האם אפשר לשלם שעות נוספות באופן גלובלי?

פרטי המקרה: אחראי משמרת בקפטריה במכללת רמת גן, שפוטר לאחר שמונה חודשים, הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בטענה שרכיבי השכר בתלוש השכר אינם אמיתיים ולא משקפים את סיכום השכר בינו לבין המעסיק. הסיכום בין השניים, שעליו אין מחלוקת, היה שהמעסיק ישלם 10,000 שקל נטו השווים לכ־13 אלף שקל ברוטו.

בתלוש השכר נרשם 7,172 שקל ברוטו ואת ההפרש השלים המעסיק ברכיבים של בונוס ותשלום שעות נוספות גלובלי. המחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלה אם השכר שעליו הוסכם הוא רגיל או שכר הכולל שעות נוספות. העובד טען שהרכיב של השעות הנוספות הוא פיקטיבי כי לא סוכם עמו. לאור שכר הבסיס שהופיע בתלושי השכר, שילם המעסיק זכויות סוציאליות בחסר. גם השעות הנוספות שביצע העובד בפועל לא שולמו לאור הופעת רכיב השעות הנוספות.

בחודש שעבר קיבלה השופטת ערמונית מעודד את התביעה שהוגשה באמצעות עו"ד אבי מור יוסף, לאחר שקבעה כי לא הוכח שהמעסיק, שיוצג על ידי עו"ד אורנה שמריהו, סיכם באופן ברור עם העובד על תשלום שעות נוספות גלובלי. בהחלטה ציינה כי לפי ההלכה, כדי שהמעסיק ישלם שעות נוספות באופן גלובלי במקום השעות שבוצעו בפועל, עליו לעמוד בתנאים הבאים: ההסכמה צריכה להיות ברורה ומודעת, התשלום צריך להיות הוגן וסביר ולשקף את הממוצע שהיה מקבל העובד מכוח החוק, על המעסיק לנהל מעקב אחרי השעות הנוספות שהעובד עבד בפועל והפרדה בין שכר היסוד לשעות הנוספות הגלובליות.

השופטת חייבה את המעסיק בתשלום ההפרשים בגין שורת זכויות סוציאליות ובפיצוי של עשרות אלפי שקלים בשל השעות הנוספות שלא שולמו.

משמעות הפסיקה: ההחלטה עשויה להיות רלוונטית לעובדים רבים שבתלוש השכר שלהם נכלל תשלום שעות נוספות גלובלי בלי שהמעסיק סיכם איתם עליו באופן ברור ובלי שהמעסיק עומד בתנאים לפי ההלכה

מספר תיק: סע"ש 55714-11-19

פרטי המקרה: רמי חיימוביץ שופט בית המשפט המחוזי מרכז דחה בעבר בקשה לייצוגית נגד האופן שבו סימנו המשווקות יעקב יעקבי ושסטוביץ מוצרים לניקוי חלונות.

חמישה תובעים ייצוגיים, שיוצגו על ידי עו"ד ישראל שמיר, טענו שהקושי לראות את הכיתוב על המוצר הביא אותם ל"אובדן נוחות". שלושה מהם יצאו מהתביעה בשלב מוקדם והשניים הנותרים - אחיו ובתו של שמיר - ביקשו הכרעה. השופט קבע שהחמישה רכשו את המוצר לצורך התביעה ולא הספיקו לחוות "אובדן נוחות" בזמן שחלף בין הרכישה לחתימה על תצהיר לצורך התביעה. בנוסף נקבע כי לא הוצגה ראיה שתתמוך בעילת התביעה המרכזית, ושהקשר המשפחתי בין שניים מהתובעים לעורך דינם הוסתר.

השופט ציין שלפי הדין יש לפסוק הוצאות ריאליות אך נפסק שבהליכים ייצוגיים יש להיזהר לא ליצור אפקט מצנן שימנע הגשת תביעות ייצוגיות ראויות. עם זאת, אמר, במקרה הנוכחי הסכום "משקף את מכלול נתוני ההליך ואת סוגיית הייצוגיות והאיזון בין אפקט מצנן והרתעה מהגשת תביעות סרק". את הנתבעות ייצגו עוה"ד טל גנדלמן ורועי קובובסקי.

לדברי עו"ד שמיר, שייצג את התובעים, "בעצם הגשת התובענה הייצוגית נעשה שירות מצוין לציבור. בעקבות הגשת ההליך, במוצר יעקבי נוספה למוצר מדבקה חיצונית נוספת המפרטת בבירור את מרכיביו הכימיים ואת אמצעי עזרה ראשונה שיש לנקוט במקרים של התזה לעיניים או בליעה. במוצר אגקס של יבואן שסטוביץ בוצע ריווח באמצעי הזהירות והוספה המחשה בצורה גרפית. שינויים אלו בוצעו לאחר הגשת התביעה, והוכח שיעקבי ביצע זאת בעקבות התביעה. שניהם הסתירו עובדת השינוי מעיני בית המשפט.

על הסתרת הקשר המשפחתי, אמר: "אין חוק שאוסר הגשת תובענה ייצוגית על ידי קרוב משפחה, בית המשפט העליון קבע כי החשוב הוא שהתובע "בעל אינטרס אמיתי ולא מדומה". וקבע כי: ""אין בקרבה מכל דרגה שהיא, כדי להצביע על חוסר מסוגלות התובע או בא כוחו לייצג בצורה הולמת את הקבוצה". שניים מבין שלושת המסתלקים ביקשו להסתלק בשלב מקדמי, רק משום הערת כב' ביהמ"ש כי קיים צפי להוצאות כבדות אם התביעה לא תאושר. יש בכך וכן בהוצאות חריגות שנפסקו כדי החשש מהרתעת הציבור ומשום אפקט מצנן מפני הגשת תובענות ייצוגיות ע"י צרכנים לשם אכיפת הדין".

משמעות הפסיקה: לפי דוח משרד המשפטים, רוב התביעות הייצוגיות שהוגשו בשנים האחרונות נדחו והן גוזלות משאבים רבים. ככלל, בתי המשפט נזהרים מהטלת הוצאות משפט גבוהות כדי לא ליצור אפקט מצנן להגשת תביעות מוצדקות. במקרה הנוכחי , ביהמ"ש מבקש להטיל סכום הקרוב להוצאות ריאליות כדי להרתיע מפני הגשת תביעות סרק ובשל אופי ניהול ההליך

מספר תיק: 24460-02-20

לפני שנה הגישה אישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בעקבות משבר ביחסים עם בן זוגה, שהייתה נושאה לו כ־50 שנה. בתביעה, שהוגשה לפי הלכת השיתוף, האישה, המיוצגת על ידי עו"ד מורן סמון, ביקשה מחצית ממניות או שווי המניות בחברה פרטית מצליחה שהוקמה לטענתה על ידיה ועל ידי בעלה. הבעל מחזיק ברוב מניות החברה, ובחלק קטן מחזיקה מנכ"לית החברה. האישה לא מחזיקה במניות כלל. הבעל טען כי הוא הקים את החברה לבד ולא מדובר בחברה משותפת. בעקבות התביעה ניתן צו האוסר לבצע שינוי במניות הבעל בחברה.

האישה ביקשה גם למנות משקיף מטעמה בדירקטוריון החברה. היא טענה כי בשל העדר אמון בינה לבעלה, ובשל צעדים חד צדדיים שביצע להקצאת מניות למנכ"לית החברה, קיים חשש שיעשה שימוש בכוחו ובסמכויותיו לפגוע בזכויות שהיא תובעת. הבעל טען כי מדובר ב"מסע דיג" שעשוי להביא לחשיפת סודות עסקיים ומסחריים של החברה, ולשימוש לרעה בהם וכי אין הוכחה להתנהלות לא תקינה.

השופטת לורן אקוקה מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב התירה למנות משקיף וקבעה כי בשל חוסר האמון העמוק בין הצדדים, מינויו "מהווה סעד מאוזן". אקוקה קבעה כי המינוי יאפשר לשמור על זכויות האישה אם תביעתה תתקבל, וכי מהלך זה לא יביא להתערבות בניהול החברה ויבטיח שהבעל יקיים את הצו האוסר לבצע פעולות בנכסי החברה.

השופט שוחט קיבל את בקשת רשות הערעור שהוגשה ע"י הבעל באמצעות עו"ד איימי בכור־בוני וקבע כי לא התמלאו התנאים הדרושים בחוק. בראש ובראשונה קבע, כי הסעיף מאפשר זכות תביעה רק ל"בעל מניה" והאישה אינה בעלת מניה אלא תובעת בעלות. בנוסף קבע כי לא שוכנע שהתנאי להתנהלות לא תקינה בחברה, או חשש מהותי להתנהלות כזו, מתקיים. שוחט הסתמך על ההחלטה של ביהמ"ש משפחה לפיה לא הוצגה ראיה שננקטו פעולות שיש בהן לפגוע בזכויות להן טוענת האישה.

משמעות הפסיקה: בית המשפט מצמצם את אפשרות מתן הסעד של משקיף בחברה למי שאינו בעל מניה אך טוען לזכויות בה, ומבהיר שעל המבקש להציג ראיה להתנהלות לא תקינה או חשש לה

מספר תיק: רמ"ש 58426-12-22