"אירוע שטרם נראה כמותו״: עד כמה דרמטי מכתב הטייסים?

מדובר באירוע שצה"ל ומדינת ישראל טרם ידעו כמותו. בימים האחרונים, במקביל להתקדמות החקיקה לצמצום עילת הסבירות, מודיעים מאות אנשים, רובם קשורים ליחידות העילית של צה"ל, כי הם מפסיקים את שירות המילואים שלהם. את עיקר תשומת הלב מושכים כ־160 קצינים בחיל האוויר שהודיעו על הפסקת ההתנדבות (עדכון: נכון ל-21 ביולי עמד על למעלה מ-1100 אנשי חיל אוויר במילואים, על פי ההודעה של מארגני המחאה), אבל לפי הפרסומים בתקשורת בנוסף להם יש עוד מאות מילואימניקים שמשרתים ביחידות מובחרות, ובמערך המודיעין, שהודיעו כי הם מפסיקים להגיע. "ככל שאני זוכר, עוד לא ידענו דבר כל-כך קיצוני במערך המילואים מבחינת ההיקף והעוצמה", אומר לנו תא"ל במיל' הושע פרידמן בן־שלום, קצין מילואים ראשי לשעבר, שממהר להוסיף כי הוא משוכנע שבטווח הארוך צה"ל יתגבר גם על זה.

● הסירוב של יו"ר ההסתדרות, הפגישה עם נתניהו וחילוקי הדעות בצמרת: כך נראית מבפנים המחאה של פורום אנשי העסקים
● מנכ"לי חברות ציבוריות גלובליות: שינויי חקיקה - רק בהסכמה רחבה
● מגובה המזונות ועד נרמול אפליה: חוקי הקואליציה שיפגעו כלכלית בנשים |נטע סרוסי, פרשנות

אז מה בעצם קורה כאן? במה זה שונה מעצומות הסרבנות שידענו בעבר, האם ניתן לטפל בכך באמצעות בתי המשפט, ומה יהא על הכשירות של צה"ל? בשורות הבאות ניסינו לעשות סדר.

היו תופעות דומות בעבר?

סרבנות מצפון הנושאת אופי פציפיסטי מלווה את ישראל כבר משנותיה הראשונות, ותופעות כאלה נרשמו אפילו במלחמת העצמאות. לאחר מלחמת ששת הימים החלה להתפתח סרבנות על רקע הפעילות של צה"ל בשטחי יהודה ושומרון, שלוותה בעצומות ומכתבים פומביים. המפורסם שבהם הוא כנראה מכתב השמיניסטים הראשון, מ־1970, שנכתב במהלך מלחמת ההתשה (המכתב אומנם לא קרא לסרבנות בפועל, אך הביע איום מרומז ונחשב לנקודת ציון חשובה בהקשר זה). "הסרבנות הראשונה האסטרטגית התחילה אצל גולדה מאיר", אומר על המכתב הזה פרופ' אודי לבל מאוני' בר אילן, "אלה היו הסלבריטים, ילדי שמנת, והמדינה רעשה". החוקרים מסמנים את מלחמת לבנון הראשונה, שפרצה תחת ממשלתו של מנחם בגין, כזאת שבה החלה סרבנות משמעותית שכבר חרגה מרמת האנקדוטה. המפורסם שבסרבנים אז היה אלי גבע, מפקד חטיבת שריון בדרגת אלוף משנה, שסירב להיכנס לביירות.

מתי נכנסו יחידות העילית של צה"ל לתמונה? מכתב הטייסים המפורסם ביותר היה ב־2003, אז חתמו כ־30 טייסים, חלקם במילואים, על הצהרה לפיה "הם מתנגדים לביצוע פקודות תקיפה בלתי חוקיות ובלתי מוסריות מהסוג שמבצעת מדינת ישראל בשטחים". מי שהיה אז מפקד חיל האוויר, הוא לא אחר מהרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, שכעת משחק תפקיד בולט במחאה.

גם מימין פוזרו איומים על סרבנות, וכך קרה למשל במהלך ההתנתקות ב־2005. פרופ' יגיל לוי, מהאוניברסיטה הפתוחה, מזכיר כי בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, איימו קצינים וחיילים דתיים שלא להתייצב, במחאה על דבריו של ראש הממשלה אהוד אולמרט לפיהם ניצחון במלחמה "יסייע ליצירת האווירה הדרושה להתנתקות מהפלסטינים".

אז מה מיוחד בגל הנוכחי?

פרופסור לבל מצביע על כך שזו הפעם הראשונה בחיי מדינת ישראל שבה השימוש בסרבנות צבאית לא נעשה כדי להשפיע על מדיניות הצבא, אלא על מדיניות ממשלתית שאינה קשורה ישירות לתפקוד של צה"ל. "כבר הייתה כאן סרבנות קולקטיבית אסטרטגית שנועדה להשיג הישגים פוליטיים", הוא אומר, "התסריט הפוליטי הישראלי הוא שכשאתה רוצה להשפיע אתה מפעיל את ההון הצבאי שלך. הפעם נוצר מצב לא צפוי שבו סרבנים מזוהים עם הממלכתיות", או לפחות מדברים בשמה.

ייחודיות נוספת של הגל הנוכחי קשורה כנראה להיקף שלו ולעוצמה שלו. אתמול הודיעו 160 טייסים ואנשי צוות אוויר, חלקם בדרגות בכירות, על "הפסקת התנדבות מיידית", כל עוד ממשיך הליך החקיקה. אם כל החתומים אכן יממשו לאורך זמן את איומיהם, עשויה להיות לכך השפעה ממשית על יכולות הצבא.

למה הטייסים הם מתנדבים ומילואימניקים אחרים לא?

תא"ל במיל' הושע פרידמן בן־שלום, לשעבר קצין מילואים ראשי (קמל"ר), הסביר לנו כי הדבר קשור למבנה הייחודי של חיל האוויר בישראל. "לפחות 50% מהטייסים בחיל האוויר הם משרתי מילואים, שעושים הרבה מעבר למכסת הימים שהם לכאורה חייבים, ובאופן נורא תכוף. טייס צריך לטוס פעם בשבוע כדי להיות בכשירות. הוא קם בבוקר, טס לבסיס עובדה או רמון, לפעמים ממשיך לפעילות מבצעית בעזה או סוריה, ואז חוזר לעבוד במשרד". אם טייס היה עושה רק את מספר ימי המילואים שהחוק מאפשר, "הוא היה מאבד את הכשירות שלו".

ולא מדובר רק בטייסים עצמם. גם חלק גדול מהתפקידים הקריטיים במטה המבצעי של חיל האוויר, המכונה "הבור", מאוישים על ידי אנשי מילואים. "אלו אנשים שהם מומחי תוכן וידע עם ניסיון מצטבר של שנים רבות, וברובם הם מילואימניקים", מסביר פרידמן בן־שלום. "לכן, אתה לא יכול לזוז בלי המילואים בחיל האוויר".

מה אומר החוק על הפסקת התנדבות?

כפי שהסביר לנו אל"מ במיל' לירון ליבמן, לשעבר התובע הצבאי הראשי, ההתנדבות אינה קשורה רק להתייצבות לימים רבים, מעבר להיקף שמופיע בחוק, אלא גם ל"שירות אחרי גיל הפטור, ויתור על התראה מראש לפני ההתייצבות", ועוד. בנוסף לכך, הוא אומר, מי שמתנדב לשירות רשאי לבטל את התנדבותו באופן מיידי, למעט אם הוא בזמן ימי המילואים עצמם. בשורה התחתונה, הוא אומר, "ביטול התנדבות מבחינה משפטית זה לא סרבנות, ולכן מי שמפסיק את ההתנדבות לא מבצע עבירה".

לפרידמן בן־שלום, הקמל"ר לשעבר, חשוב להציג את הדברים בפרספקטיבה מעט אחרת. לדבריו, גם אם מבחינה חוקית אין מענה ישיר לסוגיית ההתנדבות, מבחינה מהותית אין הרבה הבדל. "אם התנדבת לתפקיד, מרגע זה אתה מחויב אליו, גם אם אתה לא כבול מבחינת החוק. מדובר באנשי מילואים שנושאים בתפקידים מאוד מרכזיים, הם חלק למשל ממערך התקיפה הסודי ביותר, ולכן זה מאוד בעייתי".

ומה לגבי סרבנות של ממש, איך החוק מתמודד איתה?

החובה לשרת במילואים מעוגנת בסעיף 5(ב) לחוק שירות המילואים. איש מילואים שלא מתייצב לשירות, יישפט לפי חוק השיפוט הצבאי, ודינו עד שלוש שנות מאסר. בפועל, מסביר ליבמן, לרוב הענישה קלה בהרבה. "הדבר תלוי בנסיבות, כמו רקע אישי, היקף הפגיעה בצבא, האם זו החלטה אישית או חלק מתנועת מרי אזרחי".

לאורך השנים התמודדו בתי המשפט עם סוגיות של סרבנות, כשאלה נגעו בעיקר לסרבנות אידאולוגית לשרת ביהודה ושומרון. נשיא העליון לשעבר, אהרן ברק, קבע באחד מפסקי הדין שלו כי סרבנות אידאולוגית מן הסוג הזה היא אינה חוקית: "בחברה פלוראליסטית כשלנו ההכרה בסרבנות המצפון הסלקטיבית עשויה לרופף את החישוקים המחזיקים אותנו כעם. אתמול ההתנגדות הייתה לשרת בדרום לבנון. היום ההתנגדות היא לשרת ביהודה ושומרון. מחר ההתנגדות תהיה להסרת מאחזים אלו או אחרים באזור. הצבא של העם עשוי להפוך לצבא של עממים", כתב.

האם אפשר להסיק מכך גם לאירוע שבו אנחנו מצויים כעת? ליבמן לא בטוח בכך. "עולה פה שאלה תקדימית, כיוון שלא מדובר בפציפיזם, וגם לא בסירוב להשתתף בפעולה צבאית מסוימת. לשיטת הסרבנים, ברגע שהמדינה מפסיקה להיות דמוקרטית החוזה הופר, ולכן לא ניתן לסמוך על כך שהפקודות הן חוקיות".

האם ניתן להעניש את מי שמעודד סרבנות?

מעבר למכתבים וההצהרות, המחאה הנוכחית מלווה גם בקריאות ציבוריות שלא להתייצב לשירות. כך, למשל, בראיון לחדשות 12 בשבוע שעבר קרא ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק למשרתי המילואים לסרב לשירות: "אני מצפה שביום הזה הטייסים, אנשי המילואים, כל אחד יגיד: 'נתניהו תיזהר, ברגע שתנסה להפוך את הקריאה הראשונה לחוק מדינה, אנחנו לא נשרת דיקטטורה, נקודה'".

האם קריאות שלא להתייצב הן בגדר עבירה על החוק? סעיף 109 לחוק העונשין, "הסתה להשתמטות", קובע כי "מי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזויין שלא ישרת בו או שלא יתייצב לפעולה צבאית, דינו - מאסר חמש שנים". בפועל, אומר לנו ליבמן, כי ככל שהוא זוכר החוק הזה מעולם לא נאכף.

"לא ראינו את זה במקרה של רבנים שקראו לחיילים לסרב לפנות יישובים ולא כלפי עמותות שתמכו בסרבנים בשטחים. המדיניות העקרונית של הייעוץ המשפטי לממשלה, היא לנהוג זהירות באכיפת עבירות המגבילות את חופש הביטוי".

רוב מוחלט של האוכלוסייה בכלל לא עושה מילואים?

בדיון שהתקיים בכנסת במאי 2022, חשף תא"ל אמיר ודמני, ראש חטיבת תכנון ומנהל כח אדם בצה"ל, את המספרים המדויקים של מערך המילואים. הוא ציין שם כי כ־490 אלף אזרחים בישראל מוגדרים כיום משרתי מילואים, אולם רק 120 אלף הם "משרתי מילואים פעילים". כלומר, כאלה שביצעו 20 ימי מילואים ומעלה בשלוש השנים האחרונות. בהתחשב בכך שבישראל ישנם כ־2.89 מיליון איש בגילים 22 עד 45 הרי שמשרתי המילואים הפעילים מהווים כ־4% מתוך האוכלוסייה הרלוונטית, הוא אמר. וכמה מתוכם מתנדבים? מדובר בסך הכל בכ־11%, אם כי, כפי שכבר הבנו, החשיבות שלהם לצבא היא מעבר לגודלם היחסי.

גם כאן פרידמן בן־שלום מציע נקודת הסתכלות מעט אחרת. לדבריו, ההשוואה לכלל האוכלוסייה היא בעייתית מכיוון שהיא כוללת את החברה החרדית והערבית, שאינן חלק גם ממערך שירות החובה. לדבריו, אם מסתכלים על אחוזי המשרתים במילואים מקרב מי ששירתו בסדיר בתפקידי לחימה, "אנחנו באחוזים גבוהים מאוד (של התייצבות)".

איפה הדברים עומדים עכשיו, הכשירות כבר נפגעה?

ביום חמישי נקב צה"ל לראשונה במספרים המעידים על היקף התופעה, והודיע, לפי פרסומים בתקשורת, כי מספר הקצינים במילואים, כולל טייסים, שהכריזו על הפסקת השירות עומד על כמה מאות. (עדכון - מאז עלה המספר על פי מארגני המחאה ל 1,142 מילואימניקים של חיל האוויר, מספר שעשוי לקרב את צה״ל לסף אי כשירות. צה״ל אינו מתייחס רשמית כרגע למספר זה). אבל, כפי שמדגיש פרידמן בן־שלום, כרגע מדובר רק בהצהרות. "נכון להיום", הוא אומר, "אין סרבן אחד אמיתי בפועל. מי שחותם על עצומה ומפרסם אותה בעיתון הוא לא סרבן לפי החוק, אלא רק מי שקיבל צו זימון, וסירב להתייצב בפועל".

לפי הקמל"ר לשעבר זה לא מקרי, וצה"ל ינסה לדחות את העימות ככל שניתן. "הצבא יודע מי האנשים האלה, וכנראה שבכוונה הוא לא מזמן אותם בינתיים למילואים. כל עוד אנחנו בתחום האפור - בצה"ל מנסים להכיל כמה שאפשר. הרמטכ"ל הנחה את הפיקוד לפעול ברמה הפרטנית, בשיחות אישיות. הוא פועל בגמישות ובתבונה". הכשירות והיכולות יפגעו אם ההיקף יהיה גדול וה"החרמה" תימשך לאורך זמן. "צה"ל יודע להכיל יחידים", הוא אומר, "אבל אם מדובר במסה גדולה אנחנו במקום אחר".

לקריאה נוספת:

● חוק שירות המילואים, תשס"ח-2008
● חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955
● גבולות הציות והסרבנות לפקודה הצבאית, סקירה היסטורית, מרכז המחקר והמידע של הכנסת
● בג"צ 7622/02‏ דוד זונשיין ואח’ נ’ הפרקליט הצבאי הראשי