיות של מחשבה ודרך חיים, אבל כמדינה אחת לכלל אזרחיה. גם מגילת העצמאות אינה שייכת לאיש, אלא לכולם, לכן אני מקרין אותה בכל מוצ״ש על הבניין שלנו ברחוב קפלן, על מנת שכולנו נזכור את החוזה שלנו עם המדינה.

לדגל ישראל יש משמעות עמוקה מאוד עבורי, כקצין צעיר שנאלץ להתמודד בפעם הראשונה עם דילמות עצומות וכואבות שנכונות לנערים ונערות ישראליים חדורי תחושת שליחות. הדגל היה לי הסמל.

היה זה הדגל המורכן לחצי תורן בימי הזיכרון והאבל המצמררים. היה זה הדגל המונף בגאון באירועים סמליים שמחברים אותנו כאנשים לדבר הגדול מאיתנו. היה זה הדגל המקופל של כיתת הכוננות עם עלות השחר ורדת הערב במוצבים קדמיים בלבנון או במחנות השריון בגולן. זה הדגל שליווה אותי גם ברגעים הקשים במלחמת לבנון הראשונה.

במשך 5 שנים חינכתי, הדרכתי והסמכתי דורות של קצינים בקורס קציני שריון בצה"ל. מסדר סיום אחרי מסדר סיום, ולכולם מכנה משותף. הנפת דגל ישראל ושירת התקווה למול הדגל המונף והצמרמורת שבגוף. זהו הדגל שממלא את עיני בדמעות לשמע השירים "הנסיך הקטן מפלוגה ב'" ושל "אחי הצעיר יהודה". זהו הסמל לתמצית ההוויה הישראלית שלנו פה.

ערב יום העצמאות ה-75 למדינה, החברה הישראלית בעיצומה של טלטלה. משבר שהוא הזדמנות. התקופה הביאה את כולנו לעסוק בשאלות הגדולות, ״בעצבים הרגישים״ שלנו כעם וכחברה. כעת, נדרש מאיתנו למצוא את הנתיבים שיחברו אותנו. בימי הזיכרון ראוי שנתחיל מהתזכורת למחירים ששילמנו כיהודים פזורים ומפורדים בעולם בהיותנו חסרי עצמאות.

כפי שדור המייסדים ידע לחדש את השפה העברית אחרי 2,000 שנה, מצופה מדורנו שלנו לבנות שפה משותפת. שיבה לשורש המשותף.

הפוטנציאל קיים כבר היום, אלפי צעירים המגיעים מרקעים שונים נפגשים לפעולה משותפת של סיוע לחקלאים דרכה נפתחים הלבבות, נבנה אמון וצומחים חלומות משותפים. ככל שנדע לייצר תנאים ואטמוספירה מתאימים, מנותקי עיסוק בהאשמות ומבוססים על תודעה משותפת של מסוגלות ואמון, עוד תתהווה כאן מדינה חזקה וטובה מזו שהכרנו. וישבנו יחד לבטח.

חונכתי להאמין בחשיבותה של תעשייה מקומית עצמאית ובלתי תלויה, שתותאם לצרכי התושבים ותספק מקומות פרנסה לקהילה.
מבחינתי היה הדגל סמל למקומיות, ל״תוצרת הארץ״, לתקווה ולהכלה.
הדגל היה סמל שהבהיר את הלמה, את המה והאיך.

כמעצבת ותעשיינית גיליתי שהחלטות מדיניות כלל לא תאמו את החינוך לערכים שקיבלתי - עבודת כפיים וייצור מקומי הפכו למטבעות לשון שחוקות כשבהחלטת מנהיגים נשחקה התעשייה המקומית, והייצור נותב למדינות עולם שלישי, בהן כח עבודה זול הפועל בתנאים מחפירים.

ועכשיו, במדינה ללא גבולות, תוצרת ישראל הפכה למושג מופשט כשייצור על ידי פלסטינים בשטחים ובעזה מסומן גם הוא בכובע טמבל.

מאחר שלא הייתי מסוגלת להכללה הגורפת ולסמן בסמליל ״כובע טמבל״ את עבודת הכפיים האיכותית והייחודית של צוות העובדים המיומנים שלנו, בני כל העדות והמגזרים תושבי הארץ, נולדה הסיסמא ״מעוצב ומיוצר בתל-אביב״.

בחודשים האחרונים החברה הישראלית חווה קיטוב נוראי. אך דווקא עכשיו, מקוטב לקוטב מתנוסס אותו סמל - דגל ישראל. דגל שמסמל את האחריות המשותפת שכולנו חולקים לבניית חברה חזקה המחוברת בברית ייעוד, כאן בארץ ישראל. הדגל מסמל עבורי אינטרס משותף לכלכלה משגשגת, שכל המגזרים תורמים לה ונהנים מפירותיה. במקום שבו קיימת היום מחלוקת, יכולה להתפתח הזדמנות גדולה, הזדמנות שתאפשר לנו לבנות מחדש את הסיפור המשותף שלנו כדי שנוכל לחיות ביחד בארץ הזאת.

צבע הדגל, צבע שמי הים התיכון והחופש, הוא בית עבורי, סמל לחלום עליו גדלתי ושלו הקדשתי את כל חיי הבוגרים כטייס בחיל האוויר, כמדען ומחנך באקדמיה הישראלית, ובשנים האחרונות כנשיא הטכניון. בצניעותו ובפשטות צבעיו הוא מזהיר אותנו מחטא היוהרה, מגזענות, מחוסר צדק ומעוול. ועכשיו, בשעת מבחן זו הוא מתייצב, חוזר ומלכד אותנו סביב אותם ערכים להם הקדשתי את חיי. ערכים שלאורם חינך הטכניון במשך קרוב למאה שנים דורות של מדענים, מהנדסים, רופאים, אדריכלים ואנשי חינוך, מצפן שימשיך להנחות אותנו גם בעתיד.