חוקרי גבריות מגלים: הגבר החדש עדיין נלחם על זהותו

כשתוכנית הטלוויזיה "פוני קטן שלי: חברות היא קסם" (גלגול של "פוני קטני" מהמאה ה־20) עלתה לאוויר, קהל הצופים שיוצריה ראו לנגד עיניהם הורכב בעיקר מילדות, אבל בשנים האחרונות, נמצא לה קהל לא צפוי: גברים בוגרים. הם החלו לשוחח עליה ברשתות חברתיות כמו 4chan ויצרו את קהילת ה־Bronies, ששופכת אור על המתח שבין גבריות ישנה לחדשה ועל יחסי הכוחות בין המינים.

ד"ר זכרי פלמר, מ־Texas A&M University Commerce, שחקר את התופעה, זיהה שתי קבוצות עיקריות של ברוניז. הראשונה הייתה של גברים שאהבו את המסרים של התוכנית על חברות ותמיכה הדדית ואמרו שהיא עזרה להם להתחבר לצד הרגיש שלהם ולהבין טוב יותר נשים וגברים גאים. אבל הייתה קבוצה נוספת, מבלבלת יותר ודי גדולה בתוך הקהילה - גברים שהתעניינו פחות במסרי התוכנית ויותר בוויזואליה שלה.

בקבוצה הזאת הייתה נטייה ליצור אמנות פורנוגרפית או אלימה סביב הדמויות וסצינות בסדרה. בכנסים הרשמיים של "פוני קטני" החלו להופיע תכנים לא ראויים לילדים והוחלט בהדרגה להקצות חדרים מסוימים או שעות מסוימות לתכנים הללו. הגברים הללו לעתים קרובות לבשו בגדים בעלי אסתטיקה צבאית, וגם הלבישו כך את הפוניות שיצרו. פלמר שם לב שבשעות הערב, מתחם הכנס הופך גברי מאוד, עד כדי כך שנשים מרגישות לא רצויות בו.

"הגברים עשו קריאה מחדש בתוכן שנועד להיות מעצים לילדות, באופן שאולי איים על הגבריות ההגמונית, והפכו את הדמויות באמנות המעריצים שלהם למיניות וחסרות זהות משלהן", כתב פלמר במחקר שלו, שפורסם ב-2021.

הקבוצה הזאת של גברים לא הייתה פתוחה במיוחד לקבלה של נשים או של הקהילה הגאה. להיפך, לגברים הללו היה לפעמים כעס על כך ש"לנשים 'מותר' ליהנות מתכנים כאלה בלי שמישהו יבוא אליהן בטענות, ולנו 'אסור'". הם הביעו דאגה לגבי חוסר היכולת שלהם להשיג את האידיאל הגברי, שלתפיסתם הוא אתלטי, חזק ויציב כלכלית. אבל באופן משונה, הכעס הופנה לנשים ולא לפטריארכיה. הם הביעו חשש מכך שהזכויות שניתנו לנשים הן "על חשבון גברים".

הם גם טענו שאינם פריבילגים, וכשנשאלו במפורש על יחסי גברים ונשים, הם אמרו: "אנחנו בקהילת חובבי 'פוני קטני' פה, איך יכול להיות כאן שוביניזם?".

 אמנות של מעריצי ''פוני קטן שלי'', מתוך הסרט The Extremely Unexpected Adult Fans of My Little Pony / צילום: צילום מסך מיוטיוב

זהויות שנמצאות במאבק תמידי

ובכן, מתברר שיכול להיות כאן שוביניזם. אחד הממצאים המעניינים של השנים האחרונות הוא שגברים היברידיים, שמאמצים תכונות שנתפסו בעבר כ"נשיות", משמרים את הכוח שלהם ביחסים בין המינים. הם מרחיבים את מנעד האפשרויות שלהם בלי לוותר על הפריבילגיות.

פרופ' ריווין קונל, מי שטבעה בשנות ה־80 של המאה ה־20 את המונח "גברויות", Masculinities, ברבים, חוקרת זה עשרות שנים את מנעד הזהויות הגבריות ונחשבת פורצת דרך. היא החלה את המחקר שלה בתקופה שבה התפיסה הרווחת הייתה שיש גבריות אחת דומיננטית שנמצאת במתח מול נשיות אחת. "העבודה שלי הראתה שגבריות היא לא רק יחסים בין המגדרים, אלא קונספט מארגן שמתכתב עם כל תחום בחיי הגבר, כולל גזע, מצב כלכל'י, מעמד", אומרת קונל לגלובס. "למשל, בעולם המערבי הקפיטליסטי, עצמאות כלכלית היא רכיב חשוב מאוד בגבריות. דמות 'היזם שעשה את הונו במו ידיו' הוא דפוס מאוד רצוי שלה, ואולי זה לא כך בחברות אחרות".

לדברי קונל, כל חברה מעמידה סוג מסוים של גבריות בראש ההיררכיה, וגם עושה מה שצריך כדי לשמר את מעמדה, כולל הפעלת כוח על סוגים אחרים של גברים. לא כל הגברים עומדים ב"כללי הגבריות ההגמונית" של החברה שבה הם חיים, אפילו לא רובם. אבל, הם נהנים מהיתרונות שנותנת העליונות של גבריות מסוג זה בחברה (או חושבים שהם נהנים או חושבים שהם עשויים ליהנות, יום אחד, כשיהיו "גברים אמיתיים"). לכן הם משתפים פעולה עם המבנה החברתי הזה.

 פרופ' ריווין קונל / צילום: תמונה פרטית

עמרי טנקמן, חוקר גבריות ומוגבלות, וחבר ועד מנהל בעמותת אסל"י (עמותה המבקשת לגייס גברים למאמץ למניעת אלימות נגד נשים), מבהיר: "זה לא שיש גבר אחד שהוא יותר הגמוני, שהוא 'הגבר' ויש לו כל התכונות הללו. זה איזשהו אידיאל של גבריות. תכונות מסוימות שמקושרות לגבריות ואחרות שלא. ואלה מוסדות מסוימים בחברה שתומכים בגבריות הזאת. היום בישראל, זה הצבא, אם כי אפשר לומר שגם בתוך הצבא יש היום כמה מודלים של גבריות".

הגישה של קונל גורסת כי סוגי הגבריות השונים נמצאים במאבק תמידי, ועם הזמן, סוגים שונים של גבריות יכולים לצבור או לאבד כוח, מה שמוביל אותנו לסוגיית הגבריות ההיברידית.

לא נעים לגלות שיש לך זכויות יתר

המונח "גבריות היברידית" נטבע על ידי ד"ר טריסטן ברידג'ס, היום חוקר מאוניברסיטת קליפורניה, בשני מאמרים שפרסם ב־2014. "חקרתי אז שלוש קבוצות שונות של גברים, וראיתי איך בכל אחת מהן חלק מהגברים לפעמים אמרו על תכונה מסוימת שלהם שהיא 'קצת גיי'", הוא אומר בשיחה עמו. "זה לא נאמר כבדיחה או כעלבון, כפי שקורה לפעמים בסביבות הומופוביות, אלא באופן חיובי. לדוגמה, "אני אוהב לאכול אוכל טוב, כמו הגברים הגאים".

ברידג'ס זיהה את מה שנראה כמו חתירה תחת ההגמוניה של הגבריות ההטרוסקסואלית, "אבל זה סתר מחקרים אחרים, שהראו כי תחושת גבריות והומופוביה עדיין מחוברות זו לזו. תהיתי אם האזכור של 'תכונות גאות' עוזר או לא עוזר לקבלת גברים גאים כחלק מהגבריות ההגמונית".

 ד''ר טריסטן ברידג'ס / צילום: תמונה פרטית

זה מזכיר את שאלת האפרופריאציה, את השאלה האם כשאנשים לבנים לובשים בגדים שמקורם באופנת הרחוב השחורה זה חותר תחת האי־שוויון או מקבע אותו.
"זה דומה. זה כאילו מוזר שקבוצה עם כוח תחקה פתאום קבוצה ללא כוח, אבל זה קורה לפעמים כשהפריבילגיה הופכת לא-שקופה. ובאמת מאז שנות ה־80 של המאה ה־20 גברים סטרייטים הופכים להיות מודעים לפריבילגיה שלהם, וזה לא תמיד נעים להם. הם אולי מרגישים צורך להתנצל או שפחות קל להם לייחס את הישגיהם לכישוריהם בלבד. זו התיאוריה לגבי מדוע הגברים הללו הרגישו צורך לשאול בשנים האחרונות התנהגויות וסמלי זהות מקבוצות אחרות, מגאים וגם מנשים. אנחנו רואים את זה בהמון קבוצות, בכל העולם. לא שגבריות היא דבר שלילי היום, אבל זו זהות עם מתח. יש מאפיינים של גבריות שנחשבים שליליים ולגברים מסוימים מאוד חשוב לומר שהם לא שם".

מה שמותר לארנולד שוורצנגר

טנקמן, שסיים לאחרונה כתיבת תזה באוניברסיטת ת"א על גבריות בקרב נכי צה"ל, בהנחיית ד"ר כנרת להד, מוסיף שהאנטי-מצ'ואיזם הוא היום בחברות מסויות חלק מהגבריות ההגמונית. "כשאני חושב על גבר היברידי אני חושב למשל על ליאון רוזנברג. הוא משתף בתוכנית שלו עד כמה הוא מעורב בבית והוא נראה מכיל ורגיש. או ליאור רז, ששיחק בפאודה בדמות הכי גברית האפשרית, ואחר כך השתתף ב'רוקדים עם כוכבים'. האנטי-מצ'ואיזם הוא היום בחברות מסוימות חלק מהגבריות ההגמונית".

יש גם איזשהו אלמנט של "עקרון ההכבדה"? אני כל כך גברי, שאפילו אם רקדתי, עדיין נשארתי גברי?
ברידג'ס: "קולגה שלי זיהתה קונספט שהיא קוראת לו 'ביטוח גבר'. היא הראתה במחקרים בבתי ספר תיכון, שנערים אתלטים עם סטטוס חברתי גבוה יכולים לעשות משהו נשי ולא לאבד סטטוס, בעוד אותן פעולות היו עולות באובדן סטטוס עבור גברים שפחות תואמים את הגבריות ההגמונית מלכתחילה".

זה עוזר להם לחוות גבריות פחות רעילה? להגביל פחות את מנעד ההתנהגויות שהם יכולים להרשות לעצמם להציג?
"מחקרים משנות ה־80 וה־90 הדגימו את האירוניה בכך שגברים שהם בעמדות כוח בעצם יכולים להרשות לעצמם טווח מוגבל יותר של התנהגויות לעומת נשים. הם היו מוגבלים ללבוש מסוים, אסור היה להם להביע את הרגשות שלהם, היו מקצועות ותחביבים שקשה להם יותר לבחור.

"בדרך כלל כוח בחברה אמור לתת לך יותר בחירה. ובהחלט, גבריות היברידית אפשרה לגברים להרחיב את מנעד האפשרויות שלהם בלי לפגוע בכוח שלהם"

אז מדוע בעצם אנחנו אומרים שהגבריות ההיברידית היא לא שינוי כוחות אמיתי בין המגדרים?
טנקמן: "זו בעצם שיטה שבה הגבר ההיברידי אומר, אני לא חלק מהגבריות הפריבילגית, ולכן אני גם לא אחראי עליה".

קונל: "היברידיזציה יכולה להיות שיטה להרחיב את דפוסי הכוח ההגמוניים, להגמיש אותם, ובעצם ליצור בסיס איתן יותר להמשך הפטריארכיה. חשוב להדגיש שגברויות מוטמעות בחברה, במוסדות, בכלכלות, במבני כוח. עד שיושגו שוויון בפני החוק ושוויון כלכלי והתרבות לא תתייחס באופן פוגעני לנשים ובנות ולגברים לא הגמוניים, שינויים בזהות הגברית ימשיכו לשכפל את האי־שוויון".

ברידג'ס: "אף אדם ספציפי לא יצא בכוונה לחמוס את הזהות של קבוצה מוחלשת כדי להמשיך להחליש אותה. ואולי הגבריות ההיברידית כן תביא שינוי בהמשך. למשל, כשגברים מטפלים בילדים, כשגברים מתגאים בכך שהם יודעים לנקות, אולי זה כן יעזור לכך שהם ייקחו בהמשך חלק גדול יותר בתחזוקת הבית".

בסופו של דבר, גם קונל מפתיעה באופטימיות: "מצד אחד, אנחנו רואים בשנים האחרונות יותר פוליטיזציה של יחסים בין המגדרים. מפלגות וגורמים פוליטיים שמרניים בכל העולם משתמשים ביחסי הכוחות כדי לקטב בין המגדרים באופן שמעמיק את האי-שוויון. דונלד טראמפ וולדימיר פוטין הם דוגמאות לגברים שרכבו על הגל הזה. אבל במקביל, ל'שיח הזכויות' עדיין יש כוח משלו. יש מספר גדול יותר של גברים, בעיקר צעירים, שמרגישים נוח עם שוויון ואפילו מקדמים אותו באופן פעיל על ידי השתתפות באבהות, החלטות משותפות בכל תחומי המשפחה. אנחנו חושבים שה'Manosphere', הפוליטיקה הגברית של המפלגות השמרניות, מייצגת היום רק את מיעוט הגברים".

אחד מכיווני המחקר של בירדג'ס היום עוסק בסוגיה של גבריות היברידית בפרסומות. לדוגמה, פרסומת "אני על סוס" של אולד ספייס, שבה מוצג גבר מאוד גברי - יותר גברי ממך, הצופה, זה נאמר בפרסומת במפורש - אבל הוא כל כך גברי, שזה כבר מגוחך. "זו עוד דרך שבה הגבריות ההגמונית י כולה לחגוג את עצמה, אף שהיא יודעת שהיא פאסה. הגבר־גבר המוקצן הוא בדיחה, אבל הוא עדיין פרזנטור נחשק למוצרי צריכה. הוא משמש במיוחד כדי למכור מוצרים שבעבר לא נחשבו גבריים, כמו קוסמטיקה או מזון בריאות. למשל דמייני את ארנולד שוורצנגר אוכל יוגורט עם כפית זעירה. מותר לו לעשות את זה, כי הוא גברי מאוד, ומותר לו להיות גברי מאוד, כי זו בסך הכול בדיחה, לכאורה".

אתה לא נולד גבר, אתה נעשה גבר

גם בתקופה שבה גבר היה גבר, גברים לא תמיד הרגישו בנוח עם הגבריות שלהם, טוען ברידג'ס. "גבריות הגמונית היא סוג של מטרה נעה. למעשה, נראה שאף גבר לא מרגיש שהוא 'השיג גבריות', אלא הוא כל הזמן נמצא באיזשהו מסע להגיע לגבריות ההגמונית ולשמור עליה. אפשר לומר ש'אתה לא נולד גבר, אתה נעשה גבר', בפרפרזה על אמירה באותה רוח של סימון דה בובואר על נשיות".

את השבריריות של הגבריות רואים במחקרי "אתגור הגבריות", מספר ברידג'ס. "חוקרים מביאים אנשים למעבדה ועושים מניפולציה סופר-עדינה בתפיסת הגבריות שלהם. הם נותנים להם שאלון אישיות ואחר כך, ללא תלות בתשובות האמיתיות שלהם, אומרים להם שהתשובות יצאו 'קצת באזור הנשי'.

"המחקרים מראים באופן קונסיסטנטי שהגברים הללו יוצאים למלחמה על הגבריות שלהם, על ידי כך שהם מאמצים התנהגויות ותפיסות עולם גבריות במיוחד. וכך אנחנו בעצם יכולים לראות מה אותם גברים תופסים כגבריות.

"אז אנחנו רואים שאם הם חשופים להטרדה מינית, הם ייטו יותר להאשים את הקורבן. הם יתמכו יותר בהיגדים שאומרים שגברים עדיפים ביולוגית על נשים. הם ייטו לקנות מכונית גדולה יותר, הם יעדיפו אלימות כפתרון לבעיה, והם ייטו יותר להצביע למפלגה הרפובליקנית".

נשים, לעומת זאת, לא יגיבו לאיום על הנשיות שלהן בתגובות "נשיות" יותר. "כשאומרים להן שהן נשיות 'מאוד', הן עלולות לחשוב שזה לא דבר טוב ולחזק דווקא התנהגויות שנתפסות כגבריות. למשל, הן ייטו יותר לומר שהן רוצות לקנות רובה".