הבנקים המרכזיים לא התייאשו מהזהב. האם הוא יכול להחליף את הדולר

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com

במשך אלפי שנים זהב היה אמצעי התשלום המרכזי בעולם. גם כשהעולם המודרני עבר לשטרות נייר, המערכת הפיננסית נשענה על אונקייות זהב שקבעו את ערך הכסף. אבל במאה ה־20 כל זה השתנה. אחת אחרי השנייה החלו מדינות המערב להתנתק מהזהב. זה התחיל באירופה של מלחמת העולם הראשונה, עבר דרך הצמדה של מטבעות העולם לדולר שהוצמד לזהב, ונגמר כשגם המטבע האמריקאי בשנת 1971 נותק מהזהב, כלומר זכות ההמרה משטרות למתכת היקרה בוטלה.

● הדולר לא יישאר המטבע העולמי לנצח, אבל היואן לא יהיה זה שיחליף אותו | חנן שטיינהרט, פרשנות
● עדיין מדברים דולרית: התלות של כלכלת ישראל במטבע האמריקאי
● איך הפרדת הרשויות בארצות הברית מחוללת סכנה של חדלות פירעון תקרת החוב של ארה"ב | יואב קרני, פרשנות

ה"כסף העובר לסוחר" מזה אלפי שנות היסטוריה הפך בתוך עשורים ספורים למה שהכלכלן ג'ון קיינס כינה "שריד (לעידן) ברברי". גם המשקיע האגדי וורן באפט, שנחשב למשקיע הפרטי הגדול בעולם, לא זוקף הרבה לזכותו של הזהב. "אנחנו חופרים אותו מתחת לאדמה באפריקה", אמר. "מתיכים אותו, חופרים חור חדש באדמה, קוברים אותו שם ומשלמים לאנשים לעמוד שם ולשמור עליו… אם מישהו מכוכב מאדים היה מסתכל על כל זה הוא היה מגרד בראשו בתדהמה".

ולמרות כל אלו, מאז שנת 2009, בנקים מרכזיים ברחבי העולם הפכו לאחד הסקטורים הגדולים ברכישות זהב והם מחזיקים כיום כ־20% מכל הזהב שנכרה אי פעם בעולם. בשנת 2022 בנקים מרכזיים קנו כ־24% מהזהב הנמכר בשווקים בכ־70 מיליארד דולר - סכום שיא. בסוף אותה שנה, מנהלי המדיניות המוניטרית ברחבי העולם החזירו בכ־37 אלף טון של זהב. שאר רכישות הזהב בשנת 2022 כללו משקיעים פרטיים (25.5%), תעשיות התכשיטים (כ־46% ) והטכנולוגיה (6.5%).

רוב עתודות הזהב (כ־22% מסך החזקות הבנקים המרכזיים) מוחזקים על ידי הפדרל ריזרב, והן מהוות מעל 78% מרזרבות הבנק המרכזי האמריקאי. אחריו ברשימה ניצבות (בסדר הזה ובפער משמעותי) גרמניה, איטליה, וצרפת. סין ורוסיה מדורגות נמוך הרבה יותר, ביחד שתיהן מחזיקות 11.4% מסך אחזקות זהב של בנקים מרכזיים - כמחצית ממה שארה"ב מחזיקה לבדה. בנק ישראל, אגב, אינו מחזיק ביתרות זהב כלל.

אומנם בשנים האחרונות סין רוסיה והודו החלו במירוץ רכישות זהב. ב־20 השנים האחרונות, רוסיה למשל תפסה כ־28% מהרכישות באותה תקופה על ידי בנקים מרכזיים, וסין קנתה כ־23% מהרכישות, ובכל זאת הן לא הצליחו להדביק את הפער בטבלת האחזקות.

אך לא רק הבנקים המרכזיים משקיעים מאות מיליארדים בזהב. חינו של "השריד הברברי" לא סר מאצל משקיעים פרטיים מכל העולם, אשר רכשו בכל שנה בעשור האחרון 22%־25% מהרכישות העולמיות. עדות למעמדו של הזהב בעיניי המשקיעים באה לידי ביטוי במשבר הבנקים בארה"ב בחודש מרץ אז זרמו כ־1.9 מיליארד דולר לקרנות ETF המחזיקות בזהב פיזי.

למה כולם אוגרים זהב?

מזה 50 שנה שהזהב אינו נכס מוניטרי, או כסף עובר לסוחר. הוא גם אינו משמש בשום דרך כאמצעי למסחר בינלאומי. אז מדוע הבנקים המרכזיים לא רק מחזיקים כ־2.5 טריליון דולר בו, אלא אף הולכים ומגדילים את אחזקותיהם בקצב של 70 מיליארד דולר בשנה? בן ברננקי יו"ר הפד לשעבר ניסה פעם להשיב לשאלה זו במילה אחת: "מסורת". תשובה קצת פשטנית לתחביב של מאות מיליארדי דולרים. אולי תשובה מספקת יותר נמצאת בדברי אלן גרינספן, לפני שמונה ליו"ר הפד: "זהב הוא הדבר היחידי שממלא את הנדרש מכסף", כלומר אמינות וערך מובטחים בכל העולם. לפיכך, אפילו לאחר שהמערכות הכריזו על מותו, הנוכחות הפסיכולוגית שלו נותרה בעינה עד כדי, שגם הטבח (הבנקים המרכזיים) אינו מאמין עד הסוף בתבשיל שרקח (כסף הפיאט, השטרות) וממשיך לאגור מהחומר שלכאורה עבר זמנו.

אך לאגירה תתכן גם סיבה נוספת, בעיקר מצד סין, רוסיה והשותפות שלהן: הרצון להחליף את הדולר. נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הכריז על כך בפומבי ביוני אשתקד, בכינוס מנהיגי מדינות הבריקס (BRICS- ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה): "אנו עובדים על יצירת מטבע רזרבה בינלאומי שיתבסס על סל מטבעות של מדינותינו". במחצית אפריל אף פורסם כי רוסיה ואיראן עובדות על מטבע דיגיטלי אשר יגובה בזהב. הרעיון של מטבע בינלאומי המבוסס על סל מטבעות אינו חדש. הוא הועלה כבר ב־1944 על ידי הכלכלן ג'ון קיינס בוועידת ברטון וודס, אותה ועידה שקבעה כי מטבעות העולם יוצמדו לדולר. המטבע כונה "בנקור" אך נדחה על ידי משתתפי הוועידה. ב־1969 קרן המטבע הבינלאומית יצרה נכס רזרבה המבוסס על סל מטבעות המכונה SDR (קיצור של Special Drawing Rights) אך הנכס בקושי נמצא בשימוש.

כדי להחליש את הדולר ולחזק את רעיון המטבע הבינלאומי החדש, מבקשות מדינות הבריקס לערער את מנגנון הפטרו־דולר, זה שקובע כי המסחר העולמי באנרגיה יינקב בדולרים. מקור השימוש הבלעדי בדולרים בתעשיית הדלקים הבינלאומית, הוא בהסכם מ־1945 בין ארה"ב לערב הסעודית. אותה סעודיה שאך הודיעה כי היא מוכנה לשקול למכור נפט לסין בתמורה ליואנים, במקום לדולר.

מעמד הדולר עוד יציב

הניסיון להדיח את הדולר זכה לתשומת לב תקשורתית רבה, אך עיון מעמיק יותר יגלה כי הסיכוי של יוזמה שכזו אינו גדול במיוחד. הסיבה פשוטה: עם כל חולשות הדולר וכלכלת החוב האמריקאית שמאחוריו, הוא עדיין החולצה הכי פחות מלוכלכת בערימת הכביסה של מטבעות הפיאט הגדולים. גם מנהיגי סין וסעודיה עצמם יודעים זאת ולראיה הם שומרים הצמדה נוקשה בין מטבעותהם לדולר. קשה לראות איזה ערך ושימוש בינ"ל למטבע הברינקס, שעה שהוא אינו אלא חיבור של קבוצת מטבעות שכל אחד מהם בפני עצמו סובל מבעיות קשות: ממחסור במשתמשים בינלאומיים, דרך שער חליפין שאינו נקבע בשוק החופשי והיעדר שוקי הון מפותחים התומכים בו, ועד ניהול ממשלתי צמוד. הרעיון של ריפוי חוליים אלו על ידי מתן גיבוי בזהב למטבע הבריקס הוא לא פחות מחלום באספמיה.

בתום מלחמת העולם השנייה, כאשר הדולר מגובה הזהב הפך למטבע הרזרבה העולמי, אמריקה החזיקה ב־70% מרזרבות הזהב העולמיות ובכל זאת ההתחייבות להמרת המטבע לזהב - קרסה. כיום, סין רוסיה והודו ביחד מחזיקות בקושי 12% מהרזרבה הזו. המחשבה כי רוסיה, סין, איראן וברזיל יצליחו גם לבצע התאמה בין המטבעות שלהן וכלכלתן לרמות הזהב ברזרבה, ואח"כ גם לקיים התחייבות להמרה שוטפת של "מטבע הבריקס" לזהב נשמעת בדיונית. וזאת עוד לפני השאלה מי יסכים להחזיק מטבע שהיציבות שלו תלויה במילה של פוטין או חמינאי.

הביטקוין ועתיד הכסף

מילטון פרידמן, כלכלן יהודי־אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 1976, נחשב לאבי האסכולה הכלכלית המוניטריסטית, זו השמה במרכז ההתפתחויות בכלכלה את היצע הכסף ואת הפיקוח הקפדני על גידולו. הוא המליץ על גידול קבוע ומוגדר מראש בכמות הכסף, מה שכונה "כלל הפרפקט־קיי של פרידמן". על פיו יגדיל הבנק המרכזי את היצע הכסף בכמות מוגבלת, מוגדרת וידועה מראש בכל שנה. (כך גידול בפרודקטיביות ובאוכלוסייה לא בהכרח יתבטא בלחצים דפלציוניים) פרידמן גם סבר כי תוכנת מחשב אשר תטפל באופן שיטתי ומוגדר באספקת הכסף תהיה דרך יעילה יותר מבנקים מרכזיים.

בשנת 1999, עם עלייתו של האינטרנט, פרידמן צפה את הצורך במזומן דיגיטלי אשר יחבר את העולם כולו ויאפשר תשלום ישיר בעסקאות חליפין, ללא סוכנים או מתווכים. הכסף הזה של האינטרנט, הסביר, ייתר את הצורך להסתמך על מטבעות מדינתיים וישחרר את העולם מהתלות בבנקים המרכזיים. הוא תיאר את הרעיון כ"כסף מבוזר", "שיאפשר להעביר כסף מ־A ל־B מבלי ש־A יצטרך אפילו להכיר את B, ממש כמו העברה של שטר של 20 דולר במזומן בין שני צדדים". הוא ראה עתיד כזה כבלתי נמנע, והאמין שהתוצאה שלו תהיה עולם חופשי ויעיל יותר.

פרידמן נפטר ב־2006, שלוש שנים לפני לידת חזונו - הביטקוין, הכסף של האינטרנט הנוצר בכמות מוגדרת על ידי תוכנת מחשב. אך האם בבוא המשבר הגדול של עולם כסף הפיאט יוכל הביטקוין, באמת ובתמים להיות הזהב החדש, שישב בבסיס המערכת החדשה, כולה או חלקה?

התשובה לשאלה זו מורכבת ותלויה בין השאר ובאופן משמעותי בזמן. בתוך 13 שנה מלידתו האנונימית הפך הביטקוין לסופר-מותג בינלאומי עם משתמשים בכל רחבי העולם. כך למשל, 90% מהאמריקאים, ו־88% מהיפנים שמעו עליו, וכ־20% מהתילאנדים, הניגרים והפיליפנים משתמשים בו. אף שישנו גידול מתמשך במספר משתמשי הקריפטו, ומספרם עומד כיום בין 300 מיליון ל־400 מיליון, ישנה שונות עצומה בין הצעירים והמבוגרים. על פי סקר שנערך על ידי פיו־ריסרץ' בעוד רק 3% מהאמריקאים מעל גיל 65 נגעו אי פעם בקריפטו, כשמדובר בבני 18־29 המספר מזנק ל־31% ובבני 30־49 המספר עומד על 21%. רק כאשר הדורות הללו יחליפו את דור הבומרס, החזון של הביטקוין כבסיס הכסף עשוי להפוך למציאות. יעיד על כך סקר של בורסת הקריפטו הניו יורקית, ג'ימני, שדגם כ־30 אלף נשאלים בגירים ב־20 מדינות ברחבי העולם, כולל ישראל. מעל 50% מהנשאלים במדינות דרום אמריקה אפריקה, ובאינדונזיה ובהודו ראו בביטקוין את עתיד הכסף. גם 23% מהנשאלים בארה"ב ו־37% מהנשאלים בישראל צפו לביטקוין עתיד כזה.

המכשול בצד ההיצע

אך למרות חוזקת תכונותיהם האינהרנטיות, הזהב וגם הזהב הדיגיטלי, עדיין סובלים מאתגר מרכזי אחד בדרך להיות הבסיס של עולם מוניטרי חדש: שווי השוק. בעוד סך ה־M1 (אספקת הכסף המזומן) בעולם עומד על כמעט 50 טריליון דולר, שווי השוק של הזהב הפיזי עומד על כ־13 טריליון דולר, ושווי השוק של הביטקוין עומד על כ־500 מיליארד. אם וכאשר עולם הפיאט הבנוי על חוב עולמי של 300 טריליון דולר יבקש לחזור לעולם הכסף האמיתי, כמו זה שהיה כאן באלפי השנים האחרונות, יצטרך הפער הזה בין שווי הכסף החדש לכמותו של הישן להיסגר בדרך כזו או אחרת.