האיום הלא מתומחר על הדולר: נסיגת הדמוקרטיה האמריקאית

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בארה"ב. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com

ביום חמישי בשבוע שעבר נכשל נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ונפל לעיני המצלמות. האירוע שב וחידד את מה ש־75% מהאמריקאים חושבים, לפי סקרים - הנשיא, שיהיה כמעט בן 82 בעת הבחירות בשנה הבאה, אינו צריך לשוב ולהתמודד. בינתיים, בשבוע שעבר הגדיל הנשיא לשעבר דונלד טראמפ את הפער בסקרים בפריימריז הרפובליקני לכ־54% מהקולות (לפי האתר 538). גם אותו, מעל גיל 78 במועד הבחירות, כ־70% מהאמריקאים אינם רוצים לראות במרוץ.

● לשקר יש מחיר: ג'ונסון הודיע על התפטרותו מהפרלמנט הבריטי
● היהלום של באפט, והבכיר שהפסיד 250 מיליארד דולר
● דונלד טראמפ: לבית הלבן - או לבית הסוהר

הבחירות של 2024 יוכרעו בקומץ מדינות: ויסקונסין, מישיגן, פנסילבניה, ג'ורג'יה ואריזונה. ניצחונו של טראמפ בשנת 2016 בשלוש הראשונות ברוב זעיר הביאו אותו לבית הלבן, אף שקיבל בסה"כ כ־3 מיליון קולות (כ־2%) פחות מהמתחרה הדמוקרטית. בשנת 2020 חזר ביידן ובנה מחדש את ה"חומה הכחולה" בשלושת מדינות המפתח הללו, ומאז חזרו הדמוקרטים וניצחו שם שוב. אבל המיתון הצפוי ברבעון הרביעי של השנה ועלול להזדחל עמוק לתוך 2024, בשילוב מועמד לא פופולרי עשויים להפוך את התמונה.

"רפובליקה, אם תצליחו לשמור עליה"

בין מאי לספטמבר 1787, התכנסו בפנסילבניה נציגי הקולוניות, אשר זה עתה גירשו את הבריטים, לקבוע איך תראה המדינה החדשה. ל־55 הנציגים היו אמנם רעיונות גדולים, אך מעט מאוד תקדימים לסמוך עליהם. באותה תקופה לא היו בעולם מדינות בהן הריבון הוא הציבור והכוח נמצא בידי נציגיהם הנבחרים. הם בילו את החודשים הבאים בדיונים ובוויכוחים סוערים וב־17 בספטמבר הושלם ונחתם ע"י הנציגים המסמך שיהפוך לחוקה של היישות הפוליטית שתיקרא מעתה "המדינות המאוחדות" (The United States). שעה שהנציגים החלו להתפזר, החלה התקהלות על מדרגות היכל העצמאות. אחת המתקהלות שאלה את בנג'מין פרנקלין בעודו יורד במדרגות: "אז מה יש לנו, מונרכיה או רפובליקה?". פרנקלין, כנראה השנון מכל האבות המייסדים, השיב לה ולספרי ההיסטוריה: "רפובליקה, אם תצליחו לשמור עליה".

אחדותה של אמריקה ניצבה בפני אינספור מבחנים מאז ועד היום, אך זהותה של ארה"ב כרפובליקה שנשענת על עיקרון "אנחנו העם", כלשון החוקה, מעולם לא התערער. להיפך, עם השנים הורחב בדם יזע ודמעות אותו "עם" שמשתתף בהליך הדמוקרטי והצטרפו אליו נשים ואפרו־אמריקאים.

 איור של החתימה על הכרזת העצמאות האמריקאית. רפובליקה מתקדמת לשעתה / צילום: Associated Press, ASSOCIATED PRESS

דמוקרטיה מתקדמת לשעתה, אך מעוותת

עם הקמתה, הדמוקרטיה של אמריקה הייתה אמנם המתקדמת בעולם, אך היא הייתה רחוקה משלמות. רק גברים לבנים ובעלי רכוש זכו להשתתף בה. היא גם העניקה, אחרי שקלא וטריא מתמשכים, ייצוג יתר למדינות הקטנות בבית הנבחרים העליון, הסנאט, בדמות שני נציגים למדינה ללא קשר למספר תושביה. כך, יש היום לחמש מדינות המונות יחדיו כ־4 מיליון תושבים (וויומינג, אלסקה, צפון ודרום דקוטה, ומונטנה) עשרה סנטורים (תשעה מהם רפובליקנים) לעומת שני סנטורים המייצגים את 40 מיליון תושבי קליפורניה.

המגמה הזו צפויה להחריף. הערכות שונות מלמדות כי עד שנת 2040 70% מהאמריקאים יגורו ב־15 המדינות הגדולות בארצות־הברית. לפי השיטה הנוכחית, הם ייוצגו על ידי 30 סנטורים, בעוד שה־30% האחרים של האוכלוסייה יזכו לייצוג של 70% מחברי הסנאט. עדיפות זו מיתרגמת בעקיפין גם למשקל יתר במנגנון בחירת הנשיא.

בנוסף לייצוג המוטה, מוקדי הכוח הקפידו למנוע מקבוצות מסוימות, בעיקר אפרו־אמריקאים ובני השכבות המוחלשות, לממש את זכותם הדמוקרטית. כך למשל נקבע בחוקת מדינת לואיזיאנה ב־1898 כי הזכות להצביע מותנית בתשלום "מיסי קלפי", בבעלות ברכוש, ובמבחני קריאה וכתיבה. מי שכמובן נהנו מפטור מהתנאים הללו היו גברים לבנים אשר הוריהם בעלי זכות בחירה במדינה. כך, נמנע כמעט מכל האוכלוסייה השחורה בלואיזיאנה, כשליש מתושבי המדינה, להצביע.

"מיסי קלפי", תשלום מקדים כתנאי להשתתף בבחירות, היו נהוגים בזמן כזה או אחר ביותר מ־18 מדינות בארצות־הברית. רק בשנת 1965 נאסר בחוקה הפדרלית להטיל מגבלות שמטרתן למנוע, בעיקר מהאוכלוסייה השחורה, לממש את זכותה הדמוקרטית.

דרך אחרת לעיוות תוצאות הבחירות, מתוחכמת יותר ולמעשה קיימת עד היום בחלק מהמדינות - ג'רימנדרינג (gerrymandering). במרכז השיטה עומדת מניפולציה, שינוי של הגבולות המגדירים את אזורי הבחירה כדי להבטיח את התוצאה הרצויה בבחירות לקונגרס. בלא פחות מ־26 מדינות במנהיגת העולם החופשי השינויים במפות איזורי הבחירה (אירוע המתרחש בכל עשור לפי תוצאות המפקד) מנוהלים על ידי הפוליטיקאים. 19 מהמדינות הללו הן רפובליקניות, ו־6 דמוקרטיות.

לג'רימנדרינג יש גם השפעה ממשית על חוקי הבחירות המקומיים ועל הרכבי הוועדות שמנהלות אותן. ויסקונסין, אולי מדינת המפתח המרכזית בבחירות 2024, לוקה במדיניות ג'רימנדרינג חריפה. בבחירות 2022 נבחר מושל דמוקרטי עם 51.2% מהקולות, ובכל זאת, שישה מתוך שמונה נציגי המדינה בקונגרס בוושינגטון (כמו גם שני שלישים מחברי בית הנבחרים המקומי שנבחרו באותה שנה) הם רפובליקנים. על פי מחקר של האוניברסיטאות הרווארד וג'ורג'טאון, בבחירות המתקיימות במדינת ויסקונסין ותלויות באיזורי בחירה, כלומר הבחירות לקונגרס בוושינגטון ולסנאט ולקונגרס המדינתיים, קיים יתרון מובנה של יותר מ־16% לטובת הרפובליקנים.

וזו כמובן לא השיטה היחידה. פיזור הקלפיות והזמינות שלהם, הוא אחד הגורמים המשמעותיים בקרב על תוצאות הבחירות. במחקר שעשה פרופסור ג'ונתן רודן, מאוניברסיטת סטנפורד, על המרוץ בשנת 2020 נמצא פער כמעט בלתי נתפס. זמן ההמתנה הממוצע אחרי השעה 19:00 בקלפיות בשכונות בג'ורג'יה בהן 90% מהאוכלוסייה הייתה לא לבנה עמד על 51 דקות - לעומת 6 דקות בלבד בשכונות בהן התגוררו 90% לבנים. מאז, ג'ורג'יה הספיקה להפוך חלוקת מים לממתינים בתורים הארוכים בקלפיות לעבירה פלילית.

בארה"ב, יום הבחירות אינו יום חופש, מה שמקשה על לא מעט אוכלוסייות לממש את זכותם הדמוקרטית. כדי להנגיש את הליך ההצבעה, התפתח נוהל דומה לזה של המעטפות הכפולות בישראל. הבוחר מצבע במעטפה כפולה, שמגיעה לנקודת סליקה מרכזית, שם נבדקת זכאותו של הבוחר ומועברת למרכז המיון והספירה הרלוונטי. מסורתית, מצביעי המעטפות הכפולות דמוקרטים, מה שיכול להסביר למה במדינות רפובליקניות מנסים להגביל הצבעה בדרך הזו. כך למשל, בקנזס ואוהיו הגדירו את שליחת ההצבעה באמצעות שליח, עבירה פלילית, אפילו אם מדובר במצביע בעל מוגבלויות רפואיות. בטקסס בחרו בשיטה שונה והוטלו מגבלות שמנסות למנוע ממצביעים המתקשים באנגלית לקבל סיוע בתהליך ההצבעה.

היום שקירב את מנהיגת העולם החופשי לתהום

הדמוקרטיה האמריקאית סבלה תמיד מעיוותים מבניים, אך בבחירות האחרונות היא התקרבה לסף תהום. לראשונה בתולדות אמריקה, מועמד לנשיאות שהפסיד במרוץ סירב להכיר בתוצאות. זאת, למרות שכל אחד מעשרות ההליכים המשפטיים שננקטו בשמו כשלו בבתי משפט. יתר על כן, בהשראת הנשיא המפסיד, הסתערו תומכיו על בניין הקונגרס במטרה לפגוע בסגן הנשיא ולשבש את הליך אישור הבחירות.

במרכז התוכנית עמד הרעיון שמזכירי המדינה או המחוקקים במדינות מפתח בהן המרוץ היה צמוד (כמו ויסקונסין) יסרבו לאשר את תוצאות הבחירות במדינותיהן. ללא אישור כזה, יודיע סגן הנשיא, הממונה על ספירת האלקטורים, כי אינו יכול להכריע מי ניצח. או אז, על פי החוקה תעבור ההכרעה לקונגס בו יש לכל מדינה קול אחד, וזה יכריז על טראמפ כמנצח. הרוב השמרני שהשיג טראמפ בבית המשפט העליון, כך קיוו הוגי התוכנית, ימנע ממנו מלהתערב. רק חוסר שיתוף הפעולה במדינות המפתח, כמו מצד מזכיר המדינה הרפובליקני של ג'ורג'יה, (ממנו ביקש טראמפ "רק תמצא לי עוד 11,780 קולות", שהיו חסרים לנצחון), והתעקשותו של סגן הנשיא פנס לקיים את כללי החוקה, חרף התפרצות ההמון לבניין הקונגרס, הבטיחו את השלמת הספירה והכרזה על ביידן כמנצח. וההתעקשות הזו לא רק הצילה את הדמוקרטיה האמריקאית, היא הצילה את הכלכלה הגדולה בעולם.

טלטלה פוליטית יכולה להוביל למפולת כלכלית

השנה תעקוף קליפורניה את גרמניה ותהפוך לכלכלה הרביעית בגודלה בעולם. מדינת ניו יורק, לו הייתה מדינה עצמאית, הייתה המדינה ה־10 בכלכלתה בעולם. במחוזות בהם זכה ביידן בבחירות האחרונות גרים 67 מיליון יותר אנשים מאשר במחוזות שבהם זכה טראמפ והם מייצרים 71% מהתל"ג של אמריקה. קשה לדמיין כי הרוב, מספרית וכלכלית, יסכים לקבל בשקט ושלווה את אובדן הדמוקרטיה ואת שלטון המיעוט שהושג בהרחבה של העיוותים שכבר היום בנויים בשיטה. אחרי הכל מדינה דמוקרטית אינה אלא מסגרת פוליטית־חברתית הפועלת ומתקיימת על פי כללי משחק המקובלים על רובם המוחלט של המשתתפים בה.

השאלה מה יקרה בשנת 2024 אינה טריוויאלית. השילוב של מיתון צפוי עם רוחות אנטי־דמוקרטיות ששוטפות את אמריקה עלול להוביל למערכת בחירות שונה מכל קודמותיה. ומשבר חוקתי, או מאבק אלים על הדמוקרטיה של מנהיגת העולם החופשי, יכול בקלות להביא למפולת כלכלית. מרד מסים, שיבושים בתשתיות הטכנולוגיות על ידי עובדי עמק הסיליקון והשבתה של שוקי ההון בניו יורק ושיקגו הם רק חלק מהתרחישים שאפשר לצפות להם במקרה כזה. אלו ידרדרו את הבורסה האמריקאית, ואולי אף את שוק איגרות החוב של הממשל. לא צריך לעשות הרבה בקליפורניה, ניו יורק, וושינגטון, אילינוי ומסצ'וסטס כדי שהשלטון הפדרלי יהפוך לצל של עצמו.

אף שוול סטריט לא מתמחרת היום תסריט בלהות שכזה, אם הברבור השחור יהפוך לחשש מציאותי, אפשר להניח כי הדולר יפול ממעמדו הבינלאומי, ומחיר הזהב ואולי גם הביטקוין יבטאו היטב גרסה מעודכנת של האזהרה ההיסטורית של פרנקלין: "דולר, אם תדעו לשמור עליו".