"המיט חורבן": העליון שלח את אמיר ברמלי ל-14 שנים בכלא והעביר מסר מהדהד

בשבוע שעבר בית המשפט העליון החמיר בעונשו של אמיר ברמלי, הבעלים של בית ההשקעות רוביקון וקרן קלע, שהורשע בהונאת מאות משקיעים בהיקף אדיר של 340 מיליון שקל. עונש המאסר בן 10 שנים הוארך ל־14 שנים, והקנס הועמד על 600 אלף במקום 400 אלף שקל.

● "טרף קל": 250 מיליון שקל כבר התאדו בפרשה שמטלטלת את שוק ההון בישראל
● עילית רז מסתבכת בארה"ב? פרשת ההונאה שמסעירה את ההייטק בדרך לבדיקה בינלאומית | חשיפת גלובס

ההחמרה היא חריגה בשני מובנים: ראשית, ככלל ערכאות ערעורים ממעטות להתערב בפסקי דין, וגם כשהן מתערבות, הן לא ממצות את הדין עם הנאשם. שנית, העונש עלה ב־40% מהעונש המקורי, שיעור דרמטי שנדיר לראות.

השופטים יוסף אלרון, אלכס שטיין ויחיאל כשר הסבירו כי העונש שהטיל השופט חאלד כבוב, היום שופט העליון, הוא קל בצורה מפליגה ולא הולם את חומרת המעשים של ברמלי. עוד הם ציינו כי גם בעונש החדש הם לא ממצים עמו את הדין. 

כספים של פנסיונרים שנעלמו כלא היו

לעמדת השופטים, מדובר בעבירות שגורמות נזק מקביל וקשה - נזק כלכלי של סכומי עתק למשקיעים, ונזק לשוק ההון. השופטים הדגישו כי ברמלי "המיט חורבן" על הקורבנות ומשפחותיהם, וכי בציבור המשקיעים ישנם אזרחים ותיקים ופנסיונרים, שחסכו כל חייהם כספים עד להשקעתם. כספים אלה היו אמורים להוות את המשענת היחידה לעת זקנה, שתספק להם בריאות, דיור ורווחה - ואלה נעלמו כלא היו. צוין כי הפגיעה היא מעבר לכלכלית, וכי רבים מהם מנפגעי העבירה חווים בעיות בריאותיות ונפשיות ומתארים תחושות חרדה ודיכאון.

על הנזק שנגרם לשוק ההון אמרו השופטים כי העבירות "פוגעות באמון הציבור בשוק ההון, וכפועל יוצא מכך מדללות את התמריץ להשקיע בשוק ומבריחות ממנו משקיעים פוטנציאליים". הם ביקשו לשלוח את המסר המרתיע למי שמבקש לנצל את מעמדו ומונע מרדיפת־בצע. במקביל ציינו כי העונש צריך להתחשב בכך שמדובר בעבירות שיש קושי לגלותן, אלא בשלב מאוחר מדי. שיקול נוסף היה שברמלי לא לקח על עצמו אחריות בשום שלב והתייחס בביטול להאשמות.

בתיקים כלכליים כמעט תמיד מדובר באנשים נורמטיביים, וכאשר מגיע השלב בו בית המשפט נדרש להחליט על עונשם, הם מציגים אורח חיים נורמטיבי שמאופיין בתרומה לחברה, זאת לצד פגיעה קשה במשפחה בשל המאסר הממושך. השופטים לא התרשמו מטיעון זה וציינו כי הם לא מתעלמים מהפגיעה הקשה בילדיו ובמשפחתו של ברמלי, אך הם מבקשים להרתיע את מי שמבצע עבירות כלכליות בשל הרצון להתעשר באמצעות ניצול בוטה של עמדת כוח, ידע ותחכום.

מה קרה בפרשות הונאה אחרות?

בפרשת המעילה בבנק למסחר הורשעו פקידת הבנק אתי אלון ואחיה עופר מקסימוב במרמה וגניבה בהיקף של 254 מיליון שקל. על אלון ואחיה נגזרו 17 שנות מאסר, ועל אלון נגזר גם קנס של 5 מיליון שקל.

אומנם בפרשת הבנק למסחר סכום הגניבה נמוך מהיקף הסכומים בעניינו של ברמלי, אך הנסיבות שונות, וניתן לאבחן בין הפרשות. מתוך סכום העתק של 340 מיליון שקל, ברמלי העביר לכיסו כ־19 מיליון שקל. יתר הכספים הועברו להשקעות שבחר, בניגוד להבטחות למשקיעים. אתי אלון גנבה את כל כספי לקוחות הבנק והעבירה את הכספים לאחיה.

יועץ ההשקעות ערן מזרחי נדון ל־12 שנות מאסר, לאחר שהורשע בשנת 2013 בהונאת לקוחותיו בהיקף של 58 מיליון שקל. גם קורבנותיו של מזרחי נותרו חסרי כל, והוא לקח את הכספים כשידע שאין בכוונתו להשקיע אותם כלל.

בפרשת הונאת המשקיעים של "קרן אור", יחיאל טפירו נדון ל־40 חודשי מאסר, לאחר שהעליון הפחית את עונשו מחמש שנים. טפירו הורשע בגניבה בסכום של כ־45 מיליון שקל, מרמה בסכום של 80 מיליון שקל ופרסום ללא תשקיף. כבוב, שהיה השופט גם בתיק זה, הסביר את הפער בין העונש לברמלי (10 שנים) לבין טפירו. מעבר לפער בסכומים, כרבע, ברמלי ידע מהרגע הראשון שהכספים שלקח מהמשקיעים לא יושקעו למטרות שהבטיח. לטפירו, לעומת זאת, היתה תוכנית עסקית, וכמחצית מכספי ההשקעות נכשה לפי ההרשאה שניתנה.

בפרשת פלד־גבעוני, קבוצת חברות ציבוריות קרסה עם חובות של יותר מ־800 מיליון שקל, בעלי השליטה הורשעו, אך העונש הכבד ביותר הוטל על מי שנחשב ליועץ החברות ומי שהגה את התוכנית הפלילית טל יגרמן. בית המשפט העליון התערב בשנת 2016 בעונש של טל יגרמן והחמיר אותו מ־4 ל־6 שנות מאסר, 18 שנה לאחר ביצוע העבירה. הוא הורשע יחד עם נוספים בכך שנטל במרמה עשרות מיליוני שקלים מכספי הקבוצה והעביר לחברות פרטיות כדי לממן רכישת שליטה בחברות נוספות. אף אחד מהמקרים הללו לא מתקרב להיקפים ולנסיבות של פרשת ברמלי.

קבלת דבר במרמה, גניבה או גם וגם?

ברמלי העביר את ההשקעות של לקוחותיו לאפיקים שהוסתרו מהם וכללו שימושים אישיים. בגין מעשים אלה הוא הורשע בעבירה של גניבה בידי מורשה, שלצידה 7 שנות מאסר מקסימליות. בערעור הוא טען שהיה נכון להרשיעו במקום בעבירה קלה יותר של מרמה בנסיבות מחמירות - עבירה של 5 שנים בצידה, ורק לגבי סכום מצומצם של 62 מיליון שקל.

שופטי העליון דחו את הטיעון. הם קבעו כי שתי העבירות מתקיימות במקביל, וכי ניתן להרשיעו על שתיהן בנפרד, אך מאחר שהמרמה נבלעת בגניבה, היה נכון להרשיע בעבירה החמורה - גניבה בידי מורשה.

עבירת המרמה מתקיימת כי ברמלי הציג גרסאות שקריות. המשקיעים העבירו 340 מיליון שקל, ולולא שקריו, לא היו בוחרים להשקיע אצלו. באשר לעבירה של גניבה בידי מורשה - נקבע כי ברמלי קיבל לידיו כספים, יחד עם ייפוי־כוח של המשקיעים לשימוש מוגדר, וגנב את הכספים לשימושו כאשר עשה בהם שימוש בלתי מורשה במהלכים שתוכננו מראש, זאת בזמן שהוא מסתיר מהמשקיעים את מעשיו.

המשקיעים היו משקיעים בכל מקרה?

בנוסף טען ברמלי כי אין קשר סיבתי בין מצגי השווא שהציג לבין מרבית היקף ההשקעה. לטענתו, 65% מתוך 360 משקיעים השיבו כי לו היו יודעים שכספם מועבר לחברות הקשורות לברמלי ולהשלמות הון לטווח קצר, כפי שנאמר להם, הם עדיין היו משקיעים.

בית המשפט העליון דחה בדעת הרוב את הטענה. השופטים קבעו כי נאשם נותן את הדין על מעשיו ועל תוצאות כפי שהתרחשו במציאות - להבדיל מעולם אלטרנטיבי של תרחישים היפותטיים שלא התממשו.

במציאות - איש מהמשקיעים לא נתן את הסכמתו לכך שברמלי יעביר את כספים להשקעות אחרות ויעשה עם הכסף כרצונו. העובדה שהם אמרו שהיו משקיעים בכל מקרה - אינה הסכמה. מספיק שהשקרים שלו "השפיעו השפעה ניכרת ואפקטיבית" על ההחלטות שלהם.

השופט יחיאל כשר חשב אחרת. בדעת המיעוט הוא כתב כי לאור תשובת חלק מהמשקיעים, אין קשר סיבתי בין מצג המרמה לבין קבלת הכספים, והגיע למסקנה כי לגבי חלק מהכסף הנסיבות מקלות מדעת הרוב, ולכן חשב שיש להחמיר את העונש ל־12 שנות מאסר ולא ל־14 שנים.