מה הניע את המנהיגים לאורך ההיסטוריה לממן תוכניות פנסיה?

ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. היא כתבה חמישה ספרי היסטוריה עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדת פרס בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב

"האם תצטרכי אותי, האם תסעדי אותי, בגיל שישים וארבע?" שרו הביטלס באלבום "סרג'נט פפר" מ־1967. אלה היו שאלות מעט היפותטיות בתקופה בה גיל הפרישה של הגברים היה 64 ותוחלת החיים הממוצעת שלהם הייתה 67. אחרי כחצי מאה, השיר של הביטלס מהדהד בצורה אחרת, בגלל שנותרו מעט מאוד מדינות בהן פרישה לפנסיה בגיל 64 היא בכלל אפשרית.

רומא מייסדת את תוכנית הפנסיה הראשונה

מבחינה היסטורית, ממשלות העדיפו להישאר מחוץ לעסקי הפנסיה, אבל לעתים האינטרס העצמי השיג את מה שדחפי הצדקה לא הצליחו להשיג. בשנת 6 לספירה, פחד מהתקוממות אזרחים גרם לקיסר הרומי אוגוסטוס לייסד את תוכנית הפנסיה הממשלתית הראשונה בהיסטוריה, ארריום מיליטרה (aerarium militare), שדאגה לפורשי הצבא. הוא מימן את התוכנית באמצעות מס ירושות, והיא הייתה כוח מייצב באימפריה הרומית ב־400 השנים הבאות. בשנת 410 נראה שכיבוש רומא על ידי אלאריק הראשון, מנהיג הוויזיגותים, היה יכול להימנע לו הפקידים הרומיים היו מקיימים את הבטחתם לשלם לחיילים את הפנסיות הצבאיות שלהם.

תוכנית הפרישה הסינית יורדת לטמיון

במאה ה־11, הקיסר שנזונג משושלת סונג הזמין את וואנג אנשי, המושל המבריק אך ההפכפך של העיר נאנג'ינג, לעשות רפורמה בממשל הסיני. החוקים החדשים מרחיקי הלכת שחוקק וואנג כללו תוכניות רווחה ממשלתיות לזקנים ולחולים. חלק מהרעיונות שלו התקבלו אבל לא תוכנית הפרישה, שאיחדה נגדו גם את השמרנים וגם את הרדיקלים: הראשונים ראו בתוכניות הפנסיה מתקפה על אחריות המשפחה והאחרונים חשבו שזה נותן יותר מדי כוח לממשלה. וואנג נאלץ לפרוש ב־1075.

אליזבת הראשונה מפקחת על הפנסיות של הימאים

מנהיגים במדינות המערב נמנעו מלגעת בבעיה הזו עד שכמו אוגוסטוס, הם הבינו שמדינת לאום גדולה חייבת צבא שיגן עליה. המלכה אליזבת הראשונה מאנגליה פיקחה על הפנסיה הצבאית ופנסיית הימאים הראשונה באירופה. היא גם ביססה את חוק העניים הראשון, שקבע כללים לאחריות המדינה כלפי אזרחיה. אולם הבעיה עם חוקי העניים הייתה שהם העבירו בעיה לאומית לרמה המקומית והותירו אותה שם.

● מתי אכילה במסעדה הפכה לחלק בלתי נפרד משגרת הפנאי?
● מצ'ארלס פונזי ועד סם בנקמן-פריד: הנוכלים הגדולים ביותר בהיסטוריה שהונו בנקים ואנשים פרטיים
● תנו לישון בשקט: כך התמודדה האנושות עם נדודי שינה לאורך ההיסטוריה

אמריקה משלמת פנסיות צבאיות במאה ה־19

המרקיז דה קונדורסה, פוליטיקאי, פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי, לפני שנפל קורבן לטרור בימי המהפכה הצרפתית, ניסה להבין כיצד הצרפתים יוכלו לממן מערכת פנסיה לאומית. בארה"ב התעלמו מהבעיה הזו בעוד שמלחמת האזרחים הכריחה את הממשלה לעסוק בנושא. מערכת פנסיות צבאיות שעזרה לפחות מ־10,000 אנשים ב־1861 הפכה לתוכנית ענקית שסייעה ליותר מ־300 אלף איש עד שנת 1885. עד 1894 פנסיות צבאיות היוו 37% מהתקציב הפדרלי. אחת מתופעות הלוואי הייתה פגיעה בפיתוח תוכניות פנסיה לאומיות ופרטיות. בין מעט החברות שהציעו פנסיות אחרי הפרישה לעובדים היו חברת מסילות הברזל של אמריקה ו"אמריקן אקספרס".

האדם האחרון שקיבל פנסיה ממלחמת האזרחים

עד שפרנסס פרקינס, שרת העבודה של הנשיא פרנקלין רוזבלט, חוקקה את חוק הביטוח הלאומי ב־1935, תוכנית הפנסיות הלאומית של גרמניה כבר הייתה בת כמעט 50 שנה. אבל הפנסיה הגרמנית נכנסה לתוקף רק בגיל 70, הרבה יותר מדי בשביל רוב האנשים, וזה היה הרעיון.

כפי שאומרת גב' דשווד, גיבורת ספרה של ג'יין אוסטן "תבונה ורגישות": "אנשים תמיד חיים לנצח כשיש קצבה שצריך לשלם להם כל שנה". הפנסיונרית האחרונה של מלחמת האזרחים הייתה איירין טריפלט, שנפטרה ב־2020. היא עדיין המשיכה לקבל 73.13 דולר מדי חודש על השירות של אביה בצבא הצפון במלחמת האזרחים האמריקאית.