אישי: בת 39, נשואה לדוד + 3, גרים בירושלים
מקצועי: שותפה מנהלת במשרד עורכי הדין אגמון עם טולצ'ינסקי
ילדות: נולדתי בארמון הנציב ואני ירושלמית גם כיום. אני הבכורה, יש לי שתי אחיות קטנות.
בית הספר: למדתי ב"ליד"ה", שנחשב למעוז החילוני־שמאלני בירושלים. הייתי די חננה, סיימתי בהצטיינות עם חמש יחידות במתמטיקה, אנגלית, ערבית וכימיה. מגיל צעיר תמיד השתתפתי ביוזמות חברתיות כמו משלחות והסברה בארה"ב.
● המנכ"ל הסדרתי שניהל חברות בחמש תעשיות שונות
● המנכ"לית שמאפשרת לחברות ישראליות לפרסם בנטפליקס
● המנכ"ל שרוצה להפוך את הקורקינטים החשמליים לתחבורה ציבורית מסובסדת
צבא: הפטיש שלי בלימודים היה ערבית, למדתי גם קוראן. התגייסתי למודיעין, הייתי חיילת וקצינה בבסיס סודי בגבעתיים. שירתתי חמש שנים.
דוד: הכרנו בקורס קצינים, הוא היה המפקד שלי בהשלמה החילית של חיל המודיעין. אחר כך הוא שירת איתי ביחידה בגבעתיים, ושם כבר הפכנו לזוג.
תשובה: גדלתי כחילונית, אבל בעקבות ההיכרות עם בעלי חזרתי בתשובה והיום אני אישה דתייה. אנחנו מנהלים בית דתי, ילדינו מתחנכים במסגרות דתיות. עם זאת, הבית מאוד־מאוד ליברלי. אנחנו לא באזור של חוזרים בתשובה פנאטיים.
משפטים: אחרי השחרור נסעתי לחצי שנה עם הסוכנות היהודית להדריך בארה"ב, חזרתי והתחלתי ללמוד משפטים וכלכלה באוניברסיטה העברית. למדתי גם חצי שנה דיני הגבלים עסקיים ותחרות בג'ורג'טאון בוושינגטון, שם הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. בהמשך הדרך הוספתי Executive MBA (בהצטיינות) מאוניברסיטת ת"א.
אגמון: ב-2011 חזרתי להתמחות במשרד עורכי הדין אגמון, במחלקת הגבלים עסקיים שהיום נקראת תחרות, שנחשבה כבר אז לאחת החזקות בתחומה. טיפלתי בתיקים סופר־מעניינים, בהם ייצוג בנק הפועלים בוועדת שטרום, ההסדר הכובל של שופרסל והצגת השותפויות במתווה הגז הטבעי.
מעורבות: השותפה המנהלת שהחלפתי, איילת גולומב פלנר, היא כיום מנהלת בית ספר. ב-2011, בעיצומה של מחאת האוהלים, היא החליטה שהתנאי שלה להישאר לנהל את הפירמה זה עשייה חברתית משמעותית. עזרתי לה לבנות את המערך, שחריג גם כיום בנוף משרדי עורכי הדין בישראל. משרדים אומנם נותנים הרבה ייעוץ בחינם, אבל אצלנו זה התנדבות עם תלמידים, זקנים וניצולי שואה.
מנהלת: אחרי שלוש שנים כעו"ד מן השורה קראו לי השותפים באגמון ואמרו שהם רוצים שאנהל את הפירמה. אני מודה שלא לגמרי הבנתי אז מה זה אומר, הייתי רק בת 32. משרדי עורכי דין זה עולם מיושן, פורמליסטי, היררכי וגברי מאוד. השותפים הבכירים הם ברובם המוחלט גברים בני 60 פלוס. במקרה שלי, הצמרת הגברית קיבלה אותי יפה, צביקה אגמון דחף את זה ונתן את כל הגב. הקושי היה דווקא בצמרת הנשית.
התפתחות: מ-2017 הוגדרתי מנכ"לית, היום אני שותפה מנהלת, שזה כמו מנכ"ל בחברה רגילה. שותף מנהל אחראי על ההוצאות וההכנסות של הפירמה, ניהול התקציב, ניהול ההון האנושי, פיתוח עסקי ועוד. אני עוסקת כיום מעט מאוד בעבודה משפטית, מחזיקה את זה ממש בציפורניים.
טולצ'ינסקי: ידענו שנרצה להגדיל את הפעילות המסחרית, אבל הבנו שאם לא נעשה את זה עם גורם שדומה לנו בדנ"א ובתרבות הארגונית, זה יהיה כישלון. נפגשתי עם עשרות משרדים, מחלקות בתוך משרדים ועם שותפים בודדים, כדי לבחון מי הכי מתאים. עם טולצ'ינסקי היה ממש כיף לנהל משא־ומתן. ראינו שאנחנו רואים קדימה את המשרד בצורה דומה, שהערכים שחשובים לנו חשובים גם להם. אחרי משא־ומתן של כחצי השנה המיזוג יצא לדרך, בינואר 2023.
גיוון: אנחנו משרד פרטי שלא מתבייש לעשות כסף, אבל אי־שם ממרומי הקומה ה-49 במגדל אלקטרה בתל אביב אנחנו גם מאוד מחוברים למה שקורה בשטח. בתחום הגיוון התעסוקתי, המיקוד שלנו הוא לשלב בארגון ערבים, חרדים, אתיופים ואנשים עם מוגבלות. אנחנו באמת מאמינים שגיוון מאפשר הגעה לפתרונות יצירתיים יותר. כשלא נחשפים לאוכלוסיות מגוונות ולא מדברים, התפיסה מתקבעת ומתעוותת. זה נכון גם למצב במדינה.
רפורמה: מה שנמצא כיום על השולחן והדרך שבה זה נעשה גורמים נזק חברתי עצום, שייקח שנים לתקן. יש ברפורמה המוצעת רכיבים אנטי־דמוקרטיים. במשרד כולו יש מיעוט שחושב שהרפורמה טובה כפי שהיא, אבל יש קונצנזוס על זכויות יסוד, שמירה על זכויות מיעוטים, הפרדת רשויות, עצמאות הרשות השופטת והחשיבות של נציגות לעורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים.
מיתון: כבר מריחים אותו, אבל עוד לא מרגישים.
מבט לעתיד: כרגע אני רואה את עצמי גדלה עם המשרד. טוב לי, אני רואה המון אתגרים קדימה ולא מרגישה מיצוי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
