הצ'יינג'ים, הבנקים והאבטלה: הנתונים הכלכליים שמאחורי הפשיעה בחברה הערבית

סוף השבוע האחרון היה קטלני בחברה הערבית, כשמניין קורבנות הרצח עלה למספר מחריד של למעלה מ־100 בני אדם מתחילת השנה. מדובר במגמת מדאיגה, לאחר שב־2022 כולה נרצחו 111 אזרחים מהחברה הערבית. לשם השוואה, בכל אחת מהשנים 2014־2019 היו פחות מקרי רצח מאשר עד כה ב־2023. 

● יותר מ-100 נרצחים בחצי שנה: מאיפה מגיע הנשק לחברה הערבית? 

איך הגענו למצב הזה? בין השאר, בגלל הקשר ההדוק בין הפשיעה לבין הכסף השחור שמתגלגל בחברה הערבית. את הקשר הזה הדגיש בשנה שעברה צוות בין־משרדי, בראשות מנכ"ל משרד האוצר דאז רם בלינקוב, שערך בדיקה מקיפה של בעיית ההון השחור בישראל, במיקוד על החברה הערבית. הדוח שהגיש הצוות מראה כיצד ארגוני הפשיעה ניזונים פיננסית מתרבות של שימוש במזומן, אי־דיווח על הכנסות ופנייה להלוואות בשוק האפור.

לפי הוועדה, "בהיעדר יכולת של האזרחים הערבים לקחת הלוואות ומשכנתאות מהבנק, מתפתח שוק מקביל ('אפור'), שמגלגל לפי ההערכות יותר ממיליארד שקל בשנה. הכסף הזה משמש להלוואות פרטיות, ששיעורי ההחזר עליהם גבוהים בהרבה מהריבית הבנקאית".

ולא פעם זה נגמר ברצח. "ארגוני הפשיעה גובים את ההחזרים הללו באגרסיביות רבה ובמקרים רבים באלימות. רבים ממקרי הירי בחברה הערבית בשנים האחרונות נעשו על רקע חוב שלא הוחזר", נכתב בדוח. 

אשראי בנקאי: הפערים המגזריים מעמיקים

האחיזה של הבנקים במגזר הערבי היא חלשה למדי. בעוד שהאשראי הבנקאי הממוצע לתושב בישוב יהודי בישראל עומד על כ־167 אלף שקל, הנתון המקביל בישובים הערביים עומד על 60 אלף שקל בלבד, שהם כ־32% מהממוצע הארצי (נכון לשנת 2020). הנתונים עולים מסקירה שערך בחודש שעבר מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שם הראו בנוסף כי פערי האשראי המגזריים הולכים ומעמיקים.

לפי מחקרים שצוינו בסקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, חסם בהתפתחות עסקים בישובים ערביים הוא קושי בהשגת אשראי בנקאי. יותר ממחצית מהעסקים בבעלות ערבים דיווחו כי קושי בהשגת אשראי בנקאי מגביל אותם במידה רבה בהתפתחות העסק.

פעילות בנקאית: השוק האפור נכנס לוואקום

הבעיה לא נעצרת באשראי עסקי. משקל המשכנתאות שניתנו ללקוחות מהמגזר העסקי הוא נמוך משמעותית ביחס לשיעורם באוכלוסייה. לפי נתוני בנק ישראל, שיעור ההלוואות לדיור מתוך מספר הדירות שנרכשו או נבנו ביישובים ערביים עמד על 33% - נמוך בהרבה בהשוואה לרובן ככולן (כ־97%) של עסקאות הדיור בישובים יהודיים.

גם שיעור המימון הממוצע היה נמוך יותר בחברה הערבית - 39% משווי העסקה שהם 566 אלף שקל - לעומת מימון של יותר ממחצית העסקה בקרב יהודים (53% שהם 895 אלף שקל בממוצע).

על־פי בנק ישראל, הסברים אפשריים לפערים אלה הם קשיים ברישום הנכסים במגזר הערבי והעמדתם כבטוחה, לצד קושי של הבנק לממש את הנכסים במקרה של חדלות פירעון. זאת, בנוסף לתחרות מצומצמת בין הבנקים בשוק המשכנתאות בחברה הערבית.

לבסוף, שיעור הלווים שפיגרו בהחזרי המשכנתאות ביישובים ערביים (8.8%) גבוה לעומת הנתון ביישובים יהודיים שאינם חרדים (3.3%). פרופיל הסיכון של הלווים משפיע גם על תנאי ההלוואה, ולפי הנתונים שנכונים לתקופה שלפני גל העלאות הריבית, במגזר הערבי עמדה הריבית על משכנתאות על כ־3%.

דלות הפעילות של הבנקים בחברה הערבית מקבלת ביטוי גם בפריסת חסר של סניפים. נכון לסוף שנת 2022, היו בישראל 991 סניפי בנק, מהם 71.3% בישובים יהודיים ועוד 18.3 ביישובים מעורבים ורק 10.4% ביישובים ערביים.

כמו כן, רבים מהתושבים הערבים אינם מחזיקים בחשבון בנק. את מקומם של הבנקים מחליפים לעיתים גורמים עבריינים. אלה מתפרנסים ממתן הלוואות בריבית נשך, גביית פרוטקשן והעלמות מסים. לפי העוסקים בתחום, כל ארגון פשיעה במגזר הערבי מקים או משתלט על מספר "צ'יינג'ים", שמסייעים לו בהלבנת ההון השחור.

כך, למרות המחסור בבנקים בישובים ערביים, מספר נותני השירותים הפיננסיים בחברה גבוה משמעותית מהיחס ברחבי ישראל. זאת בגלל הנוכחות המוגברת של אותם חלפני כספים ברחובות היישובים הערביים.

לשם המחשה, בכפר מנדא לבו יש כפול צ'יינג'ים מאשר ביקנעם, נשר ומגדל העמק ביחד. בשנים האחרונות חל גידול בפעילות המזומן בצ'יינג'ים, ובמקביל נמדדה ירידה באותן השנים בפעילות המזומן בבנקים.

שיעור האבטלה: פערים של עשרות אחוזים

אינדיקטור אחר לנעשה בחברה הערבית ניתן למצוא בנתוני התעסוקה הנמוכים. למרות שיפור מסויים בשנים האחרונות, שיעור ההשתתפות בשוק העבודה עמד בתחילת השנה על 61.6% בלבד, לעומת 85.3% בקרב יהודים שאינם חרדים. הנתונים גרועים במיוחד בקרב צעירים בני 20-24.

המספרים הללו עשויים להעלות שתי מסקנות אפשריות. הראשונה היא שאחוזי התעסוקה הרשמיים, שברשות הלמ"ס, נמוכים מכיוון שאינם משקללים נתח גדול באוכלוסייה הערבית שעובד בשחור. השנייה היא שאחוזי אבטלה גבוהים ריאלית יוצרים מצוקה תזרימית אמיתית בחברה הערבית, שמובילה רבים לפנות במצוקתם לאשראי שמעמידים ארגוני פשיעה מקומיים.

"מסלול בטוח"? תוכנית המאבק נזנחה

בעשור הקודם הצליחה המשטרה למגר את משפחות הפשע הישראליות, הרבה בזכות שילוב פעולה עם גורמים כמו משרד האוצר ורשות המסים. בממשלה הקודמת נרשמו ניסיונות לשחזר את ההצלחה לטיפול בפשיעה בחברה הערבית. ניצב (בדימוס) יואב סגלוביץ, לשעבר סגן השר לביטחון הפנים בממשלת בנט־לפיד, היה מי שהוביל את הפעילות וריכז סביבו את הגורמים הממשלתיים השונים בדיונים שבועיים.

במהלך כהונתו הושק מבצע "מסלול בטוח", במסגרתו נעצרו אלפי גורמים בחברה הערבית, והוגשו מאות כתבי אישום. זאת בנוסף להקמת צוות בין־משרדי שגיבש המלצות ברורות ליישום הממשלה, כמו למשל הגבלת סכומי המזומן שמותר להחזיק. אלא שמאז חלה התרופפות בשיתוף־הפעולה בין הגורמים השונים. מבצע "מסלול בטוח" אומנם לא בוטל רשמית, אבל דעך. איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי הנוכחי, הודיע כי יוביל את "מסלול בטוח" באופן אישי, אבל לא נרשמה התקדמות משמעותית.

כמו כן, מהמלצות הצוות הבין־משרדי לא נשאר הרבה אחרי שהממשלה הקודמת התחלפה. ההמלצה להגביל החזקת מזומן בבתים, בסכום של יותר מ־200 אלף שקל, הופלה מחוק ההסדרים ברגע האחרון שלפני אישורו על־ידי ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים של הכנסת.

גם אם לא בטוח שהחוק היה מונע מעבריינים כבדים להחזיק אצלם סכומי מזומן גדולים, הוא היה מאפשר לרשויות האכיפה להחרים את הכסף בפשיטות. כיום, פסק דין של בית המשפט מקשה על האכיפה נגד עבריינים. בעקבות מה שכונה "פסק דין ג'אבר" של המדינה נגד משפחת פשע במגזר הערבי, נוצר מצב שבו כ־200 אנשי משטרה ורשות המסים פושטים לפנות בוקר על בית של עבריינים כבדים, בליווי מסוק מלמעלה, נכנסים למתחם המבוצר, מוצאים מיליוני שקלים בשטרות בתוך הבית - אבל מנועים מהחרמת הכספים. אישור חוק המזומן היה מאפשר לרשויות להשתלט על המזומן.

הצעת חוק אחרת, שכונתה "חוק הפרוטקשן" ונועדה להרחיב את ההגדרה הפלילית של תופעת סחיטת הכספים מבעלי עסקים, נתקעה אף היא בתוך סבך החקיקה בכנסת וכרגע נראה שאינה מקודמת.