למרות המבקרים: בחירה טובה למערכת החינוך

הכותב הוא ראש מחלקת מדיניות חינוך בפורום קהלת

בטורו של ד"ר מוטי בניטה ("הרעיונות שמקדמים בפורום קהלת הרסניים למערכת החינוך") הוא טועה גם בהבנת ההשפעה של תחרות על תפקודן של מערכות, וגרוע מכך, מבלי משים, הוא מזלזל בציבור הרחב. כמו אנשי אקדמיה ומדיניות רבים בארץ, הוא חרד מהכנסת ממד של תחרות למערכת החינוך. "בית הספר אינו עסק" ומתן יותר חופש לבתי הספר ולהורים, הוא טוען, יביא ל"הצבת מטרות תחרותיות עבור מנהלי בתי הספר", שתגרום לאווירה של ניכור, לחשש מפני כישלון ולהצבת הציונים מעל המרכיבים ההומניים של החינוך.

תוצר לוואי חיובי

אם לדייק, מה שחסר היום במערכת אינו תחרות, אלא בחירה. התחרות היא תוצר לוואי חיובי של אפשרות הבחירה, ומי שחרד מתחרות, בהכרח יעשה ככל יכולתו להגביל את אפשרויות הבחירה של אנשים. האילוסטרציה הטובה ביותר למצבה של מערכת החינוך כיום היא "תיקו מקסיקני" - כל השחקנים בשדה החינוך מפנים אקדח לשחקנים האחרים ומאוימים בעצמם: ההורים מוגבלים מאוד בבחירת מסגרת לילדיהם או ביכולת ליזום מסגרות חדשות; המורים חשים מאוימים ע"י ההורים השבויים, מחויבים לתוכנית לימודים שנכפית עליהם, ופעמים רבות לא יכולים לעבור לבי"ס אחרים בגלל וטו של הפיקוח; המנהלים נתונים לביורוקרטיה אינסופית וללחץ מכל הכיוונים, רוב התקציב שלהם קשיח וכך גם מצבת העובדים. כולם מרגישים כבולים, וכולם צודקים. מה הפלא שיש מחסור בכוח אדם איכותי ומרמור אינסופי של כולם כלפי המערכת?

המטרה של שוחרי שקט ויציבות כמו בניטה היא "לייצב" את המערכת ולמנוע בחירה ותחרות, כי הן יוצרות תנועה והכרח להשתפר. בניגוד לדברי בניטה, תחרות אינה מאפיין רק של עסקים למטרות רווח. כך למשל, הסיבה העיקרית למהפך החיובי שחל בקופות החולים בשלושת העשורים האחרונים היא בדיוק זו: הכנסת מנגנון של בחירה ותחרות במסגרת חוק בריאות ממלכתי. לקופות אין מטרת רווח, אך הן נאבקות עלינו, הלקוחות, ומנסות לשפר את השירותים הרפואיים ללא הרף בכפוף למטרות ולרגולציה של משרד הבריאות.

תחרות בין בתי ספר לא אמורה ליצור אווירה של לחץ, ניכור ושחיקה. אומנם שאיפה למצוינות היא תכונה חיובית שיש לעודד, אך פנים רבות לה. קל להוכיח שבניטה טועה בפרשנותו, גם כיום הורים רבים מחפשים מפלט מהבינוניות של המערכת ומהאחידות החינוכית שמאפיינת אותה ומוצאים אותה בחינוך האנתרופוסופי, הדמוקרטי, הדיאלוגי וכו'. כלומר דווקא אלו שבוחרים אחרת מחפשים חינוך פחות הישגי ויותר מוכוון התפתחות. זאת, משום שכאשר יש בחירה ותחרות, ההטרוגניות החברתית מקבלת ביטוי גם בצורות חינוך שונות, בהגדרות שונות למצוינות, בציפיות שונות מבתי הספר. וכבונוס, עם אפשרות הבחירה מגיעה גם המעורבות, כי בית הספר משמש מוקד של קהילת שותפים ברעיון החינוכי.

"מובן שיש צורך בשינוי במערכת החינוך הישראלית", סתם בניטה ולא פירש. זאת, משום שאין לו מה להציע כל עוד הוא מעוניין לשמר את המערכת בריכוזיותה ובקיפאונה. מצוינות, חדשנות ויוזמה הן אחיותיה של הבחירה והתחרות, אנשי חזון מגיעים למקום בו מאפשרים להם להגשים חלומות וקמלים במקומות ריכוזיים או שעוזבים אותם.

לאפשר כישלון

אמת, עם החירות באה האחריות. מי שרוצה חופש חייב לדעת שהוא עלול להיכשל. בניטה ציין בצדק שחשוב לאפשר לתלמיד להיכשל כדי שילמד. ובכן, גם מערכות לומדות צריכות לאפשר כישלון, כדי לדעת מה פועל ומה לא. בהעדר בחירה, אנחנו מאבדים את המנגנון שמסמן לנו היכן קיימת הצלחה שמתרחבת עם הביקוש, והיכן הכישלון שמצריך חשיבה מחדש. רק במערכת דינמית וחופשית נצליח ליצור את התנאים לשיפור מתמיד של מערכת החינוך הישראלית ולגיוונה.