עזיבת מנכ"ל הרכבת היא דגל שחור שמתנוסס מעל השירות הציבורי

אתמול (א') הודיע מנכ"ל רכבת ישראל, מיכאל מייקסנר, על עזיבת תפקידו בעוד כמה חודשים. מייקסנר הודיע כך על רקע ניסיונותיו של יו"ר הדירקטוריון, משה שמעוני, להדיח אותו, כמעט מאז שמונה לתפקידו בידי שרת התחבורה, מירי רגב, בקדנציה הקודמת שלה במשרד. מייקסנר אומנם יגיע לסיום הקדנציה שלו, אבל התהליך שליווה את סיום כהונתו הוא מדאיג, והחדשות הרעות הן לא רק לרכבת ולהתמודדות עם משבר התחבורה - אלא לשירות הציבורי בכללותו.

● המקורב לרגב והקשר לפרויקטי נדל"ן: האנשים מאחורי ניסיון הדחת מנכ"ל הרכבת 

בשנת 2018 התפטר המנכ"ל הקודם של הרכבת בשיאו של עימות מול שר התחבורה דאז, ישראל כ"ץ, לנוכח העיכובים בפתיחת הקו המהיר לירושלים. לאחר כמה חודשים מונה מייקסנר לתפקיד, ומאז כהונתו אופיינה בשלוש מגמות עיקריות:

ראשית, שיקום אמון משרדי הממשלה ברכבת. לאחר תקופה שהופקעו פרויקטים מהחברה, ובמשרדי הממשלה סברו שהיא לא מסוגלת להוציא פרויקטי תשתית לפועל, השירות לציבור התדרדר, והתקלות התרבו. האמון שוקם עד כדי כך שתוכנית הפיתוח החדשה של הרכבת כוללת 46 מיליארד שקל לפרויקטי תשתית מסילתית.

מגמה נוספת היא האצה של פרויקטי התשתית: הרכבת עובדת על מסילה לאורך כביש 431, עובדת יחד עם נתיבי ישראל על המסילה הרביעית באיילון ועל המסילה המזרחית מחדרה ללוד. פרויקט הדגל שלה הוא החשמול של הרכבת, והוא חשוב במיוחד, משום שהוא מאפשר לרכבת להצטייד בציוד חשמלי חדש ובכך להפחית תקלות ועיכובים. את הפרויקט הזה מייקסנר הצליח לקצר ב-6 שנים, והוא צפוי להסתיים בשנת 2024, לאחר שקודם לכניסתו לתפקיד, הממשלה אישרה תאריך חדש לסיומו בשנת 2030. בתוך כך, האיצה הרכבת תוכנית להארכת רציפים כדי שרכבות ארוכות יותר יעצרו בהן, שדרגה תחנות, הצלילה אותן, והנגישה לאנשים עם מוגבלויות.

המגמה השלישית היא שיפור השירות לנוסעים. אומנם פרויקטי התשתית פגעו באופן משמעותי בזמינות השירות, אך התקלות והאיחורים צומצמו באופן משמעותי על-ידי שימוש ברכבות כונניות בתחנות מפתח ברחבי רשת המסילות. בחודשים האחרונים הרכבת חתמה מול המדינה על הסכם תפעול חדש שמשקף אף הוא הבעת אמון בה, וכן הסכם קיבוצי מול ועד העובדים שנחשב למיליטנטי יחסית בשירות הציבורי.

מי שלא מתיישר - ימצא את עצמו בחוץ

כל אלה לא עזרו. מדובר כנראה באחד המנכ"לים המוכשרים ביותר שידעו חברות התשתית הממשלתיות בשנים האחרונות, אבל זה לא הספיק. כמעט מהרגע הראשון, ראש המטה של רגב, משה בן זקן, פעל להדיח באופן אישי ובמעורבות עמוקה את המנכ"ל, כפי שנחשף בגלובס. מאז, בן זקן מונה למשנה למנכ"ל משרד התחבורה, והוא מועמדה של רגב למנכ"ל המשרד. היו"ר משה שמעוני אף הוא אינו שבע-רצון. לדבריו, מדובר בפערים מקצועיים: סוגיית רכש קרונות רכבת, טיפול במטענים ובמיזמי נדל"ן. ואולם, כל אלה נסתרו על-ידי אנשי המקצוע במשרדי הממשלה.

ברשות החברות טענו כי הפיטורים יביאו לטלטלה בחברה, ונציגי משרד האוצר הביעו התנגדות נחרצת להדחה שניסה היו"ר להוציא לפועל, אך הם אפילו לא הורשו להציג את עמדתם בישיבת דירקטוריון. בשנים האחרונות, נסיונות ההדחה, על-פי גורמים בענף, נגרמו בשל סירובו של מייקסנר למנות מינויים שביקשה רגב בהנהלת החברה. הטענה הוכחשה על-ידי היו"ר.

הטרגדיה היא לא רק העובדה שכ-70 מיליארד שקל שהרכבת תטפל בהם בעשורים הקרובים מונחים על הכף, ולא ברור מי ינהלם, כך שגם יעמוד בכישורים ובמקצועיות מתאימה וגם יתאים לרגב ושלוחיה ברכבת. הטרגדיה היא לא רק מייקסנר, הרכבת ויכולתה לטפל במשבר התחבורה שמטלטל את הכלכלה הישראלית אם לא יגיע מינוי מספיק מקצועי. הטרגדיה היא גם במסר: אתה יכול להיות מנהל מוצלח, מוכשר ומוערך, אבל אם לא תבוא "טוב בעין" לשרה ולאנשיה - תמצא עצמך בחוץ.

המסר בולט כדגל שחור המונף לא רק מעל מטה הרכבת בלוד, אלא מעל השירות הציבורי בכללותו. למה שמישהו יסכן את המוניטין המקצועי שלו, רק כדי להגיע למקום בו המקצועיות נשחקת ומבחן ההצלחה הוא נאמנות אישית? המסר שפעולות אלה עלולות לשלוח לציבור הוא שתמה התקופה שבה אנשי מקצוע יכלו להתווכח, להיות בולמים ומאזנים להחלטות, ולשמור על עמוד שדרה מקצועי ואיתן. 

לא פלא שמטה התשתיות במשרד האוצר עדיין לא אויש כשמתמודדים מסרבים להגיע, ולא ברור גם אם כל המועמדים שניגשו למכרז לראשות רשות המטרו ישארו שם כשוועדת האיתור תיאות להתכנס, לאחר שלא עשתה כן מאז הבחירות. איזה מנהל מוכשר ומקצועי יגיע להנהלת הרכבת? ומי יבוא לנהל את נת"ע לאחר שהשרה חבטה בה, כשהודיעה לציבור שבכוונתה להפקיע ממנה את פרויקט המטרו לפני שאמרה למנהליה, ושיגרה מסר לשוק התשתיות שמהחברה הזו אין מה לצפות?

והאם המסר הזה, שמאיים לשתק את יכולותיו המקצועיות של השירות הציבורי ולהטביעו בבינוניות, ישאר רק בגבולות ענף התחבורה והתשתיות? או שהוא נשמע גם באוזניהם של כל מי ששוקלים לעבור לתפקיד ציבורי בכיר למען המטרה - ולא למען הפוליטיקאים?