שבוע עבודה מקוצר של ארבעה ימים בדרך לכלכלה הגדולה באירופה?

הגרמנים ידועים כאחד העמים החרוצים ביותר באירופה. פריון העבודה שלהם הוא הגבוה ביותר במדינות ה־G7, גיל הפרישה מאוחר יחסית לשכניהם מצרפת, וגאווה מקצועית היא חלק מנוף העבודה הגרמני, שבו עדיין הכשרות של רבי־אומן לשוליות ללא תשלום הם דבר שבשגרה. כל אלו סייעו לגרמניה להפוך לכלכלה הגדולה ביותר באירופה, ולאחת היצואניות הגדולות בעולם. שנות "הנס הכלכלי" התעשייתיות של שנות ה־60 אולי חלפו, וגם השגשוג של העשור האחרון בשל הגלובליזציה, אבל עדיין חברות "מיטלשטנד" (חברות פרטיות קטנות־בינוניות המתמחות בייצור מורכב), הנסמכות על עובדים מיומנים, הן עמוד השדרה של התעשייה הגרמנית.

● הכסף במזרנים ובקירות: ארגנטינה מסתגלת לאינפלציה שיצאה משליטה 
● ארדואן לאחר הניצחון: להרוג את אטאטורק - ולא לנוח | פרשנות

אבל כעת, הרעיונות החדשים בתחום העבודה המגיעים מכיוון צפון־אירופה ומבריטניה - הכוללים קיצור של שבוע העבודה מחמישה לארבעה ימים בלבד - מחלחלים גם לגרמניה, שבה רבים מתייחסים עדיין בזלזול מסוים ל"איזון בין משפחה לעבודה" שתפס תאוצה בשנים האחרונות, ומקדשים את העמל. מי שהכניס את הנושא לסדר היום הגרמני, לדיונים בפאנלים בטלוויזיה ולכתבות בעיתונות, הוא יירג הופמן, נשיא איגוד העובדים הגדול ביותר במדינה IG Metall. כארבעה מיליון עובדים חברים בארגון, שהוא גם הגדול ביותר באירופה, בתחומי המתכת, הפלדה והתעשייה.

 יירג הופמן, נשיא איגוד העובדים הגדול ביותר בגרמניה IG Metall

מימי המהפכה התעשייתית ועד ימינו

הופמן אמר בראיון ל"בילד" ולכלי תקשורת נוספים לאחר מכן, כי העדויות מהעולם בשנים האחרונות הן כי "היכן ששבוע העבודה מצטמצם לארבעה ימים - היעילות גוברת". הדבר עלה בשורה של מחקרים ראשוניים שהתבצעו ביפן, באיסלנד, ובניסוי רחב־היקף יחסית המתנהל בבריטניה בשנה האחרונה. הוא גם ציין את היתרונות הבריאותיים לעובדים הטמונים במהלך כזה - "העובדים פחות חולים", ציין, והוסיף כי הדבר מסייע לאטרקטיביות של חברות, וליכולת שלהן למשוך עובדים.

לדבריו, ייתכן כי שבוע עבודה כזה יכול לשנות מן היסוד את שוק העבודה הגרמני. "בעזרת שבוע עבודה של 32 שעות - שמונה שעות ביום במשך ארבעה ימים במשכורת מלאה - נשים רבות יוכלו לחזור לתעסוקה מלאה, משום שהמודל הזה מתאים יותר לגידול משפחה", ציין. בגרמניה, חלק מהציפייה החברתית היא להיות בבית עם הילדים בשנים הראשונות, מה שמדיר נשים רבות ממעגל העבודה, שלאחר מכן חוזרות למשרות חלקיות בלבד. לפי חישובי IG Metall, הסביר, "אם רק 10% מהנשים בגרמניה ישנו את אופי העבודה שלהן מעבודה חלקית לשבוע עבודה מלא של ארבעה ימים - היקף העבודה הכולל יגדל יותר מאשר בעזרת 'יבוא' 400 אלף עובדים ממדינות מחוץ לגרמניה". צעד זה הוא יעד ממשלתי, שנועד למלא את המחסור החריף בידיים עובדות בכלכלה הגרמנית.

מי שהביעה גם בעבר וגם בימים אלו תמיכה ברעיון היא אחת ממנהיגות המפלגה הסוציאל־דמוקרטית שבשלטון (SPD), ססקיה אסקין. המפלגה חגגה בשבוע שעבר 160 שנים להיווסדה, על רקע של מאבקי עובדים. מפלגות עובדים דומות סייעו לצמצם את שעות העבודה באירופה מ־12 שעות ביום בימי המהפכה התעשייתית, ועד ל"יישור קו" עם ארה"ב שבה הקונגרס חוקק חוק שבוע עבודה של 40 שעות כבר בשנות ה־40. לאחר מכן לא השתנו מספר ימי העבודה באופן דרמטי. 40 שעות בשבוע הוא הממוצע ב־OECD, ושבוע העבודה הגרמני עומד כעת על 35 שעות.

אסקין ועמיתיה עדיין אינם מציעים, כמו יו"ר הלייבור לשעבר בבריטניה, ג'רמי קורבין, להפוך את הרעיון של שבוע עבודה של ארבעה ימים למציאות גורפת, אבל לדבריה, "ניתן לשער שגרמניה תשיג תוצאות כלכליות מצוינות עם שבוע עבודה שכזה".

"שירות דוב לתחרותיות הגרמנית"

השמרנים שבאופוזיציה מיהרו לגנות את הרעיון, ודובר מפלגת ה־CDU לענייני עבודה אמר לתקשורת כי מהלך שכזה דווקא "יפגע באופן אנוש בכלכלה הגרמנית". הוא ציין כי התעשייה הגרמנית זקוקה ליותר ממיליון עובדים מקצועיים כבר כיום. "להפחית את שעות העבודה ולהפוך את העבודה ליקרה יותר כעת יעשה שירות דוב לתחרותיות הגרמנית" אמר. "שוב־ושוב הסוציאל־דמוקרטים מראים כי אינם מחוברים למציאות".

גם מפלגת הליברלים (FDP) המקורבת אף יותר לעסקים הגרמנים אך היא חברה בקואליציה הנוכחית, דחתה את ההצעה נכון לעכשיו. "קשה להבין מה עומד מאחוריה", אמר דובר של המפלגה. הוא ציין כי להערכת המומחים של המפלגה, אופי העסקה כזה רלוונטי רק לתחומים מסוימים, בדגש על טכנולוגית מידע. "זה מהלך שאינו רלוונטי לשיטור, לטיפול באנשים ולרפואה, למשל". ציין. הוא לא פסל הסכמה בין מעסיקים לעובדים לגבי שבוע עבודה מקוצר בתשלום מלא, אך אמר כי הדבר צריך להיעשות בהידברות.

ונראה כי אכן יש סנוניות ראשונות בתחום. כמה חברות בתחום העיצוב וההייטק בגרמניה כבר הודיעו בעבר על מעבר לשבוע עבודה של ארבעה ימים, ללא הארכה של שעות העבודה כדי לפצות על היום החסר. אבל על הצעד המשמעותי ביותר הודיע ראש סניף נורדריין־וסטפאליה של IG Metall בשבוע שעבר. לדבריו, בסיבוב המשא־ומתן הקיבוצי הבא שיתקיים בין העובדים למעסיקים (ככל הנראה בעוד שנתיים), הוא מתכוון להציג לראשונה את שבוע העבודה בן ארבעה הימים כדרישה חד־משמעית. התנאי החדש, אם יוצג - היישר בלב התעשייתי של הכלכלה הגרמנית - יכול להעניק רוח גבית לנושא במדינות רבות.

"אין קיצורי דרך בעבודה פיזית"

בינתיים הביקורת רבה. נשיא איגוד העסקים במדינת המחוז זאארלנד אמר למהדורת הטלוויזיה המרכזית כי עד כה הקונספט אולי הוכיח את עצמו בקרב עובדים משרדיים, אבל בתעשייה מדובר בתמונה אחרת לגמרי. לדבריו, אין קיצורי דרך בעבודה פיזית. "העובדים יצטרכו לעשות את אותה עבודה שהם עושים כעת, אבל ב־20% פחות זמן. אני לא חושב שזה יכול לקרות", אמר. ביקורת מסוימת נשמעה בעבר גם ממקומות בהם בוצעו פיילוטים בנושא, שלדבריהם "הגבירו את הפיקוח ואת הלחץ" על העובדים לבצע יותר במהלך ארבעה ימי העבודה.

בשלב זה, נראה כי רבים מאמינים בפתרון נקודתי המתאים לכל חברה ולכל מגזר. זו עמדתה של יסמין פהימי, העומדת בראש איגוד־העל של ארגוני העובדים הגרמנים (המקבילה ל"הסתדרות"), ה־DGB. "אין פתרון גורף אחד", אמרה, "צריך לראות את הצרכים בכל תעשייה, ולהגיע להסכמות באמצעות המשא ומתן הקיבוצי".

פיילוט רחב־היקף המתנהל על ידי עמותה הקשורה לשמאל בבריטניה, המנסה לקדם שבוע עבודה מקוצר, מתקיים בשנה האחרונה בממלכה המאוחדת. בפברואר פורסמו תוצאות ראשוניות, לפיהן תחושת ה־Well-Being של העובדים ב־61 החברות המשתתפות בניסוי השתפרה משמעותית, מספר ימי המחלה שלקחו צנח באופן חד, שיעור הנטישה של החברות ירד, וכמעט כולן דיווחו על שביעות רצון מבחינה עסקית ומבחינת פריון העבודה. 56 מהן החליטו להמשיך בניסוי.