כלכלן העבודה המוביל בארה"ב מפרסם מחקר חדש שמטלטל את השוק

"כולנו מתפטרים. מצטערים על חוסר הנוחות". זה היה המסר שאיתו בחרו עובדי סניף ברגר קינג בנברסקה להיפרד מהלקוחות, על גבי שלט הענק בכניסה לחנייה. זו הייתה תמונה ויראלית שעלתה לכותרות בקיץ 2021, שבו וריאנט דלתא של נגיף הקורונה התפשט בארה"ב. סיפור קטן על מסעדה אחת, שמאחוריו הסתתר גל ענק של עובדים שהחליטו שהם לא חוזרים למסעדות, או שהם לא יכולים לעמוד יותר בעומס, בלחץ, במשמרות ארוכות עם מסכות. חלקם החליטו לחפש עבודות טובות יותר.

● כך התרסק שוק הקנאביס הישראלי, שהבטיח הכנסות של מיליארדים | ניתוח
● כך תצלחו את השוק הדובי: משקיעים מנוסים חושפים אסטרטגיות
● "זאת הסיבה שאנחנו כל הזמן עייפים": החוקרת שיודעת איך לשפר את איכות הקשב שלנו | הצוללת

גל העזיבות מהמסעדות, או מבתי המלון, הוא חלק מסיפור גדול בהרבה. זה סיפור על תחרות. וליתר דיוק, תחרות גוברת על עובדים בין המעסיקים בארה"ב. התחרות הזאת, מסתבר, הובילה לאחת ההתפתחויות יוצאות הדופן שנרשמו בשוק העבודה האמריקאי זה שנים ארוכות: צמצום פערים דרמטי. למעשה, "בפעם הראשונה מזה ארבעה עשורים, אי השוויון בשכר נמצא במגמת ירידה", כך קובע מחקר חדש ומדובר של פרופ' דיוויד אוטור.

 סניף מקדונלד'ס שמציע בונוס חתימה. תחרות גוברת על עובדים / צילום: Associated Press, Keith Srakocic

בתקופת הקורונה, וליתר דיוק ב־2021-2022, מספר אוטור בראיון בלעדי לגלובס, "הייתה ירידה ענקית באי השוויון". בתקופת המגפה, הוא מפרט, נמחק יותר מרבע מהגידול באי השוויון שנרשם מאז תחילת שנות ה־80 (ואם לדייק 27%). יש כל מיני דרכים למדוד אי שוויון, ואוטור מתמקד ביחס בין ההכנסות של מי שקרוב לראש הסולם, באחוזון ה־90, למי שקרוב לתחתית, באחוזון העשירי. הפער ביניהם, כאמור, הצטמצם דרמטית.

"זה מדהים", אומר אוטור. "אנחנו לא יודעים כמה זה יימשך, ואני לא רוצה להכריז ניצחון. יכול להיות שאנחנו בתקופת ביניים שאחריה שוב תהיה עלייה באי השוויון. אבל זו התפתחות ראוייה לציון".

אוטור, המלמד במחלקה הנחשבת לכלכלה של MIT, המכון הטכנולוגי של מסצו'סטס, הוא אחד מכלכלני העבודה הנודעים בארה"ב. באחד הדירוגים, של מחקרים שהתפרסמו בעשור האחרון, אוטור נמנה על עשרת הכלכלנים המצוטטים בעולם. הוא עומד מאחורי שורת מחקרים שזכו לתהודה יוצאת דופן, לא רק בקרב עמיתיו האקדמאים, אלא גם בציבור - על היעלמות מעמד הביניים, עליית חברות הענק שכובשות את השוק, וההרס שהותירה התחרות מסין בקרב עובדי הצווארון הכחול בארה"ב. "קולו האקדמי של העובד האמריקאי", כך הוכתר אוטור בכתבת פרופיל שהתפרסמה ב'אוקונומיסט'. בין היתר, הוא ייעץ לפדרל ריזרב, לבית הנבחרים, למשרד החוץ האמריקאי, והרשימה נמשכת.

בינואר השנה, אוטור הגיע לאוניברסיטת תל אביב, על מנת להעביר את ההרצאה השנתית לזכר פרופ' גדעון פישלזון, אותה ארגן פרופ' ערן ישיב מבית הספר לכלכלה באוניברסיטה. בהרצאה אוטור הציג את המחקר החדש, טרי מהתנור. עוד לא היה בידיו אפילו מאמר כתוב, אלא מצגת גדושת גרפים ומשוואות, שנפרסת על 129 שקפים. ועדיין, כבר אז הממצאים שלו זכו להבלטה בבמות כמו הפייננשל טיימס והאטלנטיק.

מאז ינואר, אז גם נערך הראיון, הוא ועמיתיו הספיקו להשלים מאמר המבוסס על המחקר (עדיין ללא ביקורת עמיתים), שעלה לרשת במרץ השנה וזכה לעוד הדים. הם עדיין עובדים על המחקר: הנתונים מגיעים עד ספטמבר 2022, ובשבועות הקרובים, הם אמורים להתעדכן עד לרבעון הראשון של 2023. אבל להערכת אוטור, הוא מספר השבוע, אותן המגמות המשיכו גם מאז.

ואלה מגמות מפתיעות. בעשור האחרון התרגלנו לראות גרפים שבהם אפשר לראות איך ההכנסה של רוב העובדים מדשדשת במקום, למעט אלה שבצמרת. אבל בגרפים של אוטור אפשר לראות איך התמונה משתנה. עוד לפני הקורונה, השכר של העשירונים התחתונים החל לעלות בקצב מהיר יחסית. ובקורונה, התחולל ההיפוך. השכר של העובדים בתחתית לא רק צמח מהר יותר מאשר בצמרת. למעשה, לפי הנתונים של אוטור ועמיתיו, מתחילת 2020 ועד סתיו 2022, רק השכר של העובדים בעשירונים התחתונים עלה ריאלית, כלומר גם בניכוי האינפלציה. כל השאר, ראו את השכר הריאלי שלהם נשחק.

במילים אחרות, דווקא בעשור שבו השיח על אי שוויון הגיע לשיא - וגלש מהמחקרים האקדמיים אל השיח הציבורי - בשטח החל היפוך מגמה. ואולי הדברים קשורים, וההתעוררות הציבורית תורגמה לשינוי? אוטור, מצידו, מסביר שהוא לא מתלהב במיוחד לדבר על אי שוויון.

"אני אישית לא אוהב את הביטוי 'אי שוויון', ממגוון סיבות. אנשים משתמשים בו תמיד בהקשר שלילי, אבל אנחנו זקוקים לאי שוויון מסוים. אנחנו צריכים שלאנשים יהיו תמריצים, נכון? זה כמו שמישהו יגיד 'מזג האוויר'. אבל למה אתה מתכוון? יכול להיות חם מדי, ויכול להיות קר מדי. אי אפשר פשוט להגיד 'יש לנו יותר מדי טמפרטורה'".

"יש לנו הרבה סיבות לדאוג", אוטור ממהר להבהיר. "למשל לגבי אי שוויון בעושר. הצלחנו לצבור מלאי מסיבי של מיליארדרים. אבל מה שבאמת משנה הוא הפרנסה, וההזדמנויות של קבוצת האנשים שאינם עניים, אלא ממוקמים מהחציון ומטה" - כלומר בחצי התחתון של חלוקת ההכנסות. "בהרבה מקרים, לא רק שהתנאים החומריים שלהם הורעו, אלא כך גם התחושה שאורח החיים שלהם הוא בר קיימא, שלילדים שלהם תהיה יכולת להצליח. סוג העבודות שניצבות בפניהם, ואפילו המעמד שהם זוכים לו בחברה, נשחקו. ויש סיבות לחשוב שהמגמה הזאת תמשיך. זה מה שמדאיג אותי. כך שאני מעדיף בהרבה מושגים כמו 'הזדמנות', או 'ניידות'".

פתאום המעסיקים מתחרים על השקופים

במחקר העדכני, כאמור, אוטור מתמקד בשנים האחרונות, בהן חלק מהפער נסגר. אבל כדי להבין את ההתפתחויות שהוא מתאר יחד עם עמיתיו פרופ' ארין דובה והדוקטורנטית אני מקגרו מאוניברסיטת אמהרסט, צריך לקחת צעד אחורה.

"ב־40 השנים האחרונות, אי השוויון עלה לא רק בארה"ב אלא גם בחלק ניכר מהעולם המתועש", פותח אוטור. "בארה"ב, הרבה ממנו קשור לא רק לעלייה של ההכנסות בצמרת, אלא לנפילה בתחתית, ובמיוחד לנפילה בהכנסה הריאלית של גברים בלי תואר אקדמי, בשילוב עם ירידה בשיעור התעסוקה ובאיכות המשרות. לא מדובר רק בשכר נמוך יותר, אלא גם בדחיקתם מסוג העבודה המיומנת שהייתה לאנשים עם פחות השכלה.

"אפשר לראות אי שוויון בכל ממד שתסתכל עליו. אפשר לראות את זה בשכר, בהטבות לא כספיות ובעושר. אפשר לראות את זה בתוחלת החיים, בהתאבדויות, בשימוש בסמים.

"אפשר לראות את זה בירידה בשיעורי הנישואים, ובעלייה בשיעור הילדים שגדלים עם הורה אחד, שזה למעשה משק בית עם אם יחידנית. בהתפוררות הפריוויליגיה שהייתה לילדים במעמד הביניים, לגדול במשפחות שלא התפרקו".

"בגלל שעבודה היא כל כך מרכזית לזהות, השחיקה של עבודות שלא רק משלמות היטב אלא גם מוערכות בחברה, במיוחד בקרב גברים ללא השכלה אקדמית, לא רק תרמה לירידה בהכנסות, אלא גם למבנה המשפחות, ואפילו מבנה הזהות".

וההתפתחות מהשנים האחרונות?
"מה שמעניין הוא שהיא כיווצה את ההפרשים (בהכנסות), שזה דבר מלהיב כשלעצמו. אבל הדבר החשוב יותר הוא ששוק העבודה עובד טוב יותר עבור עובדים עם פחות השכלה. לפתע, המעסיקים נלחמים על העובדים האלה, מתחרים עליהם, ולא לוקחים אותם כמובנים מאליהם".

אז מה קרה פה?
"כבר כתבתי בהרבה הזדמנויות בעבר, עוד לפני המגפה, שאנחנו צועדים לעבר מחסור דמוגרפי. יש לנו פריון נמוך ביותר. ארה"ב נמצאת בקושי מעל שיעור התחלופה (כלומר שיעור הילודה הדרוש על מנת למנוע מהאוכלוסייה להתכווץ, א"פ). יש לנו שנתונים קטנים והולכים, כשבנוסף הגבלנו מאוד את ההגירה, והאוכלוסייה מזדקנת.

"אוכלוסייה מזדקנת דורשת יותר שירותים", ממשיך אוטור, "ויש פחות אנשים צעירים שיספקו את השירותים האלה. חלק גדול יותר מהם הולך כיום לקולג', והם לא הולכים לעבוד בעבודות האלה. המהגרים שרבים מהם כן עובדים בהן נבלמים בגבול. כך שזה היה הכיוון שאליו התקדמנו ממילא - שוק עבוד 'הדוק', שטוב לעובדים צעירים ופחות משכילים".

ולכל זה נוספה מגפת הקורונה.
"בתחילת המגפה התחושה הייתה שהמגמה שתיארתי תתהפך, כי יהיה פחות מגע בין אנשים" - מה שאומר פחות ביקוש לעובדים במסעדות או חנויות, למשל. "אבל זה לא קרה, משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שראינו ירידה בכמות העובדים שיכולים למלא את המשרות האלה. חסרים כיום כ־2 מיליון עובדים בארה"ב" - שילוב של עובדים שהחליטו לצאת לפנסיה מוקדמת במגפה, פחות מהגרים, וגם הקורונה עצמה, שגבתה מחיר כבד בחיי אדם.

אבל המחסור בעובדים הוא לא הכל. בנוסף, אומר אוטור, "אנשים שינו את הגישה שלהם לגבי העבודה. רבים פוטרו, ולא הייתה להם ברירה אלא לחפש עבודה, ובנוסף הם הבינו שלמעסיקים לא הייתה נאמנות אליהם. והם גם קיבלו את התחושה שיש להם עבודה ברמה נמוכה, כשאי הנעימות שכרוכה בעבודה, והסיכון לחלות, רק גברו.

כל הגורמים האלה הביאו לכך שהייתה "מודעות כללית לכך שיש חלופות", שלא חייבים לחזור לאותה עבודה. "ויש גם רכיב של 'הדבקה' חברתית. אם אתה יודע שכל השאר מנסים למצוא עבודה טובה יותר, גם אתה גם הולך לעשות את זה". בעצם, אומר אוטור, בשינוי הגורף בהתנהגות של העובדים יש קווי דמיון לאופן שבו מתנהלים עובדים מאוגדים. הרעיון מאחורי ארגון עובדים הוא שאם כל העובדים יסכימו לא לעבוד אלא אם יקבלו תוספת שכר, אז הם יכולים להגיע להישגים. "אבל אי אפשר לעשות את זה חד צדדית. אתה לא יכול להגיע 'אני, אורי, לא הולך לעבוד עד שמישהו יציע לי 30% יותר'. הם פשוט יגידו אוקי, פשוט נשכור מישהו אחר. אבל אם כולם אומרים אותו דבר - זה יכול לעבוד".

העבודות הרעות נעשו גרועות עוד יותר

כל הגורמים האלה - דמוגרפיים, חברתיים ופסיכולוגיים - התחברו לכך שבמציאות שאחרי הקורונה, היו פחות עובדים במשק האמריקאי. וליתר דיוק, פחות עובדים שמוכנים לעבוד עבור אותו שכר נמוך. זה מה שנקרא בלשון הכלכלה 'צד ההיצע' של שוק העבודה.

אבל הביקוש לעובדים דווקא זינק. הנשיא טראמפ, ואחריו ביידן, העבירו חבילות סיוע עצומות, אנשים צברו חסכונות, וההתאוששות הכלכלית הייתה חזקה בהרבה מהצפוי. התוצאה, אומר א וטור, הייתה "שוק עבודה הרבה יותר תחרותי עבור עובדים פחות משכילים". כשהתחרות פה, למען הסר ספק, היא של המעסיקים, שנאבקים ביניהם על העובדים האלה. מבחינת אוטור ועמיתיו, זה ממצא דרמטי. עוד נשוב אליו.

 הנשיא ביידן. חבילות סיוע עצומות סייעו להתאוששות ולביקוש לעובדים / צילום: Associated Press, Manuel Balce Ceneta

אבל לפני כן, יש עוד דרך להסתכל על מה שקרה לשוק העבודה בארה"ב. אפשר להסתכל גם על סוג העבודות שאותן עזבו העובדים. וכאן, אוטור מזהה נדידה של עובדים שעזבו את תחום ה'אירוח', קטגוריה שכוללת למשל מסעדות ובתי מלון (בנתונים שלו אין פירוט לאילו ענפים בכלכלה העובדים האלה עברו).

"ראינו הרבה עובדים בעלי השכלה נמוכה עוזבים את תחום האירוח", אומר אוטור. "אלה תמיד היו עבודות בשכר נמוך, ועכשיו אנשים ערים לכך שיש עוד הזדמנויות. וייתכן שהעבודות האלה גם פחות טובות עכשיו: יש יותר סיכון למחלה, וכאשר יש פחות עובדים, העבודות האלה הופכות ליותר מלחיצות, כי הלקוחות לא מגלים הבנה והופכים לחסרי סבלנות".

הרבה פעמים התופעה שאתה מתואר מוצגת באופן שלילי, כולל בתקשורת. למשל מנקודת המבט של מעסיקים, שמתלוננים שאנשים לא רוצים לעבוד, או של הלקוחות, שמתלוננים על תור בשדה התעופה.
"רוב האנשים הם גם לקוחות וגם עובדים, והנאמנות שלנו מעורבת. למשל, מצד אחד, כאשר השכר עולה, המחירים עולים. מצד שני, כאשר השכר עולה, אנחנו יכולים לקנות יותר דברים. אני חושב שהבעיה היא שרבים מאיתנו מורגלים לקבל שכר גבוה עבור העבודה שלנו, שאינה עד כדי כך תובענית, ואז מצפים לקבל הרבה שירותים במחיר נמוך. זה נהדר כשאתה עשיר, ואנשים עומדים בתור לצחצח לך את הנעליים. רוב הזמן, האנשים בתקשורת, או בעולם העסקי, הם בצד שיוצא נשכר מכך.

"גם לי משלמים טוב, אני אמיד, ואני בר מזל. אלה לא העבודות שאני עובד בהן למחייתי. כך שעבורי, זה לא נוח", אומר אוטור על האופן בו התחרות על עובדים השפיעה על השירותים שכולנו צורכים. "אבל אני עדיין בעד זה".

תראו מופתעים, המודלים טעו

עבור אוטור וחבריו הכלכלנים, בתהפוכות שעברו על שוק העבודה בארה"ב בשנתיים האחרונות מסתתרת גם תובנה חשובה על האופן שבו הכלכלה עצמה עובדת. כי לפי חלק מהמודלים, מסביר אוטור, תחרות גוברת על עובדים זה פשוט לא משהו שאמור לקרות. "לעיתים קרובות, מלמדים כלכלה כאילו יש תחרות מושלמת. ואז זה חסר משמעות לומר 'יש יותר תחרות או פחות תחרות'. פשוט יש תחרות", הוא אומר.

ככה לפחות על פי ספרי הלימוד. אבל הראיות מהשטח, מסביר אוטור, מראות שיש כאן רצף, ולא רק מצב שבו יש או אין תחרות וזהו. "אנחנו רואים את שוק העבודה מתנהג באופן יותר תחרותי. וזה אומר לא רק שהמשכורות עולות, אלא גם שיש כאן הקצאה יעילה יותר, כלומר שאנשים הולכים למעסיקים טובים יותר, שיכולים להשתמש בהם באופן יותר פרודוקטיבי".

למה הכוונה?
"בשוק עבודה שבו באופן יחסי יש הרבה מחפשי עבודה על כל משרה פתוחה, יכול להיות שלך ולי יש אותם כישורים, אבל אתה תעבוד אצל מעסיק טוב בהרבה, ואני אלך למעסיק גרוע יותר, ואקבל שכר נמוך יותר - וזה אומר ש'משתמשים' בי פחות טוב. ואילו כאשר התחרות (על העובדים) גוברת, החברות הפחות יצרניות נסגרות, והחברות היצרניות יותר מושכות חלק גדול יותר מכוח העבודה, והעובדים שלהן מרוויחים יותר - וגם נעשה בהם שימוש יותר טוב. זה לא רק שהעובדים הצליחו להשיג תנאים טובים יותר, אלא שהם באמת פרודוקטיבים יותר". דרך אחרת לנסח את זה: "כאשר עובדים מועסקים בחברות עם פריון נמוך יותר, זה לא רק שמשלמים להם פחות, אלא שהם מייצרים פחות".

 תור לדמי אבטלה בתקופת הקורונה. אנשים שינו גישה לגבי עבודה / צילום: Reuters, Amira Karaoud

מה זה אומר להיות פרודוקטיבי יותר? אוטור חוזר לדוגמה שנחקקה בזכרונו, מהתקופה שבה שימש מרצה אורח באוניברסיטת שיקגו. הוא הגיע עם תקר למוסך בדרום העיר, אזור שסובל מעוני ואפלייה, ומצא שם עובד שמשתמש בכלים מיושנים. לקח הרבה זמן להחליף את הצמיג. "וחשבתי לעצמי 'אלוהים, הבחור הזה, עם אותם כישורים, יכול היה להיות כל כך הרבה יותר פרודוקטיבי במקום אחר". אותו עובד, במוסך מודרני ומצויד היטב, היה יכול להחליף צמיג בהרבה פחות זמן - וגם להרוויח יותר.

זו רק דוגמה ספציפית לעיקרון כללי. יש לא מעט עובדים שיכלו להיות יצרניים יותר, וגם להרוויח יותר, במקום אחר. אבל הרבה פעמים, אנחנו לא נחפש מקום עבודה אחר. זה כרוך בכסף, זמן, וטרחה. בלשון הכלכלנים, זה אומר שלמעביד שלנו יש מידה מסוימת של 'כוח שוק'. "אני אולי מרגיש שיש בחוץ מקום עבודה טוב יותר, אבל אני בכל זאת לא הולך להחליף עבודה, כי יש עלות לחיפוש עבודה", אומר אוטור. "במילים אחרות, העבודה שלי היא לא הכי טובה, אבל אני לא הולך לעבור לאחת יותר טובה".

תוכל לתת עוד דוגמה?
"יכול להיות, למשל, שיש במורד הרחוב סניף של רשת מסעדות יותר פרודוקטיבי, והם משלמים שכר גבוה יותר. ואני עובד בקפה פינתי קטן, והאמת היא שהוא די גרוע, ואין לו מספיק לקוחות, והמחירים נמוכים. וככה זה בדרך כלל בכל שוק: יש חברות טובות יותר וטובות פחות, ועובדים מקבלים שכר גבוה יותר או נמוך יותר, עבור אותה עבודה בערך. אפשר לראות את זה בכל מקום: במסעדות, בחנויות, בחברות תובלה. אנשים נוהגים במשאיות עבור חברות שונות, ומקבלים שכר מאוד שונה.

"אבל אז, כשהתחרות מתגברת, זה אומר שהמעסיקים מחפשים באופן אגרסיבי יותר, ויש מחסור בעובדים. וזה לא רק שהם משלמים שכר גבוה יותר, אלא שכל עובד מודע בגדול לכך שיש הזדמנויות טובות יותר. והסיכוי שמעסיק טוב יותר יצליח להשיג אותם עולה". מהנתונים של אוטור עולה שכמחצית מהעלייה בשכר של העובדים בתחתית הסולם מוסברת על ידי מעבר בין עבודות. יש גם עוד צד לסיפור הזה. "פתאום, חברה שאיכשהו שרדה עד עכשיו, כבר לא יכולה להרשות לעצמה לשלם את השכר, כי היא לא מאוד רווחית. העובדים שלה יימשכו למקום אחר, והיא ככל הנראה תיסגר. אבל זה בסדר".

מנקודת מבט של כלכלנים, זה אולי ברור מאליו שכאשר עסק קטן ולא יעיל נסגר בגלל התחרות, זה דבר טוב. אבל יש אנשים שיחשבו: אוי ואבוי, יש כאן עסק משפחתי שהולך להיסגר.
"כמו שאמרנו, כל אחד הוא גם צרכן וגם עובד. מצד אחד, אני לא רוצה שהעסק המשפחתי הזה ייסגר. אבל מצד שני, אני כן רוצה שתהיה לי אפשרות לקנות בחנויות כמו טארגט או בוול מארט. אתמול למשל הסתובבתי כאן במרכז העיר, ורציתי לקנות קצף גילוח. ובסופו של דבר ראיתי שלט שאומר AM:PM , ואמרתי 'תודה לאל'. אתה יודע מיד שברור שהחנות תהיה פתוחה היום, ויהיה לה מגוון מוצרים מודרניים במחיר סביר, ואפשר להיות בטוחים שזה רשת. זה לא חנות משפחתית". 

"רבים מאיתנו מרוויחים מהיעילות של חברות גדולות יותר עם פריון גדול יותר, למרות שיש לנו סנטימנטים הפוכים. נכון, מסעדה משפחתית יכולה להיות טובה ודי יעילה. אבל מי רוצה ללכת לדיינר גרוע, ששורד בגלל שאין בסביבה שום דבר אחר, אבל בתכלס הוא די מעאפן?". 

הטכנולוגיה דחקה את מעמד הביניים למשרות שירותים

"נכנסתי לתחום הכלכלה בגלל שאכפת לי מרווחתם של אנשים. ובעיקר דרך עבודה. תמיד הרגשתי שעבודה היא דבר מרכזי להזדמנויות, לניידות, לזהות, למבנה", אומר אוטור, שהמסלול המקצועי שלו היה נפתל בהרבה משל כוכבים אחרים באקדמיה.

אוטור התחיל תואר ראשון, נשר ממנו והפך לעוזר אדמיניסטרטיבי חובב מחשבים בבית חולים בעיר הולדתו, בוסטון. משם הוא חזר לאוניברסיטה במחשבה להפוך לפסיכולוג קליני כמו הוריו, אבל התייאש מהתחום אחרי התואר הראשון.

הוא התגלגל לקליפורניה, שם הפך למתנדב ואז לאחראי מקצועי בעמותה ללימודי מחשבים לאוכלוסייה ענייה בסן פרנסיסקו. בהמשך, הוא מילא תפקיד דומה, כיועץ הכשרות במחשבים בארגון עובדים ללא הפרדת גזע בדרום אפריקה, רגע לפני נפילת האפרטהייד, "בדיוק לפני שנלסון מנדלה הפך לנשיא". את הדוקטורט שלו הוא קיבל ב־1999, מבית הספר למדיניות ציבורית של הרווארד, בגיל מופלג יחסית: 32. משם, הוא זינק למשרה במחלקה לכלכלה של MIT, אולי המחלקה המובילה בעולם בתחום. אוטור עדיין שם, ובימינו הוא גם קפטן נבחרת ההוקי של המחלקה ("אני מפסיד משחק בגלל הביקור כאן").

אחד המחקרים שלו, שמתעד איך החשיפה לסחר מסין השפיעה באופן שלילי על התעסוקה באזורים ספציפיים בארה"ב ("הלם סין"), זכה להדים אדירים בארה"ב בשנים האחרונות. המחקר הזה, גם אוטור מודה, "שינה את הדיון הפוליטי סביב סחר". אוטור ועמיתיו המחישו באמצעות סט נתונים אדיר ממדים, עובדה שמוכרת עקרונית לכלכלנים, אבל לא זוכה ליותר מדי הבלטה פומבית מצידם: יש גם נפגעים מפתיחת השוק לתחרות בינלאומית. כשלפעמים, מספר אוטור, נעשה במחקר הזה שימוש שאינו קשור למציאות. פיטר נבארו, שעמד בראש מועצת הסחר הלאומית בבית הלבן בתקופת טראמפ, הוא מספר, "ציטט אותנו בנוגע לדברים שבכלל לא עשינו. הוא אמר 'אוטור, דורן והאנסן הראו שסחר מגדיל את כמות ההפלות'. לא אנחנו לא!".

מה שקושר בין המחקרים השונים שלו, אומר אוטור, הוא הניסיון להבין את הקשר בין הכוחות הגדולים המעצבים את הכלכלה, כמו "טכנולוגיה, סחר, רמת התחרות", להזדמנויות שיש לעובדים בשוק העבודה, במיוחד בתחתית הסולם. "ובעיקר, העבודה שלי ממוקדת בשחיקת העבודה של מעמד הביניים".

בשלב הנוכחי בקריירה שלו, אומר אוטור, "מה שבאמת מעסיק אותי הוא איכות העבודה, ולא רק כמות העבודה. וכשאני מדבר על איכות, הכוונה היא לא שכולם ייהנו ויהיו שמחים", אומר אוטור. "הכוונה היא שבהרבה מובנים, מקומות העבודה נעשו גרועים יותר, בטח בארה"ב אבל בהרבה משאר העולם המתועש". הסיבה, אומר אוטור, היא שהטכנולוגייה, שבעבר דווקא תרמה לשיפור העבודה שלנו, החליפה הרבה פעילויות אנושיות שהיו בליבת שוק העבודה. היא הפכה אותו ל'חלול' יותר - והעלימה את חלק מהמשרות שבעבר פירנסו את מעמד הביניים.

איך למשל? הטכנולוגיה, מפרט אוטור, "שחקה הרבה מהתעסוקה המשרדית והפקידותית שבעבר דרשה הכשרה בינונית, ואותו הדבר קרה גם בהרבה משרות ייצור. והתוצאה היא שמקומות העבודה מתחלקים או למשרות מקצועיות שדורשות הרבה כישורים, או למשרות שירותים שדורשות כישורים נמוכים בלבד. למשל, בתחום המזון, הניקיון, הבידור והנופש. אין כאן שיפוט ערכי", מדגיש אוטור. "העניין הוא שכדי לעבוד במשרות האלה צריך סט כישורים גנרי, ולכן הן משלמות מעט". הממצאים של אוטור אמנם מראים שהשכר עלה בתחתית שוק העבודה האמריקאי בתקופת הקורונה, אבל הבעייה הזאת נותרת בעינה.

"בימינו", מקנח אוטור, "לעבודה שלי יש היבט של אקטיביזם: איך ניתן להחזיר את מקומות העבודה שדורשים מומחיות, גם עבור אנשים שאין להם השכלה עילית". איך עושים את זה? לאוטור יש רעיונות. אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת.

העתיד הוא לא גורל, אנחנו יכולים לשפר

לקינוח, אי אפשר לדבר על מה שקרה לכלכלה האמריקאית בשנים האחרונות בלי לדבר על הפיל שבחדר: האינפלציה. בגרפים של אוטור אפשר אמנם לראו ת שהעשירונים התחתונים עדיין רשמו עלייה בשכר הריאלי (בקיזוז האינפלציה) בטווח של שנתיים־שלוש - אבל כל השאר ראו את השכר שלהם נשחק (ראו תרשים). השכר אמנם עלה בכל העשירונים, אבל בעשירונים העליונים האינפלציה עלתה מהר יותר מהשכר. וכך השכר החציוני הריאלי נשחק ב-5.6% בין מאי 2020 לספטמבר 2021, ואילו השכר הריאלי באחוזון התשעים נפל ב-6.7% בתקופה הזאת.

"האינפלציה הגבוהה בעיייתית ממגוון סיבות", אומר אוטור. "היא שוחקת את החסכונות, זו בעייה, וזה לא משהו שאנחנו לא רוצים לאורך זמן.

"אבל כבר היום, אפשר לראות את האינפלציה יורדת די בחדות", אומר אוטור, שמבהיר שהוא תומך בהעלאות הריבית של הפדרל ריזרב. "בינתיים, המדיניות המוניטרית עובדת".

אלא שכאשר מקשיבים למסיבות העיתונאים של יו"ר הפד, ג'רום פאוול, אפשר לשמוע אותו מדבר על כך שהוא רוצה ששוק העבודה יתקרר קצת, ויהיה פחות 'הדוק' - בדיוק להפך מההתפתחות שהביאה לצמצום הפערים שעליו מדבר אוטור. "אבל לא הכל קשור לכך ששוק העבודה 'הדוק'", מגיב אוטור. "אחד הממצאים הנוספים של המחקר שלנו הוא שלמיטב הבנתנו, שוק העבודה אינו הגורם העיקרי לעליות המחירים, גם אם הראיות שלנו הן לא סוף פסוק בנושא". במאמר שלהם, אוטור ועמיתיו קובעים שהתנאים ה'הדוקים' בשוק העבודה מסבירים רק מעט יותר מחמישית מהגידול באינפלציה בשנים 2021-2022.

לסיום, אני שואל את אוטור איזה לקח אפשר ללמוד מהנרטיב שהוא מתאר. "בקרב כלכלנים, וגם בקרב אנשים אחרים, אפשר למצוא את התפיסה שלפיה אם משהו קורה, זה חייב להיות ככה", הוא משיב. "זה לא בדיוק פטאליזם, אבל כלכלנים מאמינים שהשוק יעיל. ולכן, אם השוק עושה את זה, זה חייב להיות טוב. אבל צריך להכיר בכך שבהרבה הקשרים, שיווי המשקל הקיים הוא לא בהכרח יעיל. וזה המצב עם היעדר התחרות. אין לכך צד חיובי.

"באופן כללי, יש הרבה דרכים שבהם הדברים ניתנים לשינוי. זה לא שהשוק לא חשוב, או שתמריצים זה דבר לא חשוב. אבל התפיסה שלפיה אנחנו תמיד במקום הכי טוב, ואי אפשר לשפר שום דבר, היא מוטעית. ויש כאן עוד משהו: אני מדבר הרבה על טכנולוגיה, ויש הרבה אנשים שחושבים שלנסות להבין את העתיד זה פשוט תרגיל בחיזוי. אבל העתיד הוא לא גורל שאנחנו מחכים שיתממש. אנחנו אלה שיוצרים את התמונה, וחייבים להכיר בכך.

"כמובן שהכוחות הכלכליים הטקטוניים האלה חשובים: העבודה שלי הראתה כמה הטכנולוגיה משפיעה, וכמה הסחר משפיע. אלה דברים ענקיים. אבל זה לא שיש בפנינו רק תוצאה אפשרית אחת. כשמסתכלים על מדינות שונות, שכולן מתמודדות עם אותם כוחות, אפשר לראות התפלגות תוצאות שונות, שהן תולדה של מוסדות, ותמריצים, ומדיניות. או במקרה שדיברנו עליו (שוק העבודה בתקופת הקורונה, א"פ), תולדה של שורת הפתעות גדולות. ומה שהן מלמדות אותנו הוא שמה שחשבנו עליו בתור שיווי משקל תחרותי, בעצם לא היה כזה תחרותי".