הממציאים הלא מוכרים מאחורי ההמצאות הגדולות

ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. היא כתבה חמישה ספרי היסטוריה עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדת פרס בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב

ישנם מעט דברים שארה"ב וסין רואות עין ועין, אבל לפני שנתיים שתיהן, באופן נדיר, הביעו עמדה קונצנזואלית: שתיהן תמכו בוויתור על זכויות הפטנט של החיסונים נגד קורונה.

● מה הניע את המנהיגים לאורך ההיסטוריה לממן תוכניות פנסיה?
● מתי אכילה במסעדה הפכה לחלק בלתי נפרד משגרת הפנאי?
● הנוכלים הגדולים ביותר בהיסטוריה שהונו בנקים ואנשים פרטיים

הסינים מאבדים את הזכויות של אבק השריפה

לא היה דבר כזה דיני פטנטים בעולם העתיק. עד המצאת אבק השריפה, האפשרות להגן על רעיונות חדשים מעולם לא נשקלה. באמצע המאה ה־11, ממשלת סונג הסינית הבינה, מאוחר מדי, שהידע שלה נגנב. היא ניסתה למזער את הנזק על ידי איסור מכירת מלחת האשלגן לזרים. אבל סוחרים מצאו דרך להבריח אותה, ועד 1280 ממציאים במערב יצרו מתכונים משלהם לאבק שריפה.

הגישה העסקית הנועזת של האדריכל מימי הביניים

אירופאיים בימי הביניים הבינו שידע ומומחיות הם בעלי ערך, אבל ניסיונות ממשלתיים לשלוט בהם היו גסים מאוד. ברפובליקה של לוקה באיטליה הגנו על המסחר במשי על ידי זה שאסרו על עובדים לצאת מהעיר; בג'נובה הציעו פרסים על ראש האומנים שברחו מהעיר. גילדות שאיגדו בעלי מלאכה נועדו להגן על קניין רוחני, אבל לעתים קרובות מדי הן חנקו כל סוג של חדשנות.

האדריכל פיליפו ברונלסקי, מעצב הכיפה המפורסמת של כנסיית סנטה מריה דל פיורה בפירנצה, היה הראשון למרוד באותן גילדות. ב־1421 הוא דרש שהעיר תעניק לו את הזכויות הבלעדיות על סירת הנהר שתיכנן. ההסכם שלו עם העיר פירנצה נחשב לפטנט החוקי הראשון בהיסטוריה. למרבה הצער, הסירה טבעה בשיט הראשון שלה, אבל ערים אחרות שמו לב לגישה העסקית הנועזת והחדשה של ברונלסקי.

ב־1474 ראשי העיר ונציה הזמינו אנשים פרטיים, "המסוגלים להגות ולהמציא כל מיני דברים מחוכמים", להקים סדנאות בעיר. בתמורה להתיישבות בונציה, הציעה להם העירייה זכות בלעדית לייצר את ההמצאות שלהם במשך 10 שנים. מדינות שאימצו את הגישה של ונציה זכו ברווחים פיננסיים גדולים. המלכה אליזבת הראשונה אישרה יותר מ־50 פטנטים, לצד התחייבות שהממציאים יכשירו בעלי מלאכה אנגלים, כדי שימשיכו את המקצוע.

המעמד המשפטי של ממציאים עבדים בארה"ב

בעקבות התקדים הבריטי, כותבי החוקה האמריקאית העניקו לקונגרס את הסמכות לחוקק חוקים בנושא זכויות קניין רוחני. הקונגרס העביר את חוק הפטנטים ב־1790, אבל לא הצליח לטפל במעמד המשפטי של ממציאים שהיו עבדים. זה הפך לבעיה ממשית ב־1857, כשבעל עבדים דרומי בשם אוסקר סטיוארט ניסה לרשום פטנט על דגם חדש של מחרשה שהמציא העבד שלו, נד. הבקשה סורבה על בסיס הטענה כי הממציא הוא עבד ולפיכך לא אזרח, בעוד בעליו של העבד הוא אזרח, אבל לא הממציא.

לאחר מלחמת האזרחים, חוקי הפטנטים עודכנו, מה שאפשר לממציאים ממוצא אפריקאי לעקוף מחסומים גזעיים ולצבור רווחים גדולים: המהנדס הקנדי־אמריקאי אלייג'ה מקוי (1844-1929) שינה את תעשיית הרכבות בארה"ב עם מערכות סיכה למנועי קיטור שהמציא.

בסופו של דבר מקוי רשם 57 פטנטים בארה"ב, הרבה יותר מה־18 שרשם אלכסנדר גרהם בל, והרבה פחות מ־1,093 שרשם תומס אדיסון. הדחף האמריקאי לרשום זכויות על המצאות הפך לחסר גבולות. ב־2020, למשל, רשם משרד הפטנטים והסימנים הרשומים של ארה"ב 399,055 פטנטים.

האם יש דברים שלא ניתן לרשום עליהם פטנט?

האם יש דברים שלא ניתן לרשום עליהם פטנט? התשובה היא כן. ב־1999 ניסתה Smuckers, חברה אמריקאית לייצור מוצרי מזון ומשקאות, לרשום פטנט על כריך ריבה וחמאת בוטנים, נטול קרום הלחם. לאחר שמונה שנים ומיליארד כריכים, פסק בית המשפט הפדרלי לעתירות שאין שום דבר "חדשני" בכריך ללא קרום הלחם.