התקציב החדש מעלה את כלכלת ישראל על נתיב שלא הכרנו

רגע לפני תחילת ההצבעות בכנסת התגאה אתמול (ג') ראש הממשלה נתניהו בכך ש"אנחנו מעבירים תקציב אחראי, ששומר על המסגרות". האם המסגרות אכן יישמרו, ההוצאה לא תתפח והגירעון לא יגדל? אולי. כך למשל, סוכנות דירוג האשראי S&P, שנתניהו התגאה בכך שלא הורידה את דירוג האשראי שלנו, חזתה החודש האטה במשק, שיחד איתה יגיעו ירידה בגביית המסים וגירעון של ל-2.5%. בקיצור, נחכה ונראה.

● שתי עסקאות ענק ביומיים: איך נראה ה"נורמלי החדש" בשוק הנדל"ן? | ניתוח
● קרן הנדל"ן שהבטיחה תשואה גבוהה אך הותירה משקיעיה בידיים ריקות | ניתוח 
● המפקח על הבנקים: "הרווחיות הגבוהה של הבנקים אינה בת קיימא"

אבל למען האמת, העיקר הוא לא מסגרת התקציב, אלא מה שיש בו. ותוכן התקציב, כלל תוכן חוק ההסדרים (למשל, חוק התשתיות), מחוויר לנוכח הכספים הקואליציוניים, שהדיון עליהם האפיל בשבועות האחרונים על כל שאר תכני התקציב, ובצדק.

צריך רק להקשיב למי שעליו הוטלה מלאכת הכנת התקציב: ראש אגף התקציבים באוצר, יוגב גרדוס. "גידול בשיעור התעסוקה של גברים חרדים הוא פוטנציאל הצמיחה המרכזי של ישראל בשנים לבוא מבחינת שוק העבודה", קובע גדרוס בחוות-הדעת שפירסם לפני שבועיים, ובהמשך מתריע: "ההצעה הנוגעת לחלוקת כרטיסי מזון במנגנון המוצע ולהגדלת תקציב הישיבות באופן כה חד מגדילה באופן חד-ערכי ומובהק את התמריץ לאי-השתלבות בשוק התעסוקה, בעיקר של הגבר החרדי".

בחוות-הדעת של גרדוס, אולי בניסיון לפרוט על נימי הנוסטלגיה של נתניהו, מוזכר כי "בשני העשורים האחרונים חוותה כלכלת ישראל צמיחה משמעותית", ונרשם זינוק בתוצר לנפש. ומה שתרם למגמה הזאת, לפי ראש אגף התקציבים, הוא "בעיקר שינויים משמעותיים בתמריצים לתעסוקה ולפעילות עסקית שקודמה בראשית שנות האלפיים". זו כמובן התקופה שבה נתניהו כיהן כשר האוצר, והעלה על נס את היציאה מרווחה לעבודה.

"על אף השיפור הניכר בתוצאות הכלכליות בעשורים האחרונים, ישראל ממשיכה לפגר אחר המדינות המפותחות ברמת החיים", מדגיש גרדוס. צריך לדחוף עוד כדי לסגור את הפער. וזה היה הקו שהנחה את ממשלות ישראל, מי מהן יותר ומי פחות, בעשורים האחרונים. אפשר לבקר את ההתמקדות המופרזת בהורדת החוב הממשלתי, את הזנחת שוק הדיור, או את הירידה בנתח ההוצאה האזרחית. אבל היעד של התקרבות לרמת החיים של מדינות המערב, לפחות כפי שהיא נמדדת בתוצר לנפש, היה שם. כשהממשלה מעבירה תקציב שהולך בכיוון ההפוך - לפי בכירי משרד האוצר עצמו - כבר לא ברור אם אנחנו על אותו נתיב, או בכלל מנסים להיות עליו.

התרעות, אזהרות ושלושה מכתבי כלכלנים

גרדוס לא היה היחידי שהתריע על הנזק שבכספים הקואליציוניים, גם הכלכלנית הראשית באוצר, שירה גרינברג, פירסמה חוות-דעת, והשבוע התפרסם גם מכתב של מאות כלכלנים, כולל רבים מבכירי הכלכלנים בישראל, ובו הם 'מצטרפים לאזהרות של בכירי האוצר", ומתריעים שהכספים האלה "יהפכו את ישראל בטווח הארוך ממדינה מתקדמת ומשגשגת למדינה נחשלת שבה חלק גדול מהאוכלוסייה נעדר מיומנויות בסיס לחיים במאה העשרים ואחת".

מכתב הכלכלנים, השלישי במספר, חורג מהמיקוד של המכתבים הקודמים, שהתריעו מפני ההשלכות הכלכליות של המהפכה המשפטית. איתי אטר, פרופ' לכלכלה באונ' תל אביב, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ומוביל פורום הכלכלנים לשמירה על הדמוקרטיה, אומר שחלק מהמוטיבציה של המכתב היתה "זעקה" של הכלכלנים על הכספים הקואליציוניים - לאו דווקא על היקפם, אלא בעיקר על ההשלכות שלהם.

מעבר לכך, מסביר פרופ' אטר, עמדה מאחוריו "ההבנה שבסופו של דבר החלשה של מערכת המשפט ומינוי שופטים מטעם, זה לא המטרה של ההפיכה המשטרית, או איך שלא נקרא לזה. זה אמצעי להעביר כספים לסקטורים מסוימים, למנות מקורבים, ולא לקדם מדיניות מכלילה. מה שאנחנו רואים עכשיו בכספים האלה, בדגש על הליבה (כלומר הויתור על התניית תקציביים בלימודי ליבה, א"פ), זה ממש קידום אינטרסים צרים שהם מדיניות אנטי צמיחה. ורואים את זה בצורה מאוד בולטת לצערנו בתקציב.

"יש פה שילוב שיש בו שינוי 180 מעלות ביחס למדיניות קודמת, רמיסה של הדרג המקצועי באוצר. כל הדברים האלה קורים. זה בעצם סוג של יישום של הצעדים של המהפכה המשטרית - גם אם היא נעצרה לכאורה כרגע".

תזכורת: חוץ מהמהפכה המשפטית לא חסרים איומים על הכלכלה

בעוד התקציב מתקדם לקראת הצבעה בכנסת, התייצב אתמול (ג') הרמטכ"ל הרצי הלוי לנאום בכנס הרצליה של המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, הכריז ש"שיש התפתחויות שליליות אפשריות באופק שיכולות להביא לפעולה" בהקשר האיראני, ושלח את שער הדולר לזינוק. זו תזכורת לכך שחוץ מהמהפכה המשפטית לא חסרים איומים שמרחפים על הכלכלה הישראלית.

זה גם המסר שהדגיש בהרצאתו בכנס נשיא אוניברסיטת רייכמן, פרופ' רפי מלניק, שכיהן בעבר כחבר הועדה המוניטרית של בנק ישראל. מלניק חושש שקברניטי הכלכלה במערב לא יצליחו לחמוק ממיתון בדרך להורדת האינפלציה. וגם ככה מתחילת השנה, לפי המדד שפיתח, המשק הישראלי הפסיק לצמוח, ומלניק צופה השנה צמיחה אפסית לנפש בארץ. התרחיש השלילי מבחינתו הוא זה שמשלב מיתון במערב עם העברת המהפכה המשפטית ללא הסכמה.

מלניק, שמספר על עצמו שהוא דווקא אופטימי בדרך כלל, הרחיב על התרחיש הזה בשיחה עם גלובס בשולי הכנס. "זה עולם שאנחנו לא מכירים. אין ספק שענף ההיי טק, שהוא הענף המוביל, יפסיק להוביל. אני לא אומר שהוא ייעלם, כי יש פה בכל זאת כוחות רציניים, אבל ההשקעות ייפסקו, ויש לזה השפעות לטווח קצר על הפעילות הכלכלית, התעסוקה, גיוס הכספים, שער החליפין.

"ההשפעות הכלכליות הן לא זבנג וגמרנו"

"הצרה הכי גדולה שהיתה לנו ב-2022, היתה מטבע חזק מדי. על זה התלוננו. הלוואי עלינו שנחזור למחלה הזאת. זה לא יהיה, ואני צופה גם בעיות עם מאזן התשלומים, בעיות עם התקציב". בתרחיש כזה, הוא מסביר, "התקציב לא יוכל לממן את עצמו כפי שהוא כתוב על הנייר, כי גביית המסים תהיה הרבה יותר נמוכה, ואז יצטרכו או להעלות את המסים או לעשות קיצוצי הוצאות".

זה במישור האזהרות - מה שיקרה אם יתממש התרחיש הכפול של מיתון בעולם וחקיקה שלא בהסכמה בארץ. אלא שאזהרות כאלה, כולל האזהרות שבמכתבי הכלכלנים, עומדות באי הלימה מסוימת עם המציאות שעדיין שוררת פה כרגע, והשתקפה למשל בנתונים שנלוו להחלטת הריבית של בנק ישראל השבוע. האינפלציה ממאנת לרדת, יוקר המחיה מזנק, אבל שוק העבודה חזק, וגם אם יש סימני האטה, המשק צומח.

אטר, מצידו, מבקש להזכיר שבכל המכתבים של הכלכלנים, המיקוד לא היה בטווח הקצר. גם מלניק מודע לפער, אבל מבהיר ש"ההשפעות הכלכליות הן לא זבנג וגמרנו. זה תהליך שנחוש בו לא מיידית, אלא עם הזמן. עם הזמן תראה מדינה יותר ענייה, פחות צומחת, עם גירעונות יותר גדולים, עם פחות השקעות. זה מה שיקרה. החשבונאות הלאומית זזה לאט. אנחנו עדיין נהנים מאיפה שבאנו - זה לא לאן אנחנו הולכים".