נעדר מדיונים ולא גיבה פקידים: התקציב מגיע לקו הסיום, ואיפה היה שר האוצר?

גם מבקריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' יודו שמדובר בפוליטיקאי חרוץ, שלא מסתפק בחימום כיסאו, עובד שעות נוספות ומתיש לא פעם את אנשיו בדיונים עד השעות הקטנות של הלילה. דווקא לאור קיבולת העבודה של סמוטריץ', לא ברור היכן הוא היה בזמן שהתקציב המדינה הקרוב נזל לו מהידיים. 

● הכספים הקואליציוניים: מיליארדי שקלים לישיבות החרדיות, מאות מיליונים להתיישבות 
● עוד לפני שתקציב המדינה עבר, הנתונים מאותתים שהוא כבר לא רלוונטי | ניתוח

שר האוצר נכנס לתפקיד במחשבה שהוא יתמודד עם האתגרים בקלות רבה ובמהירות, תוך כדי שהוא ילהטט בין תפקידו הכלכלי לכובעו השני כשר במשרד הביטחון, יוביל את המהפכה המשפטית, ימלא את תפקידו בכנסת כח"כ וינהיג את מפלגת הציונות הדתית למעמד דומיננטי בממשלה. אלא שהמציאות בשטח הייתה שונה.

סדר עדיפויות הפוך מהמצופה

כשבכירי האוצר היו זקוקים לו שידפוק על השולחן בזמן המשא ומתן התקציבי מול השרים האחרים שדרשו תוספות חריגות וביטול של רפורמות, סמוטריץ' הגיע לארה"ב ולאירופה לביקורים מדיניים. בזמן שהדיווחים התמקדו אז בסירוב של גורמים רשמיים בחו"ל להיפגש עם השר ובנאומו באנגלית, בהיעדרו מדיוני התקציב בירושלים, איבד אגף תקציבים אחיזה ברבות מהרפורמות שתכנן להכניס אל חוק ההסדרים.

כשסיים את מסעו בעולם, עדיין היו לסמוטריץ' נושאים בוערים יותר לטפל בהם מאשר העבודה על התקציב. למשל, פינוי חאן אל אחמר ו"מחיקת חווארה" כדבריו, עידוד הפגנות הימין בעד החקיקה המשפטית והתמודדות עם האזהרות הכלכליות שמונחות לפתוח סביב הרפורמה.

במקביל, סמוטריץ' הסכים לוותר על האחריות שלו על רשות החברות הממשלתיות, לטובת השר דודי אמסלם, שאיים להתנגד לחקיקה המשפטית. בתוך כך, הוא התפרק מהיכולת שלו לשלוט במינויים בכירים ביותר מ־70 חברות כמו חברת החשמל, תעשייה אווירית, נמל אשדוד ועוד.

נזכיר שעם כניסתו לתפקיד הצהיר סמוטריץ' שהוא נהנה מיתרון שלא היה לשרי אוצר אחרים, בכך שהוא אינו מחויב למנגנון מפלגתי שדורש ממנו מינוי "ג'ובים". גם אם זה נכון, וסמוטריץ' יכול להרגיש חופשי יותר להעביר מינויים מקצועיים ולא פוליטיים בחברות, הרי שזה כבר לא רלוונטי, אם בחר לוותר על הסמכות הזאת עבור לאמסלם, שהוא אחד הפוליטיקאים המעורבבים ביותר במרכז הליכוד.

יוקר המחיה נדחק לשוליים

בממשלה הקודמת, שר האוצר לשעבר אביגדור ליברמן ומנכ"ל משרדו רם בלינקוב סיפקו לאגפים המקצועיים גיבוי להעביר רפורמות כלכליות חרף התנגדויות פוליטיות רבות. כך למשל, השניים ביטלו את אגרות החוב המיועדות והעלו את גיל הפרישה לנשים.

הפעם, מטרות האוצר היו צנועות יותר לתקציב הקרוב, שמיועד לעבור סופית בקריאה שנייה ושלישית בכנסת בסוף החודש. אבל גם השאיפות הצנועות יחסית היו יותר מדי, כששר האוצר עסוק בדברים אחרים. הרפורמה להגבלת כוחם של יבואני המזון והטואלטיקה הבלעדיים פוצלה מחוק ההסדרים; ביטול הפטור ממע"מ לתיירים זרים נפל בלחצים שר התיירות חיים כץ; הגבלת פטור המס על הפנסיות שתכננו באגף תקציבים ירדה מהפרק; וכעת מתנדנדת רפורמת הדגל האחרונה בהצעת התקציב - הקמת קרן הארנונה, שנועדה לקחת כספי ארנונה עסקית מהרשויות המקומיות ולהעביר אותם למענקים שיתמרצו את הרשויות לבנות למגורים.

עם חזרת הכנסת מהפגרה, סמוטריץ' הגביר את ההתעסקות שלו בתקציב. בשבוע שעבר השתתף בדיון של ועדת הכספים של הכנסת בנושא קרן הארנונה והתעמת עם יו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס, שמתנגד לתוכנית. סמוטריץ' הציג את ההתנגדות כלא עניינית, ואמר: "עליי לא מאיימים. ביבס יודע שאנחנו פתרנו את (בעיית השכר של, א"ד) הסייעות ופותרים עכשיו את המטפלות במעונות, וביבס רצה לעשות עליי סיבוב ולקחת קרדיט, אז יומיים לפני שסגרתי הסכם, ארנון בר־דוד (יו"ר ההסתדרות, א"ד) הודיע על שביתה כדי להגיד שהוא הביא את ההישג. איתי לא עובדים תחת אש".

גם יחסיו של סמוטריץ' מול ההסתדרות מעידים על סדר העדיפויות של שר האוצר. סמוטריץ' אישר את עקרונות הסכם השכר החדש במגזר הציבורי כמעט ללא הערות, מבלי להילחם על תמורות מההסתדרות. המשא ומתן הושלם במהירות שהפתיעה רבים. רק אחרי שיצא יו"ר ארגון העובדים בר־דוד נגד החקיקה, החליט סמוטריץ' לצאת למתקפה נגד ההסתדרות, לאיים עליה בתביעה ולשקול חקיקה שתצר את רגלייה במאבקים הבאים.

בינתיים, הדרישות הקואליציוניות רק גדלות

מהרגע הראשון שנכנס לתפקיד הבהיר סמוטריץ' שיעביר תקציב מרוסן ואחראי, שלא יפרוץ את מגבלת ההוצאה וישמור על גירעון מינימלי. הוא חשב שעם תקציב כה גדול, שגדל ב־7% ל־2023 ויעמוד על 484 מיליארד שקל (ויותר מחצי טריליון שקל בשנה הבאה), יהיה די כסף כדי לרצות את שותפיו לקואליציה ובמקביל לקדם את האג'נדות הכלכליות שלו, כמו פיתוח תשתיות, בהם עסק רבות בתקופתו כשר התחבורה בממשלת נתניהו הקודמת.

מאז התברר שכל הכסף הזה לא יכול להשביע את התיאבון של השותפים לממשלה - השר לביטחון לאומי בן גביר שדורש מיליארדים להקמת משמר לאומי, המפלגות החרדיות שרוצות להגדיל את המימון לאברכים ולמוסדות חינוך ללא לימודי ליבה ותשתיות לחשמל כשר, וכעת גם מימוש תוכנית ראש הממשלה בנימין נתניהו למתן "חינוך חינם" בגילאי 0־3. סמוטריץ' טוען שלתוכנית הזאת, בעלות של 3.3 מיליארד שקל בשנה לבסיס התקציב, יש מקור מימון בהצעת התקציב. עם זאת, תקציב משרד החינוך שהוצג בשבוע שעבר בכנסת אינו מציג אף עדות לכך.

אז סמוטריץ' הסכים להגדיל את ההוצאות, ולא התעקש על רפורמות של האוצר שנועדו להגדיל את הכנסות המדינה. עכשיו הוא מוצא את עצמו בסיטואציה שבה תחזית הכנסות המדינה מתבררת כאופטימית מדי ולא ריאלית עוד לפני שהתקציב מאושר. כלומר, ההערכות שיש כסף לממן את הכול - התבדו. קיימת סבירות גבוהה למדי שבאוצר יפרסמו תחזית הכנסות נמוכה יותר עוד לפני אישור התקציב, הרבה בגלל הרפורמה המשפטית שסמוטריץ' נמנה על מוביליה. כשזה יקרה, סמוטריץ' יצטרך להכריע האם הוא חובש את כובע שר האוצר ונזהר מהגדלת משמעותית של הגירעון, או שהוא ממשיך ללכת קדימה באותה הדרך.