החוק שנועד להתמודד עם מחלה הפך לכזה שמעודד מחלה

הכותבת היא ראש מחלקת דיני עבודה במשרד בכר שבתאי עורכי דין, מתמחה בייצוג מעסיקים בדיני עבודה

חוק דמי מחלה נמנה עם שורת החוקים הסוציאליים שהסדירו רשת ביטחון לעובדים אי־שם בשנות ה־50. החוק כולל שורת זכויות חשובות, כגון הזכות של העובד להיעדר ממקום העבודה בעת שהוא או מי מבני משפחתו חולה, הזכות לקבל תשלום מהמעסיק עבור ימי המחלה שבהם העובד נעדר, הזכות להמיר חופשה במחלה, הזכות לעבוד באופן חלקי אם העובד איננו בכשירות מלאה לצד קבלת תשלום עבור השעות החסרות, הזכות של העובד לבחור את מקור התשלום עבור תקופת האי־כושר וכו'.

אין ספק כי מדובר בחוק חשוב שנועד, במקור, כדי לאפשר לעובדים להתמודד עם מחלה בזמן העבודה. אלא שברבות השנים, ואולי בשל התיקונים שהתקבלו בחוק, נדמה כי השתנתה לה תכליתו של החוק, ובמקום שהחוק יסייע להתמודד עם מחלה - הוא הפך לאמצעי שמעודד מחלה.

בשנת 2009 נקבע בחוק כי חל איסור לפטר עובד שמצוי בתקופת מחלה שבעדה הוא זכאי לתשלום, ובשנת 2015 בוטלה החובה לציין באישור הרפואי את תיאור המחלה שממנה סבל העובד (בשל זכותו החשובה של העובד לפרטיות). בין לבין כבר אפשר היה לקבל אישורי מחלה אף מבלי להגיע לקופת־החולים, והטבה שכזו כבר הצדיקה פרסומים של קופות־החולים כדי לגייס מבוטחים חדשים. אחת מקופות־החולים התהדרה לאחרונה בכך שממנה אפשר לקבל אישורי מחלה באמצעות פנייה באפליקציה או באתר האינטרנט, וההסבר של אותה קופת־חולים מדריך את המבוטח כיצד הוא קובע בעצמו את תקופת המחלה שתופיע באישור.

קלף מיקוח

כל ההקלות הללו, שמאפשרות לעובדים לקבל את אישורי המחלה ב"לחיצת כפתור", יצרו בידי חלק מהעובדים מין קלף שנשלף כל עת שהחלטות המעסיק לא לרוחם. כך, מעסיק שלא מאשר לעובד בקשה לצאת לחופשה בתשלום, עשוי לגלות בדיעבד כי דווקא באותם ימים נפל לו העובד למשכב, ויהא עליו לספוג את היעדרות העובד בימים שלא נוחים לו ואת התשלום עבור אותם ימים. במקרי קיצון ישנם עובדים שמתריסים בפני המעסיק, ומודיעים לו אגב דחיית בקשתם לחופשה, שבאותם ימים הם יהיו חולים.

אשר לתיקון שאוסר פיטורים, מאז הלכו והתרבו מספר העובדים שנופלים למשכב בעת שהם זומנו לישיבת שימוע, ומחלות מסוג זה כבר זוכות בקרב מעסיקים לכינוי "שימועיטיס" או "שמעת" (מלשון שפעת). מקרים כאלה מאלצים את המעסיק להמתין עם הליך הפיטורים עד שיואיל העובד להבריא, ויש בכך נטל כלכלי לא פשוט, אך בעיקר נטל ניהולי שמונע את איוש משרתו של העובד באחר.

לאחרונה ישנם מקרים של עובדים שמתחלים בסמוך למועד סיום עבודתם, כי הם רוצים לממש ולקבל תשלום על כל ימי המחלה שנצברו לזכותם. עובדים אלה, שמודעים לכך שימי מחלה צבורים אינם מזכים בתשלום במועד סיום יחסי העבודה, הופכים חולים מעצם המחשבה שלא יקבלו על כך תשלום, ו"מחלה" זו "מתפרצת" בסמוך לסיום העבודה.

מחלות פתאומיות

העובדים הכנים מציעים למעסיק שפשוט ישלם להם תמורה בגין אותם ימי מחלה שנותרו צבורים, והם אפילו מבהירים כי אם חלילה המעסיק יסרב, אז סביר שהם יהיו חולים בתקופה שמכסה אחר מלוא יתרת ימי מחלתם. אחרים פשוט "נהיים חולים" ללא הסבר מקדים, וברגע שנגמרת מכסת הימים, הם "מבריאים".

גם הזכות של העובד לבחור את המקור שממנו יקבל את התשלום, הפכה לרועץ בקרבו של המעסיק, שכן גם במקרים שבהם העובד מבוטח למקרה של אובדן כושר עבודה, הוא בוחר לעתים שלא לממש את הזכות, ומעדיף שהמימון יהיה מכיס המעסיק.

בשורה התחתונה, הגיע העת ליצור איזון בין הזכויות שהחוק נועד לקדם - ובין חובות שהוא יצר לפתחם של מעסיקים, שלא בכוונה תחילה.