הסקרים צופים מהפך בטורקיה, ואפילו כלכלת בחירות לא עוזרת לייצב את ארדואן בשלטון

מאה שנים לאחר כינון הרפובליקה ובתום 20 שנות שלטון של רג'פ טאייפ ארדואן, טורקיה תיגש בעוד כשבועיים וחצי, ב־14 במאי, לבחירות הכלליות ולבחירות לנשיאות. על אף שהמועד מעבר לפינה, קשה מאוד לקבל תמונת מצב מהימנה בנוגע לזהות הנשיא שייבחר, וכן פילוח 600 חברי הפרלמנט במדינה שמונה 85 מיליון אזרחים.

● סיוט ארמני בן 108 שנה: האם הוא מתחיל שוב? 
● איך משבר בענף המשרדים ישפיע על היציבות הפיננסית של ארה"ב כולה 
● הכירו את חמשת היורשים של האיש העשיר בעולם ואת ההכנות שהם עוברים בדרך לחצי טריליון דולר 

אין מדובר בבחירות של ימין או שמאל, אלא בכאלו של כן רג'פ טאייפ ארדואן או לא. מרבית האופוזיציה הטורקית התאחדה מאחורי כמאל קיליצ'דראולו, מנהיג מפלגת העם הרפובליקנית (CHP) הכמאליסטית, אך לא מתוך אחדות אידיאולוגית זולת השאיפה להדיח את ארדואן.

אותה ברית האומה כוללת שש מפלגות: לצד מפלגת העם הרפובליקנית הכמאליסטית הסוציאל־דמוקרטית נמצאות המפלגה "הטובה" (İYİ) שהיא אמנם כמאליסטית, אך לאומנית, המפלגה הדמוקרטית (DP) שהיא פרו־אירופית כמו שתיהן אבל ליברלית־שמרנית, מפלגת האושר (SP) שהיא בכלל אסלאמיסטית לאומנית, מפלגת הדמוקרטיה והקדמה (DEVA) ששואפת לדאוג לזכויות המיעוטים, ומפלגת העתיד (GP) שמבטיחה ליברליזם כלכלי תוך מתן דגש על שמרנות דתית לאומית.

שתי שיטות בחירה שונות, אותו היום

הבחירות לנשיאות מתבצעות בצורה פשוטה: לוקחים את 100% הקולות מכל המדינה ומהנציגויות בחו"ל, ובודקים מי מהמועמדים זכה ברוב. מנגד, במקרה של שיטת הבחירות לפרלמנט, המצב שונה: לפי שיטת D'hont, כל מחוז מקבל מספר מושבים מסוים מתוך ה־600, וכך מחשבים את פילוח ההצבעות בו - ואת זהות מספר נציגי המחוז בפרלמנט באנקרה.

מדובר בחישוב סבוך משום שהערים הגדולות מחולקות לכמה מחוזות הצבעה. העיר המאוכלסת ביותר בטורקיה - איסטנבול, למשל, מחולקת לשלושה מחוזות הצבעה שונים שבבחירות האחרונות ב־2018 לא ייצרו את אותן התוצאות. ארדואן הוא מנהיג מפלגת "הצדק והפיתוח" (AKP), אך מעל זאת ברית העם שכוללת בנוסף את מפלגת התנועה הלאומית (MHP). הברית הזו חולשת מאז הבחירות ב־2018 על 344 מושבים, מה שאפשר לנשיא טורקיה להעביר בשנים האחרונות כל חקיקה שבה היה מעוניין. אולם, לא מן הנמנע שגם אם ארדואן יזכה בבחירות לנשיאות - הוא ימצא עצמו, לראשונה מאז יצירת המשטר הנשיאותי בטורקיה ב־2017, ללא רוב בפרלמנט.

בכל הנוגע לבחירות הישירות לנשיאות, קשה עדיין לראות מצב שבו לא יהיה סיבוב שני ב־28 במאי, וכזה יתקיים בין ארדואן לבין קיליצ'דראולו. הסיבה היא שלפי סקר מכון "מטרופול", שנחשב לאמין, שני הצדדים נמצאים די רחוק מתחת לרף 50% ההצבעה לניצחון בסיבוב הראשון. לפי אותו סקר, קיליצ'דראולו מקבל 42.6%, בזמן שארדואן זוכה ל־41.1%. פער שנמוך מטווח טעות הדגימה: 1.88%. בה בעת, סקירה של 12 סקרים שונים שבחנו את המאבק ראש בראש בין ארדואן לבין קיליצ'דראולו מצאו מנעד תוצאות רחב מאוד: החל מ־57.1% לקיליצ'דראולו מול 42.9% לארדואן בסקר מכון "פיאר" ועד לסקרים של מטרופול ומכון "סארוס" שמצאו 42.6 לקיליצ'דראולו מול 41.1% לארדואן.

 כמאל קיליצ'דראולו, המועמד לנשיאות מטעם האופוזיציה / צילום: Associated Press, burhan ozbilici

עם זאת, ביום שישי התרחש אירוע משמעותי במיוחד שהסקרים טרם מצאו לו תשובה: מפלגת העמים הדמוקרטית (HDP) הפרו-כורדית, שאמנם מייצגת כחמישית מאוכלוסיית טורקיה אבל לא מרבה להביע תמיכה במנהיגים, קראה להצביע בבחירות הישירות לקיליצ'דראולו. מדובר במפלגה שבסקר מטרופול קיבלה 12.8%, וכיום היא מחזיקה ב-56 ממושבי הפרלמנט. "אלו הבחירות החשובות ביותר בתולדות טורקיה", הסביר מנהיג מפלגת העמים הדמוקרטית, מיטחט סנג'אר, לעיתון "סוזג'ו". "לכן, החלטנו לתמוך בקיליצ'דראולו".

ביום רביעי בערב התרחש אירוע חריג במיוחד. ערוץ CGTN הסיני דיווח כי נשיא טורקיה עבר התקף לב ואושפז במצב קשה. בה בעת, עמודי טוויטר שונים התיימרו להוסיף מידע נוסף. ראש מחלקת התקשורת הנשיאותית, פהרטטין אלטון, הגיב בחריפות: "אנחנו דוחים בחריפות את הדיווחים חסרי הבסיס הללו על בריאותו של ארדואן". אף כמות של דיסאינפורמציה לא יכולה לערער על העובדה שהעם הטורקי עומד לצד המנהיג שלו". מה שמהווה "דלק" לאותן שמועות היא הפסקת ראיון של נשיא טורקיה, וכן הודעת ארדואן מיום רביעי כי הוא מבטל את השתתפותו בכנסי בחירות עד ליום חמישי בשל סיבות רפואיות. "אני אנוח בעקבות עצת רופאיי", הסביר נשיא טורקיה שהמשיך את המנוחה גם ביום שישי.

לרוב, מהפריזמה הישראלית, קיימת תפיסה כי תבוסה של ארדואן תביא ליחס חיובי בהרבה של אנקרה כלפי ירושלים. אך תפיסה זו אינה בעלת אחיזה ממשית במציאות - במיוחד בעת האחרונה.

מוקדם יותר החודש, קיליצ'דראולו אמר בעצמו כי העמדה שלו ושל עמיתיו בנוגע לישראל ברורה; "אנחנו בצד של פלסטין".

"באופוזיציה הקיימת נמצא, למשל, אחמט דבוטאולו שבעת שכיהן בשורת תפקידים בכירים בממשל, החל מיועץ, דרך שר החוץ ועד ראש הממשלה, היה ממובילי ההתקרבות בין אנקרה לבין חמאס ומאדריכלי המשבר בין טורקיה לבין ישראל", מסביר ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, חוקר טורקיה המודרנית במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ובמרכז משה דיין באונ' תל אביב. "לצידם נמצאת מפלגת האושר שהיא ממשיכת דרכם של מפלגת הרווחה האסלאמיסטית של נג'מטין ארבקאן אשר מוכר בתור מורה הדרך של רג'פ טאייפ ארדואן. האידיאולוגיה שלהם נקראת 'החזון הלאומי' ששואפת להקמת איחוד כלכלי־ביטחוני של כל המדינות המוסלמיות בעולם - תחת ארגון בשם 'D8'".

אין זה מורכב להזכר בהתבטאויות החמורות לא פחות של ארדואן, את משט המרמרה ואף את הגירוש בפועל של השגריר הישראלי, אבל ההסלמה האחרונה סביב העימותים ברחבת אל־אקצא המחישו כי נשיא טורקיה מעוניין ביחסים עם ישראל. אם בעבר הוא היה נוקט במצבים שכאלו בצעדים קשים, כעת הוא הסתפק באיום עמום בשיחה עם נשיא המדינה יצחק הרצוג.

ההיסטוריה של הבחירות בטורקיה, בדומה לאלו בישראל, ממחישה כי הצהרות לפני הבחירות לא בהכרח מהוות קדימון לנעשה לאחר מכן. אולם, ההתבטאויות של בכירי האופוזיציה ממחישות כי לא מדובר בחובבי ציון גדולים, אלא בכאלו שמבינים שהסוגיה הפלסטינית מועילה להם ברמה האלקטורלית.

הכלכלה שהולכת מדחי אל דחי

נושא מרכזי מאוד ואף הסוגייה החשובה מכל בבחירות בטורקיה זו המשבר הכלכלי החמור במדינה. לאחר שבאוקטובר האחרון, קצב האינפלציה השנתי הגיע ל־85.5%, שיא של 25 שנה, בחודשים האחרונים נרשמה ירידה עקבית. השאלה ביחס לאותה הירידה היא מהם נתוני האמת. אם מדובר על הלשכה הטורקית לסטטיסטיקה, שאמינותה מוטל בספק עקב פוליטיזציה יסודית, קצב האינפלציה השנתי עמד במרץ על 50.51%. בה בעת, מכון המחקר העצמאי ENAG טוען כי קצב האינפלציה השנתי במרץ היה יותר מכפול - 112.51%. מה שבטוח, מבט בינלאומי על מדד המחירים לצרכן, לא מציב את טורקיה במקום מחמיא במיוחד. היא מדורגת במקום התשיעי בעולם, כאשר מדינות כמו קובה, סיירה לאון ולאוס עם קצב אינפלציה שנתי נמוך יותר.

ארדואן, שמחד גיסא מבין כלכלה ועלה לשלטון ב־2003 בעקבות משבר כלכלי, ומאידך גיסא מודע לכך שחלק מהותי מתומכיו הם אזרחים מרקע סוציו־אקונומי נמוך - נוקט בשנים האחרונות במדיניות פופוליסטית. בתחילת השנה הנוכחית, הוא העלה את שכר המינימום ל־8,506 לירות (455 דולר) - עלייה של 55% מהרמה שהוא קבע בעצמו ביולי והשלמת זינוק של 100% מינואר. "איגודי המעסיקים וארגוני העובדים לא הצליחו להגיע להסכמה, אז הממשלה התערבה וקבעה את המספר", הסביר נשיא טורקיה שמבחינתו שואף בכל מצב לא לבלום את הצמיחה שבין השנים 2021־2022 עמדה על ממוצע שנתי של 5.8%. בהשפעת רעידת האדמה והמצב בטורקיה עוד לפניה, הצמיחה צפויה לרדת. הבנק העולמי חוזה כי הצמיחה ב־2023 תעמוד על 3.2%.

איך ישפיעו רעידות האדמה?

דינמיקות של תהליך אלקטורלי הן לעיתים קרובות בלתי חזויות, בייחוד במרוץ בחירות כה צמוד. אך השנה התרחש מגה־אירוע שעשוי להתגלות כלשון המאזניים: שתי רעידות האדמה באזור גזיאנטפ שגבו את חייהם של קרוב ל־60 אלף איש. לפי משרד האוצר הטורקי, עלויות השיקום מוערכות ב־2 טריליון לירות - 130.6 מיליארד דולר. זהו סכום שמהווה יותר משמינית מהתמ"ג של טורקיה בשנת 2021. חלק הארי של עלויות השיקום, 1.6 טריליון לירות, מיועד עבור בניינים, עסקים ומפעלים הרוסים. יתר הסכומים הוא בעקבות תביעות ביטוחים והפסקות ייצור במפעלים. "מספר התושבים שהושפעו מרעידת האדמה הוא 5.6 מיליון, ואלו מהווים 14.05% ממלאי הדיור במדינה", נכתב בדוח המשרד. אולם, לא בטוח כלל שהצעדים שמוביל ארדואן אכן מועילים לאזרחים, שהרי לפי סקר של מכון "יוניילם", יותר משני שלישים מאזרחי טורקיה מתקשים לשלם על מזון או לכסות את עלויות השכירות החודשית. אדרבא, סקר שביצעה התאחדות העסקים הצעירים של טורקיה מצא שכדי לשרוד את החודש, משפחה בת ארבע נפשות זקוקה בפועל ל־8,864 לירות (471 דולר).

סוגיה נוספת שבה נשיא טורקיה נחל כישלון חרוץ היא בלימת שחיקת הלירה הטורקית. ב־1 בינואר 2020, עוד לפני שמשבר הקורונה התחיל לתת את אותותיו גם על טורקיה, דולר אחד היה שווה 5.9 לירות. כיום, דולר אחד שווה 19.4 לירות - יותר מפי שלושה. במדינה שחלק מהותי, אפילו הבסיסי ביותר, של צמיחתה הוא מסחר בינלאומי, והיא חסרת עצמאות אנרגטית, זו סיטואציה חריפה במיוחד.

שיטה מרכזית שבאמצעותה מנסה ארדואן לשפר את המצב הוא באמצעות הפקדות זרות משמעותיות. בחודש מרץ, למשל, הקרן הסעודית לפיתוח הפקידה 5 מיליארד דולר בבנק המרכזי הטורקי. "ההחלטה ממחישה את המחויבות של ממלכת ערב הסעודית לסיוע למאמצי טורקיה לחזק את כלכלתה", נמסר מהקרן. הסעודים הפקידו את הסכום ללא דרישה מוקדמת - מה שעשוי להצביע כי מטרתם היא חיזוק מעמדו של ארדואן לקראת הבחירות.

האנרגיה הפכה לכלי פופוליסטי

סוגיה שמכבידה מאוד על כלכלת הרפובליקה היא התלות המוחלטת בייבוא נפט וגז טבעי. מי שמשלמים במיטב כספם על התייקרות האנרגיה, בפרט מאז שרוסיה פלשה לאוקראינה, הם האזרחים שבספטמבר האחרון ספגו עליות מחירים של 20% בתעריפי החשמל והגז הטבעי לבתים ו־50% לתעשייה. בניסיון להסיט את תשומת הלב הציבורית מהמצב העגום, ארדואן הוא הכריז בשבוע שעבר כי יעניק לכל האזרחים גז טבעי חינם בהיקף של עד 25 מטרים מעוקבים בחודש למשך שנה אחת. ספק אם התייעץ עם גורמי המקצוע. המהלך צפוי לעלות למדינה כ־1.59 מיליארד דולר.

את מועד ומקום ההכרזה הוא בחר היטב: תחילת הזרמת גז טבעי מאסדה במים הכלכליים של טורקיה בים השחור. "10 MCM גז יופקו בתחילה, וההפקה תגבר ל־40 MCM בתקופה הקרובה", ציין ארדואן שלא בחל בהפעלת 8,000 פועלים על הקרקע ו־2,000 בים בשלוש משמרות ביום במשך שנתיים. כל זאת, במטרה שיצליח לבצע את החניכה לפני יום הגעת המצביעים לקלפי. משמעות אותם 10 MCM ביום היא הפקה עצמית של כ־6% מהתצרוכת השנתית. בטורקיה רואים בכך בשורה משום שב־2021, לדוגמה, העתודות הזניחות שהיו ברשותה הספיקו לה לפחות מ־1% מהצריכה השנתית בהיקף 60 BCM. "כשנגיע לעצימות מלאה, נספק קרוב ל־30% מהתצרוכת השנתית במדינה", סיכם נשיא טורקיה שמקדם עם מקבילו הרוסי ולדימיר פוטין גם הקמת תחנת כוח גרעינית.