"אחרי שמונה בערב איש לא יוצא מהבית": מכת החולדות של בני ברק

"אתה הולך ברחוב, שומע את הצווחות שלהן ואומר לעצמך: ריבונו של עולם, איפה אני חי? אנחנו מפחדים כאן מחולדות יותר מפיגועים", אומר אודי טנא, שגר בגבול בני ברק ורמת גן. "כשאני נכנסת לרכב שלי אני חייבת לוודא שכמה מהן לא נכנסו איתי", מספרת אסתר הורן, שגרה בבני ברק כבר יותר מ־40 שנה, "הן נשכו תינוקת במיטתה, בקומת קרקע, נשכו ילדים בגן - זו סכנת נפשות".

● דווקא המיליארדר שלא הכרתם מוביל במרוץ לירח | ראיון
● כך שבויות חברות אמריקאיות בגחמות של טיקטוק | WSJ
● "אתה אוהב את הילד שלך, אבל הוא פשוט לא מתאים לתפקיד ניהולי"

לא מדובר באגדות אורבניות, בחודשים האחרונים אכן נרשמו כמה מקרי נשיכה של ילדים בבני ברק. בהם ילדה בת שנתיים שננשכה בכל חלקי גופה במיטתה בלילה והובהלה לבית החולים ואושפזה כשהיא שותתת דם. ברחובות העיר, בה מצטופפים כרבע מיליון תושבים על שטח של כ־7.3 קמ"ר בלבד, מסתובבות כבר חודשים ארוכים חולדות גדולות, בטוחות בעצמן, מפחידות. יש אומרים מאות אלפים. הן אפילו הגיעו לכנסת, בדיון שנערך בנושא בשבוע שעבר בוועדת הפנים מסר המשרד להגנת הסביבה כי מדובר במפגע ייחודי והטיפול בבעיה החל כבר ב־2021.

 ילדים שננשכו בידי חולדות. המקרים מצטברים / צילום: פרסום מתוך רשתות חברתיות, לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

תושבי העיר פשוט לא מאמינים שזה קורה להם. "שירתתי בחברון כחייל וכקצין ושם קראנו לחולדות עכברתולים, כי הן היו בגודל של חתולים ממש", מספר טנא (36, נשוי + 3), "אנחנו עוד לא במקום הזה, אבל אתה ממש רואה אבולוציה של החולדות בארבעת־חמשת החודשים האחרונים, זה נמצא כיום במקום אחר לחלוטין, זוועת עולם". הורן, אם לילדים שבגרו וסבתא לנכדים, אומרת כי "הן מטיילות במרכז העיר ומכירות כבר את השבילים יותר טוב ממני. החולדות צצות בכל כל מקום שיש בו זבל או ביוב. התשתיות בבני ברק כל כך גרועות שכל מוצאי שבת יש כאן בריכות של ביוב והחולדות פשוט חוגגות. זה קצת דומה לחזירי הבר בחיפה, אבל החולדות הולכות בקבוצות גדולות ולא מפחדות מאף אחד".

העירייה, שנראה שגררה רגליים, מתעוררת עכשיו ביקיצת פתאום, לוקחת הלוואה ב־20 מיליון שקל, שוכרת פרויקטור ומושחת על עצמה צבעי מלחמה. בבני ברק הבינו סוף סוף: זה או אנחנו או החולדות. לא בטוח שהתוצאות של המאבק הזה ימצאו חן בעיני תושבי הערים הסמוכות, כמו רמת גן, פתח תקווה או אפילו תל אביב, אבל עוד נגיע לזה בהמשך.

"הן לא באו בגלל הטשולנט"

עיריית בני ברק מנוהלת על ידי המפלגות החרדיות. מולן ניצב יעקב וידר, חרדי גם הוא אך נציג מפלגת הליכוד ואופוזיציה של איש אחד מול ראש העיר אברהם רובינשטיין. וידר אומר שהעלה את נושא החולדות שוב ושוב בישיבות מועצה במשך שנה לפחות, אך לדבריו, רובינשטיין ומקורביו הכחישו בכלל שיש חולדות בבני ברק. עד שהבעיה, איך לומר בעדינות, כמעט נשכה אותם בישבן.

 עיריית בני ברק. ''תוצאות ייראו בשטח בתוך כמה שבועות'' / צילום: Shutterstock

"מבחינת עיריית בני ברק העיר הייתה נקייה", אומר וידר. "רק בזמן האחרון העירייה הודתה שיש בעיה ועכשיו הם מאשימים את הרכבת הקלה. מעניין שזה לא קרה לא בתל אביב, לא ברמת גן, לא בגבעת שמואל ולא בפתח תקווה. העכברושים, מתברר, יודעים לנווט רק לבני ברק".

למה זה קורה דווקא לכם?
"יש בעיה של ניקיון בבני ברק, זו אחת הערים המלוכלכות בישראל ואפשר לראות את זה בעיניים. נוסף על כך, יש כאן הצפות ביוב מטורפות והכול מתערבב ברחובות. החתולים בעיר פוחדים מהחולדות". או כפי שהוא ניסח זאת בדיון בכנסת, "החולדות לא מגיעות סתם כי הן אוהבות את הטשולנט של בני ברק, הבעיה המרכזית היא הזבל, הטינופת בבני ברק".

וידר אומר כי הוא מייצג במועצת העיר את כל מי שלא קשור לחרדים במועצה, כלומר כ־15% מהאוכלוסייה בבני ברק (שרובם ככולם מתרכזים בשכונת פרדס כץ). "אני יכול להגיד שהאזורים הכי מוכי עכברושים בעיר, עם ההזנחה הכי פושעת, הם האזורים החילוניים", הוא אומר.

מה עשית כדי לשנות המצב?
"כשראיתי שבעירייה ממשיכים להגיד שהכול בסדר ואפילו מחלקים לעצמם פרסים, התחלתי להציף את נושא החולדות בתקשורת. ידעתי שזה הכלי היחידי שיכול לגרום להם לזוז. מבחינת סיוע חיצוני פניתי למשרדי הפנים והבריאות, אבל הם גלגלו אותי מכל המדרגות. פניתי למשרד להגנת הסביבה, שבו השרה (עידית סילמן - ד"א) מהמפלגה שלי, כך שסוף סוף פתחו בפניי את הדלת. השרה הורתה למנכ"ל שלה לבדוק את העניין ובתוך שבוע התייצבה בעצמה בביקור בבני ברק. היא הייתה מזועזעת. ופתאום עיריית ברק הודיעה כי מתכוונת לטפל בעכברושים".

ממשרד הבריאות נמסר: "הטיפול במכרסמים הוא באחריות הרשות המקומית. בעקבות התלונות שהתקבלו בלשכת הבריאות תל אביב על מפגע מכרסמים הועבר הנושא לטיפול הרשות המקומית האמונה על כך".

העירייה התעוררה

הפרסומאי והיועץ האסטרטגי קיוי הס מציג את עצמו כדובר עיריית בני ברק, אף שלא נבחר לתפקיד במכרז רשמי. כך או אחרת, הס נחשב למקורב לראש העיר רובינשטיין ולדמות מרכזית בהסברת התוכנית החדשה של העירייה למיגור החולדות.

"שכרנו פרויקטור מקצועי, חברת פורטל ייעוץ אקולוגי, שכבר הגישה תוכנית משולבת הכוללת פינוי מצבורי פסולת, ניטור מחילות, הדברה מסיבית, פינוי חצרות והסברה לתושבים", הס מדווח. "הפרויקטור החל לפעול בבני ברק ב־1 ביולי, צוותים של החברה שלו נמצאים בעיר עם עשרות כלים הכוללים מנופים, משאיות וצוותי הסברה. הם חילקו את העיר לשישה אזורים ולכל אזור מונה מנהל אזור. לפי הערכות, ייראו תוצאות בשטח בתוך כמה שבועות. אנחנו מנסיים לגייס את התושבים למבצע ומצפים מהם לגלות סבלנות כלפי הכלים הכבדים המקצועיים שייסעו ברחובות, כמו גם לפנות ולנקות חצרות בהתאם לדרישות הפרויקטור".

יוסי פורטל, הפרויקטור, דיווח בכנסת על ההתקדמות ואמר כי "מדובר במגה־אירוע. הצוות שלנו, שמפעיל 20 משאיות, פינה בחמישה ימים 250 טונות זבל". כדי לשים את הדברים בפרופורציה, אדם בישראל מייצר בממוצע 1.7 ק"ג פסולת ביום לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה.

 הררי זבל בבני ברק. הפרויקטור דיווח כי פונו 250 טונות בחמישה ימים / צילום: טנא תקשורת

לעומת זאת, המדביר בועז קייזרמן אמר בישיבה כי "המקרה של בני ברק הוא מקרה ייחודי בגלל גבעות הכורכר שעליהן היא יושבת, והבעיה תלך ותחמיר". לדבריו, בשל הגבעות קיימות בעיר טרסות וחומות אבן רבות הבנויות מבטון פריך יחסית, וכך גם מערכת הביוב בעיר. "התכונה המצמררת של חולדת החוף היא שהיא יודעת לכרסם בבטון הפריך ממנו בנויה בני ברק. יש לחולדת החוף אפשרות לכרסם כל דופן וכל בטון", אמר קייזרמן. להערכתו, אין כמעט קשר בין בניית הרכבת הקלה לבעיית החולדות, וגם ההזנחה והאשפה הן אומנם גורם תומך אך לא עיקרי.

מכת החולדות קשורה לעבודות על הרכבת הקלה בבני ברק?
"בנושא הזה ניטש ויכוח עז בינינו לבין נת"ע, שאומרת שבערים אחרות שבהן התבצעו עבודות לא נוצרו מפגעי חולדות", אומר הס. "אנחנו טוענים שהעובדות פשוטות: בכל השכונות שנושקות לתוואי עבודות הרכבת הקלה, מכת החולדות בשיאה. יכול להיות שבתל אביב למשל תוואי הרכבת לא עובר באזורים כל כך צפופים כמו אצלנו. בבני ברק התוואי עובר ממש ברחוב ז'בוטינסקי, עם שכונות צפופות ביותר משני הצדדים - פרדס כץ וגבעת סוקולוב. צריך לזכור ששום רשות מקומית בארץ לא התנסתה בתופעה בסדר גודל כזה".

איבדתם זמן יקר?
"שלב הניסוי וטעייה שלנו לקח זמן, אבל ידענו שבכל מקרה אין משנה סדורה. ישבנו עם ראשי רשויות, מדבירים, זואולוגים - וכל אחד מהם אמר משהו אחר. חלק ניסו להרגיע אותנו ולומר שזו מכה שמגיעה לשיא של התפרצות אבל לאחר כמה שנים הרבייה של החולדות נעצרת והן מתחילות להתמעט. אחרים טענו שהבעיה בכלל בפחים הטמונים שאנחנו מתקינים בבני ברק, שיצרו בעיה לחולדות בגישה למזון וחייבו אותן לעלות מעל פני הקרקע".

ניסיתם לבקש עזרה מהשלטון המרכזי?
"כשפנינו למשרד להגנת הסביבה קיבלנו הרבה הוראות והנחיות, אבל לא קיבלנו בכלל סיוע חירום בדומה למה שהעיר קיבלה בימי הקורונה. לפחות המשרד אישר את הפרויקטור שלקחנו ואת תוכנית הפעולה שלו. סיפור כזה הוא מאוד גדול וכבד על מידותיה של רשות עירונית, נאלצנו לקחת הלוואה בנקאית של 20 מיליון שקל כדי להתמודד עם מכת החולדות. ההלוואה אמורה לממן רק את השלב הראשון בטיפול בחולדות. אנחנו יודעים שלפנינו דרך ארוכה".

מה אתה אומר על הביקורת של יעקב וידר?
"עיריית בני ברק מטפלת בנושא החולדות בעיר יותר משנה. באופן אישי הייתי שותף בעשרות ישיבות ודיונים בנושא הזה. צריך לזכור שיש כאן התפרצות מהירה ומה שהיה בחורף הוא לא מה שיש היום. יכול להיות שבהתחלה לא הבנו את היקף התופעה, אבל למדנו תוך כדי תנועה והיום אנחנו לגמרי בטוחים שתוך שבועות ספורים כולם יראו שינוי גדול מאוד".

אומרים שראש העיר אמר בישיבת מועצה שאין חולדות בעיר.
"מייחסים לראש העיר משפט שהוצא לחלוטין מהקשרו. כשדיברו על החולדות הוא אמר 'מה, יש חולדות?' בסרקזם, כדי להבהיר לדוברים שהם ממש לא גילו את אמריקה. עשרות אנשים שהיו בישיבה ההיא וכולם יכולים להעיד כשהדברים נאמרו כבדיחה, בסרקזם".

"ארנונה כמו בניו יורק"

נוסף להלוואה של 20 מיליון שקל שהעירייה מבקשת ממשרד הפנים לאשר, המשנה ליועמ"ש עיריית בני ברק, עו"ד יעקב ראבד, אמר בכנסת כי "יש צורך בתקציבים נוספים ממשרדי הממשלה ומקרן הניקיון לטיפול כולל בבעיה". טנא, שהוא ידיד של וידר, לא מאמין שנציג העירייה אכן מדבר על לקיחת הלוואה בנקאית במיוחד לטיפול בחולדות. "זה לא יכול להיות, תקציב התברואה בלבד של עיריית בני ברק עומד על 120 מיליון שקל. אנחנו, תושבי בני ברק, משלמים ארנונה כמו בניו יורק ומקבלים תשתיות כמו בעזה. העיר מטונפת ברמה משוגעת, לפעמים לא מפנים את הזבל במשך ארבעה ימים".

בעירייה טוענים שטיפול בבעיה כזו גדול עליהם מבחינה כספית.
"עיריית בני ברק לא יכולה לבלבל את המוח שאין לה כסף, יש לה תקציב של כמעט 2 מיליארד שקל. היא יושבת על הארנונה של כל מגדלי המשרדים בשטחה - בסר 1,2,3,4, מגדל צ'מפיון ואחרים. זה מכרה זהב".

וידר מדייק את המספרים: "עיריית בני ברק לא ענייה, יש לה תקציב של 1.7 מיליארד שקל. הארנונה בבני ברק גבוהה, יותר גבוהה מאשר בסביון. התושבים בבני ברק עניים, אבל העיריה ממש לא. התמורה שהתושבים מקבלים על מה שהם משלמים פשוט נוראית. יש שלטון פחד בעיר, אנשים פוחדים להתלונן". גם טנא מסכים כי פחד עוצר את התושבים מלקום ולהופך שולחן או שניים: "התושבים כאן מפחדים שכל מי שירים ראש ידפקו אותו אחר כך, למשל ברישום של הילדים לבית הספר".

בעירייה מאשימים את העבודות על הרכבת הקלה.
"זה חרטא, מה העכברים אנטישמיים, הולכים רק ליהודים דתיים וחרדים? מה, לא חפרו בתל אביב וברמת גן? כאן יש ממש טרור, אחרי שמונה בערב אף אחד לא יוצא מהבית. בקבוצות וואטסאפ יש תיאורים של חולדות שטיפסו לקומה רביעית דרך המרזבים, או נכנסו לתוך מכוניות. פחד. הילדה שלי מאיה, בת השנה, במקום להגיד לה 'תראי כלב', 'תראי חתול', אני אומר לה 'תראי חולדה', 'תראי עכבר'... זה אולי נשמע מצחיק, אבל למה מחכים, שמישהו ימות?".

אז למה באמת בתל אביב לא נרשמה התפרצות חולדות? "באגף התברואה של עיריית תל אביב־יפו קיים זה שנים מודל חדשני", מסבירים שם, "שבמסגרתו מועסק מנטר מטעם היחידה לפיקוח על הבנייה, שמגיע אל אתרי הבנייה השונים ומבצע אכיפה בנושא המזיקים (בעיקר חולדות ויתושים). כמו כן, בעירייה קיימת מערכת בקרה שחולשת על כל אתרי הבנייה, לרבות של הרכבת הקלה, דבר שגורם לטיפול בקריאות להיות יסודי ויעיל יותר; והיא שמה דגש על ממשקי עבודה רציפים בין כלל הגורמים (תברואה, בנייה ותשתית, חברות חיצוניות ועוד) ועל פרסומים בנושא בשלל הפלטפורמות שעומדות לרשותה".

כשצפוף, גם חולדות מהגרות

בחזרה לבני ברק ולעירייה שהחלה להתמודד ברצינות, כך נראה, עם מכת החולדות. אבל מה יקרה עכשיו? לא תמיד תוכניות סדורות שמתחילות בא', אכן מסתיימות בת'. לפעמים גם לטבע יש מה לומר.

"התפרצות ילודה מעידה בדרך כלל שיש המון מזון זמין וחשוף לחולדות. מעבר לכך, בטבע אין ואקום: זינוק במספרים של בעל חיים כלשהו מעיד שאין כרגע בעל חיים אחר שמאיים עליו, שמאזן את הילודה שלו", מסביר ד"ר מיכאל אטינגר, יו"ר הסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל.

ד"ר אטינגר מציע להתמקד בגורם האנושי: "האדם זורק כל כך הרבה מזון לפח, שזה באמת לא מפתיע שיותר ויותר בעלי חיים חוצים את הגדר הווירטואלית ובאים לחפש מזון באזור המחיה של האדם. אנחנו רואים את זה קורה עם חזירי הבר בחיפה, וכנראה גם עם החולדות בבני ברק".

למה החולדות עלו פתאום מעל פני הקרקע במספרים כל כך גדולים בבני ברק?
"הן חיות רוב הזמן בתשתיות הביוב, מתחת לאדמה, אבל הצפות ביוב יכולות לגרום להן לעלות למעלה. יכול מאוד להיות שיש כאן שילוב עם העבודות על הרכבת הקלה: החפירה מבריחה את החולדות מהמחילות, הן בורחות במערכת הביוב ועולות על פני הקרקע".

עד כמה משפיעות לדעתך חפירות הרכבת הקלה?
"בכל פעם שהאדם נכנס לשטח מחיה של בעל חיים, אותו בעל חיים בורח משם. כשהתחילו לבנות שכונות חדשות בערים כמו טבריה או כרמיאל, הייתה בריחה המונית של שפני סלע. זה הוביל להתפרצות לישמניה ("שושנת יריחו", מחלת עור המועברת בעקיצה של זבוב החול, ד"א). זה קורה בשנים האחרונות גם עם התנים, שנכנסנו להם לשטחי המחיה והם משוטטים כיום ברחובות תל אביב ורמת גן".

לפי ד"ר אטינגר, וזו נקודה חשובה, בכלל לא בטוח שבעיית החולדות תתחיל ותסתיים בבני ברק. "החולדות ידועות בעבר הרחוק והפחות רחוק כמי שנושאות מחלות שכבר לא אמורות להיות כאן, כדוגמת כולרה. הן מחוסנות בעצמן לרוב המחלות, אבל יכולות להעביר אותן לאדם דרך מגע במזון, הפרשות וכמובן נשיכות".

הן מסוגלות לבצע הגירה המונית לערים שכנות?
"שאלה טובה מאוד. אם אתה מספק מעט אוכל להרבה מאוד חולדות, יש להן שתי אופציות: לברוח או לאכול זו את זו. קשה לנבא מה יקרה. בעל חיים שנמצא בסביבה שבה יש הרבה פיות להאכיל ינסה לברוח למקום שבו יהיה לו יותר קל למצוא מזון. אצל החולדות, ברגע שאחת בורחת אחרות יבואו אחריה, כי הבורחות הראשונות מסמנות את מסלול הבריחה בהפרשות. הן נעות במשפחות".

היסטוריה של פשיטות ומגפות

החולדות ידועות ביכולתן לדלג ערים, ארצות ואפילו יבשות במהירות וביעילות יוצאות דופן. לפני כ-6 מיליון שנים למשל הן דילגו מאסיה לאוסטרליה. מפה לשם סידני מתמודדת עם מגפת חולדות, ובסוף העשור הקודם ההערכות הגיעו גם למיליארד חולדות בעיר, 200 על כל תושב.

גם הקשר הלא ממש בריא (לפחות מבחינתנו) בין האדם לחולדה ולעכבר נמשך כבר הרבה מאוד שנים. החולדות, מה לעשות, יודעות שכל מה שעליהן לעשות זה להישאר קרובות לאדם, שמקיף את עצמו תמיד בכמויות מזון שלא יוכל לצרוך גם בעשרה גלגולים.

במאה ה־14 החולדות הואשמו, לא לגמרי בצדק, במגפת "המוות השחור" ובמותם של 75-200 מיליון מתושבי אירופה (30%-60% מאוכלוסיית היבשת בעת ההיא). ימי הביניים הייתה תקופה עגומה למדי להיגיינה האנושית והחולדות חגגו. בסופו של דבר, שנים אחר כך, התברר שהאשם היה דווקא בנשיכות הפרעושים שאומנם ניזונו מדם החולדות, אבל קפצו מדי פעם גם על אנשים והדביקו אותם במגפה.

המאות חלפו והאנושות חקרה, כבשה וסחרה, בעיקר דרך הים. גם החולדות כבשו את העולם, מספינה לספינה, מנמל לנמל. איתן באו המחלות. המאה ה-18 למשל תיזכר מבחינה זו בעיקר בגלל כיבוש צפון אמריקה על ידי חולדות מאירופה.

לקינוח: התפרצות החולדות הגדולה ביותר בארה"ב נרשמה ב-1924 לאחר שהשלטונות יצאו בתוכנית מטומטמת במיוחד במדינת קליפורניה להכחיד ניצים, זאבי ערבות וטורפים אחרים, שהצליחו איכשהו לשים גבולות וסייגים להתרבות החולדות והעכברים.