אם העדיפה עמותה במקום ילדיה כאפוטרופוס. מה קבע ביהמ"ש?

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

לפני מספר שנים חל מהפך משמעותי ביחס לכשרות משפטית של קשישים אשר סובלים מהתדרדרות קוגניטיבית, לטובת כיבוד רצונותיו ועצמאותו של הקשיש במידת האפשר. חלק משינוי גישה זה כולל את המנגנון הקרוי "ייפוי-כוח מתמשך" במסגרתו הקשיש, בעודו צלול וכשיר קוגניטיבית, יכול למנות מראש את ילדיו או קרובים ומכרים אחרים כמיופי-כוח אשר יקבלו החלטות עבורו וינהלו את ענייניו בעתיד, אם וכאשר יגיע למצב שבו הוא אינו יכול עוד לדאוג לעצמו. 

● ההלוואה לא הוחזרה 17 שנה, ויזם הנדל"ן נאלץ לשלם לדיסקונט 330 מיליון שקל
● עסקת מקרקעין הסתיימה בתביעה נדירה: כמה סביר לשלם שכר-טרחה לעורך דין?  

לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הוגשה תביעה יוצאת דופן הדנה במנגנון דומה אחר שמספק החוק מאז תיקונו, במסגרתו הקשיש, בעודו צלול וכשיר קוגניטיבית, יכול לתת הוראות מראש בדבר זהות אפוטרופוס שימונה עבורו במצב העתידי של אובדן כשירות.

להבדיל ממינוי מיופה-כוח מתמשך המאפשר מינוי של אנשים בלבד, הנחיות מוקדמות למינוי אפוטרופוס מאפשרות למנות עמותה חיצונית - כפי שביקשה הקשישה במקרה הנדון.

את התביעה הגישה בתה של הקשישה, שביקשה להתמנות כאפוטרופוסית עבור אמה, מאחר שאינה מסוגלת עוד לדאוג לענייניה, וגם האם נתנה את הסכמתה לכך. אולם אז התברר כי שנה קודם לכן האם הפקידה מסמך הנחיות מקדימות, שם ציינה כי אם היא תגיע למצב של אובדן כשירות משפטית - כפי שאכן קרה כעת - היא מבקשת למנות את עמותת "גג לנזקק ולחוסה" כאפוטרופוס עבורה, ולא אף אחד משני ילדיה.

"למרות שאני אוהבת את שני ילדיי, אינני סומכת עליהם"

האם, שצפתה כנראה את התנגדות ילדיה בבוא היום, אף טרחה לנמק בשעתו את החלטתה לפנות לגורם חיצוני במסגרת ההנחיות המקדימות: "אני מבקשת לציין כי למרות שאני אוהבת את שני ילדיי, אינני מעוניינת כי בתי ו/או ילדיה יתמנו כאפוטרופוס עליי, משום שאינני סומכת עליהם, וכן משום שמעולם לא הסתדרתי איתם".

בהמשך היא הביעה את רצונה להמשיך להתגורר בביתה ולא להעביר אותה למוסד סיעודי, ובמידת הצורך לשכור עבורה עובדת זרה כאשר תזדקק לכך.

לגבי הבן ציינה הקשישה במסגרת ההנחית המקדימות: "רצוני כי בני ימשיך להתגורר בביתי עד יום מותי. רצוני זה ניתן על-ידי בדעה צלולה ובהבנה גמורה, ואני מבקשת לכבד רצון זה. בני עזר לי כל חיי ועודנו עוזר לי, והוא דואג לי מאוד, ועל כן אני חייבת לדאוג לו כל זמן שאני חיה".

הבעיה שניצבה בפני בית המשפט כעת היא הסתירה בין הרצון שהביעה הקשישה לפני שנה, בהיותה צלולה ועצמאית לגמרי בדעותיה - לבין רצונה ההפוך כעת.

לצורך הכרעה בתביעה בית המשפט נפגש אישית עם הקשישה כדי להתרשם באופן ישיר מרצונה ומחשבותיה וכן הזמין תסקיר מרשויות הרווחה אודות היחסים במשפחה. מהתסקיר עלה בצורה ברורה המניע שהביא את הקשישה להעדיף בשעתו מינויה של עמותה ניטרלית במקום ילדיה, והוא טמון במערכת היחסים המעורערת בין האחים.

הילדים תמיד היו "כמו חתול וכלב"

בעוד שלאם אין ביקורת על היחס של כל אחד מהילדים כלפיה, היא סיפרה לעובדת הסוציאלית כי "ילדיה תמיד היו כמו 'חתול וכלב' ולא הסתדרו ביניהם מגיל צעיר, וכיום היא מבקשת שיפסיקו לריב".

בית המשפט השתכנע כי לאור העדיפות שנותן המחוקק למסמך ההנחיות המקדימות שעורך הקשיש תחת פיקוח בעודו בכשירות ועצמאות מלאה, וכן העובדה שטובת הקשישה במקרה זה היא שימונה גוף שיתרכז אך ורק במתן מענה לצרכיה, ולא יהפוך את הטיפול בה להתגוששות בשדה קרב - אין מקום לבטל את מסמך ההנחיות המקדימות, והותיר את העמותה כאפוטרופוסית עבור הקשישה.

כדי למנוע התדרדרות ביחסים של האם והילדים כתוצאה מההחלטה, בית המשפט מצא גם לנכון להבהיר כי אין בהחלטתו כדי לתת ציון לשבח או לגנאי למי מהילדים, ונמנע גם מחיוב בהוצאות משפט.