הניסיון להתערב ב"הלכת אפרופים" מזיק ופוגע בהפרדת הרשויות

הכותב הוא שותף ומנהל משותף של מחלקת הליטיגציה במשרד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות' עם המבורגר עברון 

לאחרונה הודיע משרד המשפטים, בראשות השר יריב לוין, כי הוא שוקל תיקון חקיקה שמטרתו "להגביר את הוודאות בתחום החוזים". לפי ההודעה, הרקע לה הוא הדיון הציבורי ב"הלכת אפרופים" שנפסקה על־ידי בית המשפט העליון לפני כ־30 שנה. ההודעה היא ככל הנראה המשך לניסיון רב השנים של השר לוין "לבטל" את הלכת אפרופים בחקיקה - ניסיון שלא צלח על אף תיקון חוק החוזים שיזם בשנת 2011. אותו תיקון לא השיג את מטרתו, למרות הכרזתו של לוין אז כי "ביטלנו סוף־סוף את הלכת אפרופים".

פופוליזם ושטחיות

הדיון הציבורי בהלכת אפרופים לוקה בפופוליזם ושטחיות. הלכת אפרופים היא פסק דין מורכב, שכולל אבחנות רבות בתחום הפרשנות של חוזים. החידוש העיקרי בו בזמנו היה ביטול "תורת שני השלבים", לפיה יש לפרש חוזה בשני שלבים: בשלב הראשון לפי לשון החוזה בלבד, ורק אם הלשון לא ברורה יש לפנות לשלב השני, שבו בוחנים את הנסיבות החיצוניות המעידות על כוונת הצדדים.

לפי פסק דין אפרופים, יש לבחון מלכתחילה את לשון החוזה ביחד עם הנסיבות החיצוניות שמעידות על כוונת הצדדים. הרעיון הוא שלעתים כדי להבין את לשון ההסכם יש צורך במידע על הנסיבות לכריתת ההסכם. לכן אין טעם בחלוקה לשני שלבים, ויש לבחון את הלשון ואת הנסיבות החיצוניות בשלב אחד.

לדוגמה (המופיעה בפסק דין אפרופים), אם הצדדים הסכימו בחוזה על מכירת סוס על־ידי צד א' לצד ב', אך מסתבר כי במילה "סוס" כוונתם הייתה למכונה בשם זה - יש לאכוף את החוזה לפי כוונת הצדדים למכור מכונה, ולא את החיה סוס. אם אחד הצדדים טוען כי הכוונה ב"סוס" הייתה למכונה, בית המשפט לא צריך למנוע ממנו להביא ראיות להוכיח זאת, רק כי טענתו מנוגדת למשמעות הרגילה של המילה "סוס". על בית המשפט לבחון ראיות חיצוניות להסכם ולברר האם הצדדים התכוונו למכונה, כפי שטוען אחד הצדדים.

פסק דין אפרופים מעלה על נס את כוונת הצדדים, שהגעה אליה היא המטרה האמיתית של תהליך הפרשנות של חוזה, וקובע כי בחינת לשון ההסכם היא רק האמצעי להגיע למטרה זו. יחד עם זאת, בניגוד לטענות, אפרופים מעולם לא קבעה כי יש להתעלם מלשון החוזה. ההיפך. לפי פסק הדין, לשון ההסכם היא האמצעי העיקרי כדי להתחקות אחר כוונת הצדדים. רק אם יש ראיות חיצוניות משמעותיות שהכוונה הייתה אחרת, בית המשפט ייתן תוקף לכוונה האמיתית של הצדדים, ולא יאכוף את לשון ההסכם על־פי משמעותה הרגילה.

הלכת אפרופים אושרה במשך השנים בפסקי דין רבים, שניתנו על־ידי מספר רב של שופטי בית המשפט העליון בתקופות שונות, כולל לאחר פרישת נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ' אהרן ברק, שהוביל את קביעת ההלכה. האם כל השופטים האלה טעו? האם הם לא הבינו שההלכה מייצרת כביכול אי־ודאות משפטית וגורמת למחלוקות מיותרות ולהצפה של בתי המשפט, כפי שטוענים מתנגדי ההלכה? התשובה היא שהם לא טעו. הביקורת על הלכת אפרופים אינה מבוססת, ומעולם לא התבססה על נתונים משכנעים כלשהם. אין כל ראיות לכך שהלכת אפרופים פגעה בוודאות המשפטית, והביקורת בעניין מבוססת לכל היותר על תחושות.

תחושות לא מוצדקות

מניסיוני כעורך דין שעוסק בתחום שנים רבות, תחושות אלה אינן מוצדקות. בתי המשפט פוסקים בדרך־כלל לפי לשון החוזה, ורק במקרים נדירים חורגים ממנה, כשיש לכך סיבה טובה.

יותר מכך, במשך השנים שחלפו מאז פסיקתה של הלכת אפרופים, ההלכה המשפטית התפתחה, והעליון חזר והדגיש את הבכורה שיש ליחס ללשון ההסכם בפרשנות החוזית, כאמצעי לבירור כוונת הצדדים. לפני כשלוש שנים נפסקה ההלכה בעניין "ביבי כבישים", שבה חזר והדגיש בית המשפט את חשיבות לשון ההסכם, בעיקר בהסכמים בתחום העסקי ובין צדדים שווי כוח.

הניסיון להתערב באמצעות חקיקה בפסיקה העוסקת בפרשנות חוזים הוא בעיניי ניסיון מזיק, שיש בו גם פגיעה בהפרדת הרשויות. פרשנות חוזים נמצאת בלב־ליבו של המקצוע המשפטי, והיא עניין לרשות השופטת לעסוק בו.

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק, הוא מומחה בעל שם לדיני חוזים. פסק דינו בעניין אפרופים הוא מלאכת מחשבת של כתיבה ומחשבה משפטית. ראוי כי מי שרוצה לגבש דעה בנושא יעיין בפסק דינו המקיף והמעמיק באותו עניין, וכן בעניינים נוספים ובכתיבתו האקדמית הענפה.

הדיון סביב הלכת אפרופים צריך להתנהל בבית המשפט ובאקדמיה, בין מי שמומחיותם בפרשנות חוזים, ואין עניינו לחקיקה על־ידי גורמים פוליטיים.