הטעות של פוטין שעשויה לערער את יציבות השלטון שלו ברוסיה

תהיה התוצאה המיידית של ההתקוממות הצבאית הקצרצרה ברוסיה אשר תהיה, מפסיד חד משמעי יש רק אחד: ולדימיר פוטין.

הוא הוצג במלוא מערומיו: חלש, נרפה, אובד עצות; האיש שמיקח הטעות הענקי שלו בפברואר 2022 יילמד עוד שנים רבות בגלריה המפורסמת של 'מצעד האיוולת' (בלשונה של ההיסטוריונית ברברה טוכמן). כל הנחותיו וציפיותיו התבדו, כמעט עד אחת. יועץ בכיר של שר ההגנה האוקראיני לגלג בסוף השבוע, "בתחילת השנה שעברה לרוסיה היה הצבא השני בעוצמתו בעולם, מאז הוא הפך לצבא השני בעוצמתו באוקראינה, עכשיו הוא הצבא השני בעוצמתו ברוסיה".

● הכלכלה מאחורי כוח המורדים שאיים על השלטון של פוטין 
● פוטין מאשים "בוגדים וחתרנים", אבל הוא יצר אותם 
● הריקוד של כלכלת החוב לא יוכל להימשך לנצח. זה מה שיקרה ביום שאחריו 

המילים האלה נשמעו לאחר שיבגני פריגוז'ין, איש סודו רב השנים של פוטין, כבש ביום שבת את עיר המחוז החשובה רוסטוב, על נהר הדון, השתלט על מטה פיקוד הדרום של רוסיה, ושלח את חיל החלוץ של צבא שכירי החרב 'ואגנר' בדרך העולה אל מוסקבה. עד סוף היום, השיירה גמאה 900 קילומטרים, וכמעט התדפקה על שערי הבירה. פריגוז'ין התפאר, כי "אף טיפת דם אחת של 'ואגנר' לא נשפכה". הסיבה לא היתה פציפיזם פתאומי מצד המשטר. לא היו למשטר הכלים לעצור את 'ואגנר'.

הנה כי כן, ולדימיר פוטין, שבחורף 2022 גמר אומר להחליף את המשטר בקייב, לחם על חיי משטרו שלו. שניים מן הגנרלים הבכירים שלו היו שבויים דה־פקטו של פריגוז'ין. חיל האוויר הרוסי נשלח להפציץ את דרך המלך המובילה למוסקבה מן הדרום. ממצב העניינים הזה בקעו הדים של מלחמת האזרחים הרוסית, לפני מאה שנה ויותר, כאשר הכוחות ה'לבנים' התקרבו כדי 350 קילומטרים למוסקבה, ואיימו לשים קץ לשלטון ה'אדומים'.

פוטין נזכר ב־1917

מה מעניין שפוטין עצמו דיבר בשבת על הימים ההם. הוא השווה את התקוממות פריגוז'ין עם המהפכות של 1917, שהפילו תחילה את הצאר ואחר כך את הממשלה הדמוקרטית הזמנית, וגזלו מרוסיה את "הניצחון" במלחמת העולם הראשונה.

כמובן, שום ניצחון לא נגזל. רוסיה עמדה על סף תבוסה ניצחת. אבל בעיני רוחו, ולדימיר פוטין היה בסוף השבוע בן־דמותו של הצאר ניקולאי רומנוב, הקורבן הטראגי של תעתועי ההיסטוריה הרוסית. הוא ובני/בנות הוצאו להורג בידי הבולשביקים. היתכן שפוטין חשב כי גם לו מזומן קיר מרתף בבית בעיר רחוקה, מול כיתת יורים?

רוסיה יצאה למלחמת אוקראינה, כדי לחזור ולכונן את גבולותיה האימפריאליים, ולחזור ולפרוש מטרייה אסטרטגית על פני חצי אירופה.

ולדימיר פוטין הלך לאיבוד בעולם של מיסקונספציות מבהילות. כאשר ראש השירותים החשאיים שלו הביע הסתייגות זהירה מהנחות־היסוד של פוטין על קלות ההשגה של יעדי המלחמה, פוטין לעג לו.

המעמד ההוא אפילו הוסרט, והוקרן בטלויזיה הרוסית. זו הייתה דרכו, אולי בהשראת סטאלין, שנהג להשפיל את הקרובים בעוזריו כדי להטיל עליהם פחד, ולהבטיח את נאמנותם הנרצעת.

צריך הרבה מאוד ציניות כדי לשאת נאום לעם הרוסי, ולהתלונן בו על "בגידה" ועל "חתרנות", כפי שעשה פוטין בשבת בבוקר. ה"בגידה" וה"חתרנות", שהוא מבטיח להעניש בכל חומר הדין, הן תוצאה ישירה ובלבדית של החלטות שהוא עצמו קיבל ברבע המאה האחרונה.

המורשע ו״מטחנת הבשר״

"הבוגד והחתרן" יבגני פריגוז'ין, שהוא נמנע מלנקוב בשמו, הוא יציר כפיו, עוד מן הימים שבהם פוטין היה סגן ראש העיר האלמוני של פטרבורג, באמצע שנות ה־90.

פריגוז'ין, פושע רחוב מורשע, התחיל את הקריירה שלו בעולם המסעדות של פטרבורג, ואחר כך היה 'השף של פוטין'. הקרבה הפיזית, אולי גם הנפשית, הניבה תוצאות רצויות. הוא צבר כוח במידה כזאת, שפוטין הרשה לו להקים צבא שכירי חרב, אשר שיווק את שירותיו בכל רחבי העולם. אנשיו לחמו ורצחו בסוריה ועל פני חלקים ניכרים של אפריקה.

פריג'וזין נקרא להציל את פוטין מן התוצאות של כשלונו הצבאי בחודשים הראשונים של הפלישה לאוקראינה. הוא הורשה לגייס עבריינים מורשעים בבתי הסוהר ובמחנות הכפייה של רוסיה, ולהזין בהם את "מטחנת הבשר" של החזית. אלפים, אולי יותר, מצבא ואגנר נהרגו, אבל הצליחו לייצב את קו החזית, והעניקו לפוטין את ההישג הצבאי המוגבל היחיד של החודשים האחרונים, דגל רוסי בעיר ההרוסה באחמוט, שפריגוז'ין הניף.

האזנה לנאום פוטין מבלי לדעת את הרקע עוררה את הרושם שכוחות מסתוריים מן החלל החיצון, או לפחות מן "המערב הקולקטיבי", הם שדחקו את רוסיה אל סף מלחמה פנימית. אבל רוסיה כמובן משלמת את המחיר על דפוסי השלטון שהתעצבו בה לאחר התמוטטות ברית המועצות. אז, את מקום המפלגה הקומוניסטית תפסה קואליציה של אוליגרכים, אלמנטים של הצבא, המשטרה החשאית והתעשייה. ניתן להם הכינוי 'סילוביקי', או 'אנשים חזקים'.

תוחלת חייו הפוליטיים של פוטין התארכה בזכות טיפולו האגרסיבי ב'סילוביקי'. הוא השתמש בהם כדי לעלות לשלטון, נפטר מרובם בזה אחר זה, העניש אותם ללא רחם, השפיל אותם, ניסה להרעיל אחדים מהם בשיעורים משתנים של הצלחה, ולימד אותם לשרת אותו בהכנעה.

פוטין חשב שהוא משתמש בפריגוז'ין כדי לקדם את סדר יומו, כפי שהשתמש ב'סילוביקי' קודמים. והוא אמנם השתמש, אבל הפעם הכלי יצא מכלל שליטתו של המפעיל.

ה'אמנה' שנקרעה לגזרים

פוטין נכנס לנשיאות באקט שעורר בשעתו את הרושם של הפיכת חצר, כנראה בידי השירותים החשאיים. סוף סוף, הוא בא ממעמקי משטרת הביטחון.

הרוסים, השקועים עד צוואר באסוציאציות היסטוריות, ראו בעשור האחרון של המאה ה־20 שווה ערך בן זמננו של 'תקופת הצרות', העשור הפותח של המאה ה־17, שבו המדינה הרוסית חישבה להתמוטט תחת כובד כשלונותיה הפנימיים והחיצוניים.

הערגה ליציבות פירנסה את התרבות הפוליטית הרוסית במאה השנה האחרונות. רוסיה קרסה, או התקרבה לקרוס, שלוש פעמים בתקופה הזו.

לפוטין הייתה כרותה 'אמנה חברתית' לא פורמלית עם נתיניו: הם יוותרו על חלק ניכר של חרויותיהם והוא יעניק להם ביטחון פנימי ורווחה. האמנה הזו קרועה עכשיו לגזרים.

לאחר פלישת גרמניה הנאצית, סטאלין הסתגר בחווילתו ליד מוסקבה, והמתין להיעצר. אבל פחד שיתק את חבריו להנהגה ואת מפקדי צבאו. הם חשבו שאיש זולתו לא יוכל להנהיג את המדינה הקורסת. הוא נשאר, וקצר את תהילת הניצחון היקר להחריד.

אולי גם פוטין המתין ביום שבת להיעצר. הגורל הזה נחסך ממנו לפי שעה. אבל קשה לראות איך שלטונו יוכל להאריך ימים. משהו נשבר ברוסיה ביום שבת.