כשחזאי מזג האוויר חילצו את אירופה מידי הנאצים: קיצור תולדות המטאורולוגיה

ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. היא כתבה חמישה ספרי היסטוריה עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדת פרס בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב

המצאת הכתב באלף ה־4 לפנה"ס הייתה נקודת מפנה בתולדות המטאורולוגיה. היא אפשרה למצרים הקדמונים לתעד את תנודות מזג האוויר ולחזות את השפעות מפלס הנילוס: נילוס גבוה מדי סימן שהיבולים לא יצליחו, נילוס נמוך מדי אותת שתהיה בצורת.

"טבלאות עננים" משמשות כמדריכי מזג אוויר

היוונים בעת העתיקה ואנשי תרבות המאיה, ביססו את תחזיות מזג האוויר שלהם על תנועת גרמי השמיים. תרבויות אחרות הסתמכו על סימנים אטמוספריים ותופעות טבע.

אחד הטקסטים הדתיים העתיקים ביותר בספרות ההודית, ה"צ'נדוגיה אופנישד" מהמאה ה־8 לפנה"ס, כולל תצפיות על סוגים שונים של ענני גשם. אמנים בעידן שושלת האן הסינית (206 לפנה"ס עד 9 לספירה) ציירו "טבלאות עננים" על בדי משי, ששימשו כמדריכי מזג אוויר.

ניסיונות מוקדמים אלו של חיזוי מזג אוויר אינם רק תוצרים של חשיבה קסומה. המשפט שישו אומר בבשורה על פי מתי, "בָּעֶרֶב תֹּאמְרוּ יוֹם־צַח יִהְיֶה כִּי אָדְמוּ הַשָּׁמָיִם", מגובה בנתונים מדעיים: השמיים נראים אדומים כשלחץ אטמוספרי גבוה נכנס מכיוון מערב ומגרש את העננים, כך שיום למחרת יהיה שמשי.

במאה ה־4 לפנה"ס, ניסה הפילוסוף היווני אריסטו לספק הסברים רציונליים לתופעות מזג אוויר בחיבור שלו "מטאורולוגיקה", בו הניח את היסודות למטאורולוגיה המודרנית. לא ניתן היה לפתח דבר מהרעיונות של אריסטו לפני שהומצאו כלים דוגמת התרמומטר (את הגרסה המוקדמת של הכלי המציא גלילאו ב־1593) ומד הלחץ (ברומטר), שהמציא ב־1643 תלמידו של גליליאו, המתמטיקאי והפיזיקאי האיטלקי אוונג'ליסטה טוריצ'לי.

● מה היה התחביב שהציל את צ'רצ'יל בשעות הקשות? על העיסוקים הלא ידועים של מנהיגי העולם
● איש לא יודע מי המציא אותו, אבל הוא הפך למשקה האלכוהולי המועדף על חוגי החברה הגבוהה
● האנושות קרסה תחת החום הכבד, עד שההמצאה הזו שינתה את פני ההיסטוריה

כיצד הרוח תשפיע על מתקפות גז כימי

מכשירים אלו אפשרו מעקב יומיומי מדויק אחר מזג האוויר. מתוך הבנת החשיבות של התבוננות זו, תומאס ג'פרסון, חלוץ של חיזוי מזג האוויר בעת החדשה, הורה לחוקרים האמריקאים מריווד'ר לואיס וויליאם קלארק לערוך רישום מדוקדק של מזג האוויר במהלך מסעם למערב אמריקה בשנים 1804-1806.

הוא עצמו ערך רישומי מזג אוויר בכל מקום בו התגורר, וכתב ביומן שלו: "השיטה שלי היא לעשות שתי מדידות ביום".

לרוב הממשלות לא היה ממש אכפת מתחזיות מזג האוויר עד מלחמת העולם הראשונה. כעת, הידיעה לאן תנשב מחר הרוח, הייתה ההבדל בין מתקפת גז כימי נגד כוחותינו למתקפת גז כימי נגד אויבנו.

על מנת לבצע תחזיות מדויקות, מטאורולוגים נזקקו למודל מתמטי שישלב סוגים שונים של נתונים. הניסיון הראשון של המתמטיקאי האנגלי לואיס פריי ריצ'רדסון ב־1917, ארך שישה שבועות והתברר כשגוי לחלוטין.

חלון ההזדמנויות לפלישה בנורמנדי

ספקות לגבי דיוקן של תחזיות מזג האוויר עדיין ריחפו באוויר כשהצוות המטאורולוגי של בעלות הברית עדכן את המפקד העליון דווייט אייזנהאואר שקיים רק חלון הזדמנויות אחד לפלישה לנורמנדי: 6 ביוני, 1944. למרות השגותיו, אייזנהאואר פעל על בסיס המידע הזה, והפתיע מטאורולוגים גרמניים שחזו שהסופות בתעלה האנגלית יימשכו עד אמצע החודש.

כפי שכולנו יודעים, מפעם לפעם מטאורולוגים חתומים על תחזיות שגויות. כל שנותר הוא להיזכר באמרה הישנה: "אין דבר כזה מזג אוויר רע, יש רק בגדים שאינם תואמים את מזג האוויר".