שופט העליון יחיאל כשר ידון בתיק נגד מפעלי ים המלח שיוצגה ע"י המחלקה בראשה עמד

שופט בית המשפט העליון החדש יחיאל כשר נקבע לדון בעתירה לבג"ץ נגד מפעלי ים המלח, אותם ייצג במשך שנים המשרד בו שימש כראש מחלקת הליטיגציה.

מחר (ג') צפויות להישמע העתירות שהגישו לובי 99 ואדם טבע ודין נגד רשות מים ומפעלי ים המלח. השופטים שידונו בעתירות הם דפנה ברק-ארז, עופר גרוסקופף ויחיאל כשר. בעתירות נטען כי רשות המים לא גובה ממפעלי ים המלח תשלום על המים שהפיקה משנת 2018 ואילך, בכמות הנאמדת במיליארדי שקלים. בעתירה הנוכחית מייצג את מפעלי ים המלח עו"ד אריה נייגר ממשרד אגמון עם טולצ'ינסקי.

● משרד המשפטים מטלטל את דיני החוזים: שוקל לבטל את הלכת אפרופים
● עבריינים השתלטו על מכרזי מדינה במיליארדי שקלים מקופת האוצר

השופט כשר עבד במשרד עורכי הדין תדמור-לוי במשך כ-30 שנים עד למינויו לשופט בשנת 2022, והוא ניהל את המחלקה בו טופלו כל תיקי הליטיגציה של המשרד. בין השנים 2015-2018 המשרד טיפל בעתירה שהגישה מפעלי ים המלח וחברת כימיקלים לישראל בשליטת עידן עופר המחזיקה במניות חברת מפעלי ים המלח.

שמו של כשר אף נרשם בהחלטת בית המשפט הראשונה באותו הליך (שהתנהל עד 2018), למרות שלא ייצג בו באופן ישיר. מי שייצגו הם דודי תדמור ודורון קילשטיין. פסק הדין באותו ההליך ניתן בינואר 2018, לפני חמש שנים ו-4 חודשים. בנוסף, בשנת 2014, משרד תדמור הגיש חוות-דעת משפטית מטעמה של כי"ל לועדת ששינסקי, לבחינת מיסוי משאבי הטבע במדינה. כללי האתיקה קובעים כי שופט לא ידון בתיק אם בעל הדין היה לקוחו של השופט טרם מינויו ולא חלפו חמש שנים.

"השופט כשר לא ייצג בהליך בעצמו, וחלפו חמש שנים"

בהנהלת בתי המשפט מסבירים כי השופט כשר לא ייצג בהליך בעצמו, וכי חלפו חמש שנים בכל מקרה. לדבריהם, "מפעלי ים המלח יוצגו בתיק המוזכר בפנייה על-ידי משרד תדמור-לוי, אך לא על-ידי השופט יחיאל כשר. כמו כן, התיק המדובר התנהל לפני יותר מחמש שנים, פרק הזמן הקובע לעניין ניגוד עניינים בהתאם לכללי האתיקה לשופטים (תשס"ז - 2007). ללא קשר לפנייה זו - ובהתאם לכללי הגילוי הנאות - יש בכוונת השופט, בפתח הדיון (כמקובל), להתייחס לזיקה בעבר לצד אחר להליך".

בעתירה אליה שובץ השופט כשר נטען כי מפעלי ים המלח היא בעלת זיכיון בלעדי להפקת אוצרות הטבע בים המלח, וכי היא לא משלמת את דמי המים וצוברת חוב עתק. הזיכיון מאפשר לה להפיק מים מים המלח ומסביבת ים המלח. מדובר במים הנמצאים במי קידוחים, שיטפונות מי מאגרים, ואינם ברמת מליחות גבוהה שרשות המים אינה מוסמכת לגבות בגינם דמי מים.

בעתירה נטען כי מדובר ב"פגיעה אנושה באוצרות הטבע של ישראל, בראשם משאב המים, שמילא מצויים בבעלות אזרחי המדינה ונועדו לשרתם; תוך מתן פטור ייחודי, שאין כדוגמתו, בשווי מוערך של מיליארדי שקלים, מלהשתתף בנטל קופת משק המים הסגורה המשותפת, תוך העמסת עלויות ניכרות עליה".