זינוק בעלייה: ההתייקרות הדרמטית בשוק שיעורי הנהיגה

"ניגשתי עד היום לשישה טסטים - ונכשלתי בכולם. לקחתי כבר יותר מ־80 שיעורי נהיגה במהלכם המחיר עלה ועלה עד 250 שקל לשיעור. למרות זאת, קיבלתי את הסיפורים על התייקרות הדלק ולקחתי עוד שיעורים כי רציתי להיות בטוחה על הכביש, אבל התחושה הייתה שבכל טסט מוצאים משהו קטן אחר כדי להפיל אותי. הטסטרים בכלל לא נתנו לי זמן להגיב. להערכתי, הוצאתי כבר יותר מ־12 אלף שקל ועדיין אין לי רישיון. אחרי ארבעת הכישלונות הראשונים הייתי פשוט בהלם, חשבתי להתייאש. לקח לי שלושה חודשים להתאושש, עד שהעזתי לגשת שוב לטסט, עד שהרגשתי שהפעם אני בטוח עוברת. ושוב נכשלתי, הפעם פעמיים ברציפות. אני מתכוונת לגשת גם לטסט השביעי, כי אני חייבת רישיון, אבל מכירה לא מעט תלמידים שהתייאשו. אני מבינה אותם". כך סיפרה א', בת 26 מקריית אונו, שנמצאת בתהליך הוצאת רישיון נהיגה.

● המורה המבריק למתמטיקה שמלמד ילדים להיות חכמים יותר מבינה מלאכותית | ראיון
● הכלכלן שמזהיר: "הנזק הכלכלי של משטר סמכותני לוקח זמן" | ראיון
● הידע והניסיון שצברתם הם גם האויב הכי גדול שלכם 

הרפורמה: ממתינים פחות לטסטים, אבל נכשלים יותר

תקציר הפרקים הקודמים: עד לפני כ־15 שנה, תהליך הוצאת רישיון הנהיגה היה כולו באחריותו הבלעדית של משרד התחבורה. ב־2008 מבחני התיאוריה הוצאו לבוחנים חיצוניים, ובהמשך הם אף הוטמעו בהצלחה בתוכניות לימוד של בתי הספר התיכוניים. המנה העיקרית, עם זאת, מבחן הנהיגה המעשי (להלן: הטסט), נותרה בידי המדינה עוד עשר שנים נוספות, עם תורים ארוכים ומייאשים מבחינת הנבחנים.

2018 הייתה אמורה להביא עמה בשורה בדמות "הרפורמה במבחני הנהיגה המעשיים", שנועדה לצמצם את זמני ההמתנה ולשפר את רמת השירות והבחינה, תוך שימוש במערכת טכנולוגית הכוללת בין היתר מצלמות שיבטיחו שקיפות ויכולת ערעור אפקטיבית. מערך הטסטים עבר הפרטה ובמכרז זכו שתי חברות פרטיות: טלדור ומילגם. טלדור קיבלה את תל אביב וסביבתה, ירושלים ודרומה, עד אילת. מילגם קיבלה אחריות על פתח תקווה וצפונה, עד קריית שמונה. כחלק מאותה רפורמה כל אחת מהחברות מפעילה יותר מ־20 אתרי בחינות והן מעסיקות כיום מאות טסטרים (יותר מ־120 בטלדור, יותר מ־110 במילגם). מטרת המהלך הייתה ברורה: לפתוח את הפקק הגדול ולאפשר למאות אלפי נבחנים, צעירים כמעט כולם, לגשת למבחן הנהיגה המעשי שבסיומו יורשו לעלות על כבישי ישראל.

האם השינוי אכן הוכתר בהצלחה? כרגיל, תלוי את מי שואלים. לפי נתונים שהציגה בפברואר השנה בכנסת רינת בניטה, אז עוד ראש תחום מחקר בממ"מ (מרכז המחקר והמידע של הכנסת), מתחילת הרפורמה ב־2018 (למעט שנת הקורונה החריגה) חל גידול עקבי בהתאם לגידול באוכלוסייה במספר הנבחנים בבחינות המעשיות, עם כ־546 אלף נבחנים ב־2021 וכ־640 אלף נבחנים ב־2022.

זמן ההמתנה אכן התקצר דרמטית. מ־60-90 ימים לפני הרפורמה, לפי דוח מבקר המדינה שבחן אותה ב־2021, לכדי 7 עד 14 ימי עסקים לפי נתוני מילגם וטלדור. נפלא, לא? אז זהו שלא בטוח. אומנם, ההפרטה גרמה לכך שיותר נבחנים יכולים לגשת לטסט, אבל כמה מהם עוברים אותו ומקבלים רישיון? לפי הנתונים שהציגה בניטה, מספר הזכאים להוצאת רישיון נהיגה מסך הנבחנים עמד על כ־41% ב־2021 ועל כ־38.5% ב־2022. כלומר, מדי שנה נכשלים יותר מ־60% מהניגשים לטסט. לפי אותו דוח מבקר, "בתקופה שקדמה לרפורמה היה שיעור המעבר בבחינה במגמת עלייה, וערב הרפורמה הוא היה 44.8%".

הנתון מוקצן עוד יותר בטסט הראשון: שם, לפי הנתונים הרשמיים, נכשלים לא פחות מ־81%. מורי נהיגה שדיברתי איתם אמרו שהלוואי שהנתון הגבוה ממילא הזה היה נכון. לטענתם, נדירים כיום מאוד המקרים שתלמידים עוברים בטסט ראשון.

"אין מה לדבר בכלל על מעבר בטסט ראשון או שני", מסכים יאיר יונה, תלמיד נהיגה בן 17 מפתח תקווה שנכשל כבר בשני טסטים ומתלבט האם לגשת בכלל לטסט שלישי. "עד עכשיו הוצאתי כבר כ־6,500 שקל, כשאני משלם שלושת רבעי וההורים עוזרים ברבע. אני עובד במלצרות ומרוויח 30-40 שקל בשעה, קשה מאוד לממן ככה רישיון נהיגה. התחושה אצלי ואצל כל החברים שלי היא שהטסטרים ממש באים לבחינות להכשיל, אין שום בדיקה של איכות נהיגה. חברים שלי, שנוהגים ברמה גבוהה, עברו בטסט רביעי עד שביעי. זה המון כסף".

 יאיר יונה / צילום: פרטי

יונה מספר על טסטר מסוים אחד, שנחשב בעייתי במיוחד: "כולם יודעים שהוא שלא מעביר אף אחד. נפלתי עליו בטסט הראשון שלי ואני זוכר שאחרי המבחן המורה שלי שאל אותי מי היה הבוחן. כשאמרתי לו הוא מיד אמר: לא עברת. אם קורה שמישהו בטעות עובר אצלו, אתה יודע שבאותו יום אין לך שום סיכוי, כי אין מצב שהוא יעביר שניים ביום".

ברקע של כל זה, צריך לזכור שתשתיות התחבורה הציבורית בישראל אינן מספיקות כיום למי שרוצה לנוע ממקום למקום בתדירות גבוהה ותחת לוח זמנים מחייב. כדי לנוע באופן גמיש ועצמאי עדיין נדרש כאן רישיון נהיגה, בטח בהשוואה (המאוד לא מחמיאה) למדינות אירופיות עם תחבורה ציבורית מעולה כמו שווייץ או הולנד. מעבר לכך, רכב פרטי עדיין נחשב (ובצדק מסוים) לאחד הסמלים הבולטים של העצמאות והחופש האישיים.

מהעבר השני ניצבים כמובן הפקקים הבלתי נסבלים, שמציקים מעט פחות לנוסעים בתחבורה ציבורית, זיהום הסביבה וכמובן העלויות הגבוהות של אחזקת רכב. שלושה גורמים כבדי משקל לכאורה, אך כאלה שעדיין לא משכנעים מספיק ישראלים לעבור לאוטובוס או לרכבת.

בסיכומו של דבר, הישראלים, ומטבע הדברים בעיקר הצעירים, ממשיכים להשקיע אלפי שקלים בהוצאת רישיון נהיגה. חלקם לא מתייאשים גם לאחר שהם חווים כישלון אחר כישלון בטסטים.

התלמידים וההורים: מחיר השיעורים עולה בחדות

עניין המחיר ראוי לכמה פסקאות משלו: שיעור נהיגה, למקרה שלא ידעתם, אינו עניין זול - וכמו רוב סעיפי ההוצאה בחיינו כאן גם הוא התייקר מאוד בשנים האחרונות. אם ב־2010 עדיין שילמנו כ־80 שקל לשיעור נהיגה, כיום המחיר לשיעור, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עומד על 150-180 שקלים. למעשה, המחיר משתנה מעיר לעיר: 170 באשדוד ובאילת, 190-200 בתל אביב, 170-190 בפתח תקווה, 160-170 בראשון לציון, 130 בקריות. שיאנית המחירים בתחום היא אריאל, שם תשלמו לא פחות מ-220 שקלים בממוצע ל־40 דקות שיעור נהיגה. וכפי שראינו, בקריית אונו (וביישובים מבוססים אחרים) יש מורי נהיגה שגובים אף יותר.

חשוב לציין: כחלק מהרפורמה של 2018, תלמידי הנהיגה מחויבים כיום לקחת לפחות 28 שיעורים לפני טסט ראשון. אנחנו מדברים על הוצאה של לפחות 4,200-5,040 שקל, לתלמיד נהיגה מצטיין. אלא שהתשלומים ממש לא מסתיימים כאן: לפי סקר שביצע 'המטה להורדת מחירי לימודי נהיגה', מספר השיעורים הממוצע הנדרש למעבר מוצלח של מבחן הנהיגה המעשי עומד על 41, כש־35% מהתלמידים נזקקים אף ליותר. 41 שיעורים כפול 180 שקל לשיעור הם כבר 7,380 שקלים, הוצאה נכבדה מאוד לצעירים ו/או להוריהם.

כל זה עוד לפני שאמרנו מילה על ההוצאות הכרוכות בטסט עצמו: כל מבחן נהיגה מעשי עולה כיום לנבחנ/ת 373 שקל - 144 שקל אגרה שגובה המדינה ומועברת ברובה לזכיינים ו־229 שקל שמשולמים למורי הנהיגה על השבתת רכבם משיעורים בעת הטסט. מבחן התיאוריה, אגב, עולה 69 שקל. לפי נתונים שהציגה בניטה מממ"מ בכנסת, שיאנ/ית הטסטים ב־2022 עבר/ה רק בטסט מספר 37 (!), מה שאומר עלות של 13,801 שקל רק על המבחנים, נוסף להוצאה על השיעורים עצמם.

האם מדובר במחירים הגיוניים ותקינים? שוב, תלוי את מי שואלים. בעוד ההורים והתלמידים מרגישים כי הנטל כבד מדי, מורי הנהיגה חושבים שהמחיר הוגן, אולי אפילו קצת נמוך. כל מורי הנהיגה שדיברתי איתם ציינו כי העלויות השוטפות שלהם התייקרו בעשרות עד מאות אחוזים בשנים האחרונות, החל ממחירי הרכב, הביטוחים, טיפולים ותחזוקה, דלק וכמובן עלויות המחיה שלהם, שהתייקרו בחדות כמו לכולנו.

מורים לנהיגה: "העלויות עפו למעלה"

"עד לפני כמה שנים המחיר הממוצע לשיעור נהיגה עמד על 130 שקל", נזכר דוד ביטון, בן 41 מיבנה שמלמד נהיגה באשדוד. "ההתייקרויות התחילו לפני הקורונה, אבל אחריה כל העסק ממש עף למעלה, למחירים הנוכחיים של 170 שקל באשדוד וכ־200 בתל אביב. מחיר הרכב שלי, לדוגמה, התייקר מ־160 אלף שקל ל־200 אלף. מחירי הביטוחים זינקו 40% עד 100% בשנה האחרונה, לא יודע להסביר למה זה ככה ואין לנו כמעט אפשרות להתמקח".

 דוד ביטון, מורה לנהיגה / צילום: פרטי

ועדיין, המחיר לשיעור נהיגה די גבוה, לא?
"לא, לדעתי המחיר הוגן לחלוטין. שיעור פרטי במתמטיקה לתלמיד בתיכון עולה היום 180 שקל. מה ההוצאות של המורה הפרטי? האם אפשר להשוות בכלל את הסיכון שהוא לוקח לסיכון שאני נחשף אליו בכבישים? לי נשאר בסוף ביד רק 30%-40% ממחיר השיעור. מעבר לכך, רישיון עולה משהו כמו שני מכשירי אייפון וזה לכל החיים, או לפחות עד גיל 70".

אתה מרגיש שקשה ללקוחות שלך מבחינה כלכלית?
"כן, כן. אני לא רואה את זה אצלי, אבל כן שומע ממורים אחרים באשדוד ובכל הארץ שיש איזושהי נגיעה ראשונה של מיתון. אנשים מתקשים לשלם לפעמים על שיעורי הנהיגה. גם אם המחיר היה 100 שקל לשיעור, יש אנשים שהיו מתקשים לשלם אותו. אבל רישיון נהיגה בישראל הוא לא מותרות, כאן זה לא אירופה עם תחבורה ציבורית מעולה. בארץ צריך רישיון כדי להגיע ממקום למקום ולהצליח בחיים. מה גם שכולנו יודעים בישראל נהרגים יותר אנשים על הכבישים מאשר בפיגועים, ולכן אנחנו, מורי הנהיגה, פועלים גם מתוך תחושת שליחות".

מהשיחה איתך אני מתרשם שעוד רגע אתם מעלים מחירים.
"לא לא, זה לא על הפרק כרגע. אני מבין את הראש של הלקוחות שלי, אף אחד לא רוצה שיהיה להם קשה לשלם על הרישיון. אני מדגיש: במשך שנים רבות מחירי השיעורים היו סטטיים ופשוט באיזשהו שלב הבינו שאנחנו עובדים במחירים שהם לא רוצה להגיד מחירי הפסד, אבל מחירים לא רווחיים כל כך. אני מחזיק כיום שני רכבים בכ־200 אלף שקל כל אחד. אתה יודע בכמה התייקרו הלוואות הרכב שאני לוקח? גם אני נפגע מעליית הריבית, גם אני הייתי מעדיף מחירים זולים יותר".

בנושא התייקרות שיעורי הנהיגה יש לציין כי ישראל אינה לבדה. נתוני האיחוד האירופי מראים כי מדד שיעורי הנהיגה ומבחני הנהיגה והרישוי נמצא בעלייה חדה מאז 2020 ובשנה שעברה קפץ בכ-5%. הזינוק החד ביותר נרשם בצ'כיה שם עלו המחירים ב־19.6% ב־2022. עליות דו־ספרתיות נרשמו בשנה שעברה גם בבולגריה (18%), באיטליה (13.3%) בליטא (11.2%) ובפולין (11.1%). ב־2018 לשם השוואה, לא נרשמו עליות דו־ספרתיות באף אחת ממדינות האיחוד.

"הטסטר גרם לי חרדה מעלייה על הכביש"

בחזרה לטענות נגד הטסטרים של מילגם בפתח תקווה: אצל נועה פיטוסי, תלמידת נהיגה בת 18, חוויית הבחינה המעשית הייתה אפילו גרועה יותר מאצל יאיר יונה, וכללה, לטענתה, צעקות והשפלות, כמעט עד הרמת יד מצד הבוחן. נועה, נכשלה עד כה בארבעה טסטים ואומרת "לדעתי באים להכשיל אותנו. הטסטר שאצלו נכשלתי בטסט הראשון וברביעי גרם לי חרדה מעלייה על הכביש. אני כבר חודשיים לא מסוגלת לקבוע שיעור נהיגה. הוא צועק ואנחנו מרגישים שהוא מוציא את כל העצבים עלינו, לא כיף לגשת כאן למבחן נהיגה, אם רק הייתי יכולה לעבור עיר- הייתי עושה את זה".

כמו כל תלמידי הנהיגה, נועה לקחה את 28 השיעורים המחויבים, עברה בהצלחה גדולה טסט פנימי שבו נהגה בפיקוח מורה נהיגה ואחר - והייתה בטוחה שהיא על הדרך הקצרה לרישיון נהיגה. זה לא קרה. "פתאום התחילו להשפיל אותי עד עפר בטסטים, לא נראה לי שזה אמור לקרות. כשאבא שלי שמע על זה, הוא רצה לבוא לטסט הבא. אני מרגישה שהטסטרים מחפשים סיבות לצעוק ולהכשיל. זה עולה לי הרבה כסף".

כמה?
"אני משלמת 190 שקל לשיעור, ומממנת הכל לבד מעבודתי כאחראית משמרת בחנות. אין לי אפשרות לבקש את זה מההורים שלי. הוצאתי כבר משהו כמו 9,000 שקל על הניסיון להוציא רישיון נהיגה. גם כל חברים שלי באותה בעיה, נכשלים בטסטים כל הזמן. הטסטרים מחפשים דברים קטנים, נוגעים פתאום בהגה באמצע הנסיעה ומדובר כאן בילדים בני 16-18 שאין להם ביטחון על הכביש ובעצם אין להם ביטחון בכלל. הם לא יפנו למישהו בכיר ויתלוננו, אז הם ממשיכים לקחת שיעורי נהיגה וההורים שלהם או הם ממשיכים לשלם. מי שהתחיל לא יכול לעצור, כי אחרת כל הכסף הזה יילך לפח ואתה נשאר בלי רישיון".

אגב, הטענות על טסטרים ש"באים מהצפון" ו"לא מכירים את הכבישים במרכז" חזרו כמה פעמים. באחד המקרים, סיפר לי מורה נהיגה כי הטסטר הורה לנבחנת לפנות ימינה, גרם לה להיכנס באין כניסה - וחייב אותה לצאת ברוורס.

ע', מורה לנהיגה בארבע השנים האחרונות, מעדיפה לא להתראיין בשמה המלא, מחשש ל"פעולות נקם מקצועיות" מצד הטסטרים בעיר שלה. אבל הבטן שלה מלאה, כמעט מתפוצצת, מטענות קשות כלפיהם: "החודש, ואני מתביישת להגיד את זה כי אני יודעת שאני מורה מעולה, לא עבר אצלי אף תלמיד שניגש לטסט. הגשתי לעשרה טסטים, אפס אחוזי הצלחה. גם בחודשים אחרים המספרים מאוד נמוכים. וזו לא רק אני, גם אצל אחרים התלמידים נכשלים כל הזמן. מההתכתבויות בין מורי הנהיגה בוואטסאפ ברור שיש כמה טסטרים שכולם יודעים שאם הם באים, אף אחד לא עובר. אם הטסטרים האלה מופיעים אצל כל אחד מאיתנו, אנחנו עושים הכל כדי להתחמק ואפילו אומרים שהילדים (הנבחנים) חולים באותו יום. כך לפחות אנחנו חוסכים להם אגרה".

מה הבעיה עם הטסטרים האלה?
"באופן כללי, בעבר הטסטרים היו מורים לנהיגה והיום לא. כיום הם רק עוברים קורס יחסית מזורז, כך שהרמה המקצועית נמוכה. רמת הציפיות שלהם מהתלמידים מנותקת מהמציאות, הם לא נותנים להם מספיק זמן להגיב במבחן. אין מה לעשות, אף פעם לא לימדו אותם מה זה לשבת על יד תלמיד בבחינה.

"יש ביניהם כמה שממש לא ראויים, רק אומרים כל הזמן 'תיסע', 'תיסע' ואז דופקים ברקס ולא לוקחים אחריות על כלום. הם באים לפעמים עם גישה בעייתית למבחנים ומתחילים להגיד דברים שהם לא אמורים להגיד. אם אתה בן אדם צעיר מאוד ויושב על ידך בנאדם לא נעים, באווירה שלא מתאימה לבחינה - אתה בבעיה. אני לא צריכה לאהוב את הבוחן, רק לדעת שהתלמיד שלי לא ייצא ממנו בוכה ושהוא קיבל הזדמנות ראויה".

אתם מתלוננים על טסטרים בעייתים?
"כן, כל הזמן, אבל אף פעם לא עושים זה משהו. כמישהי שעבדה פעם בחברת אאוטסורסינג אני יכולה להגיד לך שתמיד נוצרים קשרים חבריים בין הצדדים, בין הנציגים של החברה הפרטית לנציגים של משרד הרישוי. ככה זה עובד. משרד התחבורה אומר 40% בשנה? תראו לי מורים שיש להם 40% הצלחה בשנה. הם מספרים סיפורים".

בשורה התחתונה, נראה כי הרפורמה במבחני הנהיגה המעשיים אומנם שיפרה מאוד את זמני ההמתנה לטסטים, אבל גם הרחיבה בחמש השנים האחרונות, כפי שניתן ללמוד גם מהתגובה של מילגם, את התהום הפעורה בין הגופים האמונים על הבחינות לבין הנבחנים ומוריהם.

גם בגזרת המחיר אין חדשות טובות, וגם לא צפויות כאלו: עליות המחירים המהירות במשק הישראלי ובאופן פרדוקסלי גם העלאות הריבית שייקרו את מחיר הכסף, עלולות לגרום לנו להתגעגע די בקרוב למחירים של 150-170 שקל לשיעור נהיגה. ומי נפגע? הדור הצעיר, שאולי כבר הפנים שלא יוכל לקנות דירה, אבל לא דמיין מעולם שתיגזל ממנו היכולת להשיג רישיון נהיגה.

תגובות: "טענות משוללות יסוד"

מחברת מילגם נמסר: "על־פי נתונים סטטיסטיים, מאז נכנסה הרפורמה במבחני הנהיגה, לא חל הבדל באחוז המעבר של תלמידי נהיגה בשנים האחרונות והוא עומד על 38-39%, לכן הטענה ש'באים להכשיל' משוללת יסוד. כך גם הטענה אודות הירידה ברמת הטסטרים; מאז ומתמיד, גם בוחני משרד התחבורה וגם בוחני הזכייניות הגיעו משני מסלולי הכשרה - מסלול בוחנים מקוצר של מורי נהיגה או מסלול ארוך של הציבור הכללי (לא מורי נהיגה).

"בסוגיית היחס הבעייתי לכאורה, חשוב לציין כי כלל מבחני הנהיגה מצולמים ומתועדים. אם לתלמיד/ה יש טענה כלשהי, עומדת לרשותו האפשרות לערער בגין התנהגות בוחנ/ת; בחמש השנים האחרונות מאז שאנו מבצעים את בחינות הנהיגה בפתח תקווה, לא הוגש ולו ערעור אחד שכזה. בנוגע למקום המגורים של הבוחנים, אין שום משמעות למקום המגורים של הבוחנ/ת. עבור כל בחינה נפתח בטאבלט של הבוחנ/ת מסלול הבחינה, והתלמיד/ה אמור/ה לנסוע בהתאם למסלול, במהלכו נבחנת רמת הנהיגה".

ממשרד התחבורה נמסר: "הרפורמה מהווה הצלחה גדולה שכן היא קיצרה משמעותית את זמני ההמתנה למבחני הנהיגה ממספר חודשים לשבועות ספורים בלבד, בנוסף נעשה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות המשקפות באופן מלא את מבחני הנהיגה המעשיים. הרפורמה מהווה קפיצת מדרגה, ומאפשרת לנהל את מערך המבחנים המעשיים, תוך הקפדה על רמה מקצועית גבוהה. בנוסף, היא מאפשרת אחידות מלאה של הטסטים ברחבי הארץ, ומונעת אפשרות להטיות שונות.

"יצוין כי מורי הנהיגה עוברים הכשרה יסודית ומקצועית ובמסגרת הרפורמה הוקם גם מערך פיקוח מקצועי, הכולל עשרות מפקחים של משרד התחבורה, המבצעים בקרה על פעילות הבוחנים, מסייעים בהגברת השקיפות בעת המבחן, מנטרלים פעילויות חריגות ופסולות בזמן אמת ומביאים להעלאה מתמדת ברמת מבחני הנהיגה ובכלל זמן צילום מבחן הנהיגה".