הדרך לבית הלבן אינה עוברת בדיוק בירושלים, אבל זו תחנה מועילה, לפחות הייתה. היו זמנים שבהם טוענים לנשיאות ארה"ב בשתי המפלגות היו מתחרים בשאלה מי יותר פרו-ישראלי. לפני 40 שנה, שני הדמוקרטים המובילים, וולטר מונדייל וגארי הארט, התקוטטו בוויכוח טלוויזיוני על מי הציע ראשון להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים. זה לא עזר לאיש מהם. הדמוקרטים נמחצו בבחירות של 1984.
הבטחות להעביר את השגרירות בירושלים היו מאז לחם חוקן של בחירות לנשיאות. בסופו של דבר, האיש שבאמת העביר, דונלד טראמפ, היה גם אחד המעטים שלא טרחו לעצור בירושלים בזמן מסע הבחירות שלו.
● ההרפתקה שהחלה בניו ג'רזי בשנות ה-70 ומסתיימת בנפילה מהדהדת
● הסקרים צופים מהפך בטורקיה, ואפילו כלכלת בחירות לא עוזרת לייצב את ארדואן בשלטון
רון דסאנטיס הגיע לירושלים בשבוע שעבר. הוא אומנם אומר שעדיין לא החליט אם יתמודד על מועמדות מפלגתו לנשיאות ב-2024, אבל המושל הרפובליקאי הפופולרי של פלורידה מניח את התשתית, יורה בליסטראות רטוריות ויוצא מגדרו לזכות בתשומת-לב. הוא הטוען היחיד במפלגה המסוגל, אם בכלל, לסכן את בכורת דונלד טראמפ.
טראמפ בלי אבני-הריחיים
בשבועיים האחרונים דסאנטיס עשה מה שטוענים לנשיאות משתדלים לעשות: לצבור קילומטראז' רב-יבשתי, כדי להוכיח שהם מוכנים להיות מנהיגי העולם החופשי. דסאנטיס דילג מלונדון לירושלים לטוקיו לסיאול. אילו דסאנטיס היה יוצא למסע הדילוגים שלו בסוף השנה שעברה, הילת מנצחים הייתה מלווה אותו. סקר דעת קהל בדצמבר האחרון העמיד אותו ביתרון ברור על פני טראמפ, ועורר פחות או יותר את הרושם שזהו זה, המפלגה הרפובליקאית מצאה לה מועמד לנשיאות עם הפוליטיקה של טראמפ אבל בלי אבני-הריחיים של טראמפ.
או-אז טראמפ העניק לו טיפול טראמפיסטי אופייני. לנשיא לשעבר אין ומעולם לא היו חברים ובעלי ברית קבועים. יחסיו עם פוליטיקאים הם פונקציה בלבדית של נאמנותם כלפיו. כל אחד מהם הופך לשק אגרוף אם נדמה לטראמפ שהם מנסים להכשיל את שאיפותיו.
החבטות עלו יפה. שני סקרים בולטים, בפברואר ובשבוע שעבר, הראו כי התמיכה בטראמפ במקדימות הרפובליקאיות חזרה ונסקה (51% בסקר האחרון), בשעה שהתמיכה בדסאנטיס צללה (38%). הסוקרים בחנו תרחיש שבו מתמודדים עוד שמונה רפובליקאים. טראמפ מקבל אז רק טיפה פחות, 48%, בשעה שדסאנטיס צונח ל-24%. סקר שלישי מעמיד את יתרון טראמפ על 46%.
השיקול הטקטי
האם המטוטלת עדיין יכולה לנוע לכיוון דסאנטיס? נתון מעניין אחד בסקר רומז על אפשרות כזאת. 41% מן הנשאלים אומרים כי טובים סיכויי דסאנטיס לגבור על ג'ו ביידן בבחירות הכלליות. רק 31% סבורים כי טובים סיכויי טראמפ.
כמעט בכל סיבוב בחירות לנשיאות תלויה ועומדת השאלה אם הבוחרים בכל אחת מן המפלגות יעדיפו שיקולים טקטיים על פני נאמנויות פוליטיות או רגשיות. כלומר - האם המצביעים ישאלו את עצמם אל מי מן המועמדים הם קרובים יותר רעיונית או נפשית, או שישאלו את עצמם מי מן המועמדים הוא בעל הסיכויים הטובים ביותר להביס את מועמד המפלגה היריבה. הדמוקרטים הציגו לעצמם את השאלה השנייה ב-2020. התשובה הייתה, ללא עוררין, ג'ו ביידן. הוא לא היה פופולרי או כריזמטי, אבל הוא היה בר-בחירה (electable).
הנאמנות לטראמפ מציינת את רוב הבוחרים הרפובליקאים, אבל הסקרים מראים פעם אחר פעם, שמספר קריטי לחלוטין של מצביעים עצמאים עייפו מטראמפ. בלעדיהם אין ניצחון. השיקול הטקטי עשוי אפוא להעביר לפחות חלק ממצביעי טראמפ אל דסאנטיס.
המושל גם עשוי לצאת נשכר מבעיותיו המשפטיות של טראמפ. הנשיא לשעבר מתגונן בשני בתי משפט בניו יורק, ואפשר שלפני סוף הקיץ הוא יועמד למשפט גם במדינת ג'ורג'יה. הוא נתון לחקירה מצד תובע פדרלי מיוחד, שעשויה להניב כתב אישום.
"קליפורניה לא תגיד לי מה לעשות"
מנגד, נראה כי דסאנטיס לא הועיל לעצמו. הוא נקלע לעימות דרמטי עם וולט דיסני, אחת המעסיקות הגדולות ביותר בפלורידה. זה חצי מאה ויותר שהיא מפעילה פארק שעשועים ענקי, דיסני וורלד, בסמוך לעיר אורלנדו. העימות שלה עם המושל התחיל בשנה שעברה, כאשר הביעה התנגדות לחקיקה שדסאנטיס יזם כדי להגביל את העיסוק בלהט"ב בבתי הספר של פלורידה.
● התמיכה המאולצת של דיסני בלהט"ב גרמה לחיסול ממלכת המסים החלומית בפלורידה
דסאנטיס ותומכיו ראו בביקורת של דיסני ביטוי למידה שבה תאגיד המדיה הענקי נכנע לסדרי היום של השמאל, מה שהימין התחיל לכנות בשנים האחרונות "תרבות ה-woke".
"תאגיד שבסיסו בקליפורניה לא יגיד לי מה לעשות" (בתרגום חופשי: "לא יוציא לי פקודות צעידה"), אמר דסאנטיס. הוא זינק לעמדת מנהיגות בתנועת ההתנגדות הארצית ל-woke, וקצר פופולריות, תשומת-לב ותרומות גדולות. התעורר הרושם שהוא מצא את הכפתור החיוני, ומעתה ואילך אין הוא צריך אלא לחזור וללחוץ. והוא אומנם לחץ.
דסאנטיס החליט להעניש את דיסני על העזתה ולשלול ממנה את האוטונומיה המינהלית שממנה נהנתה. דיסני וורלד התנהל כמחוז נפרד של פלורידה, עם דרגה ניכרת של ממשל עצמי. דסאנטיס הודיע כי האוטונומיה תפוג באביב 2023.
דיסני הייתה מוכנה
דיסני התחכמה. ברגע האחרון לפני אובדן האוטונומיה היא חתמה שורה של הסכמים עם מועצת המחוז היוצאת, שיאריכו את זכויותיה ב-30 שנה. חמתו של דסאנטיס בערה בו להשחית. ממוניו למועצה החדשה הודיעו כי ידחו את כל ההסכמים. הוא הבטיח להוסיף ולהצר את צעדיה של דיסני, למשל באמצעות בניית בית כלא חדש סמוך לדיסני וורלד או מתן רישיון לחברה אחרת להקים פארק יריב.
דיסני הייתה מוכנה. שעות אחדות לפני שממוניו של דסאנטיס עמדו ליטול לידיהם את המושכות, דיסני ערערה בבית משפט. היא טענה כי דסאנטיס מפר את האיסור החוקתי על התערבות המדינה בחוזים מסחריים ופוגע בחופש הדיבור שלה, זה המובטח בחוקה הפדרלית.
יש הסכמה רחבה למדי שדסאנטיס החטיא את המטרה; שהוא נקלע לסכסוך מסחרי ומשפטי שבו אינו יכול לנצח. אשר לצד הפוליטי, הוא שייך למפלגה הרפובליקאית, בעלת ברית היסטורית של עולם העסקים. למען האמת, דסאנטיס סיגל לעצמו בשנים האחרונות טונים אנטי-קפיטליסטיים, שמקורם כמובן אינו השמאל הדמוקרטי אלא הלוך הרוח הפופוליסטי, אשר התפשט בימין האמריקאי בהשראת טראמפ. דסאנטיס מחזיק בדעה שהשמאל של ה-woke "השתלט על מועצות המנהלים" של אמריקה.
אין זה מפתיע שטראמפ מוצא כאן שלל רב. הוא לועג לדסאנטיס. התוכן והמהות הם עניינים משניים. בעיניו זו הזדמנות להחליש את יריבו העיקרי. כרגיל, הוא חסר רחמים ונטול עכבות.
גרמי השמיים
בהיסטוריה האמריקאית, עלייתם המטאורית של טוענים לכתר נבלמה פעם אחר פעם מכל מיני סיבות. אבל היה לה מכנה משותף חשוב אחד: יוהרה. הטוענים נטו להפריז בהערכת כוחם.
עתידו של דסאנטיס לפניו. הוא בסך-הכול בן 44, וגם אם הפעם לא יסתייע, תהיה עוד פעם, בעוד ארבע שנים, או שמונה, או מי בעצם יודע כמה. אפילו בעוד 30 שנה הוא יהיה צעיר מגילו של ג'ו ביידן כיום.
הבעיה בפוליטיקה האמריקאית היא שרק לעתים רחוקות ניתנת הזדמנות שנייה במרוץ לנשיאות. כאשר גרמי השמיים מסתדרים, לקחי העבר מלמדים שזה הזמן לנסות - לא מחר, לא אחר-כך, לא כשיהיה פחות קריר בחוץ. דסאנטיס יבחן בשבועות הבאים את גרמי השמיים. הוא צריך להחליט ללא דיחוי.
רשימות קודמות בבלוג וב-יואב קרני . ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.
כתבות
ני"ע
