הרוב הימני בביהמ"ש העליון בארה"ב מנחית מהלומות על ממשל ביידן

במשך חצי מאה, הימין האמריקאי הצמיד את התווית "אקטיביזם שיפוטי" לבית המשפט העליון. זו התווית שהגיעה לישראל באיחור של 30 או 40 שנה, והתאזרחה בעגה הפוליטית המקומית כמו נולדה בה.

● המאבק על השלטון ברוסיה לא הוכרע והרג הנער שהבעיר את רחובות פריז
● הממשלה ניסתה לצמצם את זיהום האוויר, אך המרחק מהיעד עדיין רב
● הישראלית שגייסה 82 מיליון דולר והחברה שרוצה לדייק MRI פי 100 אלף

את החטא של "אקטיביזם שיפוטי", הימין התחיל לפקוד על שופטים עליונים באמצע שנות ה־50. זה היה פחות או יותר הזמן שבו הם התחילו לפרש את החוקה באופן ליברלי, או אפילו רדיקלי.

בלי ה"אקטיביזם" ההוא, בתי ספר באמריקה היו מוסיפים להפריד את תלמידיהם על־פי גזע; שוטרים לא היו טורחים לדווח לעצירים את זכויותיהם החוקיות; נשים היו עושות הפלות בחדרי האמבטיה שלהן או במרפאות מחתרתיות; בחלק ניכר של מדינות ארה"ב, הומוסקסואליות הייתה נשארת עבירה פלילית, ונישואים חד-מיניים היו פנטזיה - וכן הלאה.

תלונות הימין על בית המשפט התיישנו. הגיע תורו של השמאל להתלונן. בשבוע שעבר עלה מן השמאל קול נהי ומספד. העליונים הנחיתו שלוש מהלומות כבדות על סדר היום של ממשל ביידן ושל המפלגה הדמוקרטית.

לקרוע תקדימים לגזרים

זה התחיל לפני שנה, כאשר בית המשפט עשה פניית פרסה. הוא קרע לגזרים את פסיקת 1973, שהתירה הפלה מלאכותית, ואותת בזה את נכונותו הלא-שגרתית לבטל תקדימים שקבעו קודמיו, בייחוד בית המשפט הליברלי של שנות ה־50 וה־60, שפתח עידן חדש בחוק האמריקאי. האינרציה שלו ניכרה הרבה אחרי שכל חבריו פרשו או מתו.

את העידן ההוא סיימו שלושה שופטים שמינה דונלד טראמפ ואישר הרוב הרפובליקאי בסנאט. כל הממונים היו בשנות ה-40 שלהם, ונועדו כמובן להוסיף ולשבת על המדוכה עוד 30 או 40 שנה. מדהים מה ארוכה תוחלת החיים של שופטים עליונים, המתמנים לכל חייהם.

עכשיו, שישה מתשעת השופטים העליונים מזוהים עם הימין השמרני. אין זאת אומרת שכל מאוויי הימין מתמלאים. מפעם לפעם שופט או שניים עושים יד אחת עם השמאל. אבל בשבוע שעבר המאוויים הכמוסים והלא כמוסים התמלאו עד אחד ועוררו אופוריה כללית בימין. הנה מה שקרה: 

1. בית המשפט שם קץ למדיניות של אפליה גזעית מתקנת במוסדות להשכלה גבוהה.

2. בית המשפט פסק נגד תוכנית ביידן להפחית באופן דרסטי את חובותיהם של סטודנטים לממשלה הפדרלית.

3. בית המשפט שחרר סוחרים מן החובה לשרת לקוחות הומוסקסואליים, אם הם טוענים כי השירות הזה מנוגד למצפונם או לרגשותיהם הדתיים.

אפליה מפלה או מתקנת?

כל אחת מן הפסיקות האלה מעוגנת בדיון משפטי מורכב ולמדני. למשל, זו המסיימת את האפליה המתקנת מחזיקה 237 עמודים. אבל אלה אינם סמינרים אקדמיים. אלה החלטות פוליטיות עם פוטנציאל דרמטי לשנות את דפוסיה החברתיים של אמריקה, לחדד את הקיטוב בין גזעים ולהחזיר את השעון אחור.

שאלת האפליה המתקנת סמוכה מאוד לציפור הנפש של שתי אסכולות רעיוניות, הליברלית (במובנה האמריקאי, הקרוב ל"שמאל" בישראל) והליברטריאנית (הקרובה ל"ליברלי" באירופה). הליברלים האמריקאיים מאמינים בצורך להתערב - בחברה ובכלכלה - כדי לתקן עיוותים היסטוריים. הליברטריאנים מאמינים שאין זה עניינה של הממשלה להתערב בשום תהליך, ועליה להניח לחברה ולכלכלה להתוות בעצמן את דרכן.

האפליה המתקנת, הידועה באנגלית כ-affirmative action, התחילה לאחר שהקונגרס אימץ חקיקה היסטורית לשיווי זכויות השחורים, באמצע שנות ה־60. החקיקה ההיא, על פניה, העניקה נתוני התמודדות שווים למיעוטים מקופחים. הליברלים לא הסתפקו בזה. הם גורסים כי שוויון הזדמנויות אינו נובע רק מלשון החוק, יהיה כתוב היטב כאשר יהיה. שוויון הזדמנויות לא ייתכן אם נתוני הפתיחה אינם שווים.

על הכניסה אל המוסדות האקדמיים הטובים ביותר מתמודדים שחורים והיספאנים, שנסיבות גידולם עיכבו את מיצוי הפוטנציאל האינטלקטואלי שלהם. ביסוד האפליה המתקנת עומדת ההנחה שדחיפה קטנה, או יותר מקטנה, תעזור להם להיכנס ולהשלים את החסר. האוניברסיטאות גם ייצאו נשכרות מגיוונו של ציבור הסטודנטים. ברוח מליצה מפורסמת, האוניברסיטאות "ייראו כמו אמריקה".

בית המשפט העליון פסק: "אוניברסיטאות רבות שגו כשהניחו, לאורך הרבה יותר מדי זמן, שאבן־הפינה של זהות היחיד היא צבע עורו - לא עמידתו באתגרים ולא שיפור סגולותיו. הבחירה הזו אינה מתיישבת עם ההיסטוריה החוקתית שלנו".

כל זה נמסר כאן במידה של פישוט. אין לנו הכוונה או היכולת להתחרות עם 237 עמודים.

סיום האפליה המתקנת מביא לשיא דרמטי מאבק של עשרות שנים, שהימין ניהל נגד האוניברסיטאות, וחזר והניח על מדוכת בית המשפט. מעניין שהמאבק הזה התחיל בסמיכות זמנים למאבק נגד הפלות מלאכותיות. שני המאבקים בני חצי המאה מוכתרים אפוא בהצלחה בתוך שנה אחת.

אגב, שלושת ארגוני זכויות האזרח היהודיים הגדולים ביותר באמריקה התנגדו תחילה לאפליה מתקנת, כאשר הגיעה אל בית המשפט ב-1978, מפני שהם ראו בה קודם כול אמצעי של אפליה. יהודים היו קורבנות היסטוריים של אפליה שנועדה להגביל את כניסתם לאוניברסיטאות. אבל הארגונים שינו את דעתם.

לפי סקר דעת מלפני חודשיים, רוב לא גדול של אמריקאים, 53%, תומכים באפליה מתקנת, "כל זמן שאינה כוללת מכסות נוקשות". 42% מתנגדים לה, "מפני שהיא מפלה נגד אמריקאים לבנים ואסיאנים". 

מי יתעוררו מאדישותם?

האקטיביזם של בית המשפט כבר גבה מחיר פוליטי ניכר מן הימין. הפסיקה נגד הפלות מלאכותיות הנחילה תבוסות לא צפויות למועמדים רפובליקאים מתנגדי הפלות בבחירות לקונגרס, למושלי מדינות ולבתי מחוקקים של מדינות בנובמבר שעבר. הרפובליקאים, שהיו מועמדים לניצחון גדול בבחירות לקונגרס, זכו ברוב קטן מאוד בבית הנבחרים והפסידו מכוחם בסנאט. מוסיף לקנן בהם החשש ששאלת ההפלות תהיה להם לרועץ בבחירות לנשיאות ולקונגרס של השנה הבאה.

כיוצא בזה, הפסיקה נגד אפליה מתקנת עשויה לחזק את נאמנותם של שחורים והיספאנים למפלגה הדמוקרטית, ובעיקר לעוררם להצביע. בימי בחירות, האמריקאים ידועים לשימצה באדישותם ובהימנעותם.

היסטורית, מצביעים צעירים (29 ומטה) הם האדישים מכולם. הם נוטים ברוב גדול לטובת הדמוקרטים, אבל מה זה משנה אם אינם מצביעים. פסיקת בית המשפט נגד מחילת חובות הסטודנטים עשויה להביאם אל הקלפי.

43 מיליון סטודנטים וסטודנטים-לשעבר חבים 1.6 טריליון דולר לממשלה הפדרלית. 16% נקלעו לחדלות פירעון, המשפיעה באופן הרסני על יכולתם לפתוח חשבונות בנק, ללוות כספים, לקבל משכנתאות. תוכנית ביידן נועדה למחול את מלוא חובותיהם של 20 מיליון, וחלק מחובותיהם של 21 מיליון. התוכנית תעלה לממשלה 600 מיליארד דולר. סקר מראה כי 54% של האמריקאים תומכים בה. בית המשפט פסל אותה, מפני שהיא לא קיבלה את הפורמט של חוק.

קצת משונה, אבל המפסידים ב"אקטיביזם שיפוטי" הם אלה הנוטים בעצמם להפוך לאקטיביים: להתארגן פוליטית, לארגן אחרים ולהצביע. מפסידי האקטיביזם הליברלי נעשו המנצחים הפוליטיים הגדולים של העשורים הבאים, תחת הסיסמה "הבה נבחר נשיא שימנה שופטים שמרנים". נראה באיזו מידה השמאל יחקה אותם.

אלה תוצאות הפוליטיזציה של בית משפט עליון, ששופטיו מתמנים (מאז ומעולם בארה"ב) בידי פוליטיקאים ומשרתים סדרי יום פוליטיים.

רשימות קודמות בבלוג וב- יואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.