בניין המשרדים שתיכנן אחד מגדולי האדריכלים במאה העשרים

ג'יימס ס' ראסל הוא אדריכל, סופר ועיתונאי אמריקאי 

בחדר המרכזי (Great Workroom) בבניין המשרדים של החברה האמריקאית לייצור חומרי ניקוי ביתיים וכימיקלים SC Johnson, שורות של שולחנות כתיבה מעוצבים משנות ה־30 המסודרים בין עמודים. עמודים אלה מתנשאים אל על ומתעבים לכדי כותרת של חבצלת מים. קומת המשרדים הזו, המשתרעת על פני כ־2000 מ"ר, נותנת תחושה שהיא נמצאת באמצע יער שטוף שמש. הבניין, הממוקם בעיר ראסין בויסקונסין, מתאים לעידן האופן ספייס של ימינו, למרות שעוצב על ידי האדריכל האמריקאי פרנק לויד רייט בשנות השלושים, בעיצומו של השפל הגדול.

הבניין דמוי הצלחת שעבר הסבה לאולם סרטים

לקרוא לכל בניין משרדים יצירת מופת הוא מעשה פזיז. גם אדריכלות מצויינת לא יכולה להיות גמישה מספיק אל מול המודלים העסקיים המשתנים, ההתפתחויות הטכנולוגיות וגורלן של החברות עצמן. אבל הבניין שרייט תכנון עבור הרבט פ' ג'ונסון ג'וניור, דור שלישי למשפחת אנשי עסקים אמריקאית ומנהיג החברה שנקראה אז S. C. Johnson & Son, עומד במבחן הזמן. זאת הודות לתכנון החכם אבל גם הודות לגאוות החברה, בעלת המבנה.

● מה הופך את "חדר משלך" של וירג'יניה וולף לספר מהפכני?
● איזה מסר חשוב על יחסי גברים ונשים מסתתר מאחורי יצירת האמנות "ונוס ומרס"?
● הפרטים הקטנים שהופכים את מבואת המוזיאון הזו לאחת מיצירות המופת האדריכליות בניו יורק

בניין המשרדים הזה מושך את תשומת לב מאז שהושלם ב־1939 ובאים אליו מבקרים רבים. אך גם מבנים אחרים בקמפוס פתוחים לציבור: "אולם פורטלזה", אולם אירועים המעוצב כגליל זכוכית; חלל הגלריה של Foster & Partners (שניהם תוכננו על ידי רייט); ה-Golden Rondelle Theater, מבנה דמוי הצלחת שהקימה החברה לרגל היריד העולמי שהתקיים בניו יורק ב־1964, שעבר הסבה ומשמש כיום כאולם סרטים; ומגדל המחקר שתיכנן רייט ב-1950. לפני תשע שנים, לאחר שיפוץ שעלה 30 מיליון דולר, הוא נפתח למבקרים בפעם הראשונה.

הקומה ממנה משקיפים המנהלים על העובדים

רייט, שהיה חובב מכוניות אלגנטיות (גם הוא וגם ג'ונסון ג'וניור נהגו ב"לינקולן זפיר" של "פורד") הכיר בעליונות המכונית. בניין המשרדים בן שלושת הקומות, שנראות כאילו הן חובקות את האדמה, מתגלה בנסיעה לאורך כביש הגישה כרצועת לבנים אדומות שפסים של אבן בגוון בהיר מפרידים ביניהן. כשהנהג יורד במדרון לחנייה המקורה, נראה שהלבנים עולות זו על זו. זהו מעין אזכור מופשט לרעיון של תעשייה, קדמה וחדשנות.
מהחנייה המקורה והקומה התחתונה, נפרש חלל קבלת הפנים שגובהו כשלוש קומות.

התקרה נתמכת על ידי שורות של עמודי חבצלות המים (רייט כינה אותם dendriform), שטופים באור שמש המגיע מתקרת הזכוכית שמעליהם. גשר מחופה לבנים רחבות חוצה את החלל הזה בצד הרחוק, וממנו אפשר להשקיף על האולם במלוא הדרו.

הבניין של רייט אינו אגרסיבי כמו אלו של אדריכלים רבים בני ימינו. רייט ריכך פינות ויצר אווירה חמימה על ידי הנגדת העמודים הלבנים והאור שמגיע מהתקרה עם קירות לבנים ורהיטים בעיצובו, צבועים בצבע אותו כינה "אדום צ'רוקי".

הקומה שמקיפה את אולם העבודה בבניין SC Johnson מאפשרת למנהלים להסתכל מלמעלה על עובדיהם העמלים מתחתיהם. כ־70 קילומטרים של צינורות זכוכית "פיירקס" שימשו ליצירת החלונות והצהרים בתקרה, והם מכניסים פנימה אור מנצנץ ומפוזר. חומרי איטום מתקדמים מנעו מהחלונות האלה מלדלוף. מערכת החימום הרצפתי שתכנן רייט בוטלה לטובת מערכת חימום המופעלת באמצעות צינורות אוורור. צינורות הזכוכית הללו התגלו כתעלות מוצלחות לכל החיווט התקשורתי שנחוץ כיום לבניין. כשהוא נבנה, כמה תקעים חשמליים בבסיס כל אחד מהעמודים הספיקו לו.

ג'ונסון השקיע כסף רב בבניין שתכנן רייט. הוא עלה כ־1.2 מיליון דולר, בעוד שהתכנון המקורי עמד על 200 אלף דולר. מקור העלויות הגבוהות הוא בעובדה שרייט שינה תכופות את דעתו עם התקדמות הבנייה.

מבחינת החברה, הם הרוויחו משרדים פונקציונליים וגם תשומת לב תקשורתית רבה. כמה שנים אחר כך ג'ונסון שוב שכר את רייט, זאת כדי שיוסיף לקמפוס את המבנה הקטן והאלגנטי, אך הפחות שימושי, הנקרא "מגדל המחקר". המגדל מתנשא לגובה של כמעט 50 מטר, וגם פה רייט חזר על דוגמת הרצועות המתחלפות של הלבנים והזכוכית.

המעבדות שנראות כמו מטבחים משנות ה־50.

לאחר שהחברה פתחה את מגדל המחקר למבקרים, היה ניתן להתרשם כמה נעים היה לעבוד בזמנו במעבדות. בכל קומה יש שטח בגודל 150 מ"ר המיועד לשישה חוקרים. כמה מהמותגים המובילים של החברה פותחו במגדל הזה, כולל "ווינדקס", "גלייד", "רייד" ו"פלדג'".
ברבות השנים המעבדות שוחזרו והתחושה בהן היא כמו במטבחים שטופי שמש משנות ה־50. מכשירי מעבדה מעוטרים במחוגים מאיימים ובכפתורים שחורים גדולים מוצגים לצד מבחנות מקומרות שלוכדות את אור היום הנפלא. במגדל יש גם מעלית עגולה.
במקום להשתמש בעמודי "חבצלת המים", רייט הכניס במגדל חידוש הנדסי שהוא קרא לו "שורש": ליבה מרכזית שהקומות תלויות ממנה כמו "עלי כותרת".
אין כאן עמודים שמחלקים את חלל המעבדות וגם אין את החיפוי החיצוני מזכוכית. ישנו גרם מדרגות אחד, שהוא כל כך קטן, שבקושי עולים בו שני אנשים. זו היתה הטעות הגדולה של רייט. ב-1982, החברה נטשה את המגדל ברובו, כי היא רצתה להתקין בו מדרגות חירום נוספות.

אופיו הקשה והסקנדלים של האדריכל

רייט תכנן עוד בנייני משרדים, כולל גורד שחקים בגובה של יותר מקילומטר. רק בניין "לרקין" בבופאלו בניו יורק, שנהרס לפני זמן רב, ובניין המשרדים של SC Johnson נבנו על פי חזונו במדוייק. מעט מנהלי חברות היו מוכנים לסבול את אופיו הקשה של רייט, את חייו האישיים השערורייתיים ואת גישתו, שהדרך שלו - לא משנה כמה יקרה או יוצאת דופן - היא הדרך הנכונה. רייט חם המזג והגאון לא היה מסתדר עם מה שמכונה כיום "הנדסת ערך", הסוחטת כל מאפיין של חן מבנייני המשרדים ומתחמי המחקר. בעזרת גישה יוצאת דופן, שהסתמכה על אינטואיציה, הוא יצר את אחד ממקומות העבודה הכי הומניים באמריקה.