העתירות נגד ביטול עילת הסבירות הוגשו: מי השופט שידון ומתי תהיה הכרעה?

רגעים ספורים לאחר אישור החוק לביטול עילת הסבירות, הוגשו שלוש עתירות הקוראות לבית המשפט העליון להתערב בו. בד-בבד עם העתירה הוגשו בקשות לצווי ביניים המונעים את כניסת התיקון לתוקף. 

● אחרי ביטול עילת הסבירות: מה תוכל הממשלה לעשות, והאם ייתכן שהחוק ייפסל? 
● איך ייראה המשק הישראלי ללא עילת הסבירות? 
● החוק לביטול עילת הסבירות מזנק לראש סדר היום העולמי
● עם מי נפגש לוין בשלושת החודשים הראשונים שלו כשר המשפטים? 

אלא אם תהיה התפתחות בלתי צפויה, העתירות עתידות להגיע לידיו של שופט התורן, דוד מינץ. לרוב שופט תורן מכריע כבר בתוך מספר שעות אם דינה של העתירה להידחות על הסף ללא תגובה; האם הוא מעביר אותה לתגובת המשיבים - הכנסת, היועצת המשפטית לממשלה וח"כ שמחה רוטמן; או האם היא מועברת לדיון באולם בפני הרכב. ייתכן כי בשים לב לכובד משקלה של ההכרעה כאן, החלטה תינתן רק מחר או בימים הקרובים. דיון באולם, אם יוחלט לקיים כזה, יכול להתקיים גם בתוך תקופת הפגרה של בתי המשפט.

יצוין כי על-פי הנוהג הקיים בבית המשפט העליון, שופט אינו יכול לדחות עתירה על הסף לבדו, והוא זקוק לשני שופטים נוספים - הבאים בתור התורנויות. אחד מהם הוא השופט נעם סולברג.

מינץ נחשב לשופט השמרן ביותר בבית המשפט העליון, והוא כבר הביע את עמדתו כי לבית המשפט העליון אין סמכות להתערב בחוקי יסוד. כזכור, ביטולה של עילת הסבירות נעשה בחוק יסוד.

העתירות טוענות: תיקון החוק בלתי חוקתי

עתירה אחת הוגשה על-ידי שורה של אנשי עסקים, אישי ציבור וקצינים בכירים במילואים, ביניהם דב מורן, ממציא הדיסק און-קי; אלה אלקלעי, יו"ר שדולת הנשים; האלוף (במיל') טל רוסו; וחברת הכנסת לשעבר סתיו שפיר. את העותרים מייצגים עורכי הדין עידן סגר, אוהד רוזן וחגי קלעי.

עתירה נוספת הוגשה על-ידי התנועה לאיכות השלטון, עליה חתומים עורכי הדין אליעד שרגא, תומר נאור, גילי גוטוירט, הידי נגב, תמר באום ורחל אל-שי רוזנפלד.

העתירה השלישית הוגשה על-ידי התנועה הדמוקרטית האזרחית וארגון "דרכנו" באמצעות עורכי הדין גלעד שר, גלעד ברנע ואיתן טוקר. 

העתירות טוענות כי יש לקבוע כי תיקון החוק בלתי חוקתי, וזאת בעיקרו של דבר על בסיס שני סוגים של טענות - פרוצדורליות ומהותיות. במישור ההליכי נטען כי ההליך שבמסגרתו עברה הצעת החוק היה פגום, וזאת מן הטעם שההצעה הוצגה כהצעת חוק מטעם ועדת חוקה, חוק ומשפט, אך בפועל הייתה הצעת חוק פרטית של ח"כ שמחה רוטמן בניגוד לתקנון הכנסת.

במישור המהותי נטען, בין היתר, כי מדובר בשימוש לרעה בסמכותה המכוננת של הכנסת, שיגרום לחוסר יציבות משטרי; וכי למרות שנטען שלתיקון החוק יש תחולה כללית, הלכה למעשה הוא מכוון כלפי הקואליציה הקונקרטית שהעבירה אותו ולטובת מטרותיה שלה.