"סוג חדש של חדר עינויים": הנוסעים בארה"ב יוצאים נגד הצפיפות במטוסים

כמו כל אחד שעולה על טיסה מסחרית בימינו, גם טינה דיקסון שונאת את המושבים הקטנטנים והלא נוחים המוצעים לה. כבחורה בגובה 1.98 מטר, אפשר להבין אותה. "זה סוג חדש של חדר עינויים", אומרת דיקסון, בת 62, מג'ורג'יה. 

● 2 טריליון אירו בסכנה: החום הקיצוני מאיים על התיירות באירופה 
● הזדמנויות ההשקעה שיצרה העלאת הריבית האחרונה של הפדרל ריזרב
● יש לכם 150 אלף דולר פנויים? מנהל ההשקעות ממליץ איך לפזר אותם
● 350% בשבוע מסחר אחד: האם זו מניית המם החדשה?

לטיטו אצ'ווריה, שנהג לטוס לעתים קרובות כמנהל מפעל עבור חברת ייצור, היו יותר מדי אינטראקציות מביכות עם נוסעים מעוכים אחרים. "בסופו של דבר אתה צריך לחכך רגליים עם מישהו, למרות שאתה בכלל לא מנסה לעשות את זה. אתה פשוט נמצא כל כך קרוב אליו", אומר אצ'ווריה, בן 32 מקליפורניה.

מזה שנים שנוסעים מתלוננים על מקומות הישיבה במטוסים - על הכריות הדקות, על המעברים הצרים ועל כך שאין מספיק מקום לרגליים. כעת, החלו הפוליטיקאים להקשיב. הצעת חוק שהוגשה בקונגרס בחודש שעבר, לעדכון התקנים בעת פינוי המטוס בשעות חירום, עשויה לאלץ רגולטורים פדרליים לבחון את גודל המושבים במטוס, ואת הריווח המוצע בהם.

"מכאיב לטוס בימינו"

התקנים בארצות-הברית כוללים את רוחב המעברים ומספר המושבים המותרים במטוסים - אך לא קובעים להם גודל מינימלי. מינהל התעופה הפדרלי טען בבית המשפט כי הוא לא נדרש לקבוע סטנדרט למושבים, אלא אם יתגלה שיש בכך צורך על מנת לשמור על בטיחות הנוסעים. בסוף 2019 ותחילת 2020, ערך המינהל סימולציות בפינויי חירום מהמטוס, ומצא כי גודל המושבים והריווח ביניהם לא משפיעים לרעה על התהליך.

בשנה שעברה ביקש המינהל משוב מהציבור לשאלה אם גודל המושבים משפיע על נושאי בטיחות. יותר מ־26 אלף תגובות התקבלו מהציבור בפרק זמן של שלושה חודשים.

"גודל המושבים במטוסים פשוט נוראי", כתב מגיב אחד. "הם בנויים לאנשים משנות ה־40 או ה־50. אין סיכוי שיתאימו למישהו ששוקל יותר מ־90 קילו, וגבוה יותר מ־1.80 מטר. זה ממש מכאיב לטוס בימינו".

"אני בגובה 1.53 מטר, וגם אני מרגישה כלואה במושבים האלה", כתבה מישהי אחרת. "אני מרגישה רע בשביל אנשים בגובה רגיל".

במינהל התעופה השיבו כי הם עוברים על אלפי התגובות שהתקבלו. איגוד Airlines for America, המייצג את תעשיית חברותהתעופה בארצות-הברית, הודיע כי חבריו משקיעים בטכנולוגיות למיקסום החלל האישי, הנוחות והבטיחות.

"לא יהיה לך לאן ליפול"

במרץ האחרון, בית המשפט לערעורים במחוז קולומביה דחה עתירה שהייתה כופה על מינהל התעופה להתנות גודל מינימלי למושבים ולריווח ביניהם. בית המשפט קבע כי FlyersRights.org, ההתארגנות שהגישה את העתירה, לא הצליחה להוכיח כי קביעת כללים כאלו נחוצים לצורך שמירה על בטיחות הנוסעים.

עם זאת, בית המשפט כן קיבל את אחת הטענות. "כמובן, מושבים בחברות תעופה רבות הם קטנים באופן לא נוח", כתבו השופטים. "וזו הסיבה שחלק מהנוסעים משלמים עבור מושבים רחבים יותר ועבור יותר מקום לרגליים".

ויקטוריה קרטר, בת 37, מספרת כי המחיר של מקומות רגילים במטוס הוא גם ככה יקר מדי, ולכן היא עצמה מנסה לטוס כמה שיותר עם חברת סאות'ווסט אירליינס. זאת, כיוון שהם מציעים לנוסעים כבדי משקל מושב נוסף ללא תוספת תשלום. לפי דובר של חברת התעופה, מדיניות זו נועדה לשרת את כל הלקוחות שרכשו כרטיסים לטיסה.

דיאנה דונצ'בה, בת 39, אומרת כי לדעתה, היא לא הייתה מסוגלת להימלט ממטוס בביטחה במקרה חירום, בהתחשב בחלל המועט שבין השורות והתיקים הבולטים מתחת למושבים. "אם אתה נתפס על משהו, אתה תיפול וכנראה אפילו לא יהיה לך לאן ליפול, ומישהו ידרוך עליך", אומרת דונצ'בה.

מייקל רודג'רס, מהנדס בן 36 שטס כ־128 אלף ק"מ בשנה, מתרגז כשאנשים שיושבים בשורה שלו פשוט מנסים להידחק ולעבור לידו. "זה משוגע כמה קטן החלל שהם מנסים לעבור, וזה הופך לרגע ממש מביך", הוא אומר. "כאילו, תגידו לי ואני אקום".

שאלת ההישענות לאחור

מאט קונר, בן 34 ממדפורד מסצ'וסטס, אמר כי "בטח הדבר הכי מרגיז הוא כשמישהו משעין את המושב אחורה. זה פוגע לי בברכיים כל פעם". קונר, שגובהו 1.90 מטר, סיפר כי לפני שנתיים הוא כמעט הפסיק לקנות כרטיסים במחלקת תיירים, לאחר שאדם שישב לפניו נשען לאחור כל הטיסה. "הברכיים שלי היו הרוסות אחרי הטיסה הזאת".

בארי אמבס, פנסיונר בגובה 205 ס"מ ממילווקי, סיפר כי הוא נכנס לוויכוחים לוהטים עם נוסעים לפניו שניסו להישען לאחור. "אני שונא לומר זאת, אבל כשאני עולה על מטוס, אני תוקע את הברכיים שלי בחלק האחורי של המושב שלהם עד שהם מוותרים על הניסיון להישען", הוא אמר. "אנשים כבר קראו לדיילות ואמרו להן שאני לא מאפשר להם להישען. והדיילת תסתכל ותגיד, 'אתה לא יכול להישען בגלל שהברכיים של האדם שמאחוריך כבר תקועות בגב המושב שלך'".

ג'ק רוגוזין, בן 27, ציין שהוא תמיד מזועזע כשלאדם שלפניו יש החוצפה להישען לאחור. "אני חושב כאילו, 'וואו אתה רציני?'" אמר רוגוזין, שגר בברוקלין. "אני פשוט מגלגל עיניים".

מאט קרונין, בן 53, סיפר כי הוא מנסה ללכת בדרך האמצע בשאלת ההישענות. "אני נשען חצי הדרך", אמר קרונין, שגר באפלטון, וויסקונסין, וטס כ־200 פעמים בשנה. "אני מאוד מודע לגב שלי".

לידי קוטר, בת 25, אמרה שחברות תעופה צריכות להתאמץ יותר להפוך את ההושבה לנעימה יותר, אפילו במחיר של חלק מהרווחים. "אני מבינה שהם צריכים לעשות כסף", אמרה קוטר, שגרה במנהטן. "אבל באותו זמן, איפה האנושיות?".