על פי המודל הספרדי: הניתוח שמראה את השפעות הטלת מיסוי היתר על הבנקים

ההצהרה של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', לפיה הוא תומך במס רווחי יתר על הבנקים, עוררה סערה גדולה במגזר הפיננסי, וכפי שפורסם בגלובס מיד לאחר ששר האוצר נשא דברים בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטי, העלתה חששות מפני מחנק אשראי במשק. כעת, גורמים נוספים בשוק ההון מזהירים כי המהלך, וכן הצעת חוק ברוח דומה שעלתה מצד גורמים באופוזיציה, עשויה דווקא לפגוע בציבור, וכן לפגוע בתחרות בין הבנקים.

זאת מאחר שהטלת מיסוי על הרווחים הגבוהים תפגע בבנקים הקטנים ולא בשני הבנקים הגדולים - לאומי והפועלים, שרשמו כל אחד רווח רבעוני של יותר מ-2 מיליארד שקל (לאומי בניטרול הפחתת השווי בשל הירידה בשווי האחזקות בבנק ואלי נשיונל האמריקאי, ראו ידיעה נפרדת), כשבכל המערכת נרשמים רווחי שיא בשל עליית הריבית של בנק ישראל.

● למה מועמדים פוטנציאליים לא רוצים לנהל את מטה התשתיות במשרד האוצר  
● דוח ה-OECD על כלכלת ישראל: "מאטה אך נשארת איתנה. המחלוקת הפוליטית עלולה להגדיל את הסיכון" 
● כך מתפוררת צמרת הרגולציה הפיננסית של ישראל תחת שר האוצר 

נכון להיום, שתי מדינות אירופאיות הטילו מס רווחי יתר על הבנקים - ליטא וספרד, כשכל אחת מהן נקטה בגישה מעט שונה. בבית ההשקעות איי.בי.איי בחנו כיצד אימוץ של כל אחת מהשיטות בהן בחרו בשתי המדינות למסות את הבנקים, תשפיע על המערכת הבנקאית בישראל. נציין כי בשתי המדינות מדובר במס שהוטל לתקופה מוגבלת, בספרד לשנים 2023 ו-2024 ובליטא מדובר בהוראה לאותה תקופה שמטרתה הייתה לתמוך בהגדלת תקציב הביטחון כתגובה למלחמה בין אוקראינה ורוסיה (ליטא היא חברה בנאטו וגובלת ברוסיה ובלארוס).

הבנקים הקטנים פגיעים יותר

בניתוח שערך לירן לובלין, מנהל מחלקת המחקר בבית ההשקעות, הוא מציין כי ממשלת ספרד הטילה מס של 4.8% על הכנסות הריבית נטו וההכנסות מעמלות על הבנקים שהכנסותיהן ממקורות אלו עלו בשנת 2019 על 800 מיליון אירו (הבנקים הגדולים במדינה). בליטא הודיע בתחילת מאי הפרלמנט כי המדינה תטיל מס של 60% על הכנסות הריבית נטו שעולות ב-50% על ממוצע הכנסות הריבית של כל בנק בארבע השנים שקדמו להוראה כשההערכות הן שהבנקים הליטאים צפויים להכפיל את הרווחים שלהם ב-2023 נוכח עליית הריבית. הרבה ביקורת הועלתה מצד המערכת הבנקאית על המהלך כשעיקר הטענות היו סביב החוקיות של המהלך ופגיעה ביכולת להסתמך על המערכת הבנקאית במדינה.

 לירן לובלין / צילום: אילן בשור

לפי הניתוח של לובלין, על פי המודל הספרדי חמשת הבנקים הגדולים היו מעבירים לקופת המדינה 851 מיליון שקל בגין הכנסות ריבית נטו (אחרי הפסדי אשראי) והכנסות מעמלות ברבעון הראשון של השנה. הפועלים, שרשם את הכנסות הריבית הגדולות ביותר היה מעביר 231 מיליון, לאומי 215 מיליון ואחריהם מזרחי טפחות (165), דיסקונט (164) והבינלאומי (76 מיליון). ההשפעה על הרווח הייתה בהתאם, כשהרווח של הפועלים ולאומי היה קטן בכ-150 מיליון שקל, של מזרחי טפחות ודיסקונט בכ-100 מיליון שקל ושל הבינלאומי ב-50 מיליון שקל.

על פי המודל הליטאי, מדובר על סכום כולל של 385 מיליון שקל (בנטרול שנת 2020 נוכח ההטיה ששנת הקורונה מייצרת על תוצאות הבנקים כולם), אך כאן התמונה שונה לגמרי, ומי שיספוג את מרבית המס הוא מזרחי טפחות בשל החשיפה הגבוהה יותר של הבנק למדד ולריבית, שהביאה לשיעור עלייה גבוה יותר בהכנסות הריבית ברבעונים האחרונים. עבור מזרחי טפחות מדובר במס רווחי יתר של 218 מיליון שקל, כשאחריו דיסקונט והבינלאומי (76 כ"א), הפועלים (15) כשלאומי, אחד משני הבנקים הגדולים, לא יספוג קנס כלל.

בכל מקרה, בשתי השיטות הבנקים הבינוניים היו סופגים את הפגיעה הגדולה ביותר בתשואה להון. על פי רווחי הרבעון הראשון, התשואה להון של מזרחי טפחות הייתה יורדת ב-2.35% במודל הליטאי ו-1.78% במודל הספרדי ושל הבינלאומי ב-1.68% בשתי השיטות. מנגד, לאומי לא היה נפגע במודל הליטאי וב-1.21% במודל הספרדי, ואילו הפועלים ב-1.26% במודל הספרדי ו-0.08% בלבד בליטאי.

"לסיכום, בין אם מיסוי רווחי יתר על הבנקים היא הדרך הנכונה להתמודד עם פערי הריבית בין הלווים למפקידים ובין אם לאו, הניתוח שלעיל מראה כי לפחות בשני המודלים שמיושמים היום באירופה דווקא הבנקים הקטנים הם הפגיעים יותר ולא בטוח שהעתקת המודלים תהיה ההתמודדות הנכונה יותר", כותב לובלין. "בראייה ארוכה יותר, אנו סבורים כי הרווחיות הגבוהה של הבנקים בישראל היא לא הנורמלי החדש והיא מושפעת מסביבת ריבית תנודתית ואינפלציה גבוהה, אך אלו הם חלק מסייקל כלכלי שמגיע אחת לכמה שנים. למיסוי כזה או אחר של המערכת הבנקאית עלולות להיות השפעות חיוביות על תקציב המדינה בטווח הקצר אבל משמעויות שליליות לא מבוטלות על האמון בכלכלה הישראלית".

המיסוי יוביל את הבנקים לחדול ממאמצי התייעלות

במקביל לאזהרה של בית ההשקעות איי.בי.איי, גם בבית ההשקעות פרופאונד חושבים שלא מדובר במודלים נכונים. לדברי מיכאל בן יעקב, האנליסט של פרופאונד ומנהל הקרנות שלה, מיסוי רווחי יתר נועד להשית תמריץ שלילי על הבנקים שיוביל לרצון להקטנת רווחים בכל דרך אפשרית. "לא מן הנמנע כי המיסוי יוביל את הבנקים לחדול ממאמצי התייעלות או אף להגדיל הפרשות והניזוק העיקרי יהיה אוצר המדינה שיקבל פחות מיסים".

זאת כאשר כבר היום מדובר בעסקים נטולי בעלי שליטה ומשכך, הציבור נהנה באופן ישיר ועקיף מהן: באופן ישיר דרך החיסכון ארוך הטווח בקרנות השתלמות, קופות גמל וקרנות פנסיה ובאופן עקיף באמצעות המיסוי על רווחיהם שמגיע לאוצר המדינה.

בן יעקב מוסיף כי במקביל יתכן שהבנקים ימנעו מהלוואות לא כדאיות והציבור ימצא עצמו נזקק לגופים אלטרנטיביים שישמחו להעניק לו הלוואות ביחס גרוע מהותית.

באשר לטענה של סמוטריץ' כי ההצעה תקל על נוטלי המשכנתאות, הוא מסביר כי היא מתבססת על הנחה סמויה שבמקביל למשכנתה נוטלי המשכנתאות מחזיקים בסכום נכבד למדי של עודפי מזומנים, שאם יועברו לפיקדון הם ייצרו רווחים. בפרופאונד מציינים כי לא בטוח שלהנחה זו יש תוקף, ומעבר לכך, אם יש ברשותם סכום נכבד עדיף להם להקטין את ההתחייבויות שהעלות בגינן גבוהה מהריבית על הפיקדון, כלומר, "הצעת החוק מעודדת התנהגות כלכלית שאינה כדאית".

הוא מתייחס גם להצעת חוק שהעלו בשבוע שעבר חברי כנסת מהאופוזיציה, לפיה יגבה מס יתר לפי נוסחה המתייחסת לפער בין הריבית על ההלוואות לריבית על הפיקדונות: על כל סכום עודף מעבר ליחס של 1.5 בין פערי הריביות, יגבה מס של 75%.

"הבשורה הרעה באמת היא מחנק אשראי בנקאי ופנייה לגורמים תחליפיים שלא יהיו כפופים למגבלות. אלו יובילו לתוצאות הפוכות לגמרי מהכוונה המקורית. הבנקים פשוט ימנעו מהלוואות שבגין רמת הסיכון הכרוכה בהן מחייבות פער הגבוה מיחס 1.5 לצורך פיצוי הסיכון (ולכן תהפוכנה ללא כדאיות בגלל מגבלת היחס) ותנחשו מה יקרה אז? במערכת כלכלית אין ואקום. יש מספיק גופים שילבלבו ויפרחו על רקע מחנק אשראי שכזה. אין צורך ללכת רחוק. תבדקו את הריביות בחברות כרטיסי האשראי וגופי מימון אחרים", כותב בן יעקב.