היד הרכה מול עושק המשקיעים מביאה לתוצאות הרסניות

הכותב הוא מייסד ומנכ"ל פרופימקס

למעגל של מקרי תרמית הצטרף באחרונה אירוע נוסף, הפעם הוא התעלה על קודמיו והיה חריג בהיקפיו. מייק בן ארי, שזכה בתואר "מיידוף הישראלי", רקם תוכנית מרמה לגזלת כספי משקיעים בהיקף עצום. בכתב האישום, במסגרתו הודה בן ארי במעשיו, צוינו נסיבות מחמירות: מספר הקורבנות שהותיר והנזק שהשית, התכנון והשיטתיות במעשיו, משך הזמן שבוצעה ההונאה, זיוף מסמכים והפרת חובת האמון שחב הנאשם ללקוחותיו כמי ש"ניהל" את כספם, אך עשה בהם כבשלו.

מדוע בחר בית המשפט לחתור להסדר טיעון במסגרתו ייגזר מאסר בטווח שבין 5 עד 9.5 שנים, תלוי ברצון המורשע להשיב חלק מהגזלה? גם הרף המקסימלי משקף עונש מגוחך ביחס לחומרת המעשה ולנזק של לקוחותיו. זו עדות נוספת לרפיסות שמפגינה המערכת כלפי הסוטים מדרך הישר, והאפקט המצטבר של חולשתה ניכר.

חממה לטיפוח נוכלים

ביובל שנותיי בעולם העסקי פקדתי את בית המשפט כעד מומחה, כתובע וכנתבע, כשנקטתי צעדים נגד עובדים שהפרו לטעמי את חובת הנאמנות כלפי החברה ולקוחותיה. נוכחתי, פעם אחר פעם, לקלות הבלתי נסבלת שמפגינה המערכת מול רומסי החוק.

לפני מספר שנים הגשנו כתב תביעה נגד עובד בכיר שהחלטנו על סיום העסקתו, לאחר שחרג מאמות-המידה המוסריות וגזל מהחברה אינפורמציה שנאספה לאורך שנים, בעמל רב ובהשקעת הון עתק. בתום ההליך המשפטי גזר עליו בית המשפט תשלום פיצוי זעום, שלא משקף, ולו במעט, את חומרת העבירה והנזק הכלכלי.

המסר שמתקבל מכך הוא שמשתלם לעובד לגנוב מהמעביד, הרי גם אם ייתפס, ישלם על כך פיצוי מגוחך.

לצערי, אנו כמעסיקים, המתפקדים כחוליה מרכזית בשרשרת הכלכלית, נפגעים לא אחת על-ידי עובדים מפרי חוק, אך חמור מכך, איננו זוכים להליך משפטי ראוי והוגן, זאת מאחר שמקרים אלה נדונים בבתי הדין לעבודה, בהם אנו מצטיירים כבעלי כיס עמוק, ואילו העובד - גם אם גנב או שיקר, אפילו במהלך עדותו - יש לחוס עליו. כשזו הנחת המוצא, הסיכוי לבירור רציני, ולענישה התואמת את מידת העבירה והנזק, הוא קלוש.

צעדים אלה שוחקים בשיטתיות את כוח ההרתעה של שומרי הסף, מרסקים את אמון המשקיעים ומעבירים מסר של לגיטימציה להונות ולרמות.

את הזרקור אני מפנה גם ליועצים ולמתווכים, על שלל שמותיהם, לרבות אלה המתיימרים לתפקד כמשרדי פמילי אופיס. אותם גורמים חוטאים לא פעם לתפקידם כשהם בוחרים לנתב את כספי לקוחותיהם להשקעות שאינן מייצגות את טובתם, כשהשיקול שלהם נעוץ בעמלות שגורפים לכיסם. התנהלות זו מונעת ממשקיעים ליהנות מאיכויות ניהול השמורות רק לגופים עתירי ניסיון ומוניטין, שלא מוכנים "ליישר קו" עם פרקטיקה פסולה זו, שאם אינה בתחום הפלילי, היא נעדרת אמת-מידה מוסרית.

אין פלא ששחיתות ומרמה מתפשטים וזורעים הרס בזירה העסקית, הפוליטית והחברתית. הפכנו חממה לטיפוח נוכלים, והמערכת המשפטית, על כל זרועותיה, נדרשת לאמץ פרדיגמה אחרת ולשים קץ לתופעה.

ניתן לאחות את הקרעים

תנאי מקדים לשיקום מערכת היחסים של שומרי הסף עם ציבור המשקיעים טמון ביצירת אמון. כדי להשיג זאת, על מנגנוני הפיקוח נדרש להבטיח שימוש תדיר בסנקציות חריפות ואמצעי ענישה מחמירים, שיהדהדו מול מפרי החוק, גם על מתן עדות שקר. ענישה שתרתיע את אלה שכבר מבשלים את ההונאה הבאה. זו הדרך למיגור תרבות השקר והמרמה ולבצר מחדש את אמון המשקיעים.

אדמונד ברוק אמר כי "הדבר היחידי שהכרחי לרשע כדי שינצח, הוא אנשים טובים שלא עושים דבר לגבי זה". לנו, הקהילה העסקית, ניצבת האחריות וההזדמנות לתיקון המצב. עלינו לשמש דוגמה אישית ברמה המוסרית והערכית. עלינו להוות מגדלור להגינות עסקית ולהוקיע התנהלות לא מוסרית. זה דורש התגייסות מלאה ומיידית מכולנו.