איך נראה מבפנים אחד האתרים המרהיבים ביותר באיסטנבול?

מליק קיילן הוא סופר ועיתונאי אמריקאי. רשימותיו מתפרסמות ב"וול סטריט ג'ורנל". 

כשמגיעים לאיסטנבול ממצר הבוספורוס, כפי שעשו נוסעים במאות הקודמות, העין מסתחררת מקו הרקיע המנוקד בכיפות וצריחי מסגדים הזוהרים. "המסגד הכחול" עובר מולנו, אחר כך "ארמון טופקאפי", ולבסוף הצורה העתידנית־עתיקה של "איה סופיה", בולטת כמו כיפת ג'דיי (דמות מהסרט "מלחמת הכוכבים) עצומה שנוצקה מאבן אדומה כהה.

● מה הפך את "שמונה וחצי", סרטו של פליני, לאחת מפסגות הקולנוע במאה העשרים?
● הסיפור הטרגי מאחורי המחזה היווני הקלאסי הידוע
● ציור המונה ליזה הוא ערש התרבות המערבית

כפי שהבחינו רוב המבקרים, "כנסיית החוכמה הקדושה" - איה סופיה בפי הטורקים - נראית יותר בלתי חדירה מאשר מזמינה. אולי זה צפוי, כי היא תוכננה על ידי בוני מבצרים. התומכות המקושתות המאסיביות שמחוברות מבחוץ נקראות "תמיכות דואות", והן נוספו במאות מאוחרות יותר כדי לייצב את המבנה.

כנסייה, מסגד ולבסוף מוזיאון

יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, שהיכה בברברים, העביר חוקים רבים וחיזק את גבולות ממלכתו, בנה את הכנסייה בין 532 ל־537. למעשה, הוא הקים אותה מחדש במקום זו שהייתה שם לפניה, שנהרסה בשריפה. יוסטיניאנוס תיכנן אותה כך שתשמש סמל רב עוצמה של אמונה ושררה, שיהדהד את המסר כי הנצרות המזרחית האורתודוקסית היא היורשת של רומא, בעיר שהיתה לפנים עירו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס.

רומא נבזזה מאה שנה קודם לכן וכעת דעכה אל תוך ימי הביניים. במשך מאות שנים איה סופיה היה המבנה הגדול ביותר בעולם הנצרות, הנדל"ן הקדוש הכי נחשק בעולם. לכן זה לא מפתיע שרבים ניסו להשתלט עליו. ערבים, בולגרים, רוסים ואחרים ניסו לכבוש את קונסטנטינופול ואת איה סופיה, היהלום שבכתר - אך נכשלו.

לבסוף העיר נבזזה ב־1204 על ידי אבירים נוצרים ממערב אירופה במהלך מסע הצלב הרביעי. כ־250 שנה אחרי, הכנסייה הפכה למסגד בידי הטורקים העות'מאנים, עת הסולטן מהמט השני כבש את העיר ב־1453. בתקופה הפוסט־עות'מאנית, כדי להימנע ממחלוקות דתיות הנוגעות לסוגיית השימוש במבנה, מוסטפא כמאל אטאטורק הפך את הכנסייה למוזיאון ב־1934.

שיש ירקרק ועמודים אימתניים

יוסטיניאנוס מעולם לא התכוון שיהיה לאיה סופיה קנה מידה אנושי ושהוא ישרה במבקרים תחושה ידידותית או נינוחה. במבנה זה התהלכו אז בעיקר נזירים, כמרים, פקידים, אצילים והפמליה של הקיסר. אבל הוא כן חזה שהבניין יהיה מונומנטלי ומרהיב, וזו התחושה שהוא מעורר גם היום, אפילו במצבו העלוב כמלכודת תיירים.

הגודל והגובה של המבנה היו חסרי תקדים. למעשה איה סופיה היה אחד המבנים המקורים הגדולים ביותר בעולם במשך אלף שנה, עד שנבנתה בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא בידי מיכלאנג'לו. הכיפה של איה סופיה עדיין מדהימה: היא מתנשאת לגובה של בניין בן 15 קומות.

כשנכנסים לחלל המרכזי נתקלים באפילה בגוונים רמברנדטיים, מרוצפת סוגים שונים של שיש ומחולקת על ידי העמודים האימתניים, חלקם עתיקות שהובאו מאתרים פגאניים. שיש אפור עם ורידים, שיש ירקרק, קירות ומרצפות משובצים באבנים - כל אלה מקיפים את המבקר. אור מפלח את האפילה כשהעין חולפת על פני הגלריה עם החלונות הפונים לתקרה הצבועה בזהב. היה מי שתיאר את המראה הזה כאילו "השמש אינה מאירה את המבנה מבחוץ. הוא מואר מהזוהר שנוצר בפנים".

חשיפת הפסיפסים שעל כיפת המבנה

בזמנו של יוסטיניאנוס פסיפס בצבע זהב כיסה את כל פני הכיפה, שהעצים את הזוהר הזה. ב־989, בזמן רעידת האדמה שהתרחשה בעיר, הפסיפס ניזוק לחלוטין. כמו כן, יריעות כסף כיסו משטחים רבים, כמו למשל את הקתדרה של הבישוף, והפקידים הרשמיים לבשו בגדים טקסיים זהובים. אפשר רק לנחש איך האור רקד בין המשטחים בזמן התפילות במקום.

העות'מאנים שימרו את מה שנותר מהפסיפסים האלה וכיסו אותם בגבס, מפני שבמקומות הקדושים האסלאם אוסר על ייצוגים של יצורים חיים. מומחים חשפו את הפסיפסים האלה אט אט. חלקם עדיין מרהיבים. "פסיפס דאזיס" המפורסם מהמאה ה־13, המתאר את מרים הבתולה, ישו ויוחנן המטביל עומדים יחדיו, נראה מאוד אינטימי, ומקדים את הציורים ההומניסטיים של הרנסאנס.

"לא בן אנוש בנה את המקום, אלא יד אלוהים"

מבקר בן זמנו של יוסטיניאנוס כתב: "כשאדם יתפלל בכנסייה הזו, בן רגע הוא יאמין שלא בן אנוש בנה אותה, אלא שיד אלוהים היתה מעורבת כאן, והיא זו שאחראית לכך שהמקום בנוי בצורה מופלאה. רוחו של המבקר נישאת אל על אל האלוהים, והוא חש שאלוהים לא יכול להיות רחוק, אם הוא אוהב לשהות במקום הזה".

בימינו, קשה לחוש את מה שהרגישו בני זמנו של יוסטיניאנוס. הזוהר השמיימי התחלף בפיגומי שיפוצים ובזרם של תיירים רעשניים. בחיפוש אחר מיקוד והגיון, מבינים שהאלמנטים של הבניין משלימים זה את זה, אבל לא תמיד באופן סימטרי. האכסדרות בגלריה העליונה, למשל, לא תואמותת את האכסדרות בקומת הקרקע מבחינת הסימטריה, הצבע או הגודל.

העות'מאנים הוסיפו למבנה נגיעות יפהפיות, אלא שהן לא מיושרות ולא תואמות, מכבידות על שאר הקישוטים. הדיסקיות הקליגרפיות הענקיות יפות, אך תלויות ללא מחשבה: תלו אותן איפה שרק ניתן לתלות. עם זאת, ניתן להתרשם כי הסולטנים העות'מאנים היו גאים מאוד במבנה הזה. במשך מאות שנים איה סופיה, בגלגולו כמסגד, רחש לחישות תפילה שאפפו אותו בהילת קדושה.

אם תעמדו באיה סופיה מספיק זמן, אתם תקבלו את המסר: המקום הזה נכסף לקדושת העבר שלו. הוא לא מעודד בהייה חסרת פשר. הוא דורש טקסים ומילות תפילה, ובתמורה, הוא יתעורר לחיים.