ממשלת ישראל מייבשת את ההכשרות המקצועיות

הכותבת היא מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה

בינואר 2021 הוקמה מינהלת המעסיקים וההון האנושי כמיזם משותף של המדינה, המעסיקים והעובדים. המיזם הוקם על בסיס מסמך המלצות שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה במרץ 2020, ימים ספורים לפני פרוץ מגפת הקורונה. בדוח זיהינו כי בעוד בעולם המערבי קיימת זה שנים רבות מעורבות מובנית ומוסדרת של המעסיקים ונציגי המגזר העסקי בעיצוב תוכני הלימוד ובביצוע ההכשרות המקצועיות, הרי שישראל "טרום קורונה" הייתה חריגה בנוף הבינלאומי עם מעורבות דלה ביותר של המעסיקים. מעורבות הסקטור העסקי בתכנון הכשרות והסבות מקצועיות במדינות המערב מקובלת לא רק בהתייחס למחוסרי עבודה, אלא גם לעובדים קיימים. מחקרים רבים הוכיחו כי מעורבות זו של המעסיקים בהכשרות תורמת לצמצום אי ההתאמה בין היצע לביקוש בשוק העבודה, לקיצור זמני חיפוש העבודה של מובטלים, לשיפור כישורי העובדים ולקידום הזדמנויות הקידום והמוביליות של אוכלוסיות חלשות.

הקפאה שקטה

עם פרוץ משבר הקורונה נכנס המשק לסחרור בעקבות מספר סגרים ממושכים ומאות אלפי עובדים שהוצאו לחל"ת ומצאו עצמם חסרי תעסוקה לתקופה ממושכת בחוסר ודאות האם ומתי יוכלו לחזור לעבודתם. מצב קיצון זה, אשר חייב את הממשלה לחפש פתרונות מהירים ואמיצים, הוביל באוגוסט 2020 את ראש זרוע העבודה דאז, מוטי אלישע, לקבל את ההחלטה לאמץ את המלצתנו ולהקים יחד עם הפורום הכלכלי חברתי את מינהלת המעסיקים כמיזם משותף עם נציגי המעסיקים והעובדים. לרגע נדמה היה שעלינו על המסלול הנכון - בתוך חודשים ספורים (מהירות שיא במונחים של עבודת ממשלה) החלה מנהלת המעסיקים לפעול וישראל הצטרפה לראשונה לרשימת המדינות המערביות בהן יש גוף משולש לקידום ההכשרות המקצועיות. את הצלע הממשלתית בגוף ייצגו זרוע העבודה ומשרד האוצר.

כמעט שנתיים פעלה מינהלת המעסיקים, בהובלה נמרצת ופרודוקטיבית של ראש זרוע העבודה החדשה, תאיר איפרגן. אולם בסוף 2022, התקבלה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה החדשה החלטה להעביר את מינהלת המעסיקים למשרד הכלכלה, זאת בעוד אגף ההכשרות המקצועיות, שאמון מטעם המדינה על ניהול מערך ההכשרות נשאר בזרוע העבודה שהפך בממשלה החדשה למשרד. אז היכן נמצא תקציב ההכשרות המקצועיות? תלוי את מי שואלים, ומתי. כך, מתחילת השנה נעצרו כל ההכשרות המקצועיות במשק כי שני שרים לא מצליחים להתכנס להסכמות בנושא. האנלוגיה המתבקשת היא משפט שלמה, כאשר במשך חמישה חודשים לא הצליחו שני ההורים להגיע להסכמות על עתיד הילד - ההכשרות המקצועיות.

לדאוג לילד

חמישה חודשים בהם הילד מתייבש בעוד עשרות מיליונים 'שוכבים' בקופת האוצר במקום לשרת את צרכי העובדים והמעסיקים. מתוך דאגה לעתיד הילד, בכוונתנו להקדיש לנושא דיון במסגרת כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה, שייערך ב־30-31 במאי. אני מקווה שעד אז יחליט אחד משני ההורים: משרד העבודה או משרד הכלכלה והתעשייה להיות המבוגר האחראי. בינתיים שניהם לוקחים כבן ערובה את עתיד כלל ההכשרות המקצועיות במשק. שרים יקרים, כולנו מבינים שלכל החלטה יש יתרונות וחסרונות וכי מדובר בבחירה בין אפשרויות לא מושלמת, אבל זו דילמה עימה מתמודד כל מנהל. אני מניחה ששניכם תסכימו איתי שעדיפה כל החלטה על פני המצב הנוכחי.