עיירות הפריפריה מופלות לרעה לטובת המושבים והקיבוצים

הכותבת היא מומחית לשלטון מקומי, יועצת אסטרטגית ודוקטורנטית במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת אריאל

חסימת השערים הצהובים כואבת כי היא פוגעת בדיוק בנקודה הנכונה. אנשים מפגינים בפריפריה הצפונית כשהם מוקפים בעושר של המרחב הכפרי אל מול דלותה של קריית שמונה. מקום בו ישראל הלא דמוקרטית הדירה את תושבי העיר מהמרחבים הכלכליים, המשפטיים והתקשורתיים. הקמת מרכז ביג קריית שמונה הוא דוגמה מובהקת לכך.

בניית מרכז ביג בכניסה לקריית שמונה ב־2009 עוררה התנגדויות מצד גורמים במשרד להגנת הסביבה ובעיר. גבי אדרי, בעליו של קניון שמונה סנטר, עתר לבג"ץ בטענה כי תוכנית הבניין של האזור לא כוללת מסחר. טענתו הייתה כי המרכז נבנה על קרקע שהתב"ע שלה אושרה לתעשייה אך לא למסחר.

אדרי הצטרף למשרד להגנת הסביבה בבקשת הערר נגד בניית המרכז, שטען כי הקמת המתחם עלולה לגרום לפגיעה בחיי אדם בשל הקרבה לאתר שבו כמויות גדולות של אמוניה. בנוסף, השטח שבו הוקם המרכז שייך למועצה האזורית גליל עליון ולא לקריית שמונה, שלא תהנה מהארנונה ומהמסים מהמרכז. המשרד הביע חשש לפגיעה בחיי אדם בשגרה, עקב תאונות, רעידות אדמה או אירועי טרור ופגיעה של טילים במתקן.

דחייה בבג"ץ

הערר נדחה, כמו גם הבג"ץ. באותה נקודת זמן של הקמת הביג, קריית שמונה ויתרה על ועדת חקר גבולות. הנהגת העיר החדשה, ניסים מלכה וסגניתו יפעת שאשא-ביטון, הסכימו לחלוקת ההכנסות מהביג, מבחינתם קבלת כספים בטוחים מהביג עדיפה על מלחמת גבולות.

נקודת המוצא של ההנהגה - "מסירת שטחים רק בהסכמה" - היא נקודת תורפה, שכן היא שידרה למועצות את חולשתה של העיר שעל בסיסה התקבלו החלטות שפגעו בפיתוחה. במבחן התוצאה: העיר נאלצה לאכול את הדגים הסרוחים וגם לספוג גירוש מהעיר; ועדת חקר הגבולות בוטלה וקריית שמונה לא מקבלת מיסי ארנונה ממרכז ביג, כי "העזנו", אני ושותפיי, לדרוש את הקמתה מחדש של ועדת חקר הגבולות שבוטלה.

שליטה היסטורית

אחת מהסיבות לקריסה הכלכלית של קריית שמונה אל מול איתנות המרחב הכפרי היא ההתפתחות המואצת של אזורי מסחר במועצות האזוריות ונגיסה בפעילות מרכז השירותים המרכזי בקריית שמונה. התוצאה היא אנומליה אזורית, שכן מתחם ביג עודד חלק מבעלי העסקים לצאת מהמרכז המסחרי בעיר ולהעביר את פעילותם לביג.

למעשה, במתווה של שיתוף-הפעולה שהוצע, דיללו את פעילות המסחר בקריית שמונה והוסיפו להכנסות של המועצה. במקום שקריית שמונה תקבל את מלוא ההכנסות בתוך גבולות השיפוט שלה, העסקים יצאו מהעיר לביג, ואיתם "ברחו" ההכנסות. המסחר בעיר נפגע, ומרכז העיר הפך למרכז רפאים ובו עשרות חנויות ריקות.

תופעת הפרבור ופיתוח סביבות המגורים והפנאי באזור הכפרי במועצות האזוריות סביב קריית שמונה, לצד קבלת החלטות תכנוניות תמוהות בפיתוח העיר, יצרו מרחב מפורק, המורכב מיחידות שונות שלא מתפקדות כעיר. סביבות המסחר והפנאי שפותחו בשולי העיר ולאורך כביש 90, עיקרו את מרכז העיר מתוכן ומפעילות, החלישו את העיר ונתנו למרחב הכפרי מסביבה יתרון מסחרי.

השליטה ההיסטורית של ההתיישבות העובדת בקרקע נשמרה גם לאחר שהקרקע לא משמשת לחקלאות, וזאת על-ידי מנגנון שהקנה לקיבוצים זכויות חדשות בקרקע. אדמות מדינה ששימשו לחקלאות שינו את ייעודן והפכו לשטחי מסחר, מלונאות ודיור. מדיניות תכנונית זאת המירה את הזכות לשליטה בקרקע לזכות לשליטה באמצעי ייצור והכנסות, וזאת האיצה את הקמת מתחמי המסחר סביב קריית שמונה.