עסקת מקרקעין הסתיימה בתביעה נדירה: כמה סביר לשלם שכר-טרחה לעו"ד?

אלמנה בת 77 שילמה בשנת 2018 באמצעות חברה שבבעלותה 1.47 מיליון שקל שכר-טרחה לעורך הדין שטיפל במכירת זכויותיה בשטח מסחרי בבת ים. השטח נמכר במחיר של 24 מיליון שקל, כך ששכר-הטרחה עמד על 5.65% משווי העסקה.

האישה, לילי שובל, טוענת נגד עורך הדין ומשרדו כי מדובר בשכר-טרחה "אסטרונומי ולא מידתי", שאינו תואם את השירות המשפטי שקיבלה, אינו  תואם שכר-הטרחה המקובל העומד על 0.5%, ויש בו יסודות של עושק. 

● האם 60% מהשופטים בישראל מגיעים מהפרקליטות והמשטרה? 
● כפי שנחשף בגלובס: בית ההשקעות מיטב ישלם עד 120 מיליון שקל בלבד בתביעת הענק 

שנתיים לאחר ששילמה את שכר-הטרחה, החליטה שובל לתבוע את עו"ד חן ויינשטיין ומשרד אפרים ויינשטיין שטיפלו במכירת זכויותיה בקרקע.

משרד עורכי הדין הגיש בקשה לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות בהסכם שכר-הטרחה. השופטת דורית קוברסקי מבית משפט השלום בתל אביב הציעה להעביר בהסכמה לבוררות, וכך היה. בהמשך פנו הצדדים להליך גישור, שנכשל לאחרונה, והבוררות בין הצדדים תימשך בפני הבוררת איריס מימון-אגסי.

בכתב התביעה טענה שובל כי הסכימה לשכר-הטרחה המופרז על רקע הנסיבות, לפיהן החברה שבבעלותה הייתה מצויה בחובות כבדים של כ-2 מיליון שקל שהותיר בעלה המנוח, ואלה נפרעו באמצעות דמי השכירות מהקרקע, כאשר במקביל התנהלה נגדה תביעה על-ידי שוכר של הנכס.

עוד טענה שובל כי השירות המשפטי שסיפק עורך הדין לא היה מורכב, וכי בסופו של יום נמכר חלקה של החברה במקרקעין לשותפה, והסכם המכר היה פשוט.

שטבל טענה כי שכר-הטרחה הראוי עומד על 220 אלף שקל בלבד, ולכן היא דורשת להשיב לה כ-1.2 מיליון שקל. בתביעה היא טוענת כי הקש ששבר את גב הגמל היה דרישה של עורכי הדין לשלם 20 אלף שקל נוספים עבור סיוע בגביית חלק מהתשלום.

איך יודעים מהו שכר-טרחה סביר?

במסגרת הסכם שכר-הטרחה נקבעו מדרגות, כך שככל שסכום המכירה גבוה - גם שיעור שכר-הטרחה עולה. 2.5% מתמורה של עד 9 מיליון שקל, 5% מתמורה שבין 9 מיליון ל-12 מיליון שקל ו-8% מכל תמורה מעל 12 מיליון שקל. הסכום כלל גם טיפול בתביעת פינוי שהוגשה נגדה.

שובל טוענת כי עורכי הדין ביקשו אחוזים החורגים מכל פרופורציה מוכרת בעולם עסקאות המקרקעין בישראל, וכי היה מדובר בעסקה פשוטה שלא הצריכה פעולות רבות שפורטו בהסכם שכר-הטרחה. בנוסף, נטען כי תביעת הפינוי היה קצר ונגמר בפשרה ללא דיון.

בתביעה נטען כי שכר-הטרחה המוכר בשוק העוסקים במקרקעין עומד על 0.5% בתוספת מע"מ, כאשר אם העסקה גדולה מאוד, שכר-הטרחה עשוי לרדת ל-0.25%. סכום זה עומד על 121 אלף שקל.

התובעת טוענת כי עורכי הדין גבו פי 7 משכר-הטרחה המומלץ בכללי לשכת עורכי הדין: 1% מחצי המיליון הראשונים וכל סכום מעבר 0.75%. מדובר בסכום של 181 אלף שקל בתוספת מע"מ, מול 1.4 מיליון שקל. 

עורכי הדין: לא עסקה רגילה 

משרד עורכי הדין טען מנגד כי שכר-הטרחה ראוי והולם את נסיבות הטיפול בתיק ואת התוצאה, במסגרתה קיבלה שובל תמורה גבוהה במיליונים על זו שחשבה לקבל ממכירת הנכס. "אין מדובר בעסקת מקרקעין רגילה בה הלקוח פונה לעורך דין כאשר זהות הקונה והתנאים המסחריים מסוכמים. הנתבעים היו צריכים למעשה לייצר עסקה עבור התובעות ולנהל את העסקה מתחילתה ועד סופה".

הם טוענים כי הייתה קיימת מורכבות בכך שלטובת השותף של התובעת הייתה רשומה הערת אזהרה על הנכס, וכל עסקה הייתה כפופה להסכמתו.

עוד הם טענו עורכי הדין בכתב ההגנה כי לתביעה אין בסיס עובדתי או משפטי, וכי מדובר ב"אשת עסקים שידעה לסחור היטב במרכולתה", ושניהלה משא-ומתן על כל רכיב בעסקה, כאשר היא מלווה בבנה ובבן דודה.

על היקף העבודה טוענים עורכי הדין כי לא היה מדובר בעסקת מקרקעין רגילה. "נדרש למצוא קונה שיהיה מוכן לרכוש את זכויותיה של התובעת במקרקעין עם כל הסתבכות המשפטית שנלוו לזכויות אלה (הערה על צורך בהסכמה, קיומה של זכות סירוב, היעדר הסכם שיתוף, תביעה לזכויות של השוכר במבנה)", וכי הם הצליחו למכור את זכויותיה במחיר פנטסטי.

התובעת מיוצגת על-ידי משרד עו"ד בן ארויה וולף, ומשרד עורכי הדין מייצג את עצמו באמצעות עורכי הדין ציפי בנג'י וחנן אפרים.