ספק אם מישהו תרם לקיטוב הפוליטי בארה"ב יותר מדונלד טראמפ. התרומה מאריכת הימים ביותר של הנשיא ה־45, השואף לשוב לנשיאות, היא החיסול הסופי להסכמה הרחבה על ענייני יסוד.
ההסכמה זו עמדה במרכז חייה של הרפובליקה האמריקאית. גם כשמפלגות חלקו זו על זו בכל התוקף, הן הסכימו על עניינים כמו עליונות שלטון החוק. הן יכלו לחתור לשינויים בחוק, אבל הן לא פקפקו בהגינות של אכיפתו, בוודאי לא בזירה הארצית. הן לא פקפקו ביושרתן של רשויות אכיפת החוק.
● דונלד טראמפ: לבית הלבן - או לבית הסוהר | יואב קרני, פרשנות
טראמפ, כמעט מתחילת כהונתו, ובוודאי מן היום הראשון שלאחר נשיאותו, זה שש שנים וחצי, עושה מאמץ בלתי פוסק להבאיש את ריחה של מערכת המשפט האמריקאית.
השבוע, המאמץ ייכנס להילוך גבוה. בשלישי טראמפ יתייצב בבית המשפט במיאמי, להתחלת ההליכים הפליליים נגדו, בחשד לגניבת מסמכים מסווגים, הסתרתם, הפצתם ושיבוש הליכי החקירה. השיבוש חמור מעצם הגניבה וההסתרה. בכך, טראמפ הופך לנאשם הפלילי הראשון שישב בבית הלבן. אם יימצא חייב, הוא עשוי להישלח לכלא לשנים ארוכות, כנראה ארוכות יותר מתוחלת חייו.
"משרד חוסר הצדק"
מאז 2017, טראמפ מתלונן כי מתנהל נגדו "ציד מכשפות", המיוסד על "בדיות". כעת, הוא ומפלגתו מתלוננים שממשל ביידן הפך את מערכת המשפט ל"כלי נשק פוליטי". האנגלית האמריקאית אפילו יצרה בשביל זה פועל, הנגזר מן המלה 'נשק': weaponization. כאשר השליטה בבית הנבחרים עברה לידי הרפובליקאים, בינואר הם מיהרו ליצור ועדה מיוחדת שכל תעודתה היא לחקור ולהוכיח שהנשיא הדמוקרטי משתמש במשרד המשפטים, כדי לרדוף את יריביו הפוליטיים. בעיניהם, כתב האישום הפלילי נגד טראמפ הוא ראיה ניצחת לשימוש הזה.
ארה"ב נקלעה לצומת דרכים גורלית. משפט טראמפ יעשה אחד מן השניים: יוכיח כי החוק בארה"ב חל על הכול באופן שווה, בלי שים לב למעמד ציבורי, פוליטי, ולחשבון בנק; או שיאשר כי החוק הפך לכלי ניגוח ואינו ראוי עוד לאמון.
טראמפ הופיע בשבת בוועידה רפובליקאית במדינת ג'ורג'יה ותקף את "משרד חוסר־הצדק" של ג'ו ביידן, כלומר משרד המשפטים. "זה עיוות הצדק הגדול ביותר בתולדות ארצנו", אמר הנשיא לשעבר.
הוא אוהב להיות שם, במקום השמור לקורבנותיה של הבירוקרטיה הפולשנית, "המדינה העמוקה", החותרת תחת זכותם הדמוקרטית של האזרחים ומתנכלת לחירויותיהם. "זה הקרב האחרון שלי", הוא אמר בטון שידבר בוודאי אל מיליוני אמריקאים, בייחוד נוצרים אוונגליסטיים המאמינים כי מלחמת יום הדין בפתח.
הרוב המכריע של פוליטיקאים הרפובליקאים, וכנראה גם של המצביעים, דוחים את כתב האישום נגד טראמפ על הסף. ברחבי המדינה באות הבעות של פקפוק ושל ביטול כלפי 37 סעיפי האישום, אולי אפילו לפני קריאתם.
כמעט כל יריביו של טראמפ בבחירות המקדימות לנשיאות גינו את הגשת כתב האישום בלשון חריפה. טראמפ היה חותם על כל מילה. למעשה, רק שני מועמדים קטני־סיכויים העזו להציע לרפובליקאים להניח להליכים החוקיים למצות את עצמם.
"לא איום, הודעת שירות"
מכל עבר נשמעו בימים האחרונים גינויים דרמטיים ואיומים באלימות. "אם אתם תנסו להגיע אל הנשיא טראמפ", הכריזה רפובליקאית בכירה מאריזונה, "עליכם לעבור אותי, ותצטרכו לעבור עוד 75 מיליון אמריקאים כמוני. ואני מזכירה לכם - רובנו נושאים כרטיסי חבר ב־NRA". אלה ראשי־התיבות של שדולת בעלי הנשק באמריקה. היא הוסיפה, לקול תשואות הקהל: "זה אינו איום, זו הודעת שירות לציבור". הכותבת הייתה הנשיא ביידן, שר המשפטים גרלנד והתובע המיוחד סמית'.
בתוכנית רדיו, שדר ימני פופולרי, פיט סנטילי, הכריז כי אילו היה מפקד חיל הנחתים, הוא היה מורה לאנשיו לכפות את הנשיא ביידן באזיקים ולהשליך אותו אל "תא המטען של טנדר מחורבן". אחד מאורחיו הסכים אתו לחלוטין ואמר כי היה נכנס אל משרדו של יו"ר המטות המשולבים (רמטכ"ל) של צבא ארה"ב ויורה בו על המקום, "אם זה היה חוקי". כך ממש.
הצלחתו של הנשיא לשעבר לעורר אי־אמון במערכת המשפט היא סוחפת. הנוסחה הקודמת, בעידן שלפני טראמפ, הניחה את הצורך להעניק הזדמנות לטחנות הצדק לטחון. כמובן, כל אזרח זכאי להנחת חפותו כל זמן שלא הורשע, אבל כיוצא בזה כל תובע זכאי להזדמנות לנסות ולהציג את ממצאיו ולשכנע חבר מושבעים בצדקתו.
אבל הפעם, הרפובליקאים מניחים ללא היסוס את חפותו של הנאשם. את התובע, משפטן בעל מוניטין, שקיבל סמכות מלאה לפעול כראות עיניו, מתואר כמוציא לפועל של רצון פוליטי, כמעט כאקדוחן שכיר.
"אפילו ייפלו השמיים"
את הקונטקסט הפוליטי כמובן אי־אפשר להכחיש. טראמפ הוא המועמד המוביל במרוץ הרפובליקאי. על־פי הסקרים, הקרוב ביריביו נמצא 30% מאחוריו.
האחרים מזדנבים בקירבה מיידית לטעות הדגימה, 5% ומטה. סביר שטראמפ יהיה מועמד המפלגה לנשיאות בנובמבר 2024. ממילא, העמדתו לדין היא אקט פוליטי מובהק, גם אם היא נעשית על יסוד שיקולים ענייניים של חשד סביר וראיות.
"ייקוב הדין את ההר", במשפט העברי, או "צדק ייעשה אפילו אם ייפלו השמיים", במשפט הלטיני ובמשפט האנגלי, הם יעדים נאצלים, אבל באופן בלתי נמנע הם נבחנים על רקע המציאות.
הזהרה מפני התוצאות ארוכות־הטווח של העמדת טראמפ לדין מופיעה ב'וול סטריט ג'רנל', שמאמרי המערכת שלו משקפים עמדה שמרנית (לא עמודי החדשות, שמהם נהנים קוראי גלובס). "האם התובעים מבינים אילו כוחות הם שיחררו?", שואל העיתון, ומשיב: "אם ידם של הרפובליקאים תהיה על העליונה בבחירות של השנה הבאה, ובמיוחד אם טראמפ ינצח, תומכיו יתבעו שמשפחת ביידן תועמד על הכוונת. לפנים לא היה עולה על הדעת באמריקה שכוח התביעה העצום של הממשלה יופנה נגד מתנגד פוליטי. המנעול נפרץ".
ואומנם אין ספק מה יקרה בוושינגטון אם דונלד טראמפ יחזור לבית הלבן. תומכיו, בקונגרס ומחוצה לו, מדברים במפורש על נקם ושילם. כהונה שנייה של טראמפ בבית הלבן אומנם תפרוץ הרבה מאוד מנעולים.
כתבות
ני"ע
